יונה בן אמיתי
יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הוא נביא, אישיות מהתנ"ך, והדמות המרכזית בספר יונה שנקרא על שמו. הוא הצטווה על ידי ה' ללכת ולקרוא על נינוה "כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי"[1].
משפחתו ומקום מוצאו
בפרקי דרבי אליעזר[2] נכתב כי יונה בן אמיתי היה בנה של האישה הצרפתית שנפטר ואליהו הנביא החיה אותו. בירושלמי מופיע גם דיון על מוצאו, האם היה משבט זבולון או משבט אשר:
”מעשה, ר' לוי ויהודה בר נחמן היו נוטלים בשכרם שני סלעים על שהיו אוספים את הקהל לבית הכנסת ודורשים שם לפניהם עד שיבוא לשם ר' יוחנן, כדי שעד שיגיע לא ימתינו האנשים בחינם או ילכו לבתיהם; קם ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי - מאשר היה, דכתיב: 'אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון', וכתיב: 'קום לך צרפתה אשר לצידון'. קם ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: 'ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם... ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין', וכתיב: 'יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר'. בשבת הבאה ביקש ר' לוי מיהודה בן נחמן שיניח לו לדרוש שנית קודם ר' יוחנן, ונתן לו את שני הסלעים כשכר, ודרש לפני הקהל: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון.”[3]
זיהויו
יונה הנביא מוזכר גם בספר מלכים[4] כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני), ואשר מוצאו בגת חפר. לפי הכתוב בסדר עולם רבה[5] הוא אשר ניבא על יהוא 'בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל'[6] והוא 'אחד מבני הנביאים' שנכתב שמשח את יהוא למלך[7]. לפי שיטות אחדות, יונה היה ראש הקבלה בשעתו, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו לאליעזר בן דודוהו[8], או למיכה[9].
אזכורים במקרא ובחז"ל
בספר מלכים
בספר מלכים נכתב, שירבעם בן יואש מלך ישראל ”הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה, כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.” וראה להלן על אודות נבואה זו בחז"ל.
ספר יונה
ספר יונה מוקדש לתיאור שליחותו של יונה בן אמיתי הנביא.
בריחת יונה
ה' מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני האלוקים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לקיים את שליחותו ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).
הסיפור המקראי מתאר את בריחת יונה ללא תוספת הסברים באשר למניעיו של הנביא; אך בהמשך הספר קורא יונה, ”עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.” מדברים אלו משתמע כי יונה חשש מכך שבעקבות נבואתו על פורענות אנשי נינוה יתעוררו תושבי נינוה לשוב בתשובה; אך לא מוסבר במקרא מדוע חשש מכך יונה. בדברי חז"ל והפרשנים יש כמה טעמים:
- חז"ל מסבירים, שיונה חשש כי אם ישובו בני אשור בתשובה יתעורר בכך קטרוג על ישראל, אשר על אף כל נביאיהם שהוכיחום השכם והערב לא שבו בתשובה, ומרוב אהבתו לישראל לא הסכים ללכת להתנבא על נינוה[10]. עוד כתוב במדרש שם, ”שפעם ראשונה שלחוֹ [ה'] להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: 'והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר'. פעם שניה שלחוֹ לירושלים, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה, והיו ישראל קורין אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחוֹ לנינוה להחריבה, דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם [שבים מחטאתם מהר, וכן שבים לסורם מהר], עכשיו עושים תשובה - והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל [כי יתעורר בזה קטרוג עליהם]; ולא די שישראל קורין אותי נביא שקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר? הריני בורח לי למקום שאין כבודו שם.”.
- עוד סיבה לבריחת יונה הייתה חששו שכאשר ימחל ה' לאנשי נינוה, ולא תהפך עירם, יתחלל בזה שם ה' ולא יאמינו עוד בכוחו, כמו שמסביר המדרש[11]: "אמר לו הקב"ה [ליונה]: אתה חסת על כבודי וברחת מלפני לים, אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול".
- סיבה נוספת מצויה בפירוש האברבנאל לספר יונה, ולפיה ידע יונה שבעתיד יבוא סנחריב מלך אשור ויגלה את ישראל מארצם, ולכן לא רצה שיחוס עליהם ה'.
על פי חז"ל, יונה ידע כי "אין השכינה שורה ונגלית בחוצה לארץ", ולכן ברח לתרשיש[12]. ומוסיפה הגמרא כי יונה לא מצא אף אניה שתקחנו למחוז חפצו, ושילם ארבע מאות אלף דינרי זהב כדי לכסות הוצאות הפלגה שלֵמה לתרשיש[13].
בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה גדולה, רב החובל מוצא את יונה ישן בירכתי הספינה בעוד המלחים מטילים את משא הספינה כדי להצילה, ושואלו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹקים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד!"
המלחים נותנים את לבם ומבחינים שרק כלי השיט שלהם מושפע מן הסערה אבל כלי שייט אחרים השטים באותו הנתיב שטים רגיל והסערה הגדולה לא משפיעה כי אם על כלי השייט שלהם ובעקבות כך מתגבשת אצל המלחים המסקנה שיש בספינה שלהם איזה גורם לבואה של הסערה, ובעקבות המסקנה הזאת הם מחליטים להפיל גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נופלת בחלקו של יונה.
לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' - וממנו הוא בורח. המלחים שואלים אותו מה עליהם לעשות כעת, והוא משיב שעליהם להטילו הימה; יונה מעדיף למות ולא לבצע את שליחותו[14]. המלחים מנסים בכל זאת לחתור אל החוף, ומשנכשלו השליכו אותו אל הים.
חז"ל אומרים כי לא השליכו אותו מיד, אלא: ”הטילוהו עד טבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו[15]”.
במים נבלע יונה על ידי דג, ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. לפי רוב המפרשים האירוע קרה בפועל, אולם יש פרשנים דוגמת רבי יוסף כספי שכתבו שהאירוע התרחש במראה הנבואה. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים (כדוגמת האברבנאל) שהוא בלתי אפשרי בלא נס. חז"ל הוסיפו כי יונה נבלע בתחילה על ידי דג, ולאחר מכן על ידי נקבת דג - "דגה"[10].
הנבואה על נינוה
בבטן הדג פונה יונה אל ה' בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה, וה' אכן מוחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופונה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה. יונה מגיע אל נינוה ומוסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך עירם; תושבי העיר, ובראשם המלך, שבו בתשובה[16], חדלו מחטאיהם, צמו והתפללו לה', ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מה' להמיתו - על פי מדרשי חז"ל, כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, וחשש שעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר, או כי בני אשור עתידים להתאנות לישראל בעתיד.
יונה יוצא אל המדבר ובונה בו סוכה. ה' הצמיח שיח מדברי, קיקיון, המזוהה כיום עם הקיקיון המצוי, ששימש כצל ליונה, ולאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש; אז פנה אליו ה' והסביר לו: ”אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה?”.
המדרש מוסיף, כי אכן לאחר ארבעים היום שבו אנשי נינוה לחטוא, אף יותר מאשר לפני כן, כפי ששיער יונה[10].
בגמרא דורש רבי עקיבא[17] כי מאז לא נתגלתה עוד שכינה ליונה הנביא, אך האמורא רבינא מסביר כי כוונתו לומר שעל עסקי נינוה לא נתגלתה לו עוד שכינה, אך לנבואות אחרות - כן, כדוגמת נבואתו על ירבעם השני; לעומתו מפרש רב נחמן בר יצחק כי אין זו בהכרח נבואה של יונה עצמו, וכוונת הפסוק שם לומר כי כשם שגורל נינוה נהפך מרעה לטובה בזמן יונה, כך נהפך דין ישראל.
מדרש שמו
מקורו של השם יונה הוא מהשורשים: י-נ-ה או א-נ-ה. בשפה האוגריתית, פירושו של השורש י-נ-ה הוא מלמול ונהי. שורש זה בתנ"ך נרדף לשורש א-ב-ל ומופעיו רבים בשירי קינה במקרא. היונה אשר על שמה קרוי הנביא יונה היא עוף הכשר לקרבן[18]. היונה שימשה כחיה אשר מעלים לקורבן גם בתרבויות במזרח הקדום, כמו הפולחן לעשתרות. כמו כן נתגלו צלמיות עליהן חקוקות תמונות יונים. שם משפחתו של יונה, אמיתי, מעיד על אמירת אמת בדבריו, ככתוב בספר תהילים, פרק ל"א, פסוק ו'[19].
קבר יונה
ישנן מספר מסורות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי.
- מסורת מוסלמית אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. המסורת היהודית[20] לעומת זאת, מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.
- עולי הרגל והמקורות היהודיים[21], וגם להבדיל מסורת מוסלמית אחרת, שראשיתה עוד בתקופה הביזנטית, מזהים את מקום מנוחתו במסגד ביישוב משהד השוכן מצפון לנצרת.. זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל", משנת 1954, כי קברו של יונה ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמיתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים"[22]. הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שאהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.
- מסורת נוצרית ביזנטית שאומצה על ידי המוסלמים, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. קבר יונה מופיע כבר במפת מידבא מהמאה השישית לספירה. בראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא
מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
- מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית סרפנד, הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית, בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א'[23] אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.
- מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק (לא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה). אחוזת הקבר ממוקמת בתל יונה ("נבי יונס"), הסמוך לשרידי החומה המערבית של העיר. המקום מקודש הן לערביי המקום והן ליהודי עיראק וליהודי כורדיסטן, כמקום קברו של יונה. ב-24 ביולי 2014 הרסו כוחות דאעש שהשתלטו על מוסול את מתחם הקבר והפכוהו לעיי חורבות[24].
ראו גם
לקריאה נוספת
הרב שמעון ואנונו, מטמוני יונה הנביא, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
שהם סמיט, סיפור לילדים חכמים: הַנָבִיא שֶנִזְרַק אֶל הַיָם, באתר הארץ, ינואר 2017, מאמר בנושא גלים ממגזין "עיניים"- מפה הולנדית של ארץ ישראל, ראשית המאה ה-יז, המציגה מול חופי יפו את יונה מושלך מן האוניה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ספר יונה, פרק א', פסוק ב'
- ^ פרק לג.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה א' (דפוס וילנא: דף דף כ"ב, עמוד ב'), על פי פירוש "קרבן העדה" שם. המקור הוא: "דלמא, ר' לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן. עאל ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב: אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב: קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם, וכתיב: ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין, וכתיב: כדבר ה' א-להי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא א"ל ר' לוי ליהודה בן נחמן: סב לך אילין תרתין סילעיא, ואיעול מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן. עאל ואמר קומיהון: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון; וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה מצידון היה".
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד
- ^ פרקים י"ח, י"ט
- ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט'
- ^ סדר תנאים ואמוראים
- ^ פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'. רבי יצחק אברבנאל הזכירו בנחלת אבות, הקדמה כחבר בבית דינו של אלישע.
- ^ 10.0 10.1 10.2 ילקוט שמעוני אות תק"נ
- ^ ילקוט שמעוני אות תקנ"א
- ^ מכילתא פתיחתא פרשת בא. וראו גם ספר הכוזרי ב', ד'
- ^ מסכת נדרים דף ל"ח
- ^ ראו אבן עזרא, יונה א', י"ב
- ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק י'
- ^ האבן עזרא בפירושו ליונה מביא דעה התולה זאת בכך שאנשי הספינה בה שהה יונה הגיעו לנינוה וסיפרו שם את סיפורו של הנביא מכלי ראשון, ולכן האמינו בני נינוה לנבואתו.
- ^ מסכת יבמות, דף צ"ח
- ^ ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ז'
- ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: תרי עשר א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמוד 218
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, ספר יונה : פירוש ישראלי חדש : מסעות יונה בים הספרות היהודית לדורותיה, ירושלים, אבי-חי, 2015, עמ' 141
- ^ לרשימת המקורות באתר "אהלי צדיקים"
- ^ סבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, מהדורת לונדון 1856 עמוד 58. לעיון באתר דעת
- ^ פרק י"ז, פסוקים ח' - כ"ד
- ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק, באתר ynet, 26 ביולי 2014
28490816יונה בן אמיתי