שמואל ניסנבאום
 | |
| שמואל ניסנבאום |
שמואל ניסנבאום (2 בספטמבר 1924 - 31 במרץ 2019) היה אמן ישראלי, צייר, פסל, מורה ומחנך. ניסנבאום היה ניצול שואת יהודי פולין ומחניכי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק.
יצירתו הייתה מגוונת וכללה ציור בשמן על בד, ציור בצבעי מים, רישום, פיסול בברונזה וחימר, חיתוך עץ ופסיפס. עיקר יצירתו עסקה בתיעוד השואה ונופי ארץ ישראל. בין יצירותיו הבולטות, פסל "קורצ'אק והילדים", המוצג במוזיאון לוחמי הגטאות.
מסע חיים
הילדות בפולין
שמואל ניסנבאום נולד בוורשה שבפולין, בן ליוסף ואיטה ניסנבאום. כבן למשפחה יהודית למד בתלמוד תורה עד שבגיל 7 הופסקו לימודיו עקב פטירת אביו, אשר גרמה להתפרקות משפחתו על ארבעת ילדיה. בשל המשבר הכלכלי שפקד את משפחתו, גדל ניסנבאום במהלך שנות ילדותו הבאות במוסדות סגורים שונים ובין לבין חי ברחוב, בשוק הדוכנים של ורשה, שם התקיים מגנבות מזדמנות.
בגיל 10 נלקח ניסנבאום לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק כשהוא סובל מדלקת ריאות ומחלות נוספות. הוא קיבל חדר ליד חדרו של קורצ'אק והחלים ממחלתו לאחר חצי שנה בבידוד. לאחר תקופה בה שהה בבית היתומים, נפלט ניסנבאום לרחוב בשל התנהגותו המופרעת והסוררת. הוא נאסף על ידי צבעי, צייר שלטים שאימץ אותו אליו, כך נחשף לראשונה לתחום הציור. בשנת 1939 חזר לבית אמו, והוא בן 15
הנעורים בצל המלחמה והשואה
כשבועיים לאחר חזרתו, ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה, עם פלישתה של גרמניה הנאצית לפולין. ב-16 בספטמבר, ערב ראש השנה, במהלך הפצצה גרמנית כבדה על ורשה, נהרגו אמו ושתי אחיותיו של ניסנבאום בעת ששהו במרתף ביתן.
לאחר ההפצצה נדדו ניסנבאום ואחיו, בן-ציון, לכיוון מזרח פולין אשר נכבש על ידי הצבא הרוסי. במהלך הדרך נאלץ ניסנבאום לסחוב את אחיו על גבו קילומטרים רבים לאחר שזה נפצע ברגלו מכדור. לאחר מסע מפרך, הגיעו האחים לעיר הפולנית ביאליסטוק, שם הוכנסו למבנה מגורים משותפים של נערים. לאחר כחצי שנה נלקח אחיו של ניסנבאום לרוסיה ודרכיהם נפרדו.
ב-27 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לביאליסטוק, וניסנבאום נאלץ לברוח ליערות הסמוכים, שם שהה בבדידות ללא מזון, והיה עד להוצאות להורג המוניות של יהודים על ידי אוקראינים ועל ידי גרמנים. הוא נדד בין עיירות וכפרים נוספים, עד שבשנת 1944 שחררו הרוסים את האזור המזרחי של פולין, בו נמצא ניסנבאום. לאחר שהתאושש מרעבו ותשישותו הוא גויס לצבא הרוסי-פולני, בו שירת כחבלן. במהלך שירותו נפצע בעת מבצע לפינוי מוקשים. לאחר התאוששותו מן הפציעה נסע ניסנבאום לחפש את אחיו ברוסיה. בדרך, נתפס גונב מזון, נידון לשנת מאסר ונכלא. במהלך תקופת מאסרו, התמקד ניסנבאום בציור. ציוריו הרשימו את מפקדי הכלא והם עזרו לו בכתיבת מכתב ערעור אשר הביא לשחרורו.
בשנת 1946, עם תום המלחמה, נסע ניסנבאום לפולין והמשיך את המסע לחיפוש אחיו. הוא מצאו בעיר הולדתם, ורשה. לאחר מכן המשיך ניסנבאום לעיר הפולנית ורוצלב. עם הגעתו לעיר נקלט ניסנבאום במוסד "בורסה"- בית לנערים ניצולי שואה.
לימודי האמנות
בשנת 1948, החליט לממש את אהבתו לציור, וניסה את מזלו בליצאום העירוני לאמנות פלסטית, אשר שכן בסמוך למוסד. הוא התקבל ללימודים לאחר שהצהיר בהצהרה כוזבת על 10 שנות לימוד. בשנת 1950 סיים את לימודיו בהצטיינות. את לימודיו המשיך ניסנבאום באקדמיה לאמנות בוורוצלב בפקולטה לציור ולפיסול. בשנת 1956, לאחר 6 שנות לימוד הוא קיבל תואר אקדמי. במהלך לימודיו פגש את אשתו לעתיד, יהודית. עם תום הלימודים עבר ניסנבאום עם יהודית לעיר הפולנית לגניצה והתקבל לעבודה בתור מורה לציור בתיכון העירוני. באותה שנה נולד בנם הראשון, אהרון.
העלייה וההשתלבות בארץ
בשנת 1957 עלה ניסנבאום לישראל עם רעייתו ובנם. הם נקלטו במעברת בת ים. בתקופה זו עבד ניסנבאום בעבודות מזדמנות עד שלמד את השפה העברית. כעבור שנה התחיל לעבוד כמורה לציור ולמלאכות האמנות ב-3 קיבוצים: רוחמה ודורות אשר בצפון הנגב וכפר מנחם בשפלה. באותה שנה השתתף בתערוכת העשור לקום המדינה ובכסף שקיבל קנה את ביתו הראשון בשכונת ג'סי כהן אשר בעיר חולון.
בשנת 1959 התקבל ניסנבאום לעבודה במשרד החינוך כמורה לציור, אמנות ומלאכת יד, וזאת בתנאי שילמד בסמינרים להוראת הציור ומלאכת יד. בשנה זו באה לעולם בתו השנייה, אביבה. באותה תקופה לימד אמנות בחוגים שונים ובאוניברסיטה העממית.
ניסנבאום לימד בבתי ספר בחולון, בת ים, רמלה, לוד ועוד, עד שבשנת 1981 פרש ממקצוע ההוראה והקדיש עצמו לציור והצגה בתערוכות ברחבי הארץ ומחוצה לה.
אמנותו- 50 שנות יצירה
ניסנבאום עובד בסגנון פיגורטיבי, מודרני, אימפריוניסטי, ואקספרסיוניסטי. ניסנבאום הוא אמן אובססיבי. על פי תפיסתו, אמן צריך להיות "מדען", חייב להיות תוסס וחדשני ולא להיות מקובע בדרך אחת לאורך חייו. על-כן תחומי עיסוקו של ניסנבאום באמנות הם מגוונים והוא יוצר בטכניקות שונות- ציור בשמן על בד, ציור בצבעי מים, רישום, פיסול ברונזה וחימר, חיתוכי עץ ופסיפס.
בשנת 2001 יצא לאור ספר המציין 50 שנות יצירתו.
תיעוד השואה
לאורך כל שנות עבודתו הייתה השואה הציר המרכזי ביצירתו. עברו ותחושותיו לנושא כפו עליו את תפקיד מתעד השואה, בציור, בפיסול ובשאר אמנויות. החוויות הקשות שעבר בתקופה זו, באו לידי ביטוי ביצירותיו, המהוות התערטלות הגוף והנפש ברגעיו הקשים ביותר של האדם- רגעי האימה מול המוות.
אחת מהתמונות שיצר מתארת את ניסנבאום ואחיו, בן-ציון, נושאים גופות אמו ואחיותיו על עגלה לקבר אחים בוורשה לאחר שנהרגו בהפצצה הגרמנית על העיר. יצירה אחרת מתארת יהודים ברגעיהם האחרונים בתא הגזים.
אהבתו הגדולה של ניסנבאום ליאנוש קורצ'אק, אשר קיבל אותו לבית היתומים שלו בהיותו ילד חולה ומופרע, באה רבות לידי ביטוי ביצירותיו. אחת מעבודותיו הבולטות היא פסל "קורצ'אק והילדים", המתאר את ד"ר קורצ'אק אוחז בידיו שני ילדים מבית היתומים שלו. הפסל הוא מברונזה וגובהו כ-80 ס"מ. בשנת 1985 השאיל ניסנבאום את הפסל למוזיאון לוחמי הגטאות בעת תערוכה בנושא תיעוד השואה. הפסל מוצג במוזיאון עד עצם היום הזה.
-
-
"לזכר ששת המיליונים", ציור בשמן על בד, 90x70 ס"מ, (1960)
ארץ ישראל- נופיה והוויתה
על אף ביקורת וכעס מסוים כלפי הממסד והמדינה באשר להתייחסותה לנושא השואה ויחסה לניצולים, וכן באשר לפוליטיקה שבעולם האמנות הישראלי, התאהב ניסנבאום בארץ ישראל, על נופיה, על צבעיה ועל גווניה.
בין אם בשמן על בד או בצבעי מים עבר הצייר בפינות שונות של הארץ והנציח אותם על גבי מצע הציור: ירושלים וההרים סביב לה, רמת ישי והעמק המשתרע למרגלותיה, הכרמל, הכנרת, כפר גלעדי באצבע הגליל, מדבריות יהודה בדרום ועוד. בכך יצר פסיפס של יצירות מהנוף הארצישראלי. בניגוד לאווירה הקודרת וחוסר האונים הבולטים ביצירותיו בנושא השואה, את יצירותיו בתחום זה אפיינו צבעוניות רבה, חום וחופש.
בעבודתו תיעד שמואל לא רק את הנופים בישראל אלא גם את אנשיה ואת הווייתה, על שלל רבדיה. עבודותיו כללו בין השאר תיעוד משחק שח-מט בשוק, חרדים בבית-כנסת בצפת, נופשים בים של תל אביב, חתונה יהודית ועוד.
אהבתו למוזיקה קלאסית התבטאה היטב ברישומים אותם יצר תוך כדי ישיבה באולם הקונצרטים. בנוסף עסק ניסנבאום בתיעוד האירועים הטראומטיים אשר פקדו את המדינה. בין יצירותיו בנושא זה – "אוטובוס הדמים". ציור שמן המתאר אוטובוס לאחר פיגוע טרור. יצירה נוספת בתחום זה, "עקידת יצחק", מתארת ומתעדת את רצח רבין.
-
"טבריה והכנרת", ציור בשמן על בד, 61x73 ס"מ (1989). -
-
"דייגי יפו", ציור בשמן על בד, 60x75 ס"מ (1980). -
"הכנסת", ציור בשמן על בד, 90x70 ס"מ (1988).
תערוכות
ניסנבאום הציג בתערוכות ובמוזיאונים בישראל ובשאר העולם לאורך כל שנותיו. הוא הציג ב-33 תערוכות יחיד וכן בעשרות תערוכות קבוצתיות.
בחולון, עיר מגוריו האחרונה, התקיימו מדי שנה תערוכות בהן הציג ניסנבאום את מגוון יצירותיו. כאות הערכה על הישגיו ותרומתו התרבותית לעיר, קיבל ניסנבאום בשנת 2007 את תואר "יקיר העיר חולון" בטקס שנערך במעמד ראש העיר, מוטי ששון.
בשנת 2008 נערכה תערוכה של יצירותיו בעיר אופולה שבפולין, עיר מגוריו של אחיו המנוח. בשל גילו ומצבו הבריאותי, ייצגו אותו רעייתו וביתו. בתערוכה הוצגו מגוון מיצירותיו – אקוורלים, רישומים וחיתוכי עץ. התערוכה זכתה לסיקור נרחב מצד התקשורת המקומית.
בין התערוכות בהן הציג את יצירותיו:
- 1958- תערוכת העשור לישראל
- 1970- בית העירייה בברלין (רובע נויפלד)
- 1973- "יד ושם"- תערוכת אומנים לציון 30 שנה למרד גטו ורשה
- 1980- פורטלנד, ארצות הברית - תערוכה בנושא השואה
- 2008- אופולה (Opole), פולין
- 2010- תערוכת "שואה וגבורה", תערוכת יחיד באכסדרת התיאטרון הקאמרי, במסגרת טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה במעמד ראש עיריית ת"א.
- 2012- "תמונות מהחיים", תערוכת יחיד במרכז שטיינברג בחולון. התערוכה הציגה את תולדות חייו דרך הציורים, וכן את נופי ארץ ישראל בכלל וחולון בפרט.
ניסנבאום נפטר ב-31 במרץ 2019.
פרסים ותארים
- 1957- ורוצלב, פולין- פרס הכסף בעבור 2 יצירות (פורטרטים של נשים יהודיות)
- 1973- יד ושם, ירושלים- פרס היצירה מאת שר החינוך יגאל אלון
- 1982- פרס אגודת אינסיה הבינ"ל עבור הצטיינות בהוראת האמנות
- 2007- יקיר העיר חולון.
לקריאה נוספת
- אלכס לוין, שמואל ניסנבאום - 50 שנות יצירה, תש"ס 2000
קישורים חיצוניים
- תערוכת "נוף ארצנו" באתר Artispo
- תערוכה באופולה כפי שתועדה על ידי כלי התקשורת המקומיים בשנת 2008
- גואל פינטו, נמצא הפסל "קורצ'אק והילדים", באתר ynet, 11 ביוני 2008
29319547שמואל ניסנבאום