זקינתוס
 | |
| תמונת לווין של זקינתוס | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | מחוז האיים היוניים |
| חבל ארץ | האיים היוניים |
| רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית | 1. זקינתוס |
| בירת היחידה האזורית | זקינתוס |
| שטח | 407.58 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביחידה האזורית | 40,759 (2011) |
| ‑ צפיפות | 100 נפש לקמ"ר (2011) |
זקינתוס (ביוונית: Ζάκυνθος) או זנטה (בוונטית: Zante) הוא אי יווני במרכז הים היוני, המהווה יחידה אזורית נפרדת במחוז האיים היוניים. האי, השלישי בגודלו מקרב קבוצת האיים היוניים אליה הוא שייך, ממוקם כ-20 ק"מ ממערב לחצי האי הפלופונסי וכ-15 מדרום לאי קפלוניה. זקינתוס היא היחידה האזורית הדרומית ביותר במחוז האיים היונים.
שטחו של האי עומד על כ-407 קמ"ר, ואוכלוסייתו מונה בקירוב, נכון ל-2011, 41,000 תושבים, כאשר קרוב לחצי מהתושבים מתגוררים בתחומי העיר זקינתוס, העיר הגדולה ביחידה האזורית, ובירת המנהלתית.
גאוגרפיה
האי של זקינתוס הוא בעל צורה דמוית ראש חץ הפונה לכיוון צפון מערב, שאורכה הוא כ-40 ק"מ ורוחבה כ-20 ק"מ. ההיקף של האי עומד על כ-123 ק"מ. החלק המערבי של האי היא רמה הררית, וחופו הדרום מערבי הוא צוקי באופיו, בעוד חלקו המזרחי הוא מישור פורה, מאוכלס בצפיפות. חלק זה של האי בעל חופים ארוכים וחוליים ומשובץ במספר גבעות.
חלקו הדרום מערבי של זקינתוס מורכב משני חצי איים, החובקים את מפרץ לגאנאס הרדוד, שבו שוכנים שני איים קטנים ובלתי מיושבים. חופי מפרץ לגאנאס הם אזור ההטלה העיקרי של נקבות צב הים החום, צב ים המצוי בסכנת הכחדה, ובמקום קיים פארק לאומי ימי.
בירת האי, הנושאת את שמו, שוכנת בחלק המזרחי של החוף הצפוני, ומתפרשת על שטח של כ-46 קמ"ר.
סמוך לאי נמצאת הנקודה העמוקה ביותר באגן הים התיכון, שעומקה הוא 4500 מטרים.
היסטוריה
השם זקינתוס הוא ממקור פלסגי, כלומר קודם לתרבות היוונית.בימי הביניים היה בשלטון רפובליקת ונציה שהנהיגו שלטון פאודלי.
האי היה בשליטת ונציה עד שנת 1797. עם סיום עצמאותה של הרפובליקה הוונציאנית בהסכם קאמפו פורמיו, סופח האי, יחד עם האיים היוניים האחרים, לצרפת, אשר שלטה בהם עד 1799, מועד בו גורשה על ידי כוח צבאי עות'מאני-רוסי. הכוחות הכובשים הקימו באיים את רפובליקת שבעת האיים אשר התקיימה בין 1800 ל-1807. ב-1809 סופחו האיים לפרובינציות הצרפתיות של איליריה, אך באותה שנה השתלטו הבריטים על האי. לאחר תבוסת נפוליאון בשנת 1815, העניק קונגרס וינה את זקינתוס והאיים היוניים לאימפריה הבריטית. ב-1817 הקימו הבריטים מדינת חסות בשם ארצות הברית של האיים היוניים. עם עלייתו לשלטון של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים העניקו הבריטים את האיים לממלכת יוון ומאז הם חלק מיוון.
מחבר ההמנון היווני, המשורר דיוניסוס סולומוס, נולד בזקינתוס בשנת 1798. הוא חיבר את המנון לחירות, שיר המורכב מ-158 בתים, ב-1823, וההמנון הלאומי כולל שניים מהם.
כלכלה
רוב תושבי האי עוסקים בחקלאות ובדייג, ואינם תלויים בתיירות לפרנסתם. באי תעשיית תיירות מפותחת. ענף התיירות עונתי ופעיל בעיקר בחודשי הקיץ. כחצי מיליון תיירים בשנה מגיעים לאי. אזור התיירות המרכזי הוא בלאגאנס אשר על החוף הדרומי. זקינתוס זכה ב'אות האי האקולוגי', המוענק על ידי האיחוד האירופי, בגין שימור חופים.
ארכיטקטורה
בשנת 1953 פקדה את האי רעידת אדמה עזה, אשר גרמה נזק רב למבנים באי. על אף שכמה מהכנסיות הוונציאניות של העיר שופצו, העיר זקינתוס נחשבת עדיין לעיר אפורה. אף על פי כן, באי שרידים רבים, בני 500 שנה ויותר, הממחישים את גדולתה של העיר בעבר. בעיר אנפוניטריה קיימים מבנים רבים ששרדו, בהם מנזר עתיק שהוקם בשנת 1400.
יהודי זקינתוס
יהודים יושבים באי זקינתוס מזה שמונה מאות שנים. לאחר גירוש ספרד הגיע למקום גל הגירה נוסף של יהודים. במקום עומד בית קברות עתיק מאותה תקופה.
בשנת 1941 פלשו הגרמנים והאיטלקים ליוון. תחילה היה זקינתוס תחת שלטון איטלקי אשר לא הציק ליהודים, אך בסוף שנת 1943 השתלטו הנאצים על האי. בחסות הפרטיזנים היוונים, התפזרו היהודים ברחבי האי. מפקד האי, הקולונל ליט, הורה לאסוף את כל יהודי האי, כ-300 במספר, ולהעבירם להשמדה. לצורך כך העביר ליט לראש עיריית זקינטוס, ג'ורג'יו קרר פקודה בה ציווה לרשום את שמות היהודים וכתובתם. ראש העיר התייעץ בארכיבישוף של האי כריסוסטומוס דמטריו ויחד החליטו למסור למפקד האי דף בו היו רשומים שני שמות: הראשון היה שמו של הארכיבישוף והשני שמו של ראש העיר. לשאלת המפקד ענו השניים "אנו היהודים הראשונים באי, אם ברצונך לקחת את היהודים שלנו אנו הולכים אתם". מפקד האי ויתר על הפעולה וכך, פרט לשלושים איש שמתו ברעב, ניצלו היהודים בזקינתוס. הסופרת מיכל שלו מספרת פרק זה בספרה רחמים. לאחר המלחמה עלו רוב אנשי הקהילה לישראל. בשנת 1953 נהרס הרובע היהודי של האי ברעידת אדמה, דבר שהביא לעזיבת רוב היהודים שנשארו בו. אחרון היהודים באי נפטר בשנת 1978. באותה שנה הוענק לכריסוסטומוס דמטריו ולג'ורג'יו קרר אות חסיד אומות העולם[1].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- על יהודי זקינתוס, בתערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", באתר יד ושם
- תומר ולמר, זקינטוס: יותר קטן אבל הרבה יותר יוון, באתר ynet, 4 ביולי 2011
- גלעד פישר, זקינטוס: היכן שהורמונים ישראלים פוגשים אירופיות ורדרדות, באתר וואלה!, 13 ביולי 2014
- נטע וולף, חופשה בזקינטוס: הרבה מעבר לרצועת חוף, באתר ynet, 16 ביוני 2015
הערות שוליים
