תוכנית אירופה
תוכנית אירופה היא תוכנית שגובשה בידי קבוצת מנהיגים יהודים בסלובקיה בשם "קבוצת העבודה". קבוצה זו הוקמה על ידי הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל וגיזי פליישמן מנהיגת ויצו ונציגת הג'וינט בברטיסלאבה בסלובקיה, במטרה להציל את יהודי אירופה תמורת תשלום שוחד לעוזריו של אייכמן, ובעיקר לדיטר ויסליצני.
הפסקה קצרה בשילוחים, מסיבות טכניות, גרמו לחברי הקבוצה להאמין כי אכן הצליחו בתוכנית. מיד ניסו לגשש אחרי אפשרות להרחיב את התוכנית ולגרום להפסקת השילוחים באירופה כולה. הם קיבלו אישור מויסליצני כי מפקדיו מסכימים לדון בתוכנית תמורת קבלת דמי קדימה של 12.5 אחוז מהסכום (250,000 אלף דולר - כאשר אם אכן תצא התוכנית לפועל יינתנו בתמורה להפסקת השילוחים בסה"כ 2 מיליון דולר). הנהלת הסוכנות חששה כי מדובר בהטעיה והיססה זמן רב לפני שהסכימה להתחיל ולשחרר כספים לשוחד. לאחר שנעלם הכסף שהעביר שליח הסוכנות בטורקיה טדי קולק כרבע מיליון דולר, הודיע ויסליצני באוגוסט 1943 כי הגרמנים חזרו בהם מהתוכנית. למרות שלתוכנית זו לא הייתה כל תוצאה ממשית, התוכנית נחשבת כאחת התוכניות הנועזות ביותר להצלת יהודים.
רקע היסטורי
סלובקיה הייתה מדינה גרורה של גרמניה הנאצית, ובעקבות ועידת ואנזה החלו השילוחים של רוב יהודי סלובקיה (כ-85 אלף נפש) למחנות ההשמדה, ואחרים גויסו לעבודות כפייה במחנות העבודה תחת פיקוחו של קצין האס אס דיטר ויסליצני, שהיה היועץ לענייני יהודים בסלובקיה ומעוזריו הקרובים של אדולף אייכמן. כאשר הגיעו הידיעות כי המגורשים נרצחו, התארגנה בקרב יהודי סלובקיה על ידי הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל וגיזי פליישמן קבוצה יהודית שכונתה "קבוצת העבודה", וחבריה פעלו להצלת היהודים. הקבוצה תכננה למנוע את גירוש היהודים באמצעות מתן שוחד לויסליצני. ויסליצני דרש לקבל 50 אלף דולר בתוך 10 ימים תמורת הפסקת הגירושים. בקיץ 1942 סגרו ויסמנדל ופליישמן עסקה עם ויסליצני, ככל הנראה בידיעת הממונים עליו. בשלב זה כבר גורשו כ-60 אלף וכ-30 נותרו. הגירושים מסלובקיה אכן עוכבו למשך שנתיים,[1] אולם לא בשל העסקה האמורה, אלא מטעמים אחרים: לחץ של הכנסייה להפסקת הרציחות; מחסור חמור בכוח עבודה ובבעלי מקצוע מיומנים; תסיסה בדעת הקהל הסלובקי על גילויי האכזריות בגירושים וגורלם של המגורשים בפולין; ואי היענות של נציגי המשרדים לבטל את תעודות החסות.[2] אנשי קבוצת העבודה הולכו שולל וחשבו שהם אלה שמנעו את גירוש שארית קהילת סלובקיה.[3] ויסמנדל ופליישמן גייסו את הכסף בכוחות עצמם, אולם גרמו לנאצים להניח שהכסף מגיע משווייץ, על פי הוראת "היהדות העולמית". לצורך כך, גיהצו חברי הקבוצה חלק מהשטרות, כדי שייראו כחדשים.[1] הכסף נמסר בשני תשלומים. בעקבות הצלחת הקבוצה בהפסקת השילוחים בסלובקיה, מיד העלתה הקבוצה את "תוכנית אירופה" אשר ניסתה לגשש אחרי אפשרות להרחיב את הפסקת השילוחים באירופה כולה, הפסקת ההשמדה במחנות ומתן היתר ליציאת היהודים מאירופה.
התוכנית
בתחילת המשא ומתן, כתב ויסמנדל מכתב לעצמו, בו הסמיך את עצמו בשם "נציג רבני העולם" לפתוח במשא ומתן עם הנאצים להפסקת הגירושים וההשמדה בכל ארצות הכיבוש, תמורת כמה מיליוני דולרים. לצורך ההתחזות, כתב ויסמנדל את המכתב על נייר מכתבים של בית מלון שווייצרי שלקח עמו באחת מנסיעותיו לפני המלחמה ואף השתמש במכונת כתיבה שווייצרית.[1] אנדרי שטיינר חבר "קבוצת העבודה", העביר לויסלצני מכתב מ"פרדיננד רוט" (שהייתה דמות בדיונית שהגו אנשי קבוצת העבודה, שנועדה לשכנע את הנאצים בכך שיהדות ארצות הברית תומכת בעסקה), שבו נכתב שמצפים מויסלצני לפעול להפסקת הגירושים מאירופה כולה. הקבוצה אף דרשה את הפסקת ההשמדה במחנות ומתן היתר ליציאת היהודים מאירופה. ויסליצני יצא מיד לברלין לדווח על ההצעה להיינריך הימלר, ובמאי 1943 קיבל אישור לנהל משא ומתן, והודיע כי תמורת 2–3 מיליון דולר, תהיה מוכנה הנהגת האס אס לבחון את הצעותיה של "קבוצת העבודה". את הסכום הסכימו לקבל בעשרה תשלומים וניתנה הבטחה כי עם קבלת התשלום הראשון בסך 200 אלף דולר יופסקו הגירושים לחודשיים.
אולם, למרות שהמידע על "תוכנית אירופה" היה בידיהם של מנהיגי יהדות ארצות הברית ובהנהלת הסוכנות היהודית, הן בירושלים והן בניו יורק, ולמרות שהרב ויסמנדל וגיזי פליישמן שלחו עשרות מכתבים, לא היו מוכנים לצעד זה והכספים לא הגיעו אליהם (למרות שנטען שנשלחו) ומכונת ההשמדה לא עצרה. ביוני 1943 העבירה הסוכנות אל טדי קולק, שהיה אז נציג הסוכנות בטורקיה, כרבע מיליון דולר. לא ברור מה עלה בגורל הכסף.[4][5]
באחד ממכתביו כתב הרב ויסמנדל: "אין אנחנו מבינים, איך אתם אוכלים ושותים? איך אתם ישנים על מיטתכם? איך אתם מטיילים בחוצות? וזה האחריות מוטל עליכם. זה חודשיים אנחנו צועקים, ועדיין כלום לא עשיתם. אחינו בני ישראל האם השתגעתם? האם אינכם יודעים באיזה גיהנום אנחנו חיים?? אתם שומרים את הכסף, למה אתם ממתינים?".
בניגוד לעסקאות כופר אחרות שנועדו לשחד יחידים, ויסמנדל היה מודע לכך שכספי השוחד של תוכנית אירופה יעברו ישירות למנגנון האס-אס. יש תעודה מסתיו 1942 על כך שהימלר היה להוט אחרי כסף יהודי, ומוכן לשחרר יהודים סלובקים עשירים תמורת סכומי כסף גדולים לטובת הקמת דיוויזיית אס-אס בהונגריה. בצמרת הגרמנית לא הייתה שום נכונות לסגת מתוכנית ההשמדה הכוללת,[6] וכספי השוחד הגיעו בסופו של דבר למימון מנגנון הרצח וההשמדה הנאצי.[7] אייכמן העיד במשפטו לגבי תוכנית אירופה, שהימלר הורה לו: "קח מהיהודים כל מה שתוכל. הבטח להם כל מה שתרצה. מה שנקיים – זה עניין אחר".[8]
כישלון התוכנית
רבים מחוקרי השואה, ובהם: יהודה באואר, ישראל גוטמן, שאול פרידנדר ולני יחיא, וכן חוקרים אחרים שייחדו את עבודותיהם להצלה ולחקר תוכניות הכופר, ביניהם: דינה פורת, יחיאם ויץ, חוה אשכולי, ילה פטרן וחנה יבלונקה, גורסים שלא היה ממש בתוכנית זאת, ולא הייתה אפשרות להצלה גדולה הרבה יותר מזו שעשה היישוב.[9]
לג'וינט בארצות הברית היו באותם ימים סכומים משמעותיים והם היו יכולים לעמוד בהוצאה, אבל באותם ימים היו חוקים קפדניים בארצות הברית בנוגע להעברת כספים למדינות אחרות, והג´וינט נהג להקפיד שלא לעבור על החוקים הללו.
המכתב, כמו מכתבים דומים, הגיע ל"ועדת ההצלה ליהודי אירופה" בארץ ישראל, אולם בדיון שהתנהל בוועדה הובעה התנגדות להשתמש בכסף שנועד למימוש החזון הציוני לטובת הצלת יהודים. על פי מסמכים מאותה תקופה יצחק גרינבוים, שהיה אז ראש ועדת ההצלה, בתמיכת אליעזר קפלן (הגזבר) אמר שיש לשמור על הכסף שבקופת הוועד לשם הכשרת ארץ ישראל לשרידי היהודים. לעומתו, דוד רמז, מאיר יערי, יוסף שפרינצק ואחרים היו מוכנים לתת כל מה שיש לטובת ניסיון ההצלה.
על הסיבה שהמנהיגים היהודים לא סייעו לתוכנית באופן נחרץ, חלוקות הדעות. הרב וייסמנדל טען שהמנהיגים הציוניים ראו לנגד עיניהם אך ורק את גורל המדינה היהודית העתידית ולא היו מוכנים להשקיע הרבה למען הצלת יהודי אירופה. אחרים טוענים, שהייתה אי ודאות רבה ביחס לרצינותו של המשא ומתן עם הנאצים. לטענתם, הרעיון שהיה אפשר לבטל את ההשמדה תמורת שוחד נראה דמיוני, ולכן לא היה טעם להקצות לנושא זה סכומים גדולים. כמו כן, חששו מנהיגי הציונות ומנהיגים יהודיים בארצות הברית להסתכסך עם בעלות הברית שמא יואשמו בפשעי מלחמה בשל העברת כספים ואספקה לאויב באמצע המלחמה. על פי טענה נוספת, מנהיגי הסוכנות ביררו אצל השלטונות הבריטיים, והבינו שהבריטים לא יאפשרו ליהודים להיכנס לארץ ישראל, ומכאן שהיהודים יקלעו שוב למלתעות הנאצים. כל הכספים שגויסו על ידי הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל (כופר הישוב) והגיעו לנאצים, יועדו בסופו של דבר למימון מנגנון ההשמדה הנאצי.[10]
המגעים עם הגרמנים בנושא נמשכו כשנה, והופסקו בקיץ ה'תש"ג (אוגוסט 1943). המחלוקת בנושא קיימת עד היום. הגירושים נמשכו וגם ויסמנדל ופליישמן עצמם נשלחו לאושוויץ. ויסמנדל הצליח לקפוץ מהרכבת הנוסעת וניצל (אך משפחתו וילדיו נספו באושוויץ), ואילו גיזי פליישמן נרצחה שם.[1]
קישורים חיצוניים
- 'תוכנית אירופה', באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- 'תוכנית אירופה' בתערוכה אודות ברטיסלאבה באתר יד ושם
- 'תוכנית אירופה', באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 79–80.
- ^ האם מאבק על הישרדות : הנהגת יהודי סלובקיה בשואה 1938-1944, גילה פטרן, 1992, עמ' 179.
- ^ יהודים למכירה? : משא ומתן בין יהודים לנאצים. 1933-1945, יהודה באואר, 2001, עמ' 137. שלמה אהרונסון, א-מ המלכודת הנאצית 9, האוניברסיטה המשודרת, דקה 19:00.
- ^ פילוביץ שחף הדם והדמים
- ^ שמואל קופר איפה הכסף באתר "צופר"
- ^ פטרן גילה, האם מאבק על הישרדות, הנהגת יהודי סלובקיה בשואה, 1935-1945, תל אביב, 1992. עמו' 186. שואה וזיכרון, ישראל גוטמן, 1999, עמ' 187.
- ^ שלמה אהרונסון, א-מ המלכודת הנאצית 8, האוניברסיטה המשודרת, דקה 18:00. שלמה אהרונסון, א-מ המלכודת הנאצית 9, האוניברסיטה המשודרת, דקה 16:54.
- ^ יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933-1945, יהודה באואר, 2001, עמ' 217.
- ^ השנים הנעלמות והחור השחור, שבתי טבת, תשנ"ט 1999, עמ' 205-206. המחבר התייחס בצורה כללית לארבעת עסקאות הכופר, ובניהן עסקה זאת.
- ^ שלמה אהרונסון, א-מ המלכודת הנאצית 8, האוניברסיטה המשודרת, דקה 18:00.
34506800תוכנית אירופה