מגדה ואנדרה טרוקמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנדרה טרוקמהצרפתית: André Trocmé‏; 7 באפריל 19015 ביוני 1971) היה כומר בעיר הצרפתית ההוגנוטית לה שמבון-סור-ליניון, אשר דרבן את קהילתו הפרוטסטנטית להחביא פליטים יהודים מהשואה, בזמן מלחמת העולם השנייה.

רקע משפחתי, לימודיו וצעירותו ככומר פרוטסטנטי

אנדרה טרוקמה נולד ב-7 באפריל 1901 ביישוב סן קנטן, במחוז אן (Saint Quintin,Aisne) בצרפת כבן לפול טרוקמה, תעשיין בתחום הטקסטיל, צאצא למשפחה הוגנוטית ושל אשתו הגרמניה, פאולה שוורדטמן (Paula Schwerdtmann). בגיל 13, אחרי פריצת מלחמת העולם הראשונה, גילה דעות פציפיסטיות והתעמת עם הוריו. לבסוף מפני שהתנגד לשאת נשק עשה את שרותו הצבאי בשרות הטופוגרפי של הצבא הצרפתי במרוקו. למד בסמינר של הכנסייה הרפורמית בפריז ואחר כך בארצות הברית - ב"יוניון תאולוג'יקל סמינרי" Union Theological Seminary בניו יורק. בעקבות לימודיו קיבל הסמכה ככומר של הכנסייה הרפורמית של צרפת. פקד חוגים של תאולוגים פציפיסטים ומפני שחשב שהסכמי השלום בתום מלחמת העולם הראשונה לא יבטיחו שלום הצטרף ל"תנועה הבינלאומית להתפייסות" MIR -Le Mouvement international de la Réconciliation. בשנת 1924 השתתף בקונגרס שלה בבאד בול Bad Boll. לכל אורך חייו היה פעיל בתנועה זו לשלום. בשנת 1926 התחתן עם מגדה גרילי (1901-1996), אשת ספרות ילידת פירנצה, בת לאב איטלקי ולאם רוסיה, אותה הכיר שנה קודם לכן בניו יורק.

אחרי תקופת ניסיון ביישוב מובז' Maubeuge, מקום עבודתו הראשון ככומר פרוטסטנטי היה קהילה ביישוב סן-לה-נובל Sin-le-Noble בצפון צרפת. שם פתח את כנסייתו בפני פועלי תעשיית המתכת והכורים שנאבקו בעד הטבות חברתיות ושיפור תנאי עבודתם.

לה שמבון-סור-ליניון. מפציפיזם לאנטיפאשיזם

בשנת 1934 מונה כפסטור בכפר לה שמבון-סור-ליניון Le Chambon-sur-Lignon, ישוב בעל אוכלוסייה רפורמית במרביתה, מצאצאי ההוגנוטים, אשר נמצאת במחוז הוט לואר בגבול עם ארדש, באזור אוברן בדרום-מזרחה של צרפת. שם הקים פרויקט של הענקת השכלה תיכונית לאיכרים ויחד עם שותפו הכומר אדוארד תייס ייסד את "בית הספר החדש סבנול" ,L'Ecole Nouvelle Cévenol שנודעה כמכללת סבנול Collège Cévenol. למוסד חינוכי בינלאומי זה הייתה אידאולוגיה נוצרית של חינוך לשלום.

אחרי הכנעת צרפת על ידי צבא גרמניה הנאצית, ב-23 ביוני 1940 קרא טרוקמה לחברים בכנסייה הרפורמית להתנגד בדרכי שלום לאידאולוגיה הטוטליטרית שעומדת להיכפות על הצרפתים. באוקטובר 1940 אחרי שהתקבל צו של המרשל פטן להנהגת טקסים עם הרמת היד הפאשיסטית בכל המוסדות הציבוריים, טרוקמה יחד עם שני שותפיו לניהול המכללה, תייס ורוז'ה דרסיסאק החליטו שהרמת יד כזאת היא בניגוד למצפונם ובחרו באי ציות ובהתנגדות לא אלימה לכיבוש ולמשטר וישי.

מעשי הזוג טרוקמה בימי השואה

בהשראתו המנהיג הרוחני שארל גיון (Charles Guillon), טרוקמה ואשתו מגדה, למרות היותם הורים לשבעה ילדים, ארגנו את הצלתם של בין 3000 ל-5000 יהודים, אשר נמלטו מהנאצים.

בחורף 1940 מגדה טרוקמה קיבלה פליטה יהודייה שפנתה אליה מפני שידעה כי בעבר הזוג נתן מקלט לכמה יהודים מהמחנה הרפובליקני שברחו מספרד אחרי ניצחונו של פרנקו. מגדה סידרה לה מחסה אצל חברים ביישוב סמוך. לאחר כינונו של שלטון וישי, בעת כיבושהּ של צרפת, טרוקמה ביקש מקהילתו לתת מקלט ל-"אנשי התנ"ך". מועצת הכנסייה של היישוב הסכימה לכך ומאוחר יותר כל אספת החברים. מאמציו של טרוקמה הובילו לכך שלה שמבון-סור-ליניון והכפרים הסובבים אותו היוו חוף מבטחים יוצא דופן בצרפת הכבושה. בעזרת כמה גורמי חוץ, בעיקר של הקוויקרים הושגו משאבים לסיוע ליהודים שהיה מיועד להבטיח להם קורת גג, מזון, בגדים, טיפול וחינוך לילדיהם. אחרי 1942 התחילו להתקבל תרומות גם מממשלות שווייץ ושוודיה, מהצלב האדום הבינלאומי, מארגונים קונגרגציוניים פרוטסטנטים, יהודים וכולי. כמנהל המפעל מונה בן דודו של אנדרה טרוקמה, דניאל.

תחת הנהגתם של מגדה ואנדרה אותרו משפחות שהיו מוכנות לארח פליטים בביתם. חברים מהקהילה הודיעו לתחנת הרכבת לכנס יחד את הפליטים המגיעים, ובתי הספר של העיר הוכנו להרשמה מוגברת של הילדים החדשים.

פעולות אלו הובאו לבסוף לידיעתו של משטר וישי, האנטי יהודי. הרשויות ו-"סוכני ביטחון" נשלחו לבצע חיפושים בעיר, אך לא העלו דבר. כאשר ז'ורז' למיראנד, שר בממשלת וישי, הגיע לביקור רשמי בלה שמבון-סור-ליניון ב-15 באוגוסט 1942, הביע טרוקמה בפניו את דעתו. כמה ימים לאחר מכן, ז'נדרמים נישלחו לעיר כדי לאתר תושבים זרים "לא חוקיים". לאחר שנפוצו שמועות שטרוקמה עומד להיאסר, הוא דרבן את קהילתו "לעשות את רצון האל, לא את רצון בני האדם". כמו כן, הוא קרא בפני קהילתו קטע מחומש דברים (פרק י"ט, פסוקים ב'-י' ), אשר עוסק בשלושת ערי המקלט שמצווה להבדילם משאר הערים בארץ, למען יוכל רוצח בשגגה, לברוח לשם מפני נקמתו של גואל הדם. משימתם של הז'נדרמים לא צלחה בידם והם עזבו את העיר כלעומת שבאו.

בחודש פברואר שנת 1943 נאסרו טרוקמה ביחד עם המורה רוז'ה דרסיסק (Roger Darcissac) והכומר אדוארד תייס (Edouard Theis). הם נשלחו למחנה מעצר סן-פול ד'איז'ו (Saint-Paul d’Eyjeaux) ליד לימוז'. במשך חמישה שבועות הרשויות הפעילו לחץ על טרוקמה לחתום על התחייבות לציית לכל צווי הממשלה. הוא סירב ולאחר שחרורו ירד למחתרת כאשר שם יכול היה להמשיך במאמציו להצלת היהודים. לעומת זאת הבן דוד דניאל טרוקמה נכלא, עונה ולבסוף נשלח למוות במחנה מיידנק בשנת 1944.

בינואר שנת 1971, הכיר מוסד יד ושם באנדרה ומגדה טרוקמה כחסידי אומות העולם לאור פעולתם זו, להצלת יהודים. למעלה מ-30 מאנשי העיירה הוכרו גם הם כחסידי אומות העולם וב-1990 זכתה העיירה כולה להוקרה על מעשיהם. רומאן גארי, הסופר הצרפתי המפורסם, התייחס בספרו עפיפונים לפועלם של הזוג. הספר נחתם במשפט: "ולסיום סיפורי זה אשוב ואזכיר את השמות אנדרה טרוקמה ולה שמבון-סור ליניון, כי אין כמוהם"[1].

אנדרה טרוקמה נפטר בז'נבה, בשווייץ, ב 5 ביוני 1971. מגדה טרוקמה נפטרה ב-10 באוקטובר 1996.

ראו גם

העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידי אומות העולם אנדרה ומגדה טרוקמה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדה ואנדרה טרוקמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עפיפונים עמ' 327, תרגם אביטל ענבר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31144971מגדה ואנדרה טרוקמה