ניצול מגטו ורשה
ניצול מוורשה (באנגלית: A Survivor from Warsaw) מאת ארנולד שנברג, אופוס 46, היא קנטטה לקריין, מקהלת גברים ותזמורת שנכתבה בלוס אנג'לס מ-7 ביולי ועד 23 באוגוסט 1947. התמליל שלה מבוסס בחלקו על סיפורו האותנטי של ניצול מגטו ורשה, ובחלקו הוא פרי השראתו של שנברג עצמו. אורך היצירה קצת יותר מ-6 דקות, והיא כתובה בשיטת 12 הטונים שיצר שנברג. הטקסט של הקריין מבוצע באנגלית בשירה דיבורית (Sprechstimme), שיטה שפותחה על ידי שנברג. כן מופיעות בטקסט קריאות של השומרים הנאצים בגרמנית. תפילת "שמע ישראל", שמופיעה בסוף היצירה, מבוצעת על ידי מקהלת גברים בעברית. היצירה בוצעה לראשונה על ידי התזמורת הסימפונית של אלבקרקי (אנ') ב-4 בנובמבר 1948.
הרקע לכתיבת היצירה
ארנולד שנברג, המלחין היהודי-אוסטרי שפעל בברלין כראש המחלקה לקומפוזיציה באקדמיה הפרוסית לאמנויות, הודח בשנת 1933 ממשרתו, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, בגלל יהדותו. עובדה זו החזירה אותו ליהדות, שאותה זנח מכבר. הוא היגר לארצות הברית והתקבל כפרופסור לקומפוזיציה באוניברסיטת לוס אנג'לס. בשנת 1941 קיבל אזרחות אמריקנית.
בשנת 1947 פנתה אל שנברג הכוריאוגרפית היהודייה קורין חוֹחֶם[1] וביקשה ממנו לכתוב יצירה לפי "שיר הפרטיזנים" ביידיש ובעברית (היא שלחה לו את המנגינה והתרגום לאנגלית של השיר).
שנברג ביקש ממנה תשלום עבור "יצירה לתזמורת קטנה ומקהלה, באורך של 6–9 דקות". הוא הבהיר: "אני מתכנן שהסצנה הזאת שתיארת – תהיה בגטו ורשה, כיצד הנידונים היהודים התחילו לשיר לפני הליכתם למות". שנברג וחוחם לא הגיעו להסכמה, וכך התוכנית להשתמש ב"שיר הפרטיזנים" כבסיס ליצירה נזנחה.
הזמנה שקיבל שנברג מקרן קוּסֶביצקי בבוסטון אפשרה לו לממש את תוכניתו, גם אם במתכונת שונה. שנברג כתב טקסט שמבוסס על סיפור עדות אותנטי ששמע מניצול מהגטו, וגם על השראתו שלו.
תוכן היצירה וניתוח מוזיקלי
לַמְספֵּר רק זיכרון אחד ברור ממה שעבר עליו בתקופת השואה. הוא איננו זוכר כיצד ירד למערכת הביוב של ורשה, כיצד חי וכיצד יצא משם, וכמו כן איננו זוכר כיצד הגיע למחנה המוות. בוקר אחד עורכים שם הנאצים מפקד, ספירת ראשים להשמדה. קבוצת האסירים שבתוכה המספר מנסה להתארגן, אך בלבול רב שורר בין חבריה והשומרים מכים את הזקנים והחלשים המאחרים להתייצב. המוכים המוטלים על הקרקע נחשבים מתים והשומרים מורים על ספירה מחדש של המיועדים להישלח לתאי הגזים. הם מאיצים עוד ועוד את הספירה והיצירה מגיעה לשיאה בתפילת "שמע ישראל", הפורצת מאליה בקרב האסירים. שנברג מסיים את היצירה במילים "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".[2]
כאמור, היצירה כתובה בשיטת 12 הטונים – שיטה אשר בה שורת טונים משמשת כבסיס ליצירה.
השורה המקורית בבסיס היצירה היא: F#-G-C-Ab-E-D#-Bb-Db-A-D-F-B. בהמשך מופיעה השורה בטרנספוזיציה של תשעה וחצי צעדים כלפי מעלה. בתחילת היצירה מופיעים ששת הצלילים הראשונים של השורה המקורית בחצוצרה הראשונה ובכינורות, ובששת הצלילים הראשונים של הטרנספוזיציה בחצוצרה השנייה ובקונטרבסים.[3]
ביצוע הבכורה
הרעיון, הטקסט והסקיצות המוזיקליות נוצרו בין יולי לאוגוסט 1947. עקב בריאותו הלקויה כתב שנברג רק את תמצית הפרטיטורה, ורנה לייבוביץ', ידידו, השלים את כתיבתה תחת פיקוחו של המלחין.
הקשר בין קרן קוסביצקי לתזמורת הסימפונית של בוסטון הובילו להשערה שביצוע הבכורה יופקד בידי תזמורת זאת, אולם קורט פרדריק, מנצח התזמורת הסימפונית של אלבקרקי (ניו מקסיקו), ביקש את רשותו של שנברג לבצע עם תזמורתו את ביצוע הבכורה של היצירה. שנברג הסכים, בהניחו שבמקום לשלם, יכינו המוזיקאים באלבוקרקי את תפקידי התזמורת והמקהלה וישלחו אותם אליו. ביצוע הבכורה נועד להיות בספטמבר 1948, אולם הוא התקיים רק ב-4 בנובמבר של שנה זו, חודשיים בהם שמע המנצח קוסביצקי על בקשתו של פרדריק ואישר אותה.[דרושה הבהרה]
נגינת הבכורה של היצירה התקבלה בדממה בת כמה דקות, שלאחריהן נוגנה היצירה שנית והתקבלה בתשואות סוערות.
לקריאה נוספת
- Kamien, R. (1988). Music:An Appreciation McGraaw-Hill, N.Y.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פולין קונר, קורין חוחם, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- ^ 03 | אפריל | 2013 | מכרות נטושים, באתר zviah.wordpress.com
- ^ .Kamien, R, McGraw-Hill, 1988
