נוה יאיר
נוה יאיר היה קיבוץ שהוקם על ידי יוצאי מחתרת לח"י בשנת 1949. הקיבוץ שכן בנגב הצפון-מערבי, בסמוך לגבול רצועת עזה, ונקרא על שמו של מפקד הלח"י אברהם שטרן, שכינויו המחתרתי היה "יאיר". בשנת 1950, כשנה לאחר הקמתו, התפרק הקיבוץ, ובמקומו הוקם קיבוץ עין השלושה, הקיים עד היום.
הרקע להקמת הקיבוץ
ב-29 במאי 1948 נערך בשייח' מוניס מסדר גלוי ראשון ואחרון של לוחמי לח"י, שלאחריו התגייסו לצה"ל. מרביתם שירתו בגדודים 82 ו-89 של חטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה. בגדוד 89 נולד והתגבש רעיון הגרעין ההתיישבותי. הגדוד השתתף בקרבות באזור במבצע אסף ובמבצע חורב, ואנשי הלח"י קבלו את השראתם ההתיישבותית ממפקד הפלוגה האגדי "דב" (יעקב גרנק) שנפל בקרב בניצנה.
יצחק שדה תמך בהתלהבות ברעיון ההתיישבות של הגרעין שנקרא "יאיר" ועזר ביצירת קשר עם מנהל המרכז החקלאי, אברהם הרצפלד, שנרתם לעזור להם.
לאחר רצח הרוזן פולקה ברנדוט נאסרו רבים מאנשי לח"י. נתן ילין מור נידון למאסר עם רבים אחרים. אנשי לח"י החליטו ללכת לבחירות ברשימה עצמאית בשם מפלגת הלוחמים. בבחירות שנערכו ב-21 בינואר 1949 זכתה הרשימה במנדט אחד, וילין מור, שעמד בראש הרשימה, שוחרר וזכה לחנינה יחד עם חבריו.
בוועידה הראשונה של המפלגה, שנערכה ברמת גן בחודש מרץ 1949, הוחלט כי "הוועידה רואה ביישוב שטחי הארץ השוממים והעזובים תפקיד חלוצי וקוראת למוסדות התנועה להקדיש מאמצים לפעולה זו". היו גם מתנגדים לרעיון ההתיישבות, ובראשם ישראל אלדד שראה בכך חיקוי של ה"שמאל", והתנגד להיות "חלוצים של הרצפלד".
הקמת הקיבוץ והתפרקותו
ב-29 ביוני 1949 עלו חברי גרעין "יאיר" לקרקע, והחלו מיד בבניית המקום: הוחל בחריש ובזריעת השדות, נרכש עדר צאן בן 100 ראש והוקמה במקום מחלבה. את הכשרתם רכשו חברי הגרעין קודם לכן בעבודה בענפי המשק השונים בקיבוץ אפיקים. ב-11 באוגוסט 1949 ארגנה מפלגת הלוחמים את חגיגת העלייה לקרקע של נוה יאיר[1]. ציבור המוזמנים, שמנה כ-300 איש, עשה את דרכו לאזור בשיירת כלי רכב. בין המברכים היו יצחק שדה[2], נתן ילין מור ויצחק שמיר.
כבר מההתחלה החלו הקשיים. המקום היה מבודד, רחוק מכל כביש ודרכי העפר אליו היו חוליות בקיץ ובוצניות ובלתי עבירות בחורף עם עליית נחל הבשור על גדותיו. המקום היה פרוץ וסבל ממקרי הסתננות מרצועת עזה. תוך זמן קצר נהרגו שלושה מחברי הגרעין[3]. בנוסף התמודד הגרעין עם מחסור במים. היו גניבות גדולות של יבולים קצורים, ומכת עכברים פקדה את האזור. שני גורמים אלה גרמו לכך שבנוה יאיר היו יבולים דלים ביותר.
האכזבה הביאה להתחלת עזיבה. כן עזבו חברים בגלל חילוקי דעות אידאולוגיים. חלק מהחברים עזבו לאחר שלא נתקבלה דעתם שעל נוה יאיר להצטרף לקיבוץ המאוחד[4]. מפלגת הלוחמים עזרה בתחילה בגיוס אנשים חדשים, אך גם היא הלכה והתפוררה בשל ריבים פנימיים, ואנשי נוה יאיר נותרו ללא עורף לעזרתם. לבסוף נשאר קומץ חברים, שב-20 ביוני 1950 הודיעו להרצפלד על פירוק הקיבוץ[5].
כדי לא להשאיר את המקום, שלו נודעה חשיבות ביטחונית גבוהה, נמצא גרעין "עין השלושה" של תנועת הנוער הציוני שחבריו הסכימו להתיישב מיד בנוה יאיר. קיבוץ עין השלושה ישב במקום זמן מה, בצריפים טרומיים, שדות מעובדים וציוד שהושארו להם על ידי אנשי נוה יאיר[6] ובנובמבר 1950 עבר למקומו הקבוע כ-2.5 ק"מ דרומה משם[7].
לקריאה נוספת
- חיים שלם, לנגב – נוה יאיר, סיפורה של התיישבות, הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, 1988.
קישורים חיצוניים
עופר אדרת, צפו: הקיבוץ של יצחק שמיר ברצועת עזה, באתר הארץ, 13 ביולי 2014
"נוה יאיר, ישוב ספר חדש של חברי מפלגת הלוחמים", יומני כרמל אוקטובר 1949
הערות שוליים
- ^ נוה יאיר הוקם אתמול בנגב, הצופה, 12 באוגוסט 1949
- ^ אלוף י. שדה נואם בנוה יאיר, מעריב, 14 באוגוסט 1949
- ^ חבר קיבוץ נוה יאיר נהרג במוקש, מעריב, 23 בדצמבר 1949
חבר נוה יאיר נמצא הרוג, דבר, 29 בינואר 1950 - ^ התפרקות הלוחמים ושאלת הרכוש, דבר, 17 בפברואר 1950
- ^ הקיבוצים נוה יאיר ובארות יצחק נתפרקו, מעריב, 14 ביוני 1950
- ^ אהרן דולב, המעטים המקיימים את המדינה בגופם, מעריב, 28 בינואר 1955
- ^ י. יעקבי, הוקם הישוב ה-35 בנגב, דבר, 3 בנובמבר 1950
מנחם תלמי, עשר שנים על גבול הדמים, מעריב, 19 בספטמבר 1960
23190854נוה יאיר