האראלד אדלסטם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האראלד אדלסטם
מדינה שוודיהשוודיה שוודיה

גוסטב האראלד אדלסטם (בשוודית: Gustav Harald Edelstam;‏ 17 במרץ 1913 – 16 באפריל 1989) היה דיפלומט שוודי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא זכה לכינוי "Svarta nejlikan" ("הפימפרנל השחור", הרמז לסקרלט פימפרנל) על כך שסייע למאות יהודים נורווגים, כמו גם לסוכני SOE וחבלנים לברוח מהגרמנים.

בראשית שנות השבעים הוא הוצב בסנטיאגו דה צ'ילה, ונודע כ"ראול וולנברג של שנות השבעים" כשסייע ליותר מ-1,200 צ'ילאנים, מאות דיפלומטים קובניים ואזרחים ו-67 פליטים אורוגוואים ובוליביים שנמלטו מרדיפות על ידי הדיקטטור אוגוסטו פינושה.[1]

ראשית חייו

אדלסטם נולד בסטוקהולם שבשוודיה, בנם של פביאן אדלסטם והילמה דיקינסון.[2] אחיו הצעיר היה השגריר אקסל אדלסטם ונכדו של חבר הפרלמנט ארנסט אדלסטם. בשנת 1933 קיבל תואר במשפטים בסטוקהולם.

בשנת 1939 הועסק כנספח במשרד החוץ בסטוקהולם[3] ולאחר מכן שירת כדיפלומט ברומא, במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1940 ובברלין בשנת 1941.

הצלת יהודים ואחרים בנורווגיה

בשנת 1942 מונה אדלסטם לסגן הקונסול השני של שוודיה באוסלו בירת נורווגיה. הוא שירת שם עד שנת 1944.[3] כדיפלומט בנורווגיה הכבושה על ידי הנאצים, אדלסטם הציל את חייהם של מאות יהודים נורווגים כמו גם אחרים, מלוחמי המחתרת נגד קוויזלינג.

המשך הקריירה

ב-1944 הוחזר אדלסטם לסטוקהולם ומונה למזכיר שני במשרד החוץ. היה מזכיר שני במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1946, שימש כמזכיר הראשון ב-1948 ומזכיר ראשון בהאג בשנת 1949 ובוורשה בשנת 1952. הוא היה אז המזכיר הראשון במשרד החוץ בסטוקהולם בשנת 1953 וממלא מקום השגריר בשנת 1956. בשנת 1958 נשלח לווינה כיועץ השגרירות, ובשנת 1962 נשלח לאיסטנבול כקונסול כללי.[3] הוא שהה באיסטנבול עד 1965 ולאחר מכן היה שגריר בג'קרטה ובמנילה בשנים 1966 עד 1968. אדלסטם נשלח אז למרכז אמריקה, שם היה שגריר בגואטמלה סיטי, במנגואה, בסן חוסה, בסן סלבדור ובטגוסיגלפה בשנים 1969 עד 1972.

הצלת קובנים ואחרים בצ'ילה

בשנת 1972 נשלח אדלסטם לסנטיאגו דה צ'ילה כשגריר.[2] לאחר ההפיכה הצבאית ב-1973 נגד נשיא צ'ילה סלבדור איינדה, שגרירות קובה הייתה תחת אש של טנקים, והקובנים החזירו אש מהחלונות; אדלסטם אחז בידו דגל שוודי והלך לפני הטנקים כשהכדורים חולפים על פניו. הוא הוציא את הקובנים מהשגרירות ולקח אותם לשגרירות שוודיה, ואז הבריח אותם מצ'ילה למקום מבטחים. לאחר המקרה, שגרירות קובה בסנטיאגו דה צ'ילה נותרה תחת חסות שוודית במשך 18 שנה עד 1991.[4] ראש הממשלה אולוף פלמה העניק לו את כל תמיכתו.[5]

אדלסטם גם עזר לקובנים רבים אחרים לברוח מצ'ילה ופידל קסטרו כינה אותו גיבור. בשל אומץ ליבו והיושר המוסרי שלו, אדלסטם נחשב נחשב כגיבור מודרני אמיתי בקרב מיליונים ברחבי אמריקה הלטינית ובמיוחד בקרב מאות אלפי הצ'יליאנים שנאלצו לצאת לגלות על ידי המשטר הדיקטטורי.

המשטר הצבאי הצ'יליאני התנגד לאדלסטם והכריז עליו כאישיות בלתי רצויה בדצמבר 1973.[4] אדלשטם חזר לסטוקהולם ובמהלך 1974 נשלח כשגריר באלג'יר[2] בעצתו של אויבו הגדול ביותר של אדלשטם, הדיפלומט וילהלם וכטמייסטר. הוא עזב את התפקיד ופרש בשנת 1979.

חיים אישיים

הוא היה נשוי בשנים 1939–1958 לרוזנת לואיז פון רוזן (ילידת 1918), בתם של הרוזן הנס פון רוזן ודגמר (וויקסטרום, טרם נישואיה)[2] ובשנים 1959–1963 לנטשה מיכייב.[3][6] אדלשטם התחתן בפעם השלישית בשנת 1981 עם כריסטין קולמיין. מנישואיו עם פון רוזן נולדו לו שלושה בנים: קרל (נולד ב-1941), הנס (נולד ב-1943) ואריק (נולד ב-1946). אדלסטם נפטר מסרטן בשנת 1989.

בתרבות פופולרית

סרט על מעשיו של אדלשטם בצ'ילה, בשם הפימפרנל השחור, יצא בספטמבר 2007. השחקן מיכאל ניקוויסט מגלם את דמותו.

בשנת 2019 גילם אותו מייקל פרסברנדט בסדרת הטלוויזיה הפינית-צ'יליאנית "גיבורים בלתי נראים". הסדרה מתארת את מאמציו של הממונה על היחסים בשגרירות הפינית להציל פליטים מצ'ילה במהלך ההפיכה הצבאית בשנת 1973.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Edelstam, Erik H. (2013). Janusansiktet: berättelsen om diplomaten Harald Edelstams liv och tid [The Janus Face: the story of diplomat Harald Edelstam's life and time] (בשוודית). Stockholm: Carlsson. ISBN 9789173315968. תבנית:LIBRIS.
  • Fors, Mats (2009). Svarta nejlikan: Harald Edelstam - en berättelse om mod, humanitet och passion [The Black Pimpernel: Harald Edelstam - a story of courage, humanity and passion] (בשוודית). Stockholm: Prisma. ISBN 978-91-518-5261-4. תבנית:LIBRIS.
  • Perotti, Germán; Sandquist, Jan (2013). Harald Edelstam: héroe del humanismo, defensor de la vida [Harald Edelstam: humanism hero, defender of life] (בספרדית) (1st ed.). Santiago: LOM. ISBN 9789560004116. תבנית:LIBRIS.
  • Perotti, Germán; Sandquist, Jan (2011). Harald Edelstam: la vida por sobre todo : ensayo biográfico [Harald Edelstam: life above all : biographical essay] (בספרדית). Stockholm: Ediciones Taller Estocolmo. ISBN 978-91-979451-1-0. תבנית:LIBRIS.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האראלד אדלסטם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Camacho Padilla, Fernando (2006). "Los asilados de las embajadas de Europa Occidental en Chile tras el golpe militar y sus consecuencias diplomáticas: El caso de Suecia". doi:10.18352/erlacs.9646.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Vem är det: svensk biografisk handbok. 1985 [Who is it: Swedish biographical handbook. 1985] (בשוודית). Stockholm: Norstedt. 1984. p. 252. ISBN 91-1-843222-0.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Harnesk, Paul, ed. (1962). Vem är vem? 1, Stor-Stockholm [Who is who? 1, Greater Stockholm] (בשוודית) (2nd ed.). Stockholm: Vem är vem. p. 299.
  4. ^ 4.0 4.1 Johnsson, Fredrik (13 באפריל 2008). "Harald Edelstam" (MP3). P3 Dokumentär (בשוודית). Sveriges Radio. נבדק ב-13 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Camacho Padilla, Fernando (2007). "Las relaciones entre Chile y Suecia durante el primer gobierno de Olof Palme, 1969-1976". doi:10.18441/ibam.7.2007.25.65-85.
  6. ^ Granath, Jan. "Gustaf Harald* Edelstam". www.gw.geneanet.org (בשוודית). Geneanet. נבדק ב-13 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34536929האראלד אדלסטם

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האראלד_אדלסטם&oldid=2233478"