פורטל:השואה
  |
השואה, ידועה גם כחורבן יהדות אירופה, הייתה שורת מעשי רצח עם, שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה על פי תוכנית "הפתרון הסופי" של אדולף היטלר, גרמניה הנאצית, עוזריהם ובני בריתם, שתכליתה השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי ממניעים גזעניים ואנטישמיים. הנאצים רדפו, טבחו, רצחו וביצעו פשעים נוספים נגד קבוצות אוכלוסייה רחבות, כמו השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה, הוצאה להורג ללא משפט של גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה רוסיים. אך במושג "שואה" נעשה שימוש על פי רוב רק בהקשר של השמדת היהודים, ושם זה נותר שמה הבלעדי. מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד במעט יותר מ-5.9 מיליון. בדברי הימים המודרניים מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות. בהגדרתה הרחבה מתחילה תקופת השואה כבר ב-1933, כאשר עלתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר לשלטון בגרמניה והחלו רדיפות היהודים. בהגדרתה המצומצמת יותר, החלה תקופת השואה בקיץ 1939 עם פתיחת קרבות מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה בוצעו מעשי הרצח והטבח ההמוניים. השואה התרחשה בכל מקום שאליו הגיעו כוחות הכיבוש של גרמניה הנאצית ורדיפת היהודים התבצעה גם מחוץ לגבולות אירופה. מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי - גברים, נשים, זקנים וטף - אף כאלו שהיו יהודים למחצה או רק בעלי ייחוס יהודי במשפחתם, ובכלל זאת, אלו שהמירו דתם. בתחילה בוצעו מעשי הטבח על ידי ירי של כיתות יורים בקרבנות, שנפלו לבורות שנחפרו מראש, אך מאוחר יותר הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל גטאות, מחנות עבודה ומחנות השמדה שבהם גם תאי גזים. אף על פי שרדיפות על רקע אתני אינן נדירות בדברי ימי העולם ובייחוד בתולדות היהודים, השואה יוצאת דופן הן בממדיה, הן בשיטתיותה הרצחנית והן באידאולוגיה שמאחוריה, שהייתה גזענית ולא דתית. אם מביאים בחשבון את המספר הרב של הקרבנות ואת השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשם ייעול הטבח ההמוני באמצעות הקמת מחנות השמדה שיועדו למטרה זו, כמו גם את העובדה שהשואה התחוללה בידי מעצמה אדירה שכבשה שטחים נרחבים באירופה ומחוצה לה במלחמת העולם השנייה, התופעה מקבלת ממדים חסרי תקדים בחומרתם בתולדות האנושות. מקרים של טבח המוני על רקע לאומני, גזעני או אידאולוגי התרחשו לפני השואה, למשל רצח העם הארמני, וגם אחריה, בעיקר באפריקה ובאסיה אך לעולם לא באופן שיטתי המוני במשך מספר שנים, כפי שביצעה גרמניה הנאצית. מדינת ישראל הקימה לשם הנצחת זכר השואה את "יד ושם" – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה – ונקבע יום זיכרון שנתי, יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, לשם אמירת קדיש על אלה שיום מותם לא נודע נקבע. במדינות רבות בעולם מציינים את 27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. |
  |
ב-29 ביוני 1941 הורה הרודן יון אנטונסקו לפנות את כל האוכלוסייה היהודית מהעיר. באותו יום יצאו למבצע הפינוי כוחות צבא ומשטרה רומנים יחד עם פורעים רומנים אנטישמיים, בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה ביאשי. במהלך הפעולה נשדדו היהודים, בתיהם, עסקיהם ומוסדותיהם נבזזו וכ-15,000 יהודים נרצחו. רבים אחרים הוכו, עונו והושפלו.
תוך כדי הפרעות היו מתי-מעט אשר בלטו באומץ לבם כאשר ניסו לעזור ליהודים, וכעבור ימים חלקם קיבלו את תואר חסיד אומות העולם. ביניהם ניתן להזכיר את אלנה, נסיכת יוון ומלכת רומניה, שהפעילה לחץ על מנת שיוגש סיוע לניצולים.
|
| אנדרטה לזכר קרבנות מחנה הריכוז דכאו. |
- אם אכן הצורך לציית הוא שאפשר את השואה, כותב דניאל יונה גולדהגן, לא ניתן להסביר כיצד הפרו שומרי המחנות את פקודתו המפורשת של היינריך הימלר להפסיק את ההשמדה בסוף המלחמה, כשהתבוסה כבר נראתה לעין, והוסיפו להצעיד את האסירים אל מותם.
- ליגה V הינו ארגון שנוסד בימי מלחמת העולם השנייה בארץ ישראל שמטרתו הייתה לסייע לברית המועצות במלחמתה בגרמניה הנאצית. שיא פעילות הארגון היה רכישתם של שלושה אמבולנסים ומשלוחם אל רוסיה דרך טהרן.
- פינלנד שיתפה פעולה עם גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. המגויסים היהודים הפינים היו כנראה היהודים המוצהרים היחידים שנלחמו בשורות מדינות הציר ובעלות בריתן.
מוזיאון טן בום הוא מוזיאון המוקדש ל"מחבוא", נושא ספרה של קורי טן בום "המחבוא" (אנ') משנת 1971. הבניין בו נמצא המוזיאון נקנה ושופץ בשנת 1983 על ידי עמותת קורי טן בום, מוסד ללא כוונת רווח. העיתונאי האמריקאי מייק אוונס עומד בראש העמותה. האתר הוא אתר מורשת לאומי הולנדי באתר הסוכנות למורשת תרבותית של הולנד (אנ')
לרשימת מוזיאוני השואהאין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא 'עם הבחירה'. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות. איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה
גרמניה הנאצית היה הכינוי לגרמניה בין השנים 1933–1945, בזמן בו שלטה המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראש המדינה. בנובמבר 1932 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. המפלגה הנאצית קיבלה 33% אחוז מהקולות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלה 20% מהקולות, המפלגה הקומוניסטית 17%, מפלגת המרכז הקתולית 15%, המפלגה הלאומית 9% ומפלגות קטנות נוספות 6% מהקולות. על הנשיא פאול פון הינדנבורג היה להחליט על מי מראשי המפלגות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.
לעזרת אדולף היטלר, מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, האצולה היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל שלייכר, הקאנצלר לשעה ברינינג, והנשיא פאול פון הינדנבורג ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. לבסוף, החליטו קובעי המדיניות מאחרי הקלעים, ובראשם הגנרל שלייכר ופון פאפן, להמליץ בפני הינדנבורג על מינוי היטלר לקאנצלר גרמניה בסברם כי הכוחות האחרים במדינה ידאגו לרסנו בהיותו בשלטון. היטלר מונה לקאנצלר ב-30 בינואר 1933. כבר בחודש פברואר החל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. הרמן גרינג מונה לשר הפנים של פרוסיה ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי נאצים. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות "למען הגנת העם הגרמני". התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה.
ב-28 בפברואר הצטרף לתקנה ה"חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". התירוץ לחוק היה שהיו אלה הקומוניסטים שהציתו את בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג "מדינת משטרה" בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה סמכות לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה הפדרטיבי ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.
 |
הנאציזם (קיצור של נאציונל-סוציאליזם, בגרמנית: Nationalsozialismus) הוא כינוי לאידאולוגיה שפיתחה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האידאולוגיה הנאצית כללה השקפה גזענית בדבר עליונותם של "גזעים" אנושיים מסוימים על פני אחרים, ודגלה בדיכוי - ואף השמדה - של "גזעים נחותים", לעומת שמירת ה"טוהר" של "הגזעים העליונים".
היטלר תיאר את פיתוח האידאולוגיה הנאצית בספרו "מיין קאמפף" (Mein Kampf; "המאבק שלי"). לדבריו, הוא הגה את האידאולוגיה הנאצית מתוך מעקב אחר הפוליטיקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא האמין שהמגוון האתני והלשוני החליש אותה. כמו כן, בעיניו הדמוקרטיה היא שיטת שלטון מחלישה, משום שהיא מעניקה כוח למיעוטים אתנים שמנסים לפורר את המדינה.
- הפשיזם - על פי ההשקפה הפשיסטית העם הוא יחידה אורגנית שבה כל פרט צריך להזניח את טובתו האישית ולהחשיב רק את האינטרס הלאומי, כשהאינטרס הלאומי נקבע על ידי המנהיג.
- תורת הגזע - "תורת הגזע" ו"דרוויניזם חברתי" השפיעו גם הם על האידאולוגיה הנאצית. על פי השקפה זו ישנה היררכיה בין הגזעים והעמים. הגזע המובחר, הגזע הארי, נועד לשלוט בעמים אחרים, ורשאי להשתמש בכוח העבודה שלהם ובמשאביהם לצרכיו. יש להקפיד שהעמים הנחותים לא יבואו במגע עם בני הגזע הנבחר, כדי שלא יפגעו ב"טוהר הגזע".
- מרחב מחיה - הנאציזם גורס כי אומות שלא מסוגלות להגן על גבולותיהן מוכיחות כי הגזעים שיצרו אותן הם נחותים. היטלר טען כי האומות העליונות צריכות מרחב מחיה (Lebensraum) כדי לשגשג על חשבון אומות נחותות. הוא נותן כדוגמה את ההתפשטות האמריקאית על חשבון העמים האינדיאנים כאומה שמקימה לעצמה מרחב מחיה על חשבון הילידים הנחותים.
- אנטי-נוצריות - האידאולוגיה הנאצית הייתה במהותה אנטי-נוצרית. הנאצים יצאו נגד העקרונות האוניברסלים של הדת הנוצרית כמו השוויון בין כל בני האדם שנבראו על ידי הקל, וראו בהטפתה של הכנסייה לאהבה ולעזרה לחלשים סוג של חולשה וניוון.
- הלאמה - האידאולוגיה הנאצית גורסת כי רווחים כספיים חייבים לבוא מעבודה ומיגיעה. בתחום זה דומה הנאציזם לקומוניזם, אולם בין התנועה הנאצית והתנועה הקומוניסטית שררה איבה קשה לאורך כל שנות קיומו של הנאציזם.
ערך מורחב: היסטוריה של השואה - השנים שלפני מלחמת העולם השנייה
 |
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות והשפלה ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ברייכסטאג, הם החלו בחקיקה אנטישמית, ששיאה היו חוקי נירנברג ששללו למעשה מהיהודים את אזרחותם. לנוכח הנסיבות, החליטו רוב יהודי גרמניה להגר ממנה. בסך הכל 400,000 פליטים יהודים משטחי גרמניה הנאצית נקלטו בארצות שונות בעולם, בתקופה שבין עלייית הנאצים לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר עליית הנאצים לשלטון החלו מעשי פוגרומים ביהודים, ויהודים פוטרו מעבודתם. ב-9 במרץ 1933, התרחשו פרעות ביהודי ברלין. ב-11 במרץ 1933, התפרצו אנשי האס אה (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט בברסלאו (פולין) וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.
עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו חוקי נירנברג. חוקים אלו כללו בין היתר את "חוק אזרחי הרייך" - רק בעלי דם גרמני הם אזרחי הרייך ורק להם זכויות פוליטיות מלאות; ואת "חוק ההגנה על הדם הגרמני ועל הכבוד הגרמני" - אסורים נישואים בין גרמנים ליהודים. הסעיפים לחוק זה כללו הגדרת "מיהו יהודי": מי שלפחות שלושה מהורי הוריו היו יהודים, או מי שרק שניים מהורי הוריו היו יהודים, והוא עצמו בן דת-משה, או נשוי ליהודי. במרץ 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה ומיד לאחר הסיפוח החלו הנאצים לרדוף גם את יהודי אוסטריה שמנו כ-185 אלף איש. באוגוסט 1938 חוקק חוק "שינוי השמות": כל גבר יהודי חויב להוסיף לשמו 'ישראל', וכל אשה 'שרה'. באותו החודש הוקמה גם הלשכה המרכזית להגירת יהודים בווינה שבראשה עמד אדולף אייכמן שהפעילה אמצעים ברוטליים במטרה לגרש יהודים מאוסטריה.
ב-28 באוקטובר 1938, החל מאסר יהודים בעלי אזרחות פולנית, ותוך ימים מעטים הועברו שבעה-עשר אלף יהודים לגבול גרמניה-פולין. שלטונות פולין סירבו לקבלם והם רוכזו בתנאים קשים בעיירות גבול (ראו גירוש זבונשין). השלטונות הנאצים הבינו שמטרתם, פינוי הרייך מיהודים, לא תושג באמצעים חוקיים בלבד. הם אירגנו את "ליל הבדולח" 9-10 בנובמבר 1938, אשר כונה כך בגלל הזגוגיות הרבות שנופצו באותו לילה - בכל רחבי גרמניה נופצו חלונות של בתים ועסקים יהודיים, מאתיים חמישים בתי-כנסת נשרפו, יהודים הוכו, נשדדו, ועשרות נרצחו. בנוסף שלושים אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז.
במהלך השנים 1933 עד 1939 נמלטו מגרמניה 282,000 יהודים - למעלה ממחצית מיהודי גרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון. עוד 117 אלף יהודים נמלטו מאוסטריה שסופחה לגרמניה (כשני שלישים ממספר יהודיה). מרבית היהודים הפליטים עברו לארצות-הברית, דרום-אמריקה, ארץ ישראל, ובריטניה. בעקבות החמרת בעיית הפליטים היהודים ופליטים אחרים, בעיקר מתנגדי המשטר, מגרמניה הנאצית יזמה ארצות הברית את ועידת אוויאן בה הסכימו המדינות השונות להמשיך ולקלוט פליטים, אך במספר שאינו עולה על המכסות שקבעו. בעקבות הזעזוע מ"ליל הבדולח" הסכימה ממשלת בריטניה לקבל לשטחה ילדים יהודים-גרמנים במבצע קינדרטרנספורט.
כבר בשנת 1934 הוקם מחנה הריכוז הראשון בדכאו שייעודו הראשוני היה לכלוא פעילים פוליטיים גרמנים קומוניסטים, סוציאליסטים וליברלים שנחשבו מתנגדי המשטר. מחנות ריכוז נוספים הוקמו והם החלו למלא תפקידים נוספים. בסוף שנות השלושים נערכו ניסויים בנכים, חולי נפש ואוטיסטים. תוכנית T4 - אותנסיה לחיסולם הראתה לראשונה את האכזריות והשיטתיות שבהן פעלו הנאצים, והם הפיקו ממנה לקחים רבים ששימשו אותם בפתרון הסופי.ערכים מורחבים: השואה: 1941, 1942 - 1943; הפתרון הסופי
עוד לפני ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני בתוכנית T4 בה הנאצים רצחו עד שנת 1941 כ-80,000 חולי נפש ומפגרים גרמנים, בין היתר באמצעות שימוש בגז. הממונים על ביצוע הרצח היו האס אס ומנהיגו היינריך הימלר באמצעות "המשרד הראשי לביטחון הרייך". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר במעשי רצח המוניים אלה למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות.
לא נמצאו תעודות המאשרות בוודאות כי ניתנה הוראה להשמדת היהודים, אך יש אישור לכך במכתבו של הרמן גרינג, אחד מסגניו של היטלר, לריינהרד היידריך, ראש המבצעים של האס אס, ובו נאמר כי צריכים להגיע לפתרון כולל לבעיית היהודים. ב-20 בינואר 1942 התקיימה ועידת ואנזה. בוועידה לא הוחלט על ביצוע הפתרון הסופי, שכן הוא החל כחצי שנה קודם לכן. מטרות הוועידה היו הצגת "הפתרון הסופי" כתוכנית שגובשה על ידי היטלר, תיאום התוכנית בין משרדי הממשלה השונים והעמדת האס אס כאחראי לביצועה והיותו הפוסק האחרון בהתעוררות כל בעיה.
הרעיון שהועלה היה ראשון מסוגו בהיסטוריה האנושית: הקמת מחנות השמדה שכל תפקידם הוא רצח המוני של בני אדם במהירות וביעילות. מחנות השמדה שימשו להשמדה שיטתית של יהודים (וכן של צוענים ואחרים), ובכך נבדלו ממחנות ריכוז, בהם אמנם נרצחו חלק מהאסירים או מתו עקב התנאים הקשים, אך הם שימשו בעיקר כמחנה מעצר.
במסגרת מבצע ריינהרד, על שמו של ריינהרד היידריך, הוקמו שלושת מחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, שמטרתם הייתה השמדה בלבד. התגוררו בהם קציני אס אס, וכמה מאות אסירים ששימשו זונדרקומנדו - תפקידם של חברי הזונדרקומנדו היה לרוקן את תאי הגזים לאחר ההשמדה, ובחלק גדול מן המקרים להביא את הגופות למשרפה. בטרבלינקה, למשל, שהוקם במחסה היער ובכך נותר סודי יחסית בזמן המלחמה, נרצחו כ-800 אלף איש, רובם הגדול יהודים. למעשה, טרבלינקה, בניגוד למחנות אחרים, הוגדר כמחנה השמדה לעם היהודי בלבד. הרכבות הובילו מן הכפרים, במזרח אירופה בעיקר, היישר אל המחנה. המובלים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות באמתלה שישובו לראות את חפציהם - וכך לא ידעו הקרבנות שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות. תוך שעות ספורות, נותרו ממשלוח שלם של אנשים ערימות אפר בלבד.
בנוסף, שימש מחנה הריכוז בלובלין המכונה "מאיידאנק" כמחנה השמדה. גם קולמהוף (חלמנו), ומחנה יאסנובאץ, שתופעל בידי משתפי-פעולה פשיסטים קרואטיים, שימשו כמחנות השמדה.
לאחר מכן, הוקם מחנה ההשמדה הגדול ביותר - מחנה אושוויץ. בסוף שנת 1942, כאשר מרבית יהודי הגנרלגוברנמן (השטח הפולני המסופח לגרמניה, בתרגום לעברית - המנהל הכללי; מרבית יהודי פולין חיו בשטח זה) הושמדו, הוחלט על מקום מרכזי שבו יושמדו יתר יהודי אירופה. אושוויץ-בירקנאו היה ממוקם במרכז היבשת, והיה גדול דיו לאכלס אסירים רבים. אושוויץ שימש מחנה עבודה, ובכניסה אליו הכתובת הידועה - "העבודה משחררת", ואילו בירקנאו (הקרוי גם אושוויץ 2), המצוי בקרבת מקום, שימש מחנה השמדה. אסירים באושוויץ היו נשלחים תוך חודשים ספורים למותם בבירקנאו. בירקנאו יכול היה לאכלס כ-100 אלף אסירים בו זמנית, והיו בו חמישה מבנים של משרפות ותאי גזים. בכל יום התבצעו מספר סבבים של השמדה. כל סבב כזה יכול להכיל כעשרת אלפים קרבנות. הגז בתאי הגזים היה ציקלון בה, ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הקרבנות. לאחר מכן, היו הזונדרקומנדו שורפים את הגופות.
אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך לסמל לפתרון הסופי של השמדת היהודים וסמל לרוע האנושי. נרצחו בו כמיליון וחצי אסירים, כשרובם יהודים. בנוסף להם התבצע במחנה רצח צוענים, שבויי מלחמה מברית-המועצות, ואסירים פוליטיים מפולין וממקומות נוספים.
בהמשך שימשו מחנות אחרים כ"מחנות השמדה בזעיר אנפין", הללו כללו את מאלי-טרוסטנץ, סיימישטה, ינובסקה ואחרים.הגטאות הן שכונות שבהם ריכזו הנאצים את יהודי השטחים שנכבשו במזרח אירופה כדי להפרידם, בשלב ראשון, מן האוכלוסייה הלא-יהודית. גטאות אלה נודעו בתנאי המחיה הירודים באופן קיצוני - צפיפות רבה, רעב ומחסור, הגבלות בלתי אפשריות, חשיפה להתעללויות, תנאי היגיינה ירודים ועוד. חלק ניכר מיהדות אירופה ניספה עוד בשלב הגטאות. לאלה ששרדו את הגטאות, היה הגטו תחנת מעבר בדרך לגורל קשה יותר במחנות ההשמדה.
גטאות שהקימו הנאצים: גטו בודפשט - גטו וילנה - גטו ורשה - גטו טרזיינשטט - גטו לבוב - גטו לודז' - גטו מיינדזיז'ץ פודלסקי - גטו פיוטרקוב טריבונלסקי - גטו קובנה - גטו קולוז'וואר - גטו קרקוב
מחנות עבודה
מחנות העבודה הם מחנות שבהם נכלאו יהודים, צוענים ושבויי מלחמה שהועבדו בעבודות שונות. היהודים, היוו את רובו הגדול של ציבור האסירים במחנות, אשר נבנו בכל רחבי אירופה. היהודים גם זכו ליחס המשפיל והגרוע ביותר. הם הובאו למחנות העבודה כאחד השלבים לפני חיסולם, והועבדו שם בעבודות פרך קשות מבוקר עד ערב, בתנאים של רעב, מחלות, דחיסות וזוהמה.
מחנות ריכוז
מחנות הריכוז הם מתקני כליאה רחבי ידיים, שבהם כלאו הנאצים את מתנגדיהם הפוליטיים וקבוצות חברתיות שהוגדרו כ"לא רצויות". לאחר ועידת ואנזה שונה אופיים של אחדים מהמחנות למחנות השמדה.
מחנות ריכוז שהקימו הנאצים ובעלי בריתם: ארבייטסדורף - בוכנוואלד - ברגן-בלזן - גרוס-רוזן - מחנה דראנסי - וסטרבורק - זקסנהאוזן - חיידרי - יאסנובאץ - ידובנו - ינובסקה - מאוטהאוזן - מחנה הריכוז אושוויץ - מחנה הריכוז דכאו - מחנה הריכוז שטוטהוף - סומוביט - פיכט - פלאשוב - פלוסנבירג - קונסקובולה - ראוונסבריק - ריזיירה די סן סאבה
מחנות השמדה
מחנות ההשמדה הם מתקנים שהוקמו על ידי גרמניה הנאצית כדי להשמיד יהודים ומיעוטים נוספים על פי החלטת הממשל הנאצי כחלק מהפתרון הסופי.
מחנות השמדה שהקימו הנאצים: בלז'ץ - חלמנו - טרבלינקה - אושוויץ - מיידנק - סוביבור - ריזיירה די סן סאבהגופים נאציים שהיו קשורים בשואה
- גסטאפו - המשטרה החשאית, הייתה אחראית על השמדת היהודים ועל השמירה במחנות ההשמדה.
- אס אס - ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, היה אחראי על כל מחנות הריכוז בשטחי הכיבוש הנאצי. מפקדי ושומרי מחנות הריכוז וההשמדה היו חיילי אס אס.
- איינזצגרופן - (מגרמנית - עוצבות מבצע) יחידות השמדה של האס אס, שנלוו לוורמאכט בכיבושיו, עסקו בהשמדת אוכלוסייה שהייתה לא רצויה לנאצים והיו גורם מרכזי בהשמדת יהודי אירופה.
פעולות השמדה
- אקציה - פעולה של הגסטאפו וכוחות ביטחון אחרים בגטו, על מנת לאתר, לעצור ולרכז יהודים לקראת שילוח למחנות ריכוז, מחנות השמדה, או מחנות לעבודת כפייה. המתנגדים למעצר בדרך כלל נורו במקום.
- סלקציה - פעולה במחנות הריכוז ומחנות עבודה, וגם בגטאות בזמן אקציה לקראת שילוח למחנות. המיון בוצע בעיקר לפי גיל וכושר עבודה, וכל השאר (חולים, ילדים, זקנים ונשים) נשלחו להשמדה. הסלקציה נעשתה בדרך כלל מיד עם הגעת טרנספורט של יהודים למחנה, והשורדים אותה נאלצו לעבור סלקציה חוזרת מדי פעם.
אמצעי השמדה
- בור ירי - שיטת ההשמדה הראשונית, בעיקר בשטחי כבושים בברית המועצות. תושבי עיירה מסוימת היו נלקחים מחוץ לעיירה ונורים אל תוך בור כך שהבור שימש להם קבר אחים. אתרי בורות ירי ידועים: פונאר - באבי יאר - טבח יער רומבולה - יער לופוחובה - הפורט התשיעי
- משאית גז - משאית אטומה שעל תא הנוסעים שלה חיברו את צינור המפלט של המנוע. כאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז תחמוצת הפחמן מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים שהועלו עליה והם נחנקו למוות.
- תא גזים - תא ארוך שמספיק ל-100 עד 300 אנשים בערך ובגגו מספר פתחים מרובעים. לאחר שהאנשים היו מוכנסים עירומים, עובדי מחנה ההשמדה היו פותחים את הפתחים העליונים בגג וזורקים דרכם את הגז, מסוג ציקלון בה.
- ציקלון בה - הגז שבו מלאו תאי הגזים.
- אדולף היטלר - הפיהרר של גרמניה הנאצית והוגה "הפתרון הסופי".
- מרטין בורמן - סגנו של היטלר.
- יוזף גבלס - שר התעמולה הנאצי.
- הרמן גרינג - מראשי המשטר הנאצי, היה בעל תפקיד מכריע ברדיפות היהודים שקדמו לשואה ובהשמדת היהודים עצמה. מפקד הלופטוואפה- חיל האוויר הגרמני.
- היינריך הימלר - ראש האס אס והגסטאפו.
- ריינהרד היידריך - בכיר נאצי שהיה המתכנן העיקרי של "הפתרון הסופי".
- היינריך מילר - מפקד הגאסטפו בתקופת מלחמת העולם השנייה.
- ארנסט קלטנברונר - מפקד "המשרד הראשי לביטחון הרייך" בשנותיה האחרונות של המלחמה.
- הנס פרנק - מושל שטחי הכיבוש הנאצי בפולין (הגנרלגוברנמן).
- אדולף אייכמן - מהאחראים הראשיים לביצוע "הפתרון הסופי".
- רודולף הס - מבכירי המפלגה הנאצית.
- רודולף פרנץ הס - מפקד מחנה אושוויץ.
- פרנץ שטנגל - מפקד מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה.
- יורגן שטרופ - מחריבו של גטו ורשה בתור מפקד האס אס והמשטרה במהלך מרד גטו ורשה.
- יוזף מנגלה - רופא נאצי שערך ניסויים סדיסטים באסירי אושוויץ והיה ממונה גם על סלקציות במחנה.
- תיאודור דנקר - הממונה על יישום הפתרון הסופי באיטליה, הונגריה ובולגריה ובכלל זה השטחים שסופחו אליה מיוגוסלביה ויוון.
ארגונים שייצגו את היהודים בפני הנאצים
- יודנראט - "מועצת היהודים", גוף שהוקם בפקודת הנאצים ומטרתו הייתה ניהול העניינים הפנימיים בגטאות וקישור בין הקהילה היהודית לנאצים.
- מרכז היהודים (סלובקיה) - הגוף שייצג את יהודי סלובקיה כלפי הממשלה הסלובקית הפרו-נאצית.
- מרכז היהודים (רומניה) - מוסד שהוקם בידי הממשלה הרומנית הפרו-נאצית והיה אחראי על ניהול העיניניים הפנימיים של יהודי רומניה ועל ביצוע פקודות הממשלה הקשורות ביהודים.
- יודסה ראט פור אמסטרדם - הגוף שייצג את יהודי הולנד כלפי הנאצים וניהל את ענייניהם הפנימיים של היהודים.
- ועדת העזרה וההצלה בבודפשט - ארגון של התנועה הציונית שהיה קשור גם לסוכנות היהודית, שפעל בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.
מחתרות יהודיות
- הארגון היהודי הלוחם - מחתרת יהודית חמושה, שהוקמה בגטו ורשה על ידי נציגים של תנועות שונות בגטו, רובן תנועות נוער סוציאליסטיות.
- ארגון צבאי יהודי - מחתרת יהודית חמושה, שהוקמה בגטו ורשה וחבריה באו בעיקר מהתנועות הרוויזיוניסטיות.
התואר "חסיד אומות העולם" ניתן בימינו למי שנמנה עם המעטים שפעלו למען הצלת היהודים באירופה בתקופת השואה.
מקור הביטוי "חסיד אומות העולם" הוא בהלכה, שבה ניתן תואר זה לגוי המקיים את שבע מצוות בני נח, ולאו דווקא למי שהציל יהודים.
| נכון ל-1 בינואר 2007, מקור: אתר יד ושם | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סה"כ | 21,758 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שארית הפליטה היא כינוי המתאר את הפליטים היהודים ששרדו את השואה. כינוי זה מציין את ניתוקם של יהודים אלו מעולמם שלפני השואה, ואת היותם שריד קטן ליהדות אירופה שנחרבה.
ראו גם: פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה - ועד ההצלה - פוגרום קיילצה - תנועת הבריחה - הבריגדה היהודיתהנצחת השואה
- השואה באמנות
- ספרים על השואה: "ספר עדות" - הזהו אדם - סלמנדרה - האי ברחוב הציפורים- החלום והיום - עכבר - סיפורו של ניצול - בית הבובות - השעון - אדם בן כלב
- סופרים ומשוררים שעסקו בשואה: יחיאל די-נור - פרימו לוי - אלי ויזל - אורי אורלב - יצחק קצנלסון - אנה פרנק - משה פראגר
- סרטים על השואה: הבריחה מסוביבור - הגן של פינצי קונטיני - הזייפנים - החיים יפים - המכה ה-81 - הפסנתרן - חנות ברחוב הראשי - ניצחון הרוח - רשימת שינדלר - שואה (סרט)
- ספרי עיון על השואה: הספר השחור - האנציקלופדיה של השואה
- יצירות מוזיקליות על השואה: אפר ואבק - לעמעלע - צחוק של עכברוש (אופרה) - קדיש (אלבום)
- מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה: בית לוחמי הגטאות - הולנדסה סכאובורך - יד ושם - מוזיאון השואה ברומא - מוזיאון השואה האמריקאי - מרתף השואה - האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו בברלין - מרכז משמעו"ת - גנזך קידוש השם
- יום הזיכרון הבינלאומי לשואה אשר נקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם
בעקבות השואה
משפטי נירנברג - משפט אייכמן - הסכם השילומים - משפט קסטנר - ג'ון דמיאניוק - שמעון ויזנטל - הדור השני לשואה - הכחשת שואה
- הטיפול בנושא השואה היה מרוכז במיזם מיוחד בשלב של מתקפת איכות ייחודית לתחום, ראו כאן. מתקפת האיכות הסתיימה בשנת 2006 - ועדיין יש צורך בכתיבה, הרחבה והשלמה של ערכים רבים בתחום חשוב זה. אתם מוזמנים להמשיך ולתרום מידיעותיכם!
| רשימת הערכים המבוקשים | |
|---|---|
|
| רשימת ערכים דורשי שיפור | |
|---|---|
|
מצאו ערכים לשיפור בנושא השואה: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)
