כרמון (מושב)
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| הסוכנות היהודית | |
| תנועת המושבים | |
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1952 |
| שטח | 1,500 דונם |
| סיבת נטישה | חוסר יכולת התושבים להתפרנס |
| תאריך נטישה | 1961 |
| יישובים יורשים | הודיה |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 115 |
| אזור זמן | UTC +2 |
כרמון היה מושב שהוקם ב-1952, בשפלת יהודה, על ידי עולים מרומניה ופורק לאחר כ-10 שנים בגלל קשיים כלכליים.
ההיסטוריה של המקום
מושב כרמון נוסד בתחילה בשם "כפר הכורמים" על ידי תנועת המושבים ובסיועה של הסוכנות היהודית, שהקצתה לשם כך 300,000 לירות, והוא יועד לעולים מבוגרים מרומניה אשר עסקו בתחום גידול גפנים וייצור יין כבר בארץ מוצאם.
המושב הוקם מזרחית למושב הודיה על משבצת קרקע של כ-1500 דונם וטקס העלייה לקרקע התקיים ב-30 בספטמבר 1952. שמו של הכפר קשור ל"כרם" בגלל תחום העיסוק של תושביו (ברומניה ובארץ). את המושב איכלסו כ-50 משפחות של עולים כבני 50 ומעלה[1] שחיו, לפני כן, כשנתיים במחנה עולים בפרדס חנה[2]. במאי 1953 שונה שמו של היישוב ל"כרמון"[3][4].
למגורי התושבים הוקמו בתחילה אוהלים ויותר מאוחר צריפים. לשירות התושבים הוקמו מבני ציבור כמו צרכניה (של המשביר המרכזי)[5], בית כנסת, מרפאה, מקלט ועוד. תחילה עיבדו תושבי המקום את הכרמים הנטושים של הכפר הערבי ג'וליס[6]. בהמשך ניטעו כרמים נוספים, נישתלו מטעים, הוקמו גני ירק, נבנו לולי תרנגולות ואף ניבנה במקום יקב קטן במטרה למכור את תוצרתו בארץ[7][8]. עיבוד האדמה נעשה בעזרת שישה סוסים שנתנה הסוכנות (לא היה תקציב לטרקטורים).
כבר לאחר שנת העבודה הראשונה במקום הגיעו תושבי היישוב לפת רעב. היו שלל סיבות למצב זה וביניהם גיל העובדים, קשיי הקליטה, תמורה לא מספקת בעד התוצרת החקלאית, חוסר גב כלכלי ואי תמיכת הרשויות[9], הדרכה חקלאית לא מספקת וסירוב משרד המסחר והתעשייה לתת היתר מכירה ליין ולחומץ שיוצר ביקב בטענה של אי עמידה בסטנדרטים תוך דרישה להשקעה כספית נוספת (שלא הייתה) כדי לשפר את תהליך הייצור[10][11]. בשלב מסוים הביאה המצוקה אף לפנייה לעזרת המיסיון[12].
המצב הכלכלי של הכפר לא השתפר עם השנים ולכן ב-1960 החליטה הסוכנות היהודית, שהתייחסה אל בני המקום כבנים חורגים ולא הושיטה להם מספיק תמיכה, על סגירת הישוב[13][14]. הסוכנות פיצתה כל משפחה שעזבה בכ-5000 לירות ומחיקת חובות כך שעד תחילת 1961 נותרו במקום רק כ-10 משפחות שהמשיכו לעבד את הקרקע[15][16] וביולי רק 5 משפחות[17]. עד נובמבר אותה שנה עזבו כבר כל התושבים את המקום[18][19][20]
התושבים העוזבים התפזרו ברחבי הארץ והסוכנות סייעה למבוגרים שבהם להתקבל לבתי אבות. כל המבנים בשטח נהרסו (למעט המקלט) ובמקום ניטע פרדס[21].
ב-1963 חיפשה חברת לפידות נפט באזור וקראה לקידוחים כרמון 1 וכרמון 2 על שם הישוב[22].
מדרום ליישוב הוגדרה שמורת טבע בשם "יער כרמון" (על שם המושב) הכולל חורשת עצים, אתרים ארכאולוגים ובריכת חורף ששוקמה ב-2014[23]
קישורים חיצוניים
- ק. שבתאי, "המהפכנים" מ"כפר הכורמים", דבר, 16 בינואר 1953
- שרגא מילשטיין, גם זקנים יוצאים לכפר, זמנים, 26 בינואר 1955
- מושב כרמון באתר "עמוד ענן"
הערות שוליים
- ^ בעיתונות הם כונו קשישים כשהמתיישב הבוגר ביותר היה כבן 70
- ^ י. לימור, מתיישבים קשישים שכורים מאדמה, מעריב, 5 באוקטובר 1952
- ^ שמות חדשים לישובים, על המשמר, 6 במאי 1953
- ^ שמות חדשים לישובים, הצופה, 7 במאי 1953
- ^ תא צרכני נוסף בישוב חדש, דבר, 16 בינואר 1953
- ^ בהמשך הזמן התברר שאדמת הכרמים הנטושים נוצלה עד תום ולכן נתנו הכרמים מעט פרי
- ^ קם כפר של כורמים זקנים, מעריב, 19 באפריל 1953
- ^ היקב נבנה בתוך בית ערבי חרב ששופץ
- ^ תושבי הכפר קיבלו מהסוכנות היהודית חצי לירה ליום עבודה בעוד שתושבי מושבים רגילים קיבלו 2.6 לירות
- ^ יהושע ביצור, הכורמים הזקנים רעבים ללחם, מעריב, 22 באוקטובר 1953
- ^ יצחק יעקובי, בשדות ישראל - כפר הכורמים, דבר, 30 באוקטובר 1953
- ^ כורמים ומסיון, הצופה, 21 בינואר 1954
- ^ מושב כרמון יחוסל בקרוב, למרחב, 18 בנובמבר 1960
- ^ מושב כרמון יחוסל וקרקעותיו יחולקו, הבוקר, 18 בנובמבר 1960
- ^ עזרא ינוב, 10 זקנים נאחזים במושב כרמון בשארית כוחותיהם, מעריב, 26 ביוני 1961
- ^ מחמיר מצבם של אחרוני מושב כרמון, דבר, 5 ביולי 1961
- ^ מושב שהוקם לפני 10 שנים חוסל. האדמה מיועדת לישובים הסמוכים, חרות, 5 ביולי 1961
- ^ 4 המשפחות האחרונות יעזבו את מושב כרמון, מעריב, 2 בנובמבר 1961
- ^ מושב כרמון חוסל סופית, חרות, 2 בנובמבר 1961
- ^ חיסלו את המושב כרמון ליד אשקלון, קול העם, 2 בנובמבר 1961
- ^ ניטעו 1200 דונם פרדס, מעריב, 15 ביולי 1962
- ^ קידוח נפט חדש ב"כרמון 1", על המשמר, 26 בנובמבר 1963
- ^ יער כרמון באתר iNature
