גשר עד הלום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גשר |
| מיקום | אשדוד |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | המאה ה-19 |
בן-גוריון:
קיבלנו ידיעה מדאיגה |
|---|
מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה הזמנית מיום 30 במאי 1948 בעניין "סקירה על המצב הצבאי". ארכיון המדינה, עמוד 2 |
.jpg)
גשר עד הלום הוא גשר על נחל לכיש הבנוי במקביל לכביש 4 ליד אשדוד, סמוך למחלף עד הלום. גשר עד הלום הוא הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע חיל המשלוח המצרי שפלש לארץ ישראל במלחמת העצמאות ומכאן שמו העברי. הגשר הוא אתר מורשת.
גאוגרפיה
אזור גשר עד הלום במישור החוף, במרחב הגאוגרפי הידוע במחקר כמישור חוף יהודה, או "מישור חוף פלשת", המשתרע בין נחל שקמה בדרום עד לנחל ירקון בצפון. רוחבו המרבי של מישור פלשת בדרום הוא כ-27 קילומטרים, ובצפון מגיע רוחבו לכ-15 קילומטרים. המאפיין הבולט של מישור החוף של ארץ ישראל הוא רצועת החולות שלאורך חוף הים, שרוחבה המרבי בסמוך לראשון לציון, הוא כשבעה קילומטרים. מאפיין נוסף של מישור פלשת הם רכסי הכורכר הערוכים במערך קווי, זאת בשל תהליכים גאומורפולוגיים שונים. נחלים הזורמים דרך הרכס, כמו נחל לכיש, יוצרים נוף שטוח מזרחית לרכסי הכורכר. ריכוז גדול יחסית של ערוצי נחלים קטנים, כמו באזור אשדוד הופך את רכס הכורכר לגבעות[1].
היסטוריה
התקופה העותמ'אנית
הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 בידי השלטון העות'מאני מעל אפיק ואדי סוכריר שחצה את דרך יפו-עזה בקטע בין יִבְּנא למג'דל (כיום, אשקלון). הוא נבנה על יסודותיו של גשר מהתקופה הממלוכית והתקופה הרומית, כשלושה קילומטרים צפונית לעיירה איסדוד, ונקרא ג'סר איסדוד.
מלחמת העולם הראשונה
ב-11 בנובמבר 1917, עם התקדמותו צפונה של חיל המשלוח המצרי - עשרת ימי מרדף פלשת, השתלטו כוחות מדיוויזיית האנזא"ק על גשר איסדוד, לאחר שחובל על ידי העות'מאנים הנסוגים, והקימו ראש גשר מצפון לשפך לוואדי סוכריר[2]. במקביל לגשר הכביש בנו צוותי "הרכבת הצבאית לארץ ישראל" (PMR) הבריטית גשר רכבת על פיגומי עץ ובסמוך לעיירה הערבית איסדוד, נבנתה תחנת הרכבת, לימים תחנת הרכבת אשדוד עד הלום, על מסילה שנמתחה מקנטרה בגדה המזרחית של תעלת סואץ, לאורך חופי הים התיכון של חצי האי סיני והמשיכה לאורך מישור החוף הארץ ישראלי, בתחילה תוך שימוש במסילה העות'מאנית הצרה ותחנת הרכבת דיר סניד עבור בתחנת הצומת עד תחנת הרכבת לוד ומשם לירושלים ולאחר סיום המלחמה על תוואי המסילה המזרחית עד לתחנת הרכבת חיפה מזרח. החל ב-17 בנובמבר הוטענה בתחנה אספקה שהונחתה מן הים על ידי הצי הבריטי להובלה מסילתית לטובת כוחות חיל המשלוח שהתייצבו בקו שתי העוג'ות.
במהלך המרד הערבי הגדול הקימו שלטונות המנדט עמדת פילבוקס לשם הגנה על הגשר מפני חבלה של אנשי כנופיות.
מלחמת העצמאות
ב־12 במאי 1948, במסגרת מבצע ברק, על מנת לעכב את תנועת המצרים המשוערת לכיוון תל אביב, פוצצה פלוגה ב' מגדוד 53 של חטיבת גבעתי את ג'סר איסדוד - גשר עד הלום. בליל ה-15 במאי, שעות לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל חצה חיל המשלוח המצרי את קו הגבול הבין–לאומי המפריד בין ארץ ישראל למצרים באזור רפיח ופלש לתחומי המדינה הערבית בגבולותיה על פי החלטת החלוקה בתנועה לכיוון גבולות המדינה היהודית על פי החלטת החלוקה. הכוח המצרי נעצר במג'דל. ב–28 במאי יצא הכוח המצרי ממג'דל והמשיך בתנועה ללא הפרעה על ציר החוף בדרכו צפונה. ב-29 במאי נכנס הכוח המצרי לאשדוד והמשיך צפונה כשלושה קילומטרים עד שנעצר בג'סר אסדוד המפוצץ. לפנות ערב, הופתעו המצרים על ידי תקיפה אווירית של ארבעת מטוסי אוויה S-199 (מסרשמיט) הראשונים של טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי[3]. נזק גדול לא נגרם לכוח המצרי. בליל ה-30-31 במאי פשטו שתי פלוגות מחטיבת גבעתי על הכוח המצרי שבאזור הגשר, ולאחר יומיים, בליל 2-3 ביוני החל מבצע פלשת. המבצע לא הצליח לעקור את הכוח המצרי ממקומו (רק במסגרת מבצע יואב נסוגו המצרים מהנקודה), אולם ריתק אותו לעמדותיו.
השם "עד הלום"
ועדת השמות הממשלתית רצתה להנציח את מלחמת העצמאות, וביקשה הצעות לשם חדש עבור יישוב ליד הגשר בשנת 1952.[4] [5] היו גם הצעות לשמות אחרים[6]. למרות שבהתחלה השם "עד הלום" קיבל בהצבעה בוועדת השמות רק 2 קולות, מול 3 קולות עבור השם המקוצר - "הלום", בסופו של דבר ב- 31 לאוגוסט 1952, השם "עד הלום" הפך לשמו הרשמי של היישוב.[7] אלא שבניית היישוב לא יצאה אל הפועל, והשם ניתן לגשר שהיה במקום. השם "עד הלום" הוצע על ידי הרמטכ"ל דאז, יגאל ידין, "כי עד נקודה זו הגיעו המצרים בפלישתם וכאן ספגו מהלומותינו".[8]
לאחר מלחמת העצמאות
לאחר מלחמת העצמאות שוקם הגשר. ממערב לגשר נמצא "פארק עד הלום" ובו קיר הנצחה לנופלים, וכן הפילבוקס ועמדת הוויקרס. בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים הוקמה על ידי מדינת ישראל בסמוך לגשר אנדרטה דמוית אובליסק לזכר חללי הצבא המצרי, וזאת כחלק מהסכם השלום ובתמורה להשארת האנדרטאות הישראליות ברחבי סיני. הכתובות על ארבע פאות האובליסק הן בערבית, בעברית, באנגלית ובכתב הירוגליפי.
בינואר 2010 חנכה החברה הלאומית לדרכים את מחלף עד הלום החדש. הפרויקט כלל את שחזורו של הגשר העות'מאני[9] אשר פוצץ במבצע ברק. בשיתוף עם רשות העתיקות, שתילת כאלף עצים חדשים וביצוע עבודות נרחבות לפיתוח נופי.
גלריה
-
הגשר כפי שנראה ב-2009 -
קיר הנצחה לחללי צה"ל בגשר עד הלום -
האנדרטה לזכר חללי הצבא המצרי -
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר ששון אבי, לזכור ולשמור גשר עד הלום (ארכיון), באתר אפרתה, המכללה האקדמית לחינוך
קישורים חיצוניים
- תיאור סיור בפארק עד הלום
- פארק עד הלום, סקירת המקום מפי מורה דרך, אתר CafeMarker
- אהרון פיינסילבר, סיפור השם "עד הלום" בעמוד הפייסבוק שלו.
הערות שוליים
- ^ ד"ר ששון אבי, לזכור ולשמור גשר עד הלום, באתר אפרתה, המכללה האקדמית לחינוך
- ^ פילדמרשל א.פ. ויול, מסעי-המלחמה בארץ-ישראל, הוצאת מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, מהדורה שלישית 1979, עמ' 131
- ^ זהר נייגר, עד הלום: זהו סיפור התקיפה הראשונה של חיל-האוויר הישראלי, באתר חיל האוויר הישראלי, 29 במאי 2022
- ^ ארכיון המדינה, ועדת השמות הממשלתית (התכתבות) (עמ' 120)
- ^ ארכיון המדינה, ועדת השמות הממשלתית - דואר יוצא (עמ' 219)
- ^ ארכיון המדינה, סיקרות לישיבות הועדה לשמות ישובים (עמ' 579)
- ^ ארכיון המדינה, ישיבות המליאה (עמ' 155)
- ^ ארכיון המדינה, ועדת השמות הממשלתית - דואר יוצא (עמ' 220)
- ^
עד הלום, סרטון בערוץ "צבי שמיר", באתר יוטיוב (אורך: 4:15)
36123019גשר עד הלום