מועצה אזורית אבו בסמה
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 מראה רחוב בכפר אום בטין שבתחומי המועצה, 2009
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | أبو بسمة | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הדרום | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה אזורית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר יישובים במועצה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לדצמבר 2010[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 14,700 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 11.1% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
[הקטנת המפה]  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול | 1 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני | 0.3266 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| http://www.abubasma.org.il | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אַבּוּ בַּסְמַה (בערבית: أبو بسمة "אבי החיוך") הייתה מועצה אזורית בנגב במחוז הדרום, שפעלה בין השנים 2003-2012, ושאיגדה 11 יישובים בדואים וסיפקה שירותי חינוך ורווחה לבדואים של הפזורה המתגוררים באזור.
גאוגרפיה
המועצה הורכבה מהכפרים אבו קרינאת, אום בטין, א-סייד, ביר הדאג', דריג'את, מולדה, מכחול (מרעית), קסר אל-סיר, כוחלה, אבו תלול ותראבין א-צאנע[3] המרוחקים זה מזה מרחק של עשרות קילומטרים. לשטח המועצה לא הייתה רציפות טריטוריאלית, אלא הורכב מתשעה מתחמים מבודדים, שרובם מוקפים בשטח הגלילי שבין באר שבע, ערד ודימונה ב"אזור הסייג" ושניים מהם הוקפו במועצות האזוריות בני שמעון ורמת הנגב.[4]
מעבר לאחד-עשר הכפרים המוכרים, המועצה האזורית טיפלה גם בתחומי חינוך, רווחה והגנת הסביבה של הבדואים של הפזורה.[5] כמה יישובים בדואים לא מוכרים מקבלים מענה מהרשויות המקומיות, ובינם: אל-אטרש, ביר חיל ואלהואשלה.
אוכלוסייה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, מתגוררים במועצה אזורית אבו בסמה 14,700 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 11.1%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"א (2010-2011) היה 62.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2010 היה 4,166 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,522 ש"ח).
הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של הלמ"ס, מנו רק את תושבי המועצה שרשמו את כתובתם בצורה רשמית במשרד הפנים, ולכן מספר התושבים הרשמי לא שיקף מעולם את המציאות. בפועל, מספר התושבים ביישובים המוכרים של המועצה עמד עם פירוקה על כ-45,000 בני אדם, אך המועצה הייתה אחראית על החינוך והרווחה בעוד עשרות כפרים בלתי מוכרים בנגב, כך שתחת חסותה נמצאו למעלה מ-80,000 בני אדם, מרביתם בדואים.[6]
היסטוריה
רקע היסטורי
לפני הקמת המדינה חיו הבדואים חיו כקהילה סמי-נוודית, אך הם התחילו לעבור תהליך התיישבות עוד בתקופת השלטון העות'מאני. בזמן המנדט הבריטי השלטונות לא הרבו להתייחס לנושא. לאחר הכרזת העצמאות וסיום מלחמת העצמאות רוב הבדואים עזבו למצרים וירדן, ונשארו רק 11,000 איש מתוך 65,000. אלה שנשארו הועברו תחילה ל"אזור הסייג" בנגב בו הם התיישבו בפזורה.
מאוחר יותר החליטה הממשלה לבנות שבעה יישובים מיועדים לשבטים בדואים: רהט, כסייפה, תל שבע, חורה, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום. המטרה העיקרית הייתה לגרום להם לעבור לתושבות קבועה דרך בניית ערים עם תשתית מפותחת. בפועל העדיפו הבדואים לגור ביישובים כפריים ורק חלק מהם הסכים לעבור ליישובים החדשים. כתוצאה מכך קהילות בדואיות גרו בפזורה ללא גישה לתשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל וביוב, וכל עוד היה קיים מספר רב של יישובים בלתי-מוכרים אלה, הרשויות לא יכלו לספק תנאים לכולם.
אחרי למידת לקחים בתחילת שנות ה-2000, יזמה הממשלה הקמה של עוד מספר יישובים בדואים בנגב - כפריים הפעם. רוב היישובים האלה אוחדו במועצה האזורית אבו בסמה ולכן לא היה למועצה זו רצף טריטוריאלי.
הקמת המועצה
המועצה הוקמה בסוף שנת 2003, בהתאם להחלטת ממשלת ישראל מס' 881 מיום 29 בספטמבר 2003 להקים שמונה יישובים לבדואים בנגב. שבעה מתוכם (כולל תראבין א-צאנע) נכללו בתחומי מועצה אזורית אבו בסמה. הקמתה של המועצה היוותה הכרה בכפרים שבשטחה - שהיו עד אותה עת בלתי מוכרים.
משרדי המועצה לא היו כלל בתחומה, אלא בבאר שבע.
בראש המועצה הועמד עמרם קלעג'י, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים, המשמש ראש ועדה קרואה. המינוי של הוועדה הקרואה הוארך מעת לעת עד שהגיע למקסימום המותר בחוק ועל כן נקבע שייערכו בחירות בדצמבר 2009[7]. אולם בהתקרב המועד של הבחירות המיועדות שונה החוק המגביל את תקופת הכהונה המקסימלית של ועדה קרואה על מנת לאפשר את המשך כהונת הוועדה הקרואה לתקופה נוספת.[8]. בפברואר 2011 החליט בית המשפט העליון כי יש לערוך את הבחירות עד דצמבר 2012.[9]
שיפור ובניית התשתיות במועצה
הקמת המועצה וההכרה ביישוביה שהחלה עוד קודם לכן הביאה להליך של הקמת מרפאות, בתי ספר (למשל, בית ספר נווה מדבר) ומוסדות חינוך ונוער נוספים, סלילת כבישים והקמת תשתיות מים וחשמל, בהשקעה של מאות מיליוני שקלים.[10] עם זאת, לאור הזמן הרב שעבר מאז קבלת ההכרה ביישובים הושמעה מחאה מצד האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים על כך שרבים מהיישובים טרם חוברו לרשת החשמל הארצית, נכון לפברואר 2008.
פירוק המועצה
בשנת 2012 החליט שר הפנים לאור הגידול באוכלוסייה כי יש לפרק את המועצה לשני גופים נפרדים ועל כן בוטלה המועצה בנובמבר אותה שנה והוחלפה במועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום.[11] יש לציין כי בשל הפיצול נדחו הבחירות עליהן החליט בג"ץ בפסיקתו ובשתי המועצות החדשות עומדות ועדות קרואות, כך שהפיצול שימש הלכה למעשה ככלי לעקיפת החלטת בג"ץ.
קישורים חיצוניים
- אתר המועצה
- אישור תוכנית מקיפה לפיתוח המועצה האזורית אבו בסמה - החלטת ממשלת ישראל מיום 18 ביולי 2005
- הארכת תוקף החלטות ממשלה מס. 881(ערב/15) מיום 25.9.03 בדבר הטיפול במגזר הבדואי בנגב ומספר 3956(ערב/40) מיום 22.7.05 בדבר השלמת תקציב למועצה האזורית אבו בסמה
- "הפרויקט הבדווי" - על פרויקט הקמת בתי הספר במועצה, באתר 'חלון אחורי', 2/2010.
- מינהל מקרקעי ישראל. בדואים, רקע
הערות שוליים
- ^ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ 2.0 2.1 2.2 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ אבו בסמה. יישובי המועצה
- ^ מפת השלטון המקומי, באתר משרד הפנים.
- ^ רקע כללי - מועצה אזורית אבו בסמה
- ^ מתוך אתר המועצה
- ^ נקבע מועד הבחירות במועצה האזורית אבו בסמה: 8 בדצמבר 2009, הודעה לעיתונות של ועדת הפנים והגנת הסביבה, 13/08/2008, אתר הכנסת
- ^ אורי בינדר, נא להכיר: האיש שהשר ישי רוצה למנות לראש מועצה לכל החיים, באתר nrg, 28 באוקטובר 2009
- ^ באיחור אלגנטי של 64 שנים יוכלו בדואים לבחור ולהיבחר לרשות המקומית, באתר "נא להכיר", מטה ההכרה לכפרים הבלתי מוכרים בנגב
- ^ אישור תוכנית מקיפה לפיתוח המועצה האזורית אבו בסמה
- ^ הפרסום בקובץ התקנות 6.11.2012
| ||||||||
 | ||
|---|---|---|
| נפות | נפת אשקלון • נפת באר שבע |  |
| ערים | אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות | |
| מועצות מקומיות | חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקייה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה בנגב • שגב שלום • תל שבע | |
| מועצות אזוריות | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
| מועצה מקומית תעשייתית | נאות חובב | |
| מועצות אזוריות שבוטלו | אבו בסמה | |
| יישובים לשעבר | כרמון • נוה יאיר • אשלים | |
| יישובים עתידיים | דניאל • דרור • נווה תמרים • כסיף • עבדה • מעלה אהרן • שפיר | |