אנטיגונוס מונופתלמוס

אנטיגונוס מונופתלמוס

אנטיגונוס מונופתלמוס (יוונית: Αντίγονος ο Μονόφθαλμος, או בתרגום הכינוי לעברית: אנטיגונוס בעל העין האחת (ידוע בספרות העברית גם בשם אנטיגונוס שְׁתום העין, 381 - 301 לפנה"ס) אציל מקדוני, מצביא בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחד הדיאדוכים שנלחמו על ירושת ממלכתו במאה הרביעית לפנה"ס. אנטיגונוס מונופתלמוס היה בנו של אציל מוקדוני בשם פיליפוס. הוא שירת תחילה כקצין בכיר בצבאו של פיליפוס אחר, מלך מוקדון, ולאחר מכן בצבא בנו, אלכסנדר הגדול, במהלך מסעות כיבושיו.

שירות צבאי אצל אלכסנדר הגדול

בשנת 333 לפנה"ס מונה על ידי אלכסנדר הגדול לסטראפ פריגיה שבמערב אנטוליה. במסגרת תפקידו היה אחראי על שמירה על קווי האספקה של אלכסנדר עם יוון ועם מוקדון.

מלחמות הדיאדוכים המוקדמות

לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס, הוכרזו כמלכים בנו התינוק, אלכסנדר הרביעי איאגוס, ואחיו החולה, פיליפוס ארידאיוס. באופן מעשי, היה השלטון בידי אצילי מוקדון, כשהחשובים שבהם אנטיפטרוס, קרטרוס ופרדיקס. בעת כיבושיו של אלכסנדר היה אנטיפטרוס מושל מוקדון. קרטרוס היה קצין בכיר שנלווה אל אלכסנדר בכיבושיו, אך זמן קצר לפני מותו נשלח ליוון. מירב הכוח נותר אם כך בידיו של פרדיקס, לשעבר מפקד הפרשים בצבא אלכסנדר וכעת עוצר הממלכה. פרדיקס כבש מספר מובלעות שנותרו בתחום שליטתה של ממלכת אלכסנדר, וחילק את מחוזות האימפריה (הפחוות הפרסיות לשעבר) לידיהם של אצילים מוקדונים מקורבים לאלכסנדר, שראו את המחוזות שעליהם הומשלו כממלכותיהם הפרטיות. כך לדוגמה תלמי הראשון קיבל את מצרים, אנטיגונוס מונופתלמוס את פריגיה וליסימכוס את תראקיה.

פרדיקס, שניסה לשמור על אחדות הממלכה ולמנוע מהמושלים לפרוש ממנה, נחשד בשאיפת הכתר לעצמו. אי לכך התארגנה כנגדו ברית שכללה את תלמי, ליסימכוס, אנטיפטרוס, קרטרוס ואנטיגונוס. פרדיקס שלח את היווני אאומנס, מזכירו לשעבר של אלכסנדר, בראש צבא אל מערבה של אסיה הקטנה, על מנת לבלום את צבאותיהם של קרטרוס ואנטיפטרוס ממקדוניה, ליסימכוס מתראקיה ואנטיגונוס מפריגיה. באותה עת יצא פרדיקס בעצמו אל מצרים, על מנת להכניע את תלמי, אך הוא הובס על גדת הנילוס בשנת 321 לפנה"ס ונרצח על ידי קציניו, כנראה בסיועו של תלמי.

לאחר מותו של פרדיקס, התכנסו הדיאדוכים בטריפרדסוס שבסוריה. אנטיפטרוס נבחר כעוצר הממלכה, אך מיד חזר למקדוניה ולקח איתו את שני מלכי-הבובה; סלוקוס נתמנה למושל בבל והארצות שממזרחה (דהיינו מדי, פרס, פרתיה, באקטריה, סוגדיאנה ועוד), ותלמי צירף לשלטונו את ארץ ישראל ודרום סוריה. פריגיה, ממלכתו של אנטיגונוס, הורחבה, והוא קיבל את הפיקוד על הצבאות באסיה, ולקח על עצמו את המשך המלחמה באומנס באסיה הקטנה.

בינתיים, במוקדון, מינה אנטיפטרוס את פוליפרכון ליורשו, במקום בנו קסנדרוס. פעולה זו ומותו של אנטיפטרוס כשנה לאחר מכן יצרו מלחמה חדשה כשניסה קסנדרוס לתפוס את השלטון במוקדון מידיו של פוליפרכון. זה האחרון כרת ברית עם אומנס, ומינהו לשר צבא ראשי באסיה, ואילו קסנדרוס התחבר אל תלמי ואל בן בריתו, אנטיגונוס.

אנטיגונוס המשיך לרדוף את אומנס באסיה הקטנה, ובשנת 320 לפנה"ס הצליח להטיל עליו מצור במבצר נורה שבדרום הרי הטאורוס, אך נוצח על ידו ב-317 לפנה"ס בקרב פאסיטיגריס, ליד אספהאן שבפרס. הקרב המכריע התחולל ליד העיר שושן בפרס, ובו בגדו באומנס הקצינים המוקדונים של צבאו ומסרוהו לידי אנטיגונוס, שהוציאו להורג. לאחר מכן גירש את סלוקוס ונטל את שטחי שלטונו, ובכך הפך אנטיגונוס לשליט על רוב שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול.

ניסיונו של אנטיגונוס לאחד את הממלכה

התחזקותו של אנטיגונוס הביאה את שאר הדיאדוכים (תלמי, סלוקוס, ליסימכוס וקסנדרוס, שהצליח לבסוף לתפוס את השלטון מידיו של פוליפרכון) לכרות ברית כנגדו. ב-315 לפנה"ס יצא אנטיגונוס במסע מלחמה נגד קסנדרוס, שאיתו כרתו ברית שאר הדיאדוכים. תחילה הייתה ידו של אנטיגונוס על העליונה, אך בסתיו 312 הובס בנו דמטריוס פוליורקטס בקרב גדול ליד עזה על ידי תלמי וסלוקוס. לאחר הקרב נסוג תלמי למצרים מתוך חשש לעימות עם אנטיגונוס עצמו, אך סלוקוס הצליח לשכנעו לתת לו גדוד מצבאו, ובעזרת גדוד זה ביסס את שלטונו בבבל ובארצות שממזרחה. בשנת 311 לפנה"ס נחתם לבסוף הסכם שלום בין הצדדים, אשר לא כלל את סלוקוס. אנטיגונוס ובנו, אשר ביססו את שלטונם באסיה הקטנה ובסוריה, הפנו את משאביהם לחיסולו של סלוקוס, אך הוא הצליח להביס את אנטיגונוס ואף הרחיב את ממלכתו מזרחה.

העימות הבא פרץ כשפלש תלמי אל יוון. דמטריוס כבש את אתונה ב-307 לפנה"ס, וניצח את תלמי בקרב הימי הגדול קרב סלמיס בקפריסין (306 לפנה"ס). בעקבות הניצחון הכתיר אנטיגונוס את עצמו ואת בנו כמלכים. הוא פלש למצרים בדרך הים והיבשה, אך נסוג חזרה לסוריה לאחר שצבאו בפיקוד דמטריוס טבע בסערה ליד רפיח. ב-305 הלכו בעקבותיו שאר הדיאדוכים והכתירו עצמם למלכים, אך אנטיגונוס לא התיאש; אדרבא ואדרבא, כאשר יצא סלוקוס למסע מלחמה במזרח, ניצל זאת אנטיגונוס והתכונן למלחמה. דמטריוס בנו כבש חלקים נרחבים מיוון והתכונן להנחית מהלומה מכרעת על קסנדרוס, כשקרא לו אנטיגונוס לשוב לאסיה ולהתגונן מפני צבאותיהם של ליסימכוס, אשר חצה את הבוספורוס לאנטוליה; תלמי, אשר כבש את ארץ ישראל; וסלוקוס, ששב בינתיים מן המזרח עם כ-500 פילים הודים.

הקרב המכריע, קרב איפסוס התחולל בפריגיה במערבה של אסיה הקטנה, בין צבאם של אנטיגונוס ודמטריוס לבין צבא סלוקוס וליסימכוס, שכן תלמי נסוג בחזרה לארץ ישראל לאחר ששמועה התגנבה לאוזנו כי אנטיגונוס עומד לתקפה. צבא אנטיגונוס נחל תבוסה מוחצת בקרב, אנטיגונוס עצמו נהרג, ודמטריוס הצליח רק בקושי להימלט משדה המערכה.

אנטיגונוס היה הדיאדוך האחרון אשר שאף לאחד את האימפריה של אלכסנדר בראשותו. הוא היה השליט המשפיע ביותר במלחמות הדיאדוכים ברוב הזמן עד למותו, וניתן לו מקום חשוב בדברי הימים של התקופה ההלניסטית. שושלתו המשיכה, דרך דמטריוס בנו, לשלוט במוקדון עד לכיבושה על ידי רומא ב-168 לפנה"ס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטיגונוס מונופתלמוס בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26668800אנטיגונוס מונופתלמוס