שמשון

שמשון

לידה	צרעה, ארץ ישראל
התאבד	עזה, פלשת
שופט ישראל ה־12 משבט דן 20 שנה אירועים בתקופתו מלחמה בפלשתים → עבדון בן הלל עלי הכהן ←

שִׁמְשׁוֹן היה השופט השנים-עשר והאחרון ששפט את ישראל בתקופת השופטים. שמשון גדל כנזיר אלוקים, וכל זמן שנזירותו נשמרה חנן אותו ה' בכוח על-טבעי, בו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו. שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. הוא נודע בכינויו "שמשון הגיבור".

הסיפור בתנ"ך

סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:

• טרום לידתו עד הגיעו לפרקו.
• עלילותיו כשופט.
• סיפור מותו וקבורתו.

טרום לידתו

אביו של שמשון מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד תל בית שמש). שמה של אמו אינו מוזכר בתנ"ך והיא מכונה בו אשת מנוח, אולם לפי התלמוד הבבלי היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי" ומוצאה היה משבט יהודה:

”ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד נצבת בת עדאל שמה אמיה דשמשון צללפונית”.. על שמה נקרא המושב צלפון שליד בית שמש.

מלאך אלוקים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוקים ואסור בגילוח שיערו. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – ”כִּי נְזִיר אֱלֹקִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן”. שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו ”וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל” (שופטים, י"ג, כ"ה).

עלילותיו כשופט

סיפור עלילותיו של שמשון שזור עם שלוש נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו. המקרא מציין, על קשרו עם הפלישתית הראשונה מתמנה, ש”וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים” (שופטים, י"ד, ד'). שיחסיו של שמשון עם הפלשתית כוונו במודע כדי להכות בהם בתואנות אישיות שונות. מניע כזה תואם מאד את עלילותיו סביב האישה הראשונה.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו נגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא ארגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, אין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ובפעם היחידה בה מוזכרים בסיפורו אנשים מישראל, הם מוחים על מעשיו ומסגירים אותו לפלשתים. למרות זאת נאמר עליו פעמיים כי ”שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה”.

האישה הראשונה

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, ”וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי”. בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). שמשון התנה שאם יפתרו את החידה במהלך שבעת ימי המשתה יקבלו בתמורה שלושים חליפות ושלושים סדינים, ואם לא יענו, יצטרכו הם לתת לו. הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו אותה ואת בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, ירד שמשון לעיר אשקלון הרג בה שלושים אנשים, לקח את בגדיהם וכלי מלחמתם, ובדמיהם נתן לפלישתים את החליפות והסדינים המובטחים, או שנתן להם רק חליפות מאחר והשיגו את פתרון החידה במרמה. אחרי מעשה זה, נטש שמשון את אשתו מאחר ושיתפה פעולה אם אויביו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר, האב טען לשמשון שהוא השיא אותה לאחר, כיון שהוא בגד בה ושנא אותה, וכן שההיא טובה ממנה במידותיה וצניעותה. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה הכה אותם שמשון ”שׁוֹק עַל-יָרֵךְ”. הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע ממלחמה, הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להסגיר את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נהיו החבלים כחוטי פשתן והם נמסו, או ששמשון הצליח לקרוע אותם כי הם נחלשו וכמו נמסו, הוא מצא לחי חמור והכה באמצעותה אלף פלשתים.

בעקבות הצלחתו הכבירה פצח שמשון במעין שיר: ”וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ” (שופטים, ט"ו, ט"ז). לאחר שה' ראה שנתגאה, ענשו, ושמשון נחלש ונצמא מאוד, הוא התפלל לה' שיעזור לו. ה' נענה ועשה נס שמחניכי החמור החלו לצאת מים.

האישה השנייה

האישה השנייה הייתה אישה מופקרת פלשתית מעזה. שמשון רק ישן בביתה אך לא קיים אתה יחסי אישות. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית – דלילה

ערך מורחב – דלילה

האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו, ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

סיפור מותו וקבורתו

לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלילם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לה' שיחזקהו, ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹקִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים” (שופטים, ט"ז, כ"ח), לפת את העמודים וקרא: ”תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים” (שופטים, ט"ז, ל'), והמבנה קרס על כל החוגגים. ”וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו”. כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול (ראו להלן).

דמותו

בתנ"ך

אנדרטה של שמשון משסע את האריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, על שמשון ישנם ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות. אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, ואין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי ”שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה”. חרף המסרים השליליים החבויים בסיפורו, אין בו גינוי של מעשיו, למעט תמיהתם של הוריו על בקשתו לשאת פלשתית לאישה, וגם אז מצדיק המקרא את מעשיו ומציין כי ”וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא” (שופטים, י"ד, ד').

במדרשי חז"ל

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם ה' על פי הפסוק: ”כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים” (תהילים, פ"ד יב), ומוסיפים "מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו, אף שמשון מגין בדורו על ישראל", וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל". לפי כמה שיטות, שמשון שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים אגדתיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (כ-30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ע"א). במדרש נוסף: "אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, ט' ע"ב).

מודל הנזירות של שמשון הוא נושא לדיון הלכתי, ובעקבותיו מוכרת בהלכה "נזירות שמשון" שדיניה שונים מדיני הנזירות ההלכתית הרגילה.

יש מחז"ל שהבחינו בין שני חלקים בחיי שמשון, הראשון חיובי והשני שלילי: "תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה שנאמר 'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה וגו'". הרד"ק עיגן פירוש זה בכך שפרק ט"ו, סוף החלק הראשון בחייו לדעת חז"ל, נחתם במילים: ”וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה” (שופטים, ט"ו, כ').

עוד המדרשים מוסיפים (מסכת סוטה דף י' עמוד א'), שהוא לא היה 'טוחן' בבית האסורים בעזה במשמעות של טוחן חיטים. הכוונה הייתה שבאותה תקופה, לפלשתים היה נוהג כשהיו תופסים אדם בעל חוזק יוצא מגדר הרגיל מהאויב - היו מביאים אליו את כל הנשים כדי שיוליד להם אדם חזק כמוהו (דוגמה מהתנ"ך ל-'טוחן' במשמעות הזו: "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי; וְעָלֶיהָ, יִכְרְעוּן אֲחֵרִין". ספר איוב, פרק ל"א, פסוק י').

נושאים בפרשנות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חידת שמשון

ערך מורחב – חידת שמשון

הפרשנים המודרניים עסקו רבות בחידה שחד שמשון לשלושים מרעיו הפלשתים במשתה חתונתו: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". חלק מהפירושים לחידה מושפעים מחקר הסוגים. חוקרים מאסכולה זו דנים בנפרד בכל אחד מרכיבי סיפור החתונה הקשורים לחידה, והם: שיסוע האריה; מציאת הדבש בנבלת האריה; החידה; תשובת הפלשתים; ותגובת שמשון ("לולא חרשתם בעגלתי..."). הם נוטים להניח, שאף על פי שרכיבי הסיפור משולבים זה בזה בגיבושם הספרותי, כל אחד מהם התקיים קודם לכן קיום עצמאי במסורת שבעל פה.

אחד מהפירושים הבולטים שהוצעו לחידה הוא פירושו של הפילולוג הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים, ה', א': ”אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי”. יש שמצאו למילה "ארי" במשמעות "דבש" מקבילות בערבית ובאוגריתית. לפי השערה זו, חידת שמשון הייתה במקורה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק. הפתרון הוא המילה "ארי", במשמעות "אריה" ו"דבש" בהתאמה.

שמשון בתרבות ובאמנות

שמשון על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"ב", 1961. עיצוב: אשר קלדרון

שמשון כסמל לגבורה

שמשון והאריה, כותרת עמוד רומנסקית מהמאה ה-13

שמשון ממוטט את עמודי המקדש הפלשתי. פסל המוצב בכביש החוף באשדוד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל

שמשון הוא סמל של גבורה וכוח ומכונה "שמשון הגיבור", ולהבדיל גם בנצרות.

בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידת שועלי שמשון. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד הדרום את סמלם - השועל.

שמשון בספרות ובאמנות

סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:

• רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) כתב את המחזה "מעשה שמשון", שצורף למהדורות הראשונות של ספרו "לשון לימודים" (1724).
• אלברכט דירר יצר את הדפס העץ המונומנטלי שלו "שמשון משסע את האריה" (1498).
• רמברנדט הקדיש שישה מציוריו לעלילותיו של שמשון.
• ג'ון מילטון, המשורר האנגלי, כתב את הפואמה "שמשון הגיבור" (1671).
• גאורג פרידריך הנדל כתב את האורטוריה "שמשון" (1743).
• מיכה יוסף הכהן לבנזון (מיכ"ל) (1828–1852), משורר תנועת ההשכלה שמת בדמי ימיו ממחלת השחפת, כתב את "נקמת שמשון", כחלק מסדרת ששת שיריו "שירי בת-ציון".
• דויד גרוסמן, כתב את המסה דבש אריות".

ב-2009 הנפיק בנק ישראל, באישור ממשלת ישראל, מטבעות זיכרון מכסף וזהב בערכים שונים, תחת הכותרת "שמשון והאריה". המטבע, ה-14 במספר בסדרת "תמונות מן התנ"ך", עוצב בידי אילן הגרי ומציג את ההתמודדות בין שמשון לאריה בהשראת אמנות התקופה. המטבעות משווקים באמצעות החברה הישראלית למדליות ומטבעות.

בנובמבר 2010 הנפיק השירות הבולאי בול עם איור של שמשון המכריע את האריה, במסגרת סדרת בולים על סיפורי התנ"ך. את הבול אייר אריה גיבור, ועיצבוהו דיאנה שמעון ומאיר אשל.

אתרים מסיפורי שמשון במפת ישראל

דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ובאזור מספר אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. "צומת שמשון" הקרוי על שמו, שוכן מצפון לבית שמש, מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני, ונחל מנוח הסמוך לבית שמש, נקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, נקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, י"ג יח), ו"חוות שמשון ודלילה" היא חוות רכיבה מקומית. אתרים נוספים הם מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש, כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר" ו"חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראו כך על שם האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נקרא בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רמת לחי", על שם לחי החמור ששימשה את שמשון כדי להכות, לפי המסופר, אלף פלשתים. לימים שונה שמו של הרחוב ל"השבעה", אך תושבי המקום ממשיכים להכיר את המקום בשמו המקורי.

סלע עיטם מקום מחבואו של שמשון מפלשתים לא זוהה, אך לדעת יאירה אמית, יש קשר בין סלע עיטם לשם עיטם המופיע ברשימת היחס של יהודה המתייחסת לאזור צרעה. לשיטתה זיהוי האתר עם עיטם מדרום לבית לחם המופיעה בדברי הימים ב', י"א, ו' ועיטם אשר בנחלת שמעון בדברי הימים א', ד', ל"ב אינו נכון. אחרים דווקא מזהים את סלע עיטם עם תל עיטון מצפון לבית מירסים.

ישנן מספר ערים בישראל שבהן רחובות המנציחים את שמשון, כמו תל אביב-יפו, חיפה, הרצליה, רמלה, וערים נוספות.

השמות הכוללים "שמש", כמו "בית שמש", "גבעת שמש" ואחרים, המופיעים במפה המקומית, אינם קשורים לשמשון, אלא לפולחן אלת השמש הכנענית שהיה נהוג באזור (כפי שיריחו ובית ירח משמרים את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך בקעת הירדן).

קבר שמשון

הקבר שמיוחס לשמשון ולאביו מנוח ביער צרעה

מקומות רבים במרחב בית שמש, וגם מחוץ לה, זוהו כ"קבר שמשון". אלו כוללים:

• קבר שייח' עריב המסומן כיום במפות כקבר דן בן יעקב. המקום צויין על ידי הערבים כקברו של שמשון ומסורת זאת אומצה בידי היהודים. במאה ה-19 הועלתה סברה לגבי האתר בשיח' ע'ריב בידי הנוסע ויקטור גירן, כי הוא קבר דן בנו של יעקב. כחלק ממאמצי הרב שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות בשנות החמישים, לקדש אתרים בישראל ולקשרם לאירועים תנ"כיים, יוחס הקבר לדן.
• קבר אבו מיזאר (בעברית: בעל האדרת) בתל בית שמש
• אתר קובור אל יהודי - שנהרס בעת הקמת אזור התעשייה הר טוב
• קבר נבי עריב בחורבת עסלין
• בדרום תל צרעה - קבר שייח' סמט. אף על פי שזיהוי זה הוא המופיע כיום במפות ובשלטים, מדובר בזיהוי מופרך, לאור העובדה שהוא נבנה בראש תל צרעה, כך שהוא לא היה יכול להיות קיים בימי שמשון, בתוך העיר, דבר הנוגד את הנוהג היהודי לקבור אנשים רק מחוץ לעיר, ובניגוד לפסוק התנ"כי הקובע ששמשון נקבר "בין צרעה ובין אשתאול". הזיהוי הזה החל להופיע רק בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. במקום בית בד ושרידי מבנים חקלאיים. מבנה מלבנים גסות ומלט, שקירותיו מחופים באבן, והנושא מעין שתי כיפות, מסמן את מקום הקבר.

ממצאים ארכאולוגיים

ביולי 2012 גילו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופסור שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן במהלך חפירות שערכו בתל בית שמש בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, חותם, הנושא דמות אדם המושיט ידו אל "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאד חתולי". הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו לפי המקרא, שיסע שמשון "כפיר אריות" בידיו החשופות, בשילוב העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, הביאו את בונימוביץ ולדרמן למסקנה שהחותם מתעד את סיפור גבורתו של שמשון המתואר במקרא.

ממצא אחר התגלה בתל צפית (גת הפלשתית הקדומה) על ידי חוקרי אוניברסיטת בר-אילן, לגבי המבנה ההנדסי של שרידי העמודים המרכזיים במקדשים פלשתיים, אשר המרחק ביניהם, לפי פרופסור אהרון מאיר, מאפשר לאדם גבה קומה (כמו שמשון) לעמוד ביניהם ולדחוף אותם לצדדיו, מה שמסביר את המציאות ההנדסית של הפלת המקדש הפלישתי כפי המתואר בתנ"ך..

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ו' - "שמשון הגיבור"
• יאיר זקוביץ, חיי שמשון, ירושלים: מאגנס, 1982.
• זאב ז'בוטינסקי, שמשון, הוצאת כתר בשיתוף מכון ז'בוטינסקי, תרגום מרוסית בידי פטר קריקסונוב, 2007; תרגומים קודמים: הוצאת שטיבל תר"ץ 1930, ברוך קרופניק תשי"ט 1959, יצחק אורן תשל"ו 1976.
• דויד גרוסמן, דבש אריות, הוצאת ידיעות ספרים, 2005.
• גליה דורון, לטייל עם התנ"ך, מסלולי טיולים בעקבות סיפורי התנ"ך, הוצאת כנרת, 2001, עמ' 122.
• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, שמשון הגיבור, עמ' 95-91.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על שמשון באתר רמב"י
• שמשון הגיבור - פרשנות והגות של כותבים שונים על באתר מיזם 929
• "שמשון - פירוש שמו", בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• שמשון באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• העיוור שראה את הנולד, ניתוח ספרותי-תנ"כי-היסטורי של מוטיב הראייה והעיוורון בסיפורי שמשון, פנינה גלפז-פלר, מקראנט
• רמח"ל, מַעֲשֵׂה שִׁמְשׁוֹן, בפרויקט בן-יהודה
• שיעור תנ"ך: שמשון - שופט או גיבור?, באתר ynet, 5 בדצמבר 2012
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, שמשון, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים
• ליאורה רביד, על שמשון, "הפודקאסט של התנ"ך"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24785550שמשון