דרך הים
ערך זה עוסק בנתיב קדום במזרח התיכון. אם התכוונתם לרחוב ב
דרך הים (בלטינית: Via Maris - וִיָה מָרִיס) היא דרך עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את מצרים עם סוריה, אנטוליה, ומסופוטמיה (איראן ועיראק של ימינו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל.
חשיבות הדרך היא בחיבור בין שתי האימפריות של המזרח: מצרים מדרום, והאימפריה הצפונית או הצפון-מזרחית (בבל, אשור, פרס, עיראק, טורקיה, סוריה וכו').
שמה המקורי של הדרך היה דרך ארץ פלשתים, תזכורת לעובדה שהדרך עברה דרך מישור פלשתים. דרך הים החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך חופה של ארץ כנען לעזה, אשקלון, אשדוד, תל אפק (ראש העין) ומשם מזרחה דרך מגידו ועמק יזרעאל עד לכנרת. משם צפונה דרך מגדל, כפר נחום וחצור. מחצור חצתה הדרך את רמת הגולן והגיעה לדמשק. מכאן אפשר היה להמשיך בדרך המלך עד נהר הפרת וצפונה לאנטוליה.
תיאור דרך הים על סעיפיה השונים מופיע בפפירוס אנאסטאזי א מתקופת הממלכה החדשה במצרים העתיקה המתוארך למאות ה-13-14 לפנה"ס.
השם המודרני, "Via Maris" בלטינית פירושו "דרך הים". השם מתבסס על פסקה מהוולגטה (התרגום הלטיני של התנ"ך, ישעיהו ח:23). יחד עם דרך המלך, הייתה "דרך הים" אחת הדרכים הראשיות שחיברו את מצרים ללבנט, לאנטוליה ולארם-נהריים. דרך הים נחצתה על ידי דרכי מסחר אחרות, שאיפשרו לנוע מאפריקה לאירופה ומאסיה לאפריקה.
תוואי הדרך
דרך הים החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך החוף של כנען לעזה, אשקלון ו-אשדוד ים. בשל תנאי העבירות הטובים במישור התקיימו מספר נתיבים חלופיים באזור זה. אולם כולם חלפו ליד עיר המפתח של השפלה. אם זו גזר, רמלה או לוד, תלוי בתקופה. כאן חוצה את דרך הים הדרך המחברת את יפו במערב לירושלים ומתחברת לדרך ההר.
הדרך לאורך הים, התוואי הטבעי כיום, הייתה קשה למעבר בגלל ביצות השרון, הכרמל הנושק לים וסולמה של צור, אשר מנע מעבר נוח ליד ראש הנקרה. לכן עברה הדרך במיצר אפק (בסמוך לראש העין) כדי לעקוף את נחל הירקון. כל עוד הדרך נעה במישור יחסי, היו לה מספר נתיבים חלופיים. אולם באפק היא נכנסה לתוך מעבר צר בין הרים וביצה, לכן נשלטה נקודה זו לכל אורך השנים על ידי מצודת אנטיפטריס (תל אפק). מאפק נמשכה הדרך צפונה דרך ג'לגוליה, קלקיליה וטול כרם. באזור קלקיליה הייתה צומת דרכים עם דרך יפו-שכם.
מכאן נמשכה הדרך ממזרח לביצות השרון, לרגלי הרי השומרון, בדיוק בתוואי כביש 444 של ימינו, אל נחל עירון (ואדי ערה) ודרכו למגידו, השוכנת בין הרי השומרון לכרמל. על-מנת לשרת את עיר הנמל החשובה דור, עברה דרך הים בנתיב חלופי, דרך עין השופט ונחל תות ("ואדי מילק"). למעשה, כל נתיב סביר בין ראש העין למגידו הוא נתיב אפשרי למעבר בתקופה זו או אחרת של דרך הים, בכפוף למצב יערות האלונים שהתקיימו בשומרון, מצב הביצות באזור השרון וחשיבותן של ערי החוף והנגישות אליהן בנתיבים יבשתיים או נתיבים המשתמשים בערוצי נחלי החוף כדרכי-רוחב.
מגידו היא נקודת מפתח אסטרטגית בעלת חשיבות מכרעת למעבר בדרך הים. כל מסע העולה ממצרים צפונה או המגיע מהצפון מצרימה חייב לעבור דרך מגידו, ולא ניתן היה לעקוף אותה עד העת המודרנית. ממערב ומצפון - הכרמל נושק לים ולא מאפשר מעבר נוח, ומדרום - הרי שומרון. בקרבת המקום התקיימו קרבות מכריעים רבים, ממסע שישק וקרבות אחאב עד קרב מגידו במלחמת העולם הראשונה. מגידו נחשבת לסמל הנצרות כיוון שעל פי חזון יוחנן קרב אחרית הימים בין גוג ומגוג יתקיים בארמגדון - היא מגידו. לפי צבי אילן, לאחר מגידו מתפצלת הדרך למספר נתיבים:
- ממגידו דרך עמק יזרעאל, בית שאן ובית ירח אל הכנרת בבקעת כנרות. או
- ממגידו למרגלות הר תבור, אל קיבוץ לביא של ימינו, משם ירדה ליד קרני חיטין לוואדי חמאם (נחל ארבל), או שעברה בין מצפה של ימינו לארבל, דרך נחל רקת, ומשם לטבח'ה לאורך שפת ים כנרת. האתגר היה לעבור את נחל צלמון ונחל עמוד בקשיים מרובים בעת שנחלים אלה שפעו מים. מטבח'ה עלתה הדרך בנחל גפית (הנחל שמול הכניסה של אתר ספיר) אל השלוחה שממערב לנחל כנר – בניגוד לכביש 90 של ימינו שעובר ממזרח לערוץ עמוק זה – אל ג'וב יוסף (ליד עמיעד). מג'וב יוסף עברה הדרך בתוואי של הכביש הנוכחי, אך במקום לפנות מעט מערבה, ליד אליפלט, המשיכה ישר דרך האוכף שבין מחנה פילון לתל נס (תל אל-סנג'ק). משם המשיכה בקו כמעט ישר, אל גשר בנות יעקב, במקום אשר לפנים הייתה בו מעברה נוחה (הערוץ העמוק של היום קיים רק מאז ייבוש החולה). מגשר בנות יעקב עלתה הדרך לקוניטרה, ח'אן ארנבה וסעסע, בואכה דמשק.
- דרך דומה לראשונה עד בית שאן, שעלתה לגולן דרך צמח או דרך חמת גדר והירמוך.
- תוואי אחר המשיך מג'וב יוסף צפונה, דרך תל חצור, עקף את אגם החולה ועלה לדמשק דרך הבניאס.
- נתיב נוסף, עבור אלה שהעדיפו לוותר על דמשק, המשיך הישר צפונה, אל בקעת הלבנון.
ראו גם
- עין שמר (ממצאים מאזור דרך הים מוצגים במוזיאון שבקיבוץ)
לקריאה נוספת
- יוחנן אהרוני,"דרך הים", ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1987, עמ' 35–41
| דרכי מסחר עתיקות |
|---|
