טורקיה והשואה
לפני הצטרפותה לצד של בעלות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה, טורקיה הייתה מדינה נייטרלית לאורך רוב שנות המלחמה. למרות הנייטרליות, הטורקים שמרו על יחסים דיפלומטיים חזקים עם גרמניה הנאצית בתקופת המלחמה ובתקופת השואה.
בין 2,200 ל-2,500 יהודים גורשו למחנות השמדה, בהם מחנה ההשמדה אושוויץ ומחנה ההשמדה סוביבור. מלבדם, כמה מאות יהודים-טורקים היו כלואים במחנות ריכוז. במקביל, גרמניה הנאצית עודדה מדינות נייטרליות להחזיר את אזרחיהן היהודים מגרמניה לשטחיהן, דיפלומטים טורקים קיבלו הנחיות מעמיתיהם הנאצים להימנע מלאשר ליהודים לחזור לטורקיה, גם אם הם יוכלו להוכיח את אזרחותם הטורקית[1].
טורקיה הייתה המדינה הנייטרלית היחידה שיישמה בשטחה חוקים אנטי-יהודיים במהלך המלחמה (אירלנד, ספרד, פורטוגל, שוודיה, שווייץ לא חוקקו חוקים נגד יהודים).
רקע
עד 1950, טורקיה הייתה מדינה שפעלה תחת משטר חד-מפלגתי וממשלה לאומנית שהעדיפה הקמת בורגנות טורקית-מוסלמית על חשבון מיעוטיים דתיים. אף על פי שיהודים רבים נהנו מהשלטון הטורקי בראשיתו, במהלך שני העשורים הראשונים לקיומה של הרפובליקה הטורקית, בין שליש לחצי מהיהודים הטורקים את טורקיה.
גורמים פוליטיים רבים בשלטון הטורקי קידמו איסור על התאגדויות על ארגונים יהודים ואסרו על השימוש בשפות שאינן טורקית (בהם השפה היהודית, לאדינו) וזאת כחלק מהקמפיין הממשלתי "אזרח, דבר טורקית" (אנ'), מלבד זאת ב-1934 התרחשו פרעות ביהודי תראקיה הטורקית בהם אלפי יהודים גורשו או נמלטו מבתיהם, דבר אשר הוביל לקץ קיומן של הקהילות היהודיות בחלק הטורקי של תראקיה[2].
היסטוריה
ב-1939 הצהיר ראש ממשלת טורקיה, רפיק סידאם (אנ') כי "טורקיה לא תקבל המוני יהודים, וגם לא יהודים בודדים שדוכאו במדינות אחרות"[3]. רק כ-100 אקדמאים יהודים גרמנים התקבלו לעבודה באוניברסיטאות בטורקיה (עם זאת, מספר גדול בהרבה של גרמנים נאצים הועסקו במשרות דומות באותה תקוה). במהלך המלחמה הוטל מס העושר של 1942, שייושם בעיקר כנגד אזרחים שאינם מוסלמים ובפרט כנגד יהודים.
בין 2,200 ל-2,500 יהודים טורקים גורשו והושמדו במחנה ההשמדה אושוויץ ומחנה ההשמדה סוביבור. במקביל, גרמניה הנאצית עודדה מדינות נייטרליות להחזיר את אזרחיהן היהודים מגרמניה לשטחיהן, דיפלומטים טורקים קיבלו הנחיות מעמיתיהם הנאצים להימנע מלאשר ליהודים לחזור לטורקיה, גם אם הם יוכלו להוכיח את אזרחותם הטורקית[1].
על אף התנגדות הממשלה הטורקי, היו מספרי פקידים טורקים שהתעלמו מההוראות הרשמיות והעניקו אשרות הגנה ליהודי טורקים. הקונסול הטורקי אוזקאיה ניסה להחזיר 62 יהודים טורקים מאירופה לטורקיה בפברואר 1944, כמו כן ב-24 במרץ עצרו אנשי האס אס כ-40 יהודים והם נכלאו במחנה הריכוז חיידרי אך נציגים טורקים הצליחו לשחרר כ-32 משהם ולהחזירם לטורקיה. מלבדם, גם הקונסול הטורקי ברודוס, סלאחטין אולקומן הצליח להציל קרוב ל-50 יהודים ממשלוח למחנה ההשמדה אושוויץ. נכון ל-2022 אולקומן הוא הטורקי היחיד שזכה בתואר חסיד אומות העולם[4].
לאחר מלחמת העולם השנייה
ב-2008 טורקיה התקבלה כחברה משקיפה בכוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה. לפני 2011 אירועים להנצחת השואה היו ברובם ביוזמת הקהילה היהודית הטורקית וללא סיוע או מעורבות מהמדינה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Baer 2020, pp. 202–203.
- ^ Guttstadt, Corry; Mannoni, Olivier (2015). "La politique de la Turquie pendant la Shoah". Revue d'Histoire de la Shoah (2): 195. doi:10.3917/rhsho.203.0195.
- ^ Baer 2020, p. 202.
- ^ "Names of Righteous by Country". Yad Vashem (באנגלית). נבדק ב-14 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
