שואת יהודי בולגריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטת ההצלה בפארק צ'ארלס קלור בתל אביב

שואת יהודי בלוגריה התרחשה בין השנים 1939 ל-1944 בממלכת בולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה, שאורגנה על ידי ממשלת גרמניה הנאצית ובעלות בריתה של בוריס השלישי, מלך בולגריה וראש הממשלה בוגדאן פילוב.[1]

הרדיפה החלה בשנת 1939, התגברה בתחילת 1941, והגיעה לשיאה בגירוש יהודים מבולגריה למחנות הריכוז הגרמניים במרץ 1943. רוב רובם של 11,343 היהודים שחיו בשטחי יוגוסלביה הכבושים בבולגריה. (יוון ובאזורים של מקדוניה (אנ'), תראקיה ומחוז פומורבלייה (אנ')) גורשו על ידי שלטונות בולגריה ונשלחו דרך בולגריה בעיקר אל מחנה טרבלינקה שבפולין.[2]

אישי ציבור בולגרים מחו נגד גירוש היהודים, ביניהם הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית ומספר בישופים וחברי פרלמנט, וניסו לשכנע את בוריס השלישי, מלך בולגריה לעצור את הגירוש והצליחו חלקית למנוע זאת במרץ 1943.[3] היהודים שלא גורשו, רכושם הוחרם והם הועברו לרשות המדינה, וכל הגברים היהודים בגילאים 20 עד 40 נשלחו לגדודי עבודות כפייה עד ספטמבר 1944.[4] האירועים שמנעו את הגירוש למחנות השמדה של כ-48,000 יהודי בולגריה באביב 1943 מכונים הצלתם של יהודי בולגריה. אף על פי שרוב היהודים שגורשו מבולגריה נספו, שיעור ההישרדות של האוכלוסייה היהודית בבולגריה היה מהגבוהים ביותר בציר אירופה.[5]

היסטוריה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – בולגריה במלחמת העולם השנייה, החוק להגנת האומה

ב-15 בספטמבר 1939 פורסם צו גירוש ל-4,000 נתינים זרים, רובם ככולם יהודים והוא בוצע בקשיחות רבה על ידי המשטרה הבולגרית. בפברואר 1940 התמנה בוגדאן פילוב, דמות אנטישמית ידועה לראש ממשלת בולגריה והוא מינה את פטר גברובסקי ראש הארגון האנטישמי ראטניק לתפקיד שר הפנים של הממלכה. בינואר 1941, אושר בפרלמנט הבולגרי החוק להגנת האומה אשר דמה במתכונתו לחוקי נירנברג וחודשיים מאוחר יותר הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי והפכה לבעלת בריתן של מדינות הציר. כ-9,000 מיהודי בולגריה נשלחו לעבודות כפייה. הוורמאכט נכנס ללא קרב לשטחי בולגריה והשתמש באדמתה כדי לפלוש ליוון ויוגוסלביה. שטחי תראקיה ומקדוניה הווארדארית הועברו לבולגרים כפיקדון והם החילו את האזרחות הבולגרית על תושביהם, להוציא את יהודי החבלים מהם נמנעו האזרחות וזכויותיה הנלוות. במרץ 1943 גירשו הבולגרים למחנות ההשמדה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט, ובמקביל, נכשל ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה הישנה בזכות מאבק עיקש שניהלו ראשי הקהילות תוך שהם נעזרים בקומץ פוליטיקאים וראשי הכנסייה.

במאי 1943 גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך מאות יהודים מערים נוספות. חלקם נשלחו לשלושה מחנות ריכוז שפעלו לתקופות מסוימות בממלכה. מאות מבני הקהילה הצטרפו לשורות הפרטיזנים, רובם השתייכו למפלגה הקומוניסטית ולפחות 130 מהם נהרגו בהיתקלויות עם המשטרה הבולגרית והצבא הגרמני. חלקם, כגון אנה ונטורה, מתי רובנובה ואמיל שקרג'יסקי הפכו לסמלי המאבק נגד המשטר. באוגוסט מת המלך בוריס השלישי ולאחר מותו, ובמקביל להרעת מצב הגרמנים בחזית המזרחית, החלה ממשלת בולגריה לשנות את מדיניותה הכללית ולהגמיש את המדיניות כלפי יהודי הממלכה. בשלהי אוגוסט 1944, בוטל החוק להגנת האומה וב-9 בספטמבר 1944 בוצעה הפיכה בבולגריה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית ונסמכה על תמיכתו של הצבא האדום. קימון גאורגייב מונה לראש הממשלה ואנטון יוגוב לשר הפנים, וליהודי בולגריה הותר לשוב לבתיהם. בולגריה הכריזה מלחמה על גרמניה ומקצת מבני הקהילה גויסו בהליך מהיר לצבא הבולגרי ונשלחו להילחם לצד הצבא האדום.

קבלה ומורשת

משפט השואה הראשון בעולם נערך בבולגריה בתחילת 1945. משפט שכונס בחופזה והעמיד לדין 64 פקידים בולגרים בגין פשעים שבוצעו באכיפה בולגרית פרו-צירית. מדיניות הממשלה נגד היהודים כחלק מהפתרון הסופי. בית המשפט הוקם ביוזמת הוועד היהודי של חזית המולדת. בניגוד למשפטי נירנברג המאוחרים יותר, ולמרות שינוי קיצוני בממשלה בהנהגת קומוניזם, החלטות בית המשפט התבססו על הקוד הפלילי הבולגרי שהיה קיים. אף על פי שהדבר הביא לגיטימציה למדינה החדשה, היא הקשתה על העמדתם לדין בגין השותפות למעשי הרצח ההמוניים, מכיוון שהמשטר יצר את המסגרת החוקית שבתוכה היו הפשעים חוקיים, כמו החוק להגנת האומה מ-1940 וחוק הגזרה מ-1942. במקום זאת, העמדה לדין הייתה בעיקר בגין "הפרעות נלוות" והיה קשה להבטיח את ההרשעות. בשעה זו, לאחר שנלחם עם הסובייטים נגד הנאצים, ניסה הצבא הבולגרי להגן על קצינים שהתעללו בעובדת כפייה ביהודים ועורכי דין שעסקו בפירוק נכסי היהודים. מרבית הנאשמים זוכו ​​או קיבלו עונשים מקלים ומרבית העבריינים מעולם לא הואשמו. שני עונשי מוות נגזרו, כולל אחד על אלכסנדר בלב, אך הוא נפטר כבר בשנת 1944 ונשפט בהיעדרו.

בתגובה לתפיסה שהוציאה רשמית המדינה הבולגרית הקומוניסטית, עלתה דעה מנוגדת לפיה הצאר בוריס לא היה אנטישמי או אוהד נאצי משוכנע ויש לזקוף לזכותם את הישרדותם של היהודים המקומיים. בנימין ארדיטי, פוליטיקאי יהודי ישראלי ממוצא בולגרי, פרסם את תפקידו של המלך בוריס בגירוש יהדות בולגריה בשנת 1952.[6]

בשנת 2008 אמר נשיא בולגריה גאורגי פרבאנוב בביקורו בישראל כי בולגריה קיבלה אחריות לרצח העם של היהודים המגורשים מתחום שיפוטה. לדבריו, "כשאנחנו מביעים גאווה מוצדקת על מה שעשינו להצלת יהודים, אנחנו לא שוכחים שבאותו זמן היה משטר אנטישמי בבולגריה ואנחנו לא מתנערים מאחריותנו לגורלם של יותר מ-11,000 איש. יהודים שגורשו מתראקיה וממקדוניה למחנות מוות".[7]

ראו גם

עיינו גם בפורטל

P Holocaust.png

פורטל השואה הוא שער לכל הנושאים בוויקיפדיה הקשורים בשואה. בפורטל נמצאים קישורים לנושאי משנה, כגון, קישורים לערכים בנוגע למהלך האירועים, קישורים לערכי דמויות יהודיות בשואה, קישורים לערכי מרידות ופעולות הצלה בשואה, וקישורים לערכי מחנות וגטאות.

השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שואת יהודי בולגריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ William I. Brustein, Professor William Brustein, Roots of Hate: Anti-Semitism in Europe Before the Holocaust, Cambridge University Press, 2003-10-13, מסת"ב 978-0-521-77478-9. (באנגלית)
  2. ^ Liquidation of the Monastir Jewish Community, Macedonia, www.yadvashem.org (באנגלית)
  3. ^ Marshall Roth, The Rescue of Bulgarian Jewry, aishcom, ‏2011-10-23 (באנגלית)
  4. ^ Radu Ioanid, Occupied and Satellite States, The Oxford Handbook of Holocaust Studies, ‏2010-11-25 (באנגלית)
  5. ^ Sofia: Double-Faced Bulgaria, Humanity in Action (ב־American English)
  6. ^ Steven F. Sage, The Holocaust in Bulgaria: Rescuing History from ‘Rescue’, Dapim: Studies on the Holocaust 31, 2017-05-04, עמ' 139–145 doi: 10.1080/23256249.2017.1346743
  7. ^ Bulgaria accepts blame for deaths of 11,000 Jews in Shoah, Haaretz.com (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0