חופי ישראל
על חופי ישראל נמנים החופים לאורך הים התיכון - 196 ק"מ, חוף סובב כנרת - 56 ק"מ, החוף המערבי של ים המלח וחופי מפרץ אילת - 14 ק"מ. מרבית שטחי החופים בישראל הם בבעלות ציבורית.
חופי ישראל מצטיינים ברבגוניות ביוטית ובמערכות טבעיות ייחודיות, בנופים תת-ימיים מרשימים בעלי ערכים אקולוגיים ואסתטיים. שטח הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב - למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון הוא מן המצומצמים בעולם, כדי 2 ס"מ לתושב.
מאבק על הסביבה החופית
בנייה ופיתוח בסביבת החוף
שטח הסביבה החופית נתון ללחצי בנייה ופיתוח מצד יזמי נדל"ן, רשויות מקומיות והמדינה מחד, ולמאמצי שימור והנגשה לכלל התושבים באמצעות פיתוח בר קיימא, מצד הגופים הרשמיים האמונים על הגנת הטבע והסביבה ואלו של החברה האזרחית, מאידך.
עיקרה של סוגיית הסביבה החופית הניצבת בפני מועצות התכנון ברמה המקומית, המחוזית והארצית היא ניגוד עניינים שנוצר בין תוכניות בנייה ופיתוח, על קרקע בבעלות פרטית או על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, שראשיתן עשרות שנים לאחור, ומועד שיווקן טרם פג תוקפו, או במקרה הגרוע לאחר שפג תוקפו, לבין חוקים עדכניים להגנת הסביבה שנחקקו בשנים האחרונות. ניגוד העניינים מקורו בתובנות חברתיות ואקלוגיות חדשות הרואות במשאבי הטבע נכס השייך לכלל הציבור ולא ככזה שיכול להיות מופקע להנאתם של בעלי יכולת מעטים ומעלות על נס שימור מגוון ביולוגי ונופי.
עולה טענה נגד מינהל מקרקעי ישראל ש"היה יכול לנצל את העובדה שבישראל מרבית שטחי החופים הם בבעלות ציבורית ולא פרטית כמו ברבות ממדינות האזור...כדי לבטל תוכניות בנייה ישנות בחופים, שלא מומשו"[1].
דו"ח מבקר המדינה 2013
דו"ח מבקר המדינה[2] הורה למינהל מקרקעי ישראל כבר ב-2009: "על מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ליזום דיון מקיף במדיניות הראויה בנושא פיתוח הסביבה החופית, ולהתאימן לרוח השינויים שחלו מאז הוכנו"..."העקרונות שאמורים להנחות את מדיניותו של ממ"י אינם נוגעים רק לשיקולים כלכליים ולרווחים שיופקו משיווק תוכניות ישנות, אלא גם - ואולי קודם כל - לשיקולים הנוגעים לרווחת הציבור, לאיכות הסביבה, לנדירות הקרקע ולצורכי החברה"[3]. דו"ח המבקר חזר על הוראה זו גם ב-2013 משום שהמינהל התעלם מהבקשה עד כה.
חוקים סביבתיים ותוכניות מתאר ארציות
חוק שמירת הסביבה החופית 2004, וביתר שאת ההצעה לתיקון חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 לצד תמ"א 35 הקובעת כי תוספת שטח לפיתוח צריכה להיות ממוקמת ככל האפשר בשטחים שאינם בעלי רגישות נופית-סביבתית גבוהה, ולצד תמ"א 13/4 (בהליכי תכנון סופיים) המחייבת כי תוכנית החלה בשטח המצוק החופי תכלול מסמך הגנה על המצוק, מספקים כלים בידי הנאבקים לשימור הסביבה החופית.
הפרת איזון תהליך פיזור החול הבונה את רצועת החוף
מקורו של חול הזיפזיף בישראל ברובו מאזור דלתת הנילוס במצרים משם הוא מגיע באמצעות זרמי הים בכיוון מזרח וצפון, שוקע בחופי ישראל וממשיך לנדוד צפונה. בשנות השבעים של המאה העשרים הוגבה סכר אסואן במצרים, אשר קטע את מהלך זרימתו החופשית של הנילוס, המזרים תוצר הבלייה של הסלע בהרי סודן ואתיופיה ויחד עמו את תנועתם החופשית של גרגרי החול בדרכם לדלתא. כתוצאה מכך הואטה זרימת גרגירי החול שהובלו על-ידי זרמי הים לחופי ישראל. החול שנצבר ובחלקו הגדול נערם בחופי חצי האי סיני ממשיך להגיע לישראל, אבל כיוון שמצבורי החול אינם מתמלאים בהתאמה לקצב ריקונם, קיימות הערכות שבטווח של כמה עשרות שנים תיעצר אספקת החולות הן לסיני והן לישראל.
לצד הירידה בכמות החול הזמינה, מתווסף מכשול נוסף מעשה ידי אדם — הקמת מבנים באזור החוף: נמלים, מעגנות, שוברי גלים ותשתיות אחרות. אלו חוסמים את סחיפת החול הקיים בכיוון הנדידה של החולות, וגורמים להצטברותו בסמוך למרינות ולמבנים שעוצרים אותו. החול אינו נודד ואינו משלים את זה הנודד הלאה מעבר לאותו המכשול. חלק מהחול הנודד מזרחה נערם לדיונות. ביחד עם זאת ממשיכה כריית החול הימי. בין היתר כתוצאה מכריית החול והקמת מבנים ותשתיות באזור החוף הולך וצר קו החוף בקצב משתנה של 80 ס"מ לשנה בקירוב.
לצד הקמת התשתיות בחופי הים, מתבצעת כריית חול גם לצורכי בנייה, סלילה, עבודות תשתית ולמילוי במקומות בהם החול התרוקן במטרה לעכב הרס מיידי, שאף היא תורמת את חלקה להפחתת כמות החול בחלק מהחופים מהם נלקח. מחסור בחול הים שיתגלה בישראל בטווח של דור ופחות מכך, יהפוך לבעיה כלכלית לאומית. לצד המחסור לבנייה תמשיך האצה של נסיגת קו החוף, ייגרמו נזקים למערכת האקולוגית החופית והימית, ייפגעו באתרים ארכיאולוגיים וכד'.[4]
עליית מפלס הים
אחת ההשפעות הצפויות להתחממות הגלובלית היא עליית מפלס פני הים כתוצאה מהמסת קרחונים. לפי הערכות שונות עליית המפלס הצפויה היא של עד מטר אחד.[5]
כמו כן, ישנה היתכנות לאירוע צונאמי שייגרם בשל רעידת אדמה. מחקר שנערך על ידי גאולוגים מאוניברסיטת חיפה מצא עדויות לארבעה אירועי צונאמי שקרו בעבר בחופי ישראל.
זיהום
חופי הים התיכון
ערך מורחב – מישור החוף
רצועת הים התיכון הם 196 ק"מ.
רצועת הים התיכון היא רצועת החוף הארוכה ביותר בישראל ומכילה בין היתר את חופי אשקלון, חופי אשדוד, חופי ראשון לציון, חופי בת ים, חופי תל אביב, חופי הרצליה, חופי נתניה, חופי חדרה, חופי חיפה וחופי עכו.
חוף סובב כנרת
- ערך מורחב – חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת
הכנרת מהווה אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית, חינוכית וערכית.
מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף החוק שבעניין שמתיר גביית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד, מצא, כי מעשית הכניסה חינם רגלית מנועה בחלק גדול מהחופים. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים.
שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ-30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ-60 ק"מ.
באפריל 2011 נפתח שביל הליכה בגליל שנקרא שביל אותו האיש. אורכו של השביל הוא 65 ק"מ, והוא מתחיל בנצרת ומסתיים בכפר נחום. שביל זה מהווה רשת של שבילי הליכה, דרכי עפר ושבילי אופניים שמחברים מקומות מרכזיים הקשורים בתולדות אותו האיש והנצרות.
מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת. השם צליחה מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5, ו-3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית מרכזו של האגם. צליחת הכנרת היא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. בינואר 2010 התקיים האירוע בפעם ה-33. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים.
חוף מפרץ אילת
חופי מפרץ אילת הם 14 ק"מ.
חוף ים המלח
חוק שמירת הסביבה החופית של הים התיכון, הכנרת ומפרץ אילת אינו עוסק סוגיית שיקום ים המלח וחופיו שאמורה לבוא על פתרונה במסגרת תמ"א 13 לים המלח וחופיו[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
- סקירה מקצועית בנושא הסדרת הרחצה בחופי הים בישראל, משרד הפנים
קישורים חיצוניים
קשת רוזנבלום, כיצד תיראה רצועת החוף של ישראל בעשור הקרוב?, באתר הארץ, 5 במאי 2014- צפריר רינת, ניצחון לירוקים: המינהל יבטל תוכנית לכפר נופש בחוף בצת, באתר הארץ, 26.10.2011
- צפריר רינת, חופי ישראל מהצפופים בעולם: 4,500 מבקרים לק”מ, באתר הארץ, 11 באפריל 2013
- שירלי ששון־עזר, דותן לוי ושי פאוזנר, מאבק מחוף לחוף, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2011
- דוח מצב החופים ל-2007, באתר החברה להגנת הטבע
- רשימת אתרי ים וחופים בישראל, אתר INature
- אלי לוי, כביש החוף: מי גונב את חופיה של ישראל?, באתר של "רשת 13", 2 באפריל 2017 (במקור, מאתר "nana10")
הערות שוליים
- ^ צפריר רינת, האיחוד האירופי משבח את השמירה על חופי ישראל, הפעילים פחות מרוצים, באתר הארץ, 24 במאי 2013
- ^ הגנה על הסביבה החופית - דו"ח מבקר המדינה 2013
- ^ חן פונדק, על מינהל מקרקעי ישראל לבחון מחדש את מדיניות הבנייה בחופים, כלכליסט, 8.5.13
- ^ בועז ברזילי, כריית החול הימי בישראל- החטא ועונשו, התועלת מכריית החול פוגעת בציבור ומטילה עליו עלויות שהן מעל ומעבר להנאתה של אותה קבוצה מצומצמת הנהנית מכרייתו, מקרקעין טו/ 4, הוצאת רונן, אוקטובר 2016
- ^ עליית מפלס פני הים התיכון, אתר החברה להגנת הטבע
- ^ משרד הפנים, תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 13 לים המלח וחופיו - סובב ים המלח ומערבו - סוגיות תכנון עיקריות, ספטמבר 2010
