תעודת בגרות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "בחינת בגרות".
גיליון ציונים הנשלח לנבחנים לפני תעודת הבגרות

תעודת בגרות היא תעודה מטעם משרד החינוך של ישראל המעידה על מילוי הדרישות הלימודיות להצלחה בבחינות הבגרות הנערכות בדרך כלל בבתי ספר תיכוניים בישראל. תעודת הבגרות היא מדד פורמלי נפוץ להשכלה ברמה תיכונית של אדם במדינת ישראל. שימושה העיקרי של תעודת הבגרות הוא כמדד להערכת התאמתו של אדם ללימודי תואר ראשון בישראל וכחלק מתנאי הקבלה. לעיתים קרובות משוקלל הציון הממוצע של תעודת הבגרות יחד עם ציון הבחינה הפסיכומטרית והציון המשוקלל של שניהם משמש לקביעת הקבלה. יצוין כי קיימות גם אפשרויות קבלה לתואר ראשון ללא תעודת בגרות.

נושאי הלימוד הנדרשים לתעודה מוגדרים ב"יחידות לימוד" המאפיינות הן את מידת ההעמקה במקצוע, רמת קושי הבחינה והן את מספר שעות הלימוד באותו המקצוע. טווח הרמות למקצועות השונים הוא בדרך כלל בין 1 יחידת לימוד ל־5 יחידות לימוד. במקרים רבים, היקף הלימודים ליחידת לימוד אחת מוערך בכ־90 שעות לימוד בכיתה[1]. מי שלא ניגש לבחינות הבגרות (או ניגש רק לחלק מהבחינות הדרושות) וסיים 12 שנות לימוד, זכאי לתעודה ממשרד החינוך הנקראת "תעודת גמר תיכון".

מעסיקים בשוק העבודה דורשים לעיתים תעודת בגרות, כחלק מתנאי הקבלה למקום העבודה.

היסטוריה של תעודת הבגרות בישראל

בחינות הבגרות ותעודות הגמר של בוגרי בתי הספר התיכונים הן בעלות עניין ציבורי ומעסיקות את מקבלי ההחלטות מראשית המאה העשרים. מיסודה של תעודת בגרות לאומית אחידה החל להתגבש בשנת תרפ"ט (1928/9) עד לקבלת הכרה רשמית מהאוניברסיטה העברית בשנת תרצ"ד (1933/4).[2]

הראשונים להעניק השכלה תיכונית עברית בארץ; הגימנסיה 'הרצליה' תל אביב-יפו (1905), הגימנסיה 'העברית' (רחביה) בירושלים (1909) ובית הספר 'הריאלי' בחיפה (1913). מנהלי בתי הספר התיכונים השקיעו מאמצים כבירים על מנת לקבל אישור פורמלי כבר מתקופת השלטון העות'מאני וגם לאחר הכיבוש הבריטי המשיכו במשימה זו. בשנת 1923, לאחר הקמת הממשל האזרחי, הוענק אישור רשמי מטעם השלטון הבריטי על תעודת הבגרות בגימנסיה הרצליה והגימנסיה העברית בירושלים[3], בית הספר הריאלי בחיפה קיבל אישור דומה בשנת 1927. אולם, בקיץ 1928 הממשל הבריטי הכריז כי יחדל מלחתום על תעודות הבגרות של בתי הספר התיכונים ודרש כי בוגרי התיכונים יעברו את בחינות הבגרות של 'המועצה להשכלה גבוהה' (Board of Higher Education)[4] . לאחר דרישת הממשל הבריטי החלו דיונים בנושא, אולם 'מאורעות תרפ"ט' ו'הספר הלבן (של פספילד)' טרפו את האפשרות לפיקוח בשיתוף הפקידות המנדטורית. כאשר הוקמה הוועדה, בראשות פרופ' אברהם הלוי פרנקל באוקטובר 1933, היא הפכה לאחד הגורמים המרכזיים האחראים על איכות החינוך בבתי הספר התיכונים בארץ. הקמת הוועדה לוותה בדיונים ממושכים עד להסכמתה של מחלקת החינוך של היישוב לקבל על עצמה את תנאי הפיקוח של האוניברסיטה העברית בירושלים. ההסכמה שהתקבלה מידי מחלקת החינוך העברית ובתי הספר התיכונים, הפכה את האוניברסיטה לגורם העיקרי בכל הקשור לקביעת תוכניות הלימוד בבתי הספר עד להקמת מדינת ישראל.

 באותה התקופה, ד"ר יוסף לוריא בתפקידו כמנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית הקים ועמד בראש צוות שקבע את מבנה בחינות הבגרות בחינוך היהודי בארץ ישראל. צוות זה אימץ את המקובל במרכז אירופה וקבע שני מסלולים לבגרות:

  • מגמה הומנית (ספרותית) בה נקבעו שש בחינות חובה ובנוסף, מקצוע בחירה אחד:
  1. ספרות או תלמוד ברמה מורחבת
  2. תנ"ך
  3. לשון (דקדוק)
  4. היסטוריה כללית
  5. אנגלית
  6. מתמטיקה מצומצמת
  • מגמה ריאלית בה נקבעו שש בחינות חובה ובנוסף, מקצוע בחירה אחד:
  1. מתמטיקה מוגברת
  2. פיזיקה
  3. אנגלית
  4. תנ"ך
  5. לשון (חיבור)
  6. היסטוריה של העת החדשה או תלמוד

במהלך השנים נוספו מגמה חברתית/כלכלית, מגמה ביולוגית ומגמות נוספות. אחרי קום המדינה נוספה בחינת חובה באזרחות.

בשנת 1966 שונתה צורת התעודה והיא הודפסה לראשונה במדפסת, על נייר משובח הנושא את סמל המדינה[5]. בשנת 1977 פורסם חוזר מיוחד א' (תשל"ז) "החטיבה העליונה: עקרונות, לימודים בחינות" אשר שינה את מבנה הבחינות, וקבע יחידות לימוד במקום מגמות.

לפי דו"ח התוכנית הלאומית לחינוך (הידוע כדו"ח ועדת דוברת), "תעודת הבגרות מהווה מטרה מרכזית של בית־הספר העל־יסודי, ואולי של כלל מערכת החינוך"[6]. כנגד מרכזיותן של בחינות הבגרות מושמעת לעיתים ביקורת[7][8]. יש זרמים קטנים יותר בחינוך (כגון החינוך הדמוקרטי או החינוך הפתוח) שבהם בחינות הבגרות אינן מרכזיות ונתונות להחלטת התלמיד.

זכאות לתעודת הבגרות

אחת מדרישת המינימום לקבלת תעודה היא בחינה על 7 מקצועות שונים אותם מרכיבות 16 יחידות לימוד קבועות שאין אפשרות לשנותן. בנוסף חובה ללמוד מקצוע אחד המוגדר "תרבות עולם", מקצוע אחד ברמה מוגברת (4 יחידות ומעלה, חובה או בחירה אך לא אנגלית) ולפחות 21 יחידות לימוד בסך הכל. בפועל, לרוב מספיק למילוי דרישות אלה מקצוע בחירה אחד ברמה של 5 יחידות, שכן כמה מהן יכולות להתמלא בעזרת אותו מקצוע. בחירת המקצוע הזה היא חופשית ונעשית מתוך מגוון רחב של מקצועות. ניתן להגביר גם מקצועות חובה.

מקצועות הבחירה משתנים מנבחנים אקסטרנים לאינטרנים. ניתן להיבחן על עוד מקצועות לימוד מעבר ל־7 מקצועות החובה.

להלן מקצועות החובה:

בנוסף, אלא אם בפטור מיוחד, תעודת בגרות תונפק (בבתי ספר) רק אם התלמיד לקח חלק בפרויקט מחויבות אישית.

זכאות חריגה לבגרות

תלמיד יכול להיות זכאי לתעודת בגרות גם אם קיבל במקצוע אחד מבין המקצועות בהם עליו להיבחן ציון בטווח 45 – 54, כל עוד זהו הנכשל היחיד והוא אינו בהבעה עברית (ליהודים) או בערבית (לערבים או לדרוזים).
תלמיד יכול להיות זכאי לתעודת בגרות גם אם קיבל במקצוע אחד מבין המקצועות בהם עליו להיבחן ציון בין 5 – 44 בשלושת התנאים הבאים (תקנות הקומפנסציה):[9]

  • אין זה ציון בהבעה עברית (ליהודים) או בערבית (לערבים או לדרוזים).
  • כל שאר הציונים הסופיים הם 55 לפחות.
  • בשני מקצועות אחרים שמהווים כל אחד לפחות 3 יח"ל, סכום הציונים הוא 150 לפחות.

למרות תנאים אלו, חלק מהמוסדות האקדמיים אוסרים על קבלת ציון נכשל במתמטיקה ואנגלית. כלומר, אם מועמד נכשל במתמטיקה או אנגלית וקיבל תעודת בגרות מלאה על פי תקנות הקומפנסציה, עדיין לא יוכל להתקבל לחלק מהמוסדות האקדמיים שדורשים ציון עובר במקצועות אלה.

אחוזי הצלחה

בשנת הלימודים תשי"ז (1957-1956) הגיע אחוז ההצלחה בבחינות הבגרות ל־66%. בבתי ספר תיכון מוכרים הגיע אחוז ההצלחה ל־79%, כאשר בשנת הלימודים תשט"ז (1956-1955) הצליחו 77%. לעומת זאת בתיכונים במגזר הערבי רוב הנבחנים נכשלו. משרד החינוך טען על כן שאין מקום להוריד את רמת הבחינות ובמקום זאת יש לכוון בוגרי בתי ספר יסודיים שאינם מתאימים ללימודים עיוניים למסלולי לימוד שאינם כוללים בחינות בגרות[10].

על פי דוח מרכז אדוה, בישראל ב־1980 רק 20% מכלל בני/ות ה 17 היו זכאים לתעודת בגרות, ב־1990 אחוז הזכאות עמד על 30%, ב־2000 על 40%, וב־2013 על 53.4%[11].

בשנת 2005 היישובים שהובילו בזכאות מכלל קבוצת הגיל היו שוהם (84.65%), משגב (84.19%), ומכבים־רעות (80.92%), והיישובים בתחתית טבלת הזכאות הם עראבה (18.95%), ביתר עילית (26.98%), ורהט (30%)[12].

על פי נתוני משרד החינוך, ב־2008 שיעור הזכאים לבגרות מתוך כלל הניגשים (83,866 תלמידים) עמד על 62%[13].

בשנת 2009, 44% מבין תלמידי י"ב היו זכאים לבגרות. בפילוח למגזרים – בזרם הממלכתי דתי היו 66% זכאות, בזרם הממלכתי 64.5%, בקרב העולים החדשים 53%, במגזר הדרוזי 48%, במגזר הערבי 35%, במגזר הבדואי בנגב 29%, ובמגזר החרדי 22%[14].

מסלולי לימוד לבגרות

מסלול לימוד אינטרני

מסגרת הלימודים העיקרית לשם קבלת תעודת בגרות בישראל היא בית הספר התיכון. מסגרת לימודים זו קרויה אינטרנית מלשון Internal – פנימי. במהלך הלימודים בבית הספר התיכון רוכש התלמיד את השכלתו החל מכיתה י'. במשך כל שנות הלימודים בתיכון, מגיש בית הספר את תלמידיו בהדרגה לבחינות הבגרות. הנבחן נחשב תלמיד תיכון עד וכולל מועד ב' בכיתה י"ב (יולי בשנת הלימודים בה סיים לימודיו).

במסגרת זו, חלק משקלול הציון הסופי בכל שאלון בחינה הוא ציון הניתן על ידי בית־הספר, ונקרא ציון בית ספרי ומכונה ציון מגן, או בקיצור מגן בסלנג. המונח המקובל במשרד החינוך הוא ציון הגשה (כיוון שזהו ציון איתו ניגשים לבחינת הבגרות עצמה). ציון ההגשה נקבע על־פי דרישות המורה ודרישות בית־הספר מהתלמיד במקצוע הבגרות. חלקו של "ציון ההגשה" בציון הבגרות הסופי שונה בכל מקצוע.

תלמידי תיכון רגילים לא משלמים עבור הבגרויות לאחר שבג"ץ קבע שאסור למשרד החינוך לגבות מהם תשלומים על מבחני הבגרות[15].

אם תלמיד נבחן מספר פעמים באותו מבחן, הציון הגבוה מהם נחשב ויכנס לתעודת הבגרות[16]. כלל זה תקף עבור תלמידי בית ספר בלבד.

יחידת לימוד (יח"ל) – פירושה תוכנית לימודים שלפי משרד החינוך הזמן הדרוש ללמוד אותה הוא כ־90 שיעורים בכיתה, כ־3 שיעורים שבועיים במשך שנת לימודים אחת[1].

זכאי לתעודת בגרות תלמיד בבית הספר הממלא תנאים אלו:

  • נבחן בכל בחינות החובה: תנ"ך, לשון והבעה, ספרות, היסטוריה, אזרחות, אנגלית ומתמטיקה.
  • נבחן ברמה גבוהה (5 יח"ל) במקצוע התמחות אחד לפחות (מקצוע זה יכול להיות גם מתמטיקה ברמת 5 יח"ל). בחינות באנגלית ברמת 5 יח"ל אינן יכולות להחליף מקצוע התמחות זה. התלמיד יכול להיבחן ביותר מאשר במקצוע התמחות אחד ברמה גבוהה. ניתן להמיר את הבחינה בכתיבת עבודת גמר.
  • נבחן בבחינות בגרות בהיקף של 21 יח"ל (לפחות). אם בהרכב מסוים נדרש התלמיד להיבחן ביותר מ־21 יח"ל, יהיה על התלמיד להיבחן בכל יחידות הלימוד שנקבעו בהרכב זה.
  • השיג ציונים חיוביים (55 ומעלה), בכל המקצועות בהם היה עליו להיבחן בבחינות הבגרות ע"פ ההרכב שבו הוא לומד (אך קיימת אפשרות לזכאות חריגה לבגרות גם אם לא מתקיים תנאי זה, כמפורט בהמשך).
  • השיג ציונים חיוביים (55 ומעלה), במקצועות פנימיים מטעם בית הספר, כך שבתעודת הבגרות ייכללו לפחות 27 יח"ל (לרבות המקצועות הפנימיים)[17].
  • השיג ציון פנימי חיובי בחינוך גופני והשתתף במבחנים ב"כושר גופני" על פי הנחיות משרד החינוך, למעט תלמיד פטור מהשתתפות בחינוך גופני.
  • בחלק מבתי הספר: השתתף בפרויקט מחויבות אישית.

בנוסף יש אפשרות לבחינה במקצועות חלופיים ובהם:

  • בבתי ספר ממלכתיים-דתיים יש אפשרות להחליף את שתי יחידות הספרות ביחידה או יותר במחשבת ישראל[דרוש מקור][מפני ש...].
  • בבתי ספר ממלכתיים-דתיים, חובה ללמוד את המקצוע תנ"ך ברמה מוגברת (3 יח"ל לפחות)[18].
  • בבתי ספר נוצריים, מוסלמים או דרוזים, התלמידים נבחנים במקצועות חלופיים במקום תנ"ך: דת הנצרות, דת האסלאם או מורשת הדרוזים.
  • בבתי ספר ערביים לומדים ערבית מוגברת במקום הבעה עברית.
  • תלמידים דיסקלקוליים אחדים שקיבלו אישור משה"ח יכולים ללמוד את המקצוע מוט"ב (מדע וטכנולוגיה בחברה) המשלב נושאים ביולוגיים, כימיים ופיזיקליים בהיקף 3 יח"ל במקום לימודי מתמטיקה.

מבנה תעודת הבגרות משקף את כל היחידות שלמד התלמיד בחטיבה העליונה:

  • בדף השמאלי – מודפסים הציונים שהשיג התלמיד בבית הספר, במקצועות שלא הסתיימו בבחינות בגרות ("ציונים פנימיים") וכן החובות שמילא בשירות לזולת (מחויבות אישית).
  • בדף הימני – מודפסים הציונים הסופיים והמשוקללים במקצועות בהם נבחן התלמיד בבחינות בגרות חיצוניות.

במסלול האינטרני מוצע גם מסלול מב"ר (מסלול בגרות רגיל) שמיועד לתלמידים מתקשים בעלי מוטיבציה גבוהה ללמידה. במסלול זה בית הספר מתחייב, תוך הבטחת התלמיד על התנהגות ורצון ללמוד, להוביל אותו לבגרות מלאה. מקצוע מוגבר ברמת 5 יח"ל נבחר על ידי בית הספר, מתמטיקה נלמדת ברמת 3 יח"ל ואנגלית ברמת 3/4 יח"ל.

נבחן משנה אינטרני

נבחן משנה אינטרני הוא בוגר תיכון שסיים בהצלחה 12 שנות לימוד, ונבחן במסגרת לימודיו בבחינת בגרות אחת לפחות. נבחני משנה אינטרניים נבחנים בתנאים דומים לנבחנים אקסטרניים: ציונם הסופי אינו כולל ציון הגשה, והם אינם רשאים להיבחן בבחינות בעל־פה ובבחינות מעבדה. בניגוד לנבחנים אקסטרניים, הם נבחנים בבתי הספר בהם למדו בעבר.

נבחנים הזכאים לתעודת בגרות מקבלים את הציונים החדשים על ספחים לתעודת הבגרות, והם רשאים להשתמש בהם או בציונים הקודמים. עבור נבחנים שאינם זכאים לתעודת בגרות נחשב הציון האחרון שקיבלו בכל שאלון, עד שישלימו זכאות לתעודת הבגרות.

מסלול לימוד אקסטרני

נבחנים שאינם לומדים בבית הספר, יכולים להיבחן בבחינות הבגרות במסלול הנקרא אקסטרני (מלשון External – חיצוני בלעז, כלומר חיצונית למערכת בתי הספר הציבוריים). המסלול האקסטרני שונה מהותית מהמסלול האינטרני, אך שניהם מובילים לקבלת אותה תעודת בגרות.

בישראל תעשייה ענפה של בתי ספר לשיפור בגרויות המיועדים בין השאר לנבחנים אקסטרניים:

  • בתי ספר לשיפור ציוני הבגרות. נועדו בעיקר למעוניינים להתקבל למוסדות השכלה גבוהה אולם ציוניהם לא גבוהים מספיק.
  • בתי ספר פרטיים. מסגרת הלימודים בהם דומה לזו של בתי הספר הציבוריים. מסלול זה נועד לתלמידים שטרם מלאו להם 18 שנה.
  • בתי ספר פרטיים המעניקים הכנה ממוקדת לבחינה מסוימת. מסלול זה נועד בעיקר למבוגרים, ולכן פעמים רבות הלימודים בו נערכים בשעות הערב, לאחר תום יום העבודה.
  • היערכות עצמאית של הנבחן לבחינת הבגרות, באמצעות מיקודית או באמצעות לימוד דרך האינטרנט.

נבחן אקסטרני נדרש לפתוח "תיק נבחן חיצון" בשלוחת בחינות של משרד החינוך. לאחר צעד בירוקרטי זה יכול הנבחן לגשת באופן עצמאי לבחינות בגרות, ללא תלות בבית ספר. בנוסף, לנבחנים אקסטרניים אין ציון מגן, והציון הסופי נקבע על פי תוצאת הבחינה בלבד. בשונה מתלמידי בית ספר אינטרניים, לנבחן אקסטרני נחשב הציון האחרון בלבד ולא הגבוה ביותר.

משנת 2006 כמעט כל חומר הלימוד ובחינת הבגרות לאינטרנים ולאקסטרנים זהה לחלוטין מלבד סמלי השאלונים. קיימים מספר מקצועות שאינם אפשריים במסלול האקסטרני, או שיחידות הלימוד שניתן להשלים בהם מועטות יחסית.

הצטיינות בבגרות

תלמידים יקבלו תעודת הצטיינות ממשרד החינוך אם יעמדו בכל הדרישות המצטברות האלה[19]:

  1. הצטיינו בתוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית-קהילתית או סיימו אותה בהצלחה.
  2. למדו ונבחנו באנגלית ברמה של 5 יח"ל.
  3. למדו ונבחנו במתמטיקה ברמה של 4 יח"ל לפחות.
  4. ממוצע ציוניהם בתעודת הבגרות הוא 90 ומעלה.

תעודת בגרות והאקדמיה

רוב האוניברסיטאות בישראל דורשות תעודת בגרות עם 4 יחידות ומעלה באנגלית לצורך קבלה ללימודים הגבוהים, ופוסלות אוטומטית מועמד שנבחן ברמת הלימוד הבסיסית[דרוש מקור]. כמו כן, בכל הקשור ללמידת מקצועות מדעיים האוניברסיטאות מייחסות חשיבות רבה למתמטיקה, ועם ציון ברמת 3 יחידות לימוד, קשה (ובדרך כלל לא ניתן) להתקבל למקצועות אלו. עם זאת, למקצועות הומניים הקשורים למדעי הרוח ולעיתים אף למדעי החברה - לרוב אין צורך בציון הגבוה מרמת 3 יחידות לימוד במתמטיקה (בנוסף ל-4 יחידות לימוד באנגלית).

המוסדות להשכלה גבוהה משקללים את ממוצע תעודת הבגרות עם ציון הפסיכומטרי לקבלת "ציון הסכם", שקובע אם המועמד מתקבל לפקולטה מסוימת. בעת חישוב הממוצע נותנים בונוס (מוסיפים נקודות לציון) על בחינה בהיקף של 4 או 5 יח"ל. בבחינת הבגרות במתמטיקה ברמת 5 יח"ל הבונוס עומד על כ-35 נקודות. בשאר המקצועות, הבונוס הגבוה ביותר הוא 25 נקודות לציון הכולל של 5 יחידות לימוד, הניתן בדרך כלל למקצועות מדעיים. לא כל מקצוע של 4 – 5 יח"ל מזכה בבונוס[20]. התוספת לציון ניתנת על ידי כל מוסד להשכלה גבוהה לפי מדיניות הקבלה שלו ואינה נכתבת בתעודת הבגרות.

יש מוסדות בהם התוספת למקצועות במתמטיקה ואנגלית היא של 12.5 נק' לציון עבור בחינה ברמת 4 יחידות. והבונוס ב-5 יח"ל אנגלית עומד על כ-25 נק' לציון עבור בחינה ברמת 5 יח"ל. ביתר המקצועות, שנקבעו על ידי המוסד יש תוספת של 10 נק' לציון עבור בחינה ברמה 4 יח"ל ושל 20 נק' עבור בחינה ברמת 5 יח"ל. בדרך כלל הבונוסים הללו ניתנים בתנאי שהנבחן השיג ציון 60 ומעלה.

במדריך לנרשם ובאתרי האינטרנט של המוסדות השונים קיימות הוראות מפורטות כיצד לחשב את ממוצע הבגרות. כמו כן, בפקולטות ובחוגים מסוימים ישנן דרישות נוספות.

תעודת הבגרות איננה מדד לקבלה לתואר שני או שלישי, עבורם נדרש תואר ראשון.

קבלה לתואר ראשון ללא תעודת בגרות

ערך מורחב – לימודים אקדמיים ללא תעודת בגרות

תעודת הבגרות היא המדד הנפוץ ביותר לקבלת אדם ללימודי תואר ראשון בישראל. עם זאת, חלק מהמוסדות האקדמיים מאפשרים לימודים אלה גם לאנשים שאינם בעלי תעודת בגרות. בחלק מהמקרים נדרשת השלמה חלקית בלבד של מקצועות בגרות, ובחלקם לא נדרשים מבחני בגרות כלל. באופן כללי, ניתן למנות כמה סוגים של מסלולים כאלה:

  1. האוניברסיטה הפתוחה אינה מעמידה ככלל תנאי קבלה לתואר ראשון (אך לצורך למידת קורסים מתקדמים היא דורשת ציון בבחינת אמי"ר או בחלק האנגלית בבחינה הפסיכומטרית ועמידה בקורסי אנגלית במידת הצורך).
  2. "אפיק מעבר" מהאוניברסיטה הפתוחה בישראל למוסד אקדמי אחר, המאפשר למידת מספר קורסים באוניברסיטה הפתוחה. סטודנט שהשלים קורסים אלה בציונים גבוהים די הצורך, יתקבל אוטומטית למסלול מתאים במוסד אקדמי אחר, שיכיר בקורסים שלמד.
  3. מכינה קדם אקדמית[21] (במקרים רבים מכינה זו מקדימה מכינה נוספת הנקראת לעיתים מכינה אקדמית[דרוש מקור]). לאחר עמידה מוצלחת בתנאי תוכנית המכינה, ניתן להתקבל למוסד האקדמי ללא תעודת בגרות. תעודת סיום המכינה מחליפה את תעודת הבגרות ומהווה תעודה שוות ערך לתעודת הבגרות, המוסדות האקדמיים מביאים בחשבון את ציוני הסטודנטים במבחני הגמר במכינה. קיימות גם מכינות המסייעת בהשלמת תעודת בגרות או בשיפור ציוני הבגרות, אך לעיתים היא דורשת רק בחינות פנימיות. במכינות לבגרות הסטודנטים משלימים את המקצועות הנדרשים לבגרות מלאה, ניתן ללמוד להשלמה או שיפור של חלק מהמקצועות בלבד או של כל מקצועות החובה לבגרות מלאה, לרוב היקף מכינות לבגרות נקבע בהתאם לצורכי התלמיד.
  4. מסלול הנסמך על גיל או תרומה חברתית ניכרת: ישנם מסלולים המיועדים לאנשים שעברו גיל מסוים, או לאנשים בעלי תרומה חברתית ניכרת[דרוש מקור] (לשיקול דעת המוסד) הדורשים רק חלק מבחינות הבגרות, או לא דורשים בחינות בגרות כלל.
  5. עמידה מוצלחת ב"מבחן התאמה": אפשרות זו נדירה יחסית, ומתאפשרת במוסדות אקדמיים המעוניינים לקבל אנשים שרכשו ידע באותו תחום לימוד באופן אוטודידקטי. עמידה בהצלחה במבחן זה מאפשרת התחלת לימודי תואר ראשון באותו מוסד.
  6. קבלה לתואר המתאים על בסיס ציון הבחינה הפסיכומטרית, או על בסיס לימודים אקדמיים קודמים.

באופן דומה, קיימות אפשרויות לקבלה למוסדות אקדמיים עם תעודת בגרות וללא ציון פסיכומטרי[22].

רפורמה וביקורת על שיטת תעודת הבגרות

במהלך שנת הלימודים תשע"ב, התעוררה ביקורת שלילית כנגד מספר בחינות הבגרות במערכת החינוך הישראלית המכניס את תלמידי התיכון ללחץ גדול ומיותר. בעקבות הביקורת השלילית, מינה שר החינוך גדעון סער ועדה לבחינת מערך בחינות הבגרות במערכת החינוך הישראלית. הוועדה נדרשה להגיש המלצותיה עד חודש דצמבר ולדון בחלופות לבחינות הבגרות ובהן עבודות גמר, בחינות פנימיות בית־ספריות וצמצום מספר שאלוני הבגרות. לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, עם כניסת שי פירון לתפקיד שר החינוך, הגישה הוועדה את המלצותיה, והמליצה לצמצם את היקף תעודת הבגרות לארבעה עד שישה מקצועות חיצוניים בלבד והפיכת יתר המקצועות לפנימיים. שי פירון הודיע כי יפעל לצמצום היקף בחינות הבגרות בשנים הבאות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תעודת בגרות
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: חומר לבגרות

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 חוזר מיוחד א' - תשל"ז, עמוד 31
  2. ^ כפיר גולד, 'מיסוד תעודת הבגרות בארץ ישראל, 1928 – 1935, עיונים: כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל, 35 (2021), עמ' עמ' 137–162 doi: https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/35/KfirGold.pdf
  3. ^ מחלקת החינוך - ממשלת ארץ ישראל - שונות, באתר ארכיון המדינה, עמ' 192- אישור תעודת הבגרות (7/9/23)
  4. ^ המועצה להשכלה גבוהה קרויה גם 'המועצה הא"י ללימודים עליונים'- המועצה להשכלה גבוהה הוקמה בשנת 1923 על ידי ממשלת המנדט הבריטי ושימשה כגוף שבחן תלמידים אקסטרנים בבחינות חוץ- 'מטריקולציה' (כמקבילה לתעודת הבגרות שניתנה בתיכונים המוכרים על ידי מחלקת החינוך של הישוב). חברי המועצה, שהורכבה ברובה מאנשי כנסייה אנגלים שאפו לפקח גם על בחינות אקדמיות לקבלת תוארי B.A ו-M.A.
  5. ^ יחיאל לימור, "מראה חדש" – לתעודות הבגרות, מעריב, 18 באוגוסט 1966
  6. ^ דוח התוכנית הלאומית לחינוך, עמ' 97.
  7. ^ דפנה סחייק, ‏סקירת השינויים שחלו בבחינות הבגרות במהלך השנים ודיון במטרותיהן, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, ינואר 2003, עמ' 2, 23–22.
  8. ^ בחינות בגרות – ביקורת מאת דן לסרי, אתר האקדמיה הדיאלוגית
  9. ^ תקנון ותדריך לנבחן האקסטרני, פברואר 2014, עמוד 32
  10. ^ אורי אורן, קצין עיתונות והסברה במשרד החינוך והתרבות, מכתב למערכת, כל נער יותאם ללימוד ההולם את כשרונו, דבר, 14 בינואר 1958
  11. ^ דוח זכאות לתעודת בגרות, אתר מרכז אדווה
  12. ^ מורן זליקוביץ', נתוני הבגרות: שוהם בראש, שדרות ורהט בסוף, 30.05.05, אתר ynet
  13. ^ שיעור הזכאים והלא זכאים – מתוך כלל הניגשים בשנת הלימודים תשס"ח, אתר משרד החינוך (הקישור אינו פעיל)
  14. ^ אור קשתי, משרד החינוך: קטן שיעור הזכאים לבגרות העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2010; יעל ברנובסקי, פחות זכאים לבגרות שעומדים בתנאי האוניברסיטה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2010
  15. ^ בג"ץ 7351/03 ועד הורים עירוני ראשון־לציון נ' שרת החינוך, התרבות והספורט, פסק דין מיום 18 ביולי 2005
  16. ^ בחירת הציון שיופיע בתעודת הבגרות, חוזר אגף הבחינות, 10 במרץ 2004
  17. ^ חוזר מנכ"ל תשנ"ד/1
  18. ^ תנ"ך בחמ"ד לחטיבה העליונה, באתר משרד החינוך
  19. ^ חוזר מנכ"ל תשע"ט, סעיף 3.2.11, אתר משרד החינוך, 5 ספטמבר 2019
  20. ^ מחשבון לחישוב ממוצע בגרות באתר "לימודים בישראל"
  21. ^ מתווה פעולה לגבי מכינות מאתר המל"ג
  22. ^ "מסלול קבלה חדש לטכניון", כתבה באתר "Tostudy".
בחינת בגרות
מקצועות חובה אזרחות • אנגלית • היסטוריה • לשון • מתמטיקה • ספרות • תנ"ך
ראו גם תעודת בגרות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33252100תעודת בגרות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תעודת_בגרות&oldid=2017625"