פורטל:השואה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השואה, ידועה גם כחורבן יהדות אירופה, הייתה שורת מעשי רצח עם, שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה על פי תוכנית "הפתרון הסופי" של אדולף היטלר, גרמניה הנאצית, עוזריהם ובני בריתם, שתכליתה השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי ממניעים גזעניים ואנטישמיים. הנאצים רדפו, טבחו, רצחו וביצעו פשעים נוספים נגד קבוצות אוכלוסייה רחבות, כמו השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה, הוצאה להורג ללא משפט של גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה רוסיים. אך במושג "שואה" נעשה שימוש על פי רוב רק בהקשר של השמדת היהודים, ושם זה נותר שמה הבלעדי. מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד במעט יותר מ-5.9 מיליון. בדברי הימים המודרניים מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות.

בהגדרתה הרחבה מתחילה תקופת השואה כבר ב-1933, כאשר עלתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר לשלטון בגרמניה והחלו רדיפות היהודים. בהגדרתה המצומצמת יותר, החלה תקופת השואה בקיץ 1939 עם פתיחת קרבות מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה בוצעו מעשי הרצח והטבח ההמוניים.

השואה התרחשה בכל מקום שאליו הגיעו כוחות הכיבוש של גרמניה הנאצית ורדיפת היהודים התבצעה גם מחוץ לגבולות אירופה. מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי - גברים, נשים, זקנים וטף - אף כאלו שהיו יהודים למחצה או רק בעלי ייחוס יהודי במשפחתם, ובכלל זאת, אלו שהמירו דתם. בתחילה בוצעו מעשי הטבח על ידי ירי של כיתות יורים בקרבנות, שנפלו לבורות שנחפרו מראש, אך מאוחר יותר הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל גטאות, מחנות עבודה ומחנות השמדה שבהם גם תאי גזים.

אף על פי שרדיפות על רקע אתני אינן נדירות בדברי ימי העולם ובייחוד בתולדות היהודים, השואה יוצאת דופן הן בממדיה, הן בשיטתיותה הרצחנית והן באידאולוגיה שמאחוריה, שהייתה גזענית ולא דתית. אם מביאים בחשבון את המספר הרב של הקרבנות ואת השימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשם ייעול הטבח ההמוני באמצעות הקמת מחנות השמדה שיועדו למטרה זו, כמו גם את העובדה שהשואה התחוללה בידי מעצמה אדירה שכבשה שטחים נרחבים באירופה ומחוצה לה במלחמת העולם השנייה, התופעה מקבלת ממדים חסרי תקדים בחומרתם בתולדות האנושות. מקרים של טבח המוני על רקע לאומני, גזעני או אידאולוגי התרחשו לפני השואה, למשל רצח העם הארמני, וגם אחריה, בעיקר באפריקה ובאסיה אך לעולם לא באופן שיטתי המוני במשך מספר שנים, כפי שביצעה גרמניה הנאצית.

מדינת ישראל הקימה לשם הנצחת זכר השואה את "יד ושם" – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה – ונקבע יום זיכרון שנתי, יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, לשם אמירת קדיש על אלה שיום מותם לא נודע נקבע.

במדינות רבות בעולם מציינים את 27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה.

שער מחנה בוכנוואלד עם הקמתו
שער מחנה בוכנוואלד עם הקמתו

בוכנוואלד היה מחנה ריכוז בגרמניה הנאצית. היה זה אחד ממחנות הריכוז הגדולים בגרמניה, ואליו היו מסונפים כ־130 מחנות משנה. מחנה בוכנוואלד פעל החל משנת 1937, ועד שחרורו בידי צבא ארצות הברית ב-11 באפריל 1945. בתקופה זו עברו בו כ-250,000 בני אדם. ההערכה היא כי בבוכנוואלד נרצחו כ-70,000 בני אדם, כולל האסירים שנרצחו בצעדות מוות עם פינוי המחנה, ומבלי למנות שבויי מלחמה שנרצחו מיד עם הגיעם למחנה, ואת האסירים שנשלחו מבוכנוואלד למחנות השמדה שונים.


חייל צבא ארצות הברית מביט באפר אדם ושרידי עצמות בסמוך למשרפות במחנה הריכוז בוכנוואלד, אפריל 1945.
מבט משער המוזיאון
מבט משער המוזיאון

המוזיאון הממלכתי במיידנק הוא מוזיאון זיכרון ומרכז חינוכי אשר נוסד בסתיו 1944 על אדמת מחנה ההשמדה מיידנק. המחנה ממוקם דרומית מזרחית לפרוורי העיר לובלין שבמזרח פולין. זהו המוזיאון הראשון מסוגו בעולם, והוא מוקדש כולו להנצחת הזוועות שהתחוללו במחנות העבודה וההשמדה במהלך מלחמת העולם השנייה. כיום המוזיאון פועל בין היתר בשמירה על שרידי המחנה, הצגת מיצגים נדירים מתקופת השואה (כולל תמונות ועדויות), מוציא לאור את "מחברות מיידנק" ועורך מחקר על אודות שואת יהודי פולין. הכניסה למוזיאון אסורה לילדים מתחת לגיל 14.

לרשימת מוזיאוני השואה

מה היה קורה למדינתנו אם הפיהרר לא היה מאחד אותנו תחת דגל הנאציונל-סוציאליזם. מפולגים על ידי מפלגות, נתונים תחת מצורם של היהדות המרעילה ופגיעים להם, בגלל שחסרנו את ההגנה של האידאולוגיה הבלתי מתפשרת שיש לנו עכשיו, היינו מתמוטטים תחת נטל המלחמה, ומוסרים את עצמנו לאויב שהיה משמיד אותנו בלי רחמים.

קרל דניץ

גרמניה הנאצית היה הכינוי לגרמניה בין השנים 19331945, בזמן בו שלטה המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראש המדינה. בנובמבר 1932 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. המפלגה הנאצית קיבלה 33% אחוז מהקולות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלה 20% מהקולות, המפלגה הקומוניסטית 17%, מפלגת המרכז הקתולית 15%, המפלגה הלאומית 9% ומפלגות קטנות נוספות 6% מהקולות. על הנשיא פאול פון הינדנבורג היה להחליט על מי מראשי המפלגות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.

לעזרת אדולף היטלר, מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, האצולה היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל שלייכר, הקאנצלר לשעה ברינינג, והנשיא פאול פון הינדנבורג ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. לבסוף, החליטו קובעי המדיניות מאחרי הקלעים, ובראשם הגנרל שלייכר ופון פאפן, להמליץ בפני הינדנבורג על מינוי היטלר לקאנצלר גרמניה בסברם כי הכוחות האחרים במדינה ידאגו לרסנו בהיותו בשלטון. היטלר מונה לקאנצלר ב-30 בינואר 1933. כבר בחודש פברואר החל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. הרמן גרינג מונה לשר הפנים של פרוסיה ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי נאצים. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות "למען הגנת העם הגרמני". התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה.

ב-28 בפברואר הצטרף לתקנה ה"חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". התירוץ לחוק היה שהיו אלה הקומוניסטים שהציתו את בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג "מדינת משטרה" בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה סמכות לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה הפדרטיבי ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.


לערך המלא - לקטגוריית גרמניה הנאצית
הסמל הנאצי - צלב הקרס

הנאציזם (קיצור של נאציונל-סוציאליזם, בגרמנית: Nationalsozialismus) הוא כינוי לאידאולוגיה שפיתחה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האידאולוגיה הנאצית כללה השקפה גזענית בדבר עליונותם של "גזעים" אנושיים מסוימים על פני אחרים, ודגלה בדיכוי - ואף השמדה - של "גזעים נחותים", לעומת שמירת ה"טוהר" של "הגזעים העליונים".

היטלר תיאר את פיתוח האידאולוגיה הנאצית בספרו "מיין קאמפף" (Mein Kampf; "המאבק שלי"). לדבריו, הוא הגה את האידאולוגיה הנאצית מתוך מעקב אחר הפוליטיקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא האמין שהמגוון האתני והלשוני החליש אותה. כמו כן, בעיניו הדמוקרטיה היא שיטת שלטון מחלישה, משום שהיא מעניקה כוח למיעוטים אתנים שמנסים לפורר את המדינה.

  • הפשיזם - על פי ההשקפה הפשיסטית העם הוא יחידה אורגנית שבה כל פרט צריך להזניח את טובתו האישית ולהחשיב רק את האינטרס הלאומי, כשהאינטרס הלאומי נקבע על ידי המנהיג.
  • תורת הגזע - "תורת הגזע" ו"דרוויניזם חברתי" השפיעו גם הם על האידאולוגיה הנאצית. על פי השקפה זו ישנה היררכיה בין הגזעים והעמים. הגזע המובחר, הגזע הארי, נועד לשלוט בעמים אחרים, ורשאי להשתמש בכוח העבודה שלהם ובמשאביהם לצרכיו. יש להקפיד שהעמים הנחותים לא יבואו במגע עם בני הגזע הנבחר, כדי שלא יפגעו ב"טוהר הגזע".
  • מרחב מחיה - הנאציזם גורס כי אומות שלא מסוגלות להגן על גבולותיהן מוכיחות כי הגזעים שיצרו אותן הם נחותים. היטלר טען כי האומות העליונות צריכות מרחב מחיה (Lebensraum) כדי לשגשג על חשבון אומות נחותות. הוא נותן כדוגמה את ההתפשטות האמריקאית על חשבון העמים האינדיאנים כאומה שמקימה לעצמה מרחב מחיה על חשבון הילידים הנחותים.
  • אנטי-נוצריות - האידאולוגיה הנאצית הייתה במהותה אנטי-נוצרית. הנאצים יצאו נגד העקרונות האוניברסלים של הדת הנוצרית כמו השוויון בין כל בני האדם שנבראו על ידי הקל, וראו בהטפתה של הכנסייה לאהבה ולעזרה לחלשים סוג של חולשה וניוון.
  • הלאמה - האידאולוגיה הנאצית גורסת כי רווחים כספיים חייבים לבוא מעבודה ומיגיעה. בתחום זה דומה הנאציזם לקומוניזם, אולם בין התנועה הנאצית והתנועה הקומוניסטית שררה איבה קשה לאורך כל שנות קיומו של הנאציזם.

טוען את הלשוניות...
רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית (1933 – 1939)

ערך מורחב: היסטוריה של השואה - השנים שלפני מלחמת העולם השנייה


חוקי נירנברג

ליל הבדולח
קובץ:Burning Synagoge Kristallnacht 1938.jpg

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות והשפלה ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ברייכסטאג, הם החלו בחקיקה אנטישמית, ששיאה היו חוקי נירנברג ששללו למעשה מהיהודים את אזרחותם. לנוכח הנסיבות, החליטו רוב יהודי גרמניה להגר ממנה. בסך הכל 400,000 פליטים יהודים משטחי גרמניה הנאצית נקלטו בארצות שונות בעולם, בתקופה שבין עלייית הנאצים לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר עליית הנאצים לשלטון החלו מעשי פוגרומים ביהודים, ויהודים פוטרו מעבודתם. ב-9 במרץ 1933, התרחשו פרעות ביהודי ברלין. ב-11 במרץ 1933, התפרצו אנשי האס אה (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט בברסלאו (פולין) וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.

עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו חוקי נירנברג. חוקים אלו כללו בין היתר את "חוק אזרחי הרייך" - רק בעלי דם גרמני הם אזרחי הרייך ורק להם זכויות פוליטיות מלאות; ואת "חוק ההגנה על הדם הגרמני ועל הכבוד הגרמני" - אסורים נישואים בין גרמנים ליהודים. הסעיפים לחוק זה כללו הגדרת "מיהו יהודי": מי שלפחות שלושה מהורי הוריו היו יהודים, או מי שרק שניים מהורי הוריו היו יהודים, והוא עצמו בן דת-משה, או נשוי ליהודי. במרץ 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה ומיד לאחר הסיפוח החלו הנאצים לרדוף גם את יהודי אוסטריה שמנו כ-185 אלף איש. באוגוסט 1938 חוקק חוק "שינוי השמות": כל גבר יהודי חויב להוסיף לשמו 'ישראל', וכל אשה 'שרה'. באותו החודש הוקמה גם הלשכה המרכזית להגירת יהודים בווינה שבראשה עמד אדולף אייכמן שהפעילה אמצעים ברוטליים במטרה לגרש יהודים מאוסטריה.

ב-28 באוקטובר 1938, החל מאסר יהודים בעלי אזרחות פולנית, ותוך ימים מעטים הועברו שבעה-עשר אלף יהודים לגבול גרמניה-פולין. שלטונות פולין סירבו לקבלם והם רוכזו בתנאים קשים בעיירות גבול (ראו גירוש זבונשין). השלטונות הנאצים הבינו שמטרתם, פינוי הרייך מיהודים, לא תושג באמצעים חוקיים בלבד. הם אירגנו את "ליל הבדולח" 9-10 בנובמבר 1938, אשר כונה כך בגלל הזגוגיות הרבות שנופצו באותו לילה - בכל רחבי גרמניה נופצו חלונות של בתים ועסקים יהודיים, מאתיים חמישים בתי-כנסת נשרפו, יהודים הוכו, נשדדו, ועשרות נרצחו. בנוסף שלושים אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז.

במהלך השנים 1933 עד 1939 נמלטו מגרמניה 282,000 יהודים - למעלה ממחצית מיהודי גרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון. עוד 117 אלף יהודים נמלטו מאוסטריה שסופחה לגרמניה (כשני שלישים ממספר יהודיה). מרבית היהודים הפליטים עברו לארצות-הברית, דרום-אמריקה, ארץ ישראל, ובריטניה. בעקבות החמרת בעיית הפליטים היהודים ופליטים אחרים, בעיקר מתנגדי המשטר, מגרמניה הנאצית יזמה ארצות הברית את ועידת אוויאן בה הסכימו המדינות השונות להמשיך ולקלוט פליטים, אך במספר שאינו עולה על המכסות שקבעו. בעקבות הזעזוע מ"ליל הבדולח" הסכימה ממשלת בריטניה לקבל לשטחה ילדים יהודים-גרמנים במבצע קינדרטרנספורט.

כבר בשנת 1934 הוקם מחנה הריכוז הראשון בדכאו שייעודו הראשוני היה לכלוא פעילים פוליטיים גרמנים קומוניסטים, סוציאליסטים וליברלים שנחשבו מתנגדי המשטר. מחנות ריכוז נוספים הוקמו והם החלו למלא תפקידים נוספים. בסוף שנות השלושים נערכו ניסויים בנכים, חולי נפש ואוטיסטים. תוכנית T4 - אותנסיה לחיסולם הראתה לראשונה את האכזריות והשיטתיות שבהן פעלו הנאצים, והם הפיקו ממנה לקחים רבים ששימשו אותם בפתרון הסופי.
יישום הפתרון הסופי וההשמדה ההמונית (1941 – 1943)

ערכים מורחבים: השואה: 1941, 1942 - 1943; הפתרון הסופי


עוד לפני ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני בתוכנית T4 בה הנאצים רצחו עד שנת 1941 כ-80,000 חולי נפש ומפגרים גרמנים, בין היתר באמצעות שימוש בגז. הממונים על ביצוע הרצח היו האס אס ומנהיגו היינריך הימלר באמצעות "המשרד הראשי לביטחון הרייך". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר במעשי רצח המוניים אלה למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות.

לא נמצאו תעודות המאשרות בוודאות כי ניתנה הוראה להשמדת היהודים, אך יש אישור לכך במכתבו של הרמן גרינג, אחד מסגניו של היטלר, לריינהרד היידריך, ראש המבצעים של האס אס, ובו נאמר כי צריכים להגיע לפתרון כולל לבעיית היהודים. ב-20 בינואר 1942 התקיימה ועידת ואנזה. בוועידה לא הוחלט על ביצוע הפתרון הסופי, שכן הוא החל כחצי שנה קודם לכן. מטרות הוועידה היו הצגת "הפתרון הסופי" כתוכנית שגובשה על ידי היטלר, תיאום התוכנית בין משרדי הממשלה השונים והעמדת האס אס כאחראי לביצועה והיותו הפוסק האחרון בהתעוררות כל בעיה.

אסירות במחנה ריכוז מסומנות בגיר למשלוח

הרעיון שהועלה היה ראשון מסוגו בהיסטוריה האנושית: הקמת מחנות השמדה שכל תפקידם הוא רצח המוני של בני אדם במהירות וביעילות. מחנות השמדה שימשו להשמדה שיטתית של יהודים (וכן של צוענים ואחרים), ובכך נבדלו ממחנות ריכוז, בהם אמנם נרצחו חלק מהאסירים או מתו עקב התנאים הקשים, אך הם שימשו בעיקר כמחנה מעצר.

במסגרת מבצע ריינהרד, על שמו של ריינהרד היידריך, הוקמו שלושת מחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, שמטרתם הייתה השמדה בלבד. התגוררו בהם קציני אס אס, וכמה מאות אסירים ששימשו זונדרקומנדו - תפקידם של חברי הזונדרקומנדו היה לרוקן את תאי הגזים לאחר ההשמדה, ובחלק גדול מן המקרים להביא את הגופות למשרפה. בטרבלינקה, למשל, שהוקם במחסה היער ובכך נותר סודי יחסית בזמן המלחמה, נרצחו כ-800 אלף איש, רובם הגדול יהודים. למעשה, טרבלינקה, בניגוד למחנות אחרים, הוגדר כמחנה השמדה לעם היהודי בלבד. הרכבות הובילו מן הכפרים, במזרח אירופה בעיקר, היישר אל המחנה. המובלים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות באמתלה שישובו לראות את חפציהם - וכך לא ידעו הקרבנות שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות. תוך שעות ספורות, נותרו ממשלוח שלם של אנשים ערימות אפר בלבד.

בנוסף, שימש מחנה הריכוז בלובלין המכונה "מאיידאנק" כמחנה השמדה. גם קולמהוף (חלמנו), ומחנה יאסנובאץ, שתופעל בידי משתפי-פעולה פשיסטים קרואטיים, שימשו כמחנות השמדה.

לאחר מכן, הוקם מחנה ההשמדה הגדול ביותר - מחנה אושוויץ. בסוף שנת 1942, כאשר מרבית יהודי הגנרלגוברנמן (השטח הפולני המסופח לגרמניה, בתרגום לעברית - המנהל הכללי; מרבית יהודי פולין חיו בשטח זה) הושמדו, הוחלט על מקום מרכזי שבו יושמדו יתר יהודי אירופה. אושוויץ-בירקנאו היה ממוקם במרכז היבשת, והיה גדול דיו לאכלס אסירים רבים. אושוויץ שימש מחנה עבודה, ובכניסה אליו הכתובת הידועה - "העבודה משחררת", ואילו בירקנאו (הקרוי גם אושוויץ 2), המצוי בקרבת מקום, שימש מחנה השמדה. אסירים באושוויץ היו נשלחים תוך חודשים ספורים למותם בבירקנאו. בירקנאו יכול היה לאכלס כ-100 אלף אסירים בו זמנית, והיו בו חמישה מבנים של משרפות ותאי גזים. בכל יום התבצעו מספר סבבים של השמדה. כל סבב כזה יכול להכיל כעשרת אלפים קרבנות. הגז בתאי הגזים היה ציקלון בה, ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הקרבנות. לאחר מכן, היו הזונדרקומנדו שורפים את הגופות.

אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך לסמל לפתרון הסופי של השמדת היהודים וסמל לרוע האנושי. נרצחו בו כמיליון וחצי אסירים, כשרובם יהודים. בנוסף להם התבצע במחנה רצח צוענים, שבויי מלחמה מברית-המועצות, ואסירים פוליטיים מפולין וממקומות נוספים.

בהמשך שימשו מחנות אחרים כ"מחנות השמדה בזעיר אנפין", הללו כללו את מאלי-טרוסטנץ, סיימישטה, ינובסקה ואחרים.
6
98%
#000000
#bbbbbb

הגטאות הן שכונות שבהם ריכזו הנאצים את יהודי השטחים שנכבשו במזרח אירופה כדי להפרידם, בשלב ראשון, מן האוכלוסייה הלא-יהודית. גטאות אלה נודעו בתנאי המחיה הירודים באופן קיצוני - צפיפות רבה, רעב ומחסור, הגבלות בלתי אפשריות, חשיפה להתעללויות, תנאי היגיינה ירודים ועוד. חלק ניכר מיהדות אירופה ניספה עוד בשלב הגטאות. לאלה ששרדו את הגטאות, היה הגטו תחנת מעבר בדרך לגורל קשה יותר במחנות ההשמדה.

גטאות שהקימו הנאצים: גטו בודפשט - גטו וילנה - גטו ורשה - גטו טרזיינשטט - גטו לבוב - גטו לודז' - גטו מיינדזיז'ץ פודלסקי - גטו פיוטרקוב טריבונלסקי - גטו קובנה - גטו קולוז'וואר - גטו קרקוב

מחנות עבודה

מחנות העבודה הם מחנות שבהם נכלאו יהודים, צוענים ושבויי מלחמה שהועבדו בעבודות שונות. היהודים, היוו את רובו הגדול של ציבור האסירים במחנות, אשר נבנו בכל רחבי אירופה. היהודים גם זכו ליחס המשפיל והגרוע ביותר. הם הובאו למחנות העבודה כאחד השלבים לפני חיסולם, והועבדו שם בעבודות פרך קשות מבוקר עד ערב, בתנאים של רעב, מחלות, דחיסות וזוהמה.

מחנות ריכוז

מחנות הריכוז הם מתקני כליאה רחבי ידיים, שבהם כלאו הנאצים את מתנגדיהם הפוליטיים וקבוצות חברתיות שהוגדרו כ"לא רצויות". לאחר ועידת ואנזה שונה אופיים של אחדים מהמחנות למחנות השמדה.

מחנות ריכוז שהקימו הנאצים ובעלי בריתם: ארבייטסדורף - בוכנוואלד - ברגן-בלזן - גרוס-רוזן - מחנה דראנסי - וסטרבורק - זקסנהאוזן - חיידרי - יאסנובאץ - ידובנו - ינובסקה - מאוטהאוזן - מחנה הריכוז אושוויץ - מחנה הריכוז דכאו - מחנה הריכוז שטוטהוף - סומוביט - פיכט - פלאשוב - פלוסנבירג - קונסקובולה - ראוונסבריק - ריזיירה די סן סאבה

מחנות השמדה

מחנות ההשמדה הם מתקנים שהוקמו על ידי גרמניה הנאצית כדי להשמיד יהודים ומיעוטים נוספים על פי החלטת הממשל הנאצי כחלק מהפתרון הסופי.

מחנות השמדה שהקימו הנאצים: בלז'ץ - חלמנו - טרבלינקה - אושוויץ - מיידנק - סוביבור - ריזיירה די סן סאבה

גופים נאציים שהיו קשורים בשואה

  • גסטאפו - המשטרה החשאית, הייתה אחראית על השמדת היהודים ועל השמירה במחנות ההשמדה.
  • אס אס - ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, היה אחראי על כל מחנות הריכוז בשטחי הכיבוש הנאצי. מפקדי ושומרי מחנות הריכוז וההשמדה היו חיילי אס אס.
  • איינזצגרופן - (מגרמנית - עוצבות מבצע) יחידות השמדה של האס אס, שנלוו לוורמאכט בכיבושיו, עסקו בהשמדת אוכלוסייה שהייתה לא רצויה לנאצים והיו גורם מרכזי בהשמדת יהודי אירופה.

פעולות השמדה

  • אקציה - פעולה של הגסטאפו וכוחות ביטחון אחרים בגטו, על מנת לאתר, לעצור ולרכז יהודים לקראת שילוח למחנות ריכוז, מחנות השמדה, או מחנות לעבודת כפייה. המתנגדים למעצר בדרך כלל נורו במקום.
  • סלקציה - פעולה במחנות הריכוז ומחנות עבודה, וגם בגטאות בזמן אקציה לקראת שילוח למחנות. המיון בוצע בעיקר לפי גיל וכושר עבודה, וכל השאר (חולים, ילדים, זקנים ונשים) נשלחו להשמדה. הסלקציה נעשתה בדרך כלל מיד עם הגעת טרנספורט של יהודים למחנה, והשורדים אותה נאלצו לעבור סלקציה חוזרת מדי פעם.
אתר ההריגה (בשיטת בורות הירי) הפורט התשיעי

אמצעי השמדה

  • בור ירי - שיטת ההשמדה הראשונית, בעיקר בשטחי כבושים בברית המועצות. תושבי עיירה מסוימת היו נלקחים מחוץ לעיירה ונורים אל תוך בור כך שהבור שימש להם קבר אחים. אתרי בורות ירי ידועים: פונאר - באבי יאר - טבח יער רומבולה - יער לופוחובה - הפורט התשיעי
  • משאית גז - משאית אטומה שעל תא הנוסעים שלה חיברו את צינור המפלט של המנוע. כאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז תחמוצת הפחמן מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים שהועלו עליה והם נחנקו למוות.
  • תא גזים - תא ארוך שמספיק ל-100 עד 300 אנשים בערך ובגגו מספר פתחים מרובעים. לאחר שהאנשים היו מוכנסים עירומים, עובדי מחנה ההשמדה היו פותחים את הפתחים העליונים בגג וזורקים דרכם את הגז, מסוג ציקלון בה.
  • ציקלון בה - הגז שבו מלאו תאי הגזים.

ארגונים שייצגו את היהודים בפני הנאצים

מחתרות יהודיות

ראשי היודנראטים

אדם צ'רניקוב - ראש היודנראט בגטו ורשה.
חיים מרדכי רומקובסקי - ראש היודנראט בגטו לודז'.
יעקב גנס - ראש היודנראט בגטו וילנה.
אלחנן אלקס - ראש היודנראט בגטו קובנה.
יעקב אדלשטיין - ראש היודנראט בגטו טרזיינשטט.

מורדים בנאצים

רבנים בשואה

רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל - רבי אלחנן וסרמן - רבי אברהם גרודז'ינסקי - רבי מנחם זמבה - רבי ישכר שלמה טייכטל - רבי חנוך אייגש - רבי חיים ישראל אייז - רבי מרדכי בריסק - רבי שלמה זלמן אהרנרייך - הרב אהרן יששכר דוידס - ר' יצחק מנחם מנדל דנציגר - ר' אלחנן (חנה) הלברשטאם - רבי משה חיים לאו - ר' שמואל שלמה ליינר - רבי קלונימוס קלמיש שפירא - הרב אלכסנדר שפרן - רבי אברהם דוב כהנא שפירא

ילדים בשואה

מרי ברג - הרב ישראל מאיר לאו - אנה פרנק - הניו ז'יטומירסקי - הרב דוד ברודמן

אחרים

ליאו בק - שמעון ויזנטל - יוסף סרצ'וק - רודולף ורבה - ישראל קסטנר - האחים בילסקי

התואר "חסיד אומות העולם" ניתן בימינו למי שנמנה עם המעטים שפעלו למען הצלת היהודים באירופה בתקופת השואה.

מקור הביטוי "חסיד אומות העולם" הוא בהלכה, שבה ניתן תואר זה לגוי המקיים את שבע מצוות בני נח, ולאו דווקא למי שהציל יהודים.

נכון ל-1 בינואר 2007, מקור: אתר יד ושם
פולין   6,004
הולנד 4,767
צרפת 2,740
אוקראינה 2,185
בלגיה 1,443
הונגריה 685
ליטא 693
בלארוס 576
סלובקיה 465
גרמניה 443
איטליה 417
יוון 271
יוגוסלביה 124
רוסיה 124
צ'כיה 118
 
קרואטיה   106
לטביה 103
אוסטריה 85
מולדובה 73
אלבניה 63
רומניה 53
שווייץ 38
בוסניה והרצגובינה 35
נורווגיה 41
דנמרק העם הדני כולו
בולגריה 17
 
בריטניה 13
שוודיה 9
מקדוניה 10
ארמניה 10
סלובניה   6
ספרד 3
אסטוניה 3
ברזיל 2
סין 2
ארצות הברית 3
צ'ילה 1
יפן 1
לוקסמבורג 1
פורטוגל 1
טורקיה 1
גאורגיה 1

סה"כ 21,758
ראו גם: יהודים בשואה - חסידי אומות העולם - מתנגדים לנאצים - מתנגדים גרמנים למשטר הנאצי - ראול ולנברג

שארית הפליטה היא כינוי המתאר את הפליטים היהודים ששרדו את השואה. כינוי זה מציין את ניתוקם של יהודים אלו מעולמם שלפני השואה, ואת היותם שריד קטן ליהדות אירופה שנחרבה.

ראו גם: פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה - ועד ההצלה - פוגרום קיילצה - תנועת הבריחה - הבריגדה היהודית

הנצחת השואה

אנדרטת הקרון ביד ושם

בעקבות השואה

משפטי נירנברג - משפט אייכמן - הסכם השילומים - משפט קסטנר - ג'ון דמיאניוק - שמעון ויזנטל - הדור השני לשואה - הכחשת שואה


זיכרון השואה בישראל - קטגוריה:יד ושם - קטגוריה:סיפרות בנושא השואה - קטגוריה:סרטים על השואה - קטגוריה:זיכרון השואה - קטגוריה:בעקבות השואה
פורטל מלחמת העולם הראשונה פורטל תולדות עם ישראל פורטל היסטוריה פורטל גרמניה פורטל היישוב

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
הטיפול בנושא השואה היה מרוכז במיזם מיוחד בשלב של מתקפת איכות ייחודית לתחום, ראו כאן. מתקפת האיכות הסתיימה בשנת 2006 - ועדיין יש צורך בכתיבה, הרחבה והשלמה של ערכים רבים בתחום חשוב זה. אתם מוזמנים להמשיך ולתרום מידיעותיכם!

מצאו ערכים לשיפור בנושא השואה: לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוט

בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)
מהו פורטל?רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל