ח'אלד עבד אל-והאב
ח'אלד עבד אל-והאב (בערבית: خالد عبد الوهاب) (1911–1997) היה ערבי מוסלמי אזרח תוניסאי, שהציל ממוות שתי משפחות יהודיות (בוכריס ואוזן), בסך הכל כמה עשרות יהודים, בתקופת השלטון הנאצי בתוניסיה במלחמת העולם השנייה. הומלץ פעמיים להעניק לו את אות "חסיד אומות העולם", אך מועצת "יד ושם" דחתה את ההמלצות בשתי הפעמים, בטענה שהוא אירח את שתי המשפחות בחוותו וככל הנראה אכן הציל אותן ממוות, אך לא תוך סיכון חייו, כנדרש לצורך קבלת האות.
ביוגרפיה
עבד אל-והאב היה בן למשפחה תוניסאית אריסטוקרטית. אביו היה שר התרבות בממשלת תוניסיה ולפני כן קאדי. בצעירותו גר שנים אחדות בניו יורק, עבד כצלם דוגמנות ולמד ארכיטקטורה, תולדות האמנות וארכאולוגיה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה חזר למולדתו.
בנובמבר 1942 היה עבד אל-והאב בן 32. גרמניה הנאצית תפשה את השלטון בתוניסיה באופן ישיר, במקום ממשלת וישי ששלטה במדינה עד אז. באותה עת חיו בתוניסיה כמאה אלף יהודים. מיד עם ההשתלטות הנאצית הישירה החלה מכונת ההרג הנאצית בפעולתה. בשלב ראשון חויבו היהודים לענוד את הטלאי הצהוב, בדומה למה שהתנהל באירופה. במשך כחצי שנה, עד שחרור תוניסיה מידי הנאצים במאי 1943, הספיקו הנאצים לשלוח כ-5,000 יהודים למחנות עבודה ו-160 יהודים לצרפת ומשם למחנות הריכוז. הנאצים אף הספיקו להקים יודנראט מקומי, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על הקהילה עונשים כספיים כבדים. הקהילה נדרשה לספק את צורכי הצבא הגרמני, ובית-הכנסת בבירה תוניס הפך למחסן גרמני ואורווה לסוסי הצבא הנאצי. יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, הומתו בצעדות מוות, ומתו מרעב, מחלות והפצצות. רק שחרור תוניסיה על ידי בעלות הברית עצר את תהליך המוות הזה בראשיתו.
עבד אל-והאב היה מתורגמן ואיש קשר בין הנאצים והאוכלוסייה המקומית בעיר מהדיה (Mahdia). על פי גרסה אחת, לאחר שנודע לו שקצינים נאציים מתכוננים לעצור את אודט בוכריס, יהודיה מהאזור, הוא החביא אותה ו-24 מבני משפחתה בחווה שלו במשך ארבעה חודשים, עד סוף הכיבוש הנאצי בתוניסיה. על פי גרסה אחרת המשפחה גורשה מביתה על ידי הנאצים והוא אירח אותה ולא החביא אותה. עדויות נוספות, בהן של אדמה מצליח לבית אוזן, מעידות שהוא החביא או אירח בחוותו גם משפחה יהודית אחרת בשם אוזן.
רוברט סטלוף, סופר והיסטוריון אמריקאי - יהודי, שערך מחקר על יחסם של הערבים לשואה, גילה אצלם תופעה נפוצה מאד של הכחשת השואה, אולם במקביל הוא גם גילה ערבים שהצילו יהודים בזמן השואה [1]. הוא כתב ספר על שתי התופעות הללו, "בין חסידי אומות העולם", שיצא לאור ב-2006 ותורגם ויצא לאור גם בעברית בהוצאת "יד ושם" ודביר, תחת השם "בין צלב הקרס לסהרה". בספרו חשף גם את סיפורו של עבד אל-והאב. ב-2009 הופק סרט תיעודי על סיפורו של עבד אל-והאב.
מועצת "יד ושם" דחתה פעמיים את ההמלצות להכיר בעבד אל-והאב כ"חסיד אומות העולם". לפי המידע שנצבר ב"יד ושם", כל יהודי מהדיה אמנם גורשו כבר באותה עת ורכושם הוחרם, אבל בשלב זה הגירושים למחנות ההשמדה היו רק בתחילתם. מכאן נולד הצורך למצוא ליהודים בית כלשהו, והמקלט בחוותו של עבד אל-והאב כנראה אכן הציל את חיי שתי המשפחות, אבל הטענה הינה כי בשלב המוקדם כל כך של תהליך ההשמדה בתוניסיה, עדיין לא היה שום סיכון אישי למי שאירח בביתו יהודים. יותר מכך, לפי המידע שהצטבר ב"יד ושם", הנאצים ידעו שעבד אל-והאב אירח בביתו את שתי משפחות היהודים ואף ערכו שם מדי פעם ביקורים סדירים לספירת היהודים. היהודים עצמם גם יכלו לבקר עדיין האחד במקום המקלט של רעהו (והיו עוד ערבים שכנים שאירחו יהודים מגורשים ממש כמו עבד אל-והאב). הם גם נעזרו בגלוי בשירותי בית החולים הצבאי האזורי כשנזקקו לתרופות. מכאן המסקנה שהצלה אכן הייתה אך ללא סיכון אישי, ולכן אין הצדקה למתן אות חסיד אומות העולם.
לאחר המלחמה היגר עבד אל-והאב לצרפת, נשא לאישה שחקנית קולנוע ונפטר ב-1997 בגיל 86. השאיר אחריו בת, פאיזה, ובת נוספת מנישואיו הקודמים לשחקנית מוונצואלה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- תולדות השואה צרפת, עורך: אשר כהן, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו
- רוברט סטלוף, בין צלב הקרס לסהרה, יד ושם ודביר.[2]
- עמית לוינטל, "החסיד שלא הכרתם", "ישראל היום", 18 בנובמבר 2011.
קישורים חיצוניים
- רוברט סטלוף, ברשימת "חסידי אומות העולם" אין אפילו ערבי אחד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004
- יעקב לזוביק, מי רוצה לזכור את חסידי אומות העולם המוסלמים, באתר הארץ, 21 בינואר 2007
יובל מלחי, פרק 190: מציל היהודים מטוניסיה – 'סיפור אחר' לזכר שירה בנקי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 17 במאי 2017
הערות שוליים
24964254ח'אלד עבד אל-והאב