ווהאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ווהאן
武汉
מראות בווהאן
מראות בווהאן
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מחוז חוביי
תאריך ייסוד 223 לפנה"ס
שטח 8,467.11 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 4,303,340[1] (2009)
 ‑ במטרופולין 4,695,958[2] (2009)
 ‑ צפיפות 4,277.5 נפש לקמ"ר (2009)
אזור זמן UTC +8
http://www.wuhan.gov.cn/
בית המכס בווהאן, נחנך ב-1862
הגשר הראשון

העיר ווּהָאן, (בסינית מסורתית: 武漢, בסינית מפושטת: 武汉, בפין-יין: Wǔhàn, להאזנה (מידעעזרה)) היא בירת מחוז חוביי, והעיר המאוכלסת ביותר במחוז. העיר נמצאת ממזרח למישורי ג'ינגאן, והמפגש בין היאנגצה וההאן, והיא איחוד של שלוש ערים: ווצ'אנג, הנקו והניאנג. שמה של העיר נגזר משמותיהן של הערים שהרכיבו אותה, כאשר ההתייחסות הראשונה אל ווהאן כעיר הייתה ב-1927. בשנות העשרים של המאה העשרים הייתה העיר לבירת הפלג השמאלני של הקוומינטנג בהנהגת וואנג ג'ינגווי, אשר היוו אופוזיציה לצ'יאנג קאי שק. בימינו, ווהאן היא המרכז הפוליטי, כלכלי ופיננסי, לימודי ותחבורתי של מרכז סין. בין השאר, ידועה ווהאן כדרך הראשית של תשעה מחוזות, בשל היותה מרכז תחבורתי של עשרות מסילות ברזל, וכבישים מהירים העוברים דרך העיר. בסוף שנת 2019 התגלה בשוק פירות הים העירוני נגיף קורונה חדש מזן SARS-CoV-2 שככל הנראה עבר מבעלי חיים נגועים לבני אדם, וגרם להתפרצות בסין שהתפשטה לרחבי העולם והפכה למגפה עולמית.

היסטוריה

ההתיישבות הראשונה באזור החלה לפני כ-3,000 שנה. בתקופת שושלת האן, הניאנג הפכה לעיר נמל משמעותית. במאה ה-3 התרחש באזור אחד מהקרבות החשובים בהיסטוריה של סין: קרב הצוקים האדומים, אשר היה אחד המכריעים בסופה של שושלת האן. בתקופה זו גם נבנתה החומה של הניאנג (206), ושל ווצ'אנג (223) - אירוע המסמל את ייסודה של ווהאן. ב-223 נבנה "מגדל העגור הצהוב" (黄鹤楼) בווצ'אנג. צ'וי האו, משורר משושלת טאנג ביקר במגדל במאה ה-8, ושירו המתייחס למגדל הפך את המגדל למבנה המפורסם בדרום סין. העיר ידועה כמרכז אומנות, ובמיוחד שירה, ולעיסוקים אינטלקטואליים. תחת שלטון המונגולים (שושלת יואן), ווצ'אנג הוגדרה כעיר הבירה של המחוז. לפני כ-300 שנה לערך, הנקו הייתה לאחת מארבע ערי המסחר המובילות בסין.

בסוף המאה ה-19 מסילות ברזל נפרסו מצפון לדרום, דרך העיר, וזאת הפכה לנקודה חשובה במעבר סחורות מתחבורה מסילתית לתחבורה ימית. כתוצאה מכך, מעצמות חיצונית החלו לחלק ביניהן אזורי השפעה בעיר, ובהם הוקמו מחסנים, רציפים ומשרדים של חברות מסחר.

ב-1911, אנשיו של סון יאט-סן החלו בהתקוממות ווצ'אנג, שלבסוף הובילה לירידה של שושלת צ'ינג מהשלטון, ולהקמת טאיוואן. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה העיר לבירתם של הקוומינטנג, אשר היוו אופוזיציה לצ'יאנג קאי שק. ב-1938 התקיים בעיר וסביבותיה "קרב ווהאן" - שהיה אחד מהמהלכים המרכזיים במלחמת סין–יפן השנייה. לאחר הכיבוש היפני ווהאן שימשה כמרכז לוגיסטי חשוב עבור פעולותיו של הצבא היפני בדרום יפן. בדצמבר 1944, העיר נהרסה ברובה עקב הפצצות של חיל האוויר האמריקני. ב-1967 התקיים בעיר מאבק בין תומכי המשמרות האדומים לבין תומכי צבא השחרור העממי, בעקבות מהפכת התרבות בסין. העיר סבלה בעבר משיטפונות רבים. בעיה זו נפתרה באמצעות סכר שלושת הערוצים.

בדצמבר 2019 התפרצה בווהאן לראשונה מחלת הקורונה שהפכה למגפה עולמית, ואף הוטל על העיר סגר במטרה למנוע את הפצת הנגיף.[1]

הצנזורה הסינית חסרה רבים מהדיווחים של עיתונאים ובלוגרים שניסו לתעד באופן אותנטי את המתרחש בעיר בתקופת ההתפרצות והסגר, והחלה להפיץ ברשתות החברתיות דיווחים שהולמים יותר את הלך הרוח של השלטון. אחד התיעודים היחידים שנותר שתיאר גם התרחשויות שאינן נוחות לשלטון, או אינן תואמות את הדיווחים הוא בלוג של הסופרת המקומית פאנג פאנג, שהגיע לחשיפה של מיליוני סינים, והודפס בהוצאות ספרים מערביות לספר "אותנטי" שמתאר את התקופה.[2]

תחבורה

גשרים

"הגשר הראשון" נבנה מעל נהר היאנגצה ב-1957, ואפשר תנועת רכבות מהירה, במקום תהליך שהיה יכול לארוך עד יום שלם. הגשר נבנה בסיוע ברית המועצות. אורך הגשר 1,680 מטר (כולל מסלולי הגישה אליו), והוא כולל מפלס תחתון עבור שתי מסילות ברזל, ומפלס עליון עבור כביש בעל ארבעה נתיבים.

"הגשר השני" הושלם ב-1995. אורכו 4.6 קילומטר, ורוחבו יותר מ-26 מטר. על הגשר יש כביש עם שישה נתיבים, והוא מיועד לשאת 50,000 כלי רכב ביום.

"הגשר השלישי" הושלם בספטמבר 2000 בהשקעה של 1.4 מיליארד יואן (170 מיליון דולר אמריקני). הוא ממוקם כ-8.6 קילומטר דרום-מערבית מהגשר הראשון. אורך הגשר הוא 3.5 קילומטר ורוחבו 26.5 מטר. על הגשר יש כביש עם שישה נתיבים, והוא מיועד לשאת 50,000 כלי רכב ביום. גשר זה מיועד לשמש כגישה אל כביש הטבעת של ווהאן ולהקל על עומסי התנועה בעיר.

רכבת

בעיר שלוש תחנות רכבת מרכזיות: תחנת הרכבת של ווהאן, תחנת הרכבת של הנקו ותחנת הרכבת של ווצ'אנג.

תחבורה ציבורית

המטרו של ווהאן היא הרכבת התחתית השישית בסין. הקו הראשון, בעל 10 תחנות ובאורך של 10.2 קילומטר היה מעל לאדמה ונחשב לרכבת קלה, והוא היה הראשון בסין שהכיל בקרה באמצעות מערכת תקשורת. הרכבות מתוכננות לפעול במרחקים של 90 שניות ויותר, והן מסוגלות לפעול ללא צורך בנהג.

תעופה

נמל התעופה הבינלאומי של ווהאן נפתח באפריל 1995, והוא אחד העמוסים במרכז סין. הנמל ממוקם כ-26 קילומטר מצפון לווהאן והוא הרביעי בנמלי התעופה הבינלאומיים של סין.

גאוגרפיה ואקלים

ווהאן מתפרסת על פני שטח של 8,494.41 קילומטר רבוע, שרובו מישורי, ובעל מספר רב של בריכות ואגמים. האקלים בווהאן הוא סובטרופי מונסוני, עם כמות משקעים גבוהה, והבדל מובהק בין עונות השנה. בקיץ, הלחות בווהאן גבוהה, והיא נחשבת לחמה ביותר מבין שלוש הערים החמות בסין (השתיים האחרות הן צ'ונגצ'ינג ונאנג'ינג). הטמפרטורה הממוצעת ביולי היא 37.2 מעלות צלזיוס, ויכולה אף להגיע ל-40°C. הסתיו והאביב הם בדרך כלל מתונים, ובחורף ישנם מקרים בודדים של שלג. ב-30 השנים האחרונות, ממוצע המשקעים השנתי היה 1,269 מילימטר, שהשתרעו בעיקר בין יוני לאוגוסט. הטמפ' השנתית הממוצעת היא 15.8°C‏-17.5°.

שלוש העיירות של ווהאן, ווצ'אנג, הנקו והניאנג, שאוחדו בשנת 1927, שכנו כל אחת בצד אחר של הנהרות העוברים בעיר. מעל הנהרות ישנם מספר גשרים אשר מחברים בין החלקים השונים של העיר המאוחדת. אחד מהגשרים אף נקרא "הגשר הראשון" בשל היותו הגשר המודרני הראשון בסין.

ערים תאומות

לווהאן יש ברית ערים תאומות עם הערים:

אוסף תמונות

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0