זכריה בן יהוידע
זְכַרְיָה הוא בנו של יהוידע הכהן, בתקופת יואש מלך יהודה. דיין, ונביא שהוצא להורג לאחר שהוכיח את המלך ואת שרי יהודה על מעשיהם שנשתנו לרעה.
מסורת עממית מייחסת את מקום קבורתו למונומנט אבן, "נפש", מתקופת בית שני בעמק קדרון אשר למרגלות הר הזיתים, הידוע בשם קבר זכריה.
מעשה הריגתו ונסיבותיו
אביו, יהוידע, היה רבו של המלך יהואש, והוא העלה אותו למלוכה. אחרי מות יהוידע באו שרי יהודה, השתחוו למלך ועשאוהו אלוה. בראותו זאת התפתה המלך יואש ושמע אליהם. הכתוב בדברי הימים מספר על כפיות הטובה של יהואש לאחר מות יהוידע. כאשר זכריה בן יהוידע אמר דברי תוכחה כנגד מעשיהם הרעים של יואש ושריו, ציווה הלה והוציאוהו להורג.
וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם. וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים, וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל ה', וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ.
וְרוּחַ אֱלֹקִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה אָמַר הָאֱלֹקִים, לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה'? וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם! וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, בַּחֲצַר בֵּית ה'. וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ; וּכְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ.
"וּכְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ" - לפני מותו של זכריה, אמר וביקש מאת ה' שיתבע את דמו וינקום את נקמתו. נקמת דמו של זכריה מיואש המלך מוזכרת כמה פסוקים אחר כך. הכתוב מספר, מיד לאחר סיפור הריגת זכריה, שעלה חיל ארם על יהודה וירושלים. הארמים פגעו והרגו רבים משרי העם ומפשוטי העם, ולקחו שלל לדמשק. הכתוב מציין שזה אירע "כי עזבו את ה' אלוקי אבותיהם". כשחיל ארם עזב את ירושלים, נותר המלך יואש פצוע:
וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי[1] יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים. וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו: זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית[2].
זכריה בספרות היהודית
על פי המדרש היה זכריה כהן או כהן גדול[3].
לפי המדרשים, נקמת דמו של זכריה לא מוצתה בדמי יהואש בלבד, ונקשרים אליה מאורעות שאירעו בחורבנם של בתי המקדש. מעשה הריגתו של זכריה מוזכר במדרשים כאחד החטאים הכבדים שגרמו לחורבן.
הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של זכריה בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, זכריה למד את התורה מאביו, יהוידע, ומסר את התורה לנביא הושע בן בארי[4].
מסע הרצח של נבוזראדן
המדרש בקהלת-רבה, על הפסוק "ומקום הצדק שמה הרשע" (ג, טז)[5], עוסק במעשה הריגתו של זכריה ובנקמת דמו:
רבי יונתן בעא קמיה (שאל לפני) רבי אחא: באיזה מקום הרגו את זכריה? בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת נשים, ולא בעזרת ישראל, אלא בעזרת כהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל: בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא יז) "ושפך את דמו וכסהו בעפר", אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים, דכתיב (יחזקאל כד): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו". כל כך למה? להעלות חימה ולנקום נקם. ועל כך כתיב (קהלת יב, א): וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.
המדרש עובר לעסוק במעשה נקמת דמו של זכריה על ידי נבוזראדן רב טבחים בשעת החורבן, כ-250 שנה לאחר הריגתו של זכריה (החלקים שבארמית תורגמו לעברית):[6]
את מוֹצא, בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה. רנ"ב שנה, מן יואש עד צדקיה מה עשו? גרפו עליו כל עפר, ועשו כל ערימה, ולא נח, והיה הדם תוסס ומרתיח (מעלה קצף).
אמר הקב"ה לדם: זה הזמן שתפרע את שטר-הצוואה שלך. כיון שעלה נבוזראדן וראה את הדם, אמר להם: מה טיבוֹ של דם הזה, שתוסס כך? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין. הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו, ולא שתק ולא נח ולא עמד. מיד הביאן, תלאן בגרדון, אמר להם: אמרו לי מה טיבו של דם זה, ואם לא - אסרק את בשרכם במסרקות של ברזל! אמרו לו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו - נגלה לך, אמרו לו: כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו, ולא היינו מאמינים בו, ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.
מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו (על הדם של זכריה), ולא נח, והיה הדם בוקע ועולֶה, עד שהגיע לקברו של זכריה. ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו, ולא נח. באותה שעה בא אותו רשע וזעק על הדם, ואמר לו: במה טוב אתה, ומה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? רוצה אתה שאאבד כל אומתך בגללך? באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי, ועלה להחריב את ביתי - נתמלא עליהם רחמים, אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו - על אחת כמה וכמה! באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.
בתלמוד[7] מסופר שנבוזראדן הזדעזע והתגייר בעקבות המעשה הזה.
בסיום המדרש רבי יודן מוסיף פרטים על הריגתו:
אמר רבי יודן: שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה: הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ויום השבת, ויום הכיפורים היה.
— קהלת רבה שם.
בשם הבעל שם טוב מסופר שבאשכנז היה תלמיד חכם שאמר על עצמו כי הוא ייהרג במיתה משונה על ידי רוצחים וכבר ירד בגלגול נשמה מאה פעמים ובכל פעם סיים את חייו בהריגה. שהוא היה חריף וחכם וראש הסנהדרין בזמן המקדש, אך לימודו היה על מנת לקנטר, והיה הראשון שהכה על לחיו ופניו של זכריה וגער בו: אתה עם הארץ מתנבא בנביאות
, מה שגרם שהתנפלו על זכריה כמה עמי הארץ רשעים גמורים והרגוהו. הוא צווה שיכתבו על מצבתו פה נטמן מי שהרג זכריהו הנביא
. הבעל שם טוב אמר עליו כי כבר בא על תיקונו[8].
אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא
ירמיהו הנביא מקונן במגילת איכה:
רְאֵה ה' הַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא.
"כהן ונביא" שמוזכר כאן - פירשו חז"ל שמדובר בזכריה, שנהרג בבית המקדש. בהקשר הזה, התלמוד מביא את הברייתא הבאה, על חורבן בית המקדש השני:
מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו. בכל יום הייתה אמו מודדתו בטפחים, ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש. וכשגבר אויב - טְבָחַתּוּ ואכלתו. ועליה קונן ירמיה (איכה ב): אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים. משיבה רוח הקדש ואומרת: אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא!
מוסר מנבואת זכריה
המדרש באגדות על החורבן, לומד מוסר מתוצאותיה המרות של התנהגותו של זכריה ש"הניח (עזב) ענוותנותו":
אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח (קהלת י, ד). כי באתה לך ממשלה - אל תנח מידת ענוותנותך, ללמדך שכל המניח ענוותנותו - גורם מיתה לעולמו, וחטאת לדורו. וממי את למד? מזכריה, שנאמר (דברי הימים-ב' כד, כ): וְרוּחַ אֱלֹקִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם: וכי מעל ראשי העם היה הולך?! - אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך[10] וכהן[11] ונביא ודיין - התחיל מדבר גדולות, ואומר להם: לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה', וְלֹא תַצְלִיחוּ וגו'. מיד - וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
— קהלת רבה פרשה י; ילקוט שמעוני דברי הימים-ב רמז תתרפה; ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פרופ' אביגדור שנאן, גלגולה של אגדת חז"ל (על דואג בן יוסף), "דעת".
- בין שתי אגדות, הרב צבי שוורץ.
הערות שוליים
- ^ יש מפרשים, ש"בני" בלשון רבים משמש במובן של בן יחיד, כמו (בראשית מו, כג) "ובני דן חושים". פירוש אחר - יש בפסוק זה רמז להריגת שאר בני יהוידע יחד עם זכריה (רד"ק).
- ^ במדרש (מכילתא בשלח מסכתא דעמלק א) נאמר: יבואו אלה כפויי טובה (צאצאי עמון ומואב, שבבוא ישראל במדבר סירבו לאפשר להם מעבר בארצם, ובכך כפרו בטובה שעשה אברהם עם אביהם, לוט; ראו גם דברים כג, ה), ויפרעו מן יואש כפוי טובה.
- ^ כך מובא בפתיחה לאיכה רבתי כג. במקור המקביל, בקהלת רבה י, נאמר "כהן" ולא "כהן גדול", וכן בילקוט שמעוני דברי הימים-ב רמז תתרפה.
- ^ וכן לפי סדר תנאים ואמוראים; רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות; ספר יוחסין מאמר ראשון. לדעת רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה, היה זכריה מבית דינו של אלישע.
- ^ וכן בפתיחתות דאיכה רבתי כג; קהלת רבה פרשה י; ועוד.
- ^ חלקים מן המדרש מובאים גם בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז עמוד ב' וסנהדרין צו ע"ב.
- ^ גיטין שם וסנהדרין שם.
- ^ רבי יצחק אייזיק מקומרנא, נוצר חסד, פרק ד' משנה ה', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ נוסח דומה מופיע באיכה רבה: "אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והייתה מודדתו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים. וכיון שהקיפה מצודה את ירושלים - טבחתו בידיה ואכלתו. עליה מקונן ירמיה ואומר: אם תאכלנה נשים פרים וגו', ורוח הקודש צווחת ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע." (איכה רבה (בובר) ב, כ)
- ^ אביו, יהוידע, היה חתנו של המלך יורם, שהרי יהושבע, אשת יהוידע, הייתה בת המלך יורם (דברי הימים-ב כב, יא).
- ^ בפתיחה לאיכה רבה כג הגרסה היא "כהן גדול".
.jpg)
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
20614626זכריה בן יהוידע