בר פלוגתא
בַּר פְּלֻגְתָּא (מארמית: בן מחלוקת; ברבים: בני פלוגתא) הוא חכם שבדרך כלל נחלק עם חכם אחר - זוג שנחלקים זה עם זה פעמים רבות. הביטוי בצורתו זו מופיע פעם אחת בתלמוד הבבלי,[1] אך ככינוי לחולק במחלוקת ספציפית, ולא לחולק קבוע. במשמעותו הנוכחית הביטוי קיים החל מתקופת הראשונים[2].
חילוקי דעות עקביים בין "ברי פלוגתא"
קיומה של מחלוקת עקבית בין שני ברי פלוגתא, נובעת לפעמים מתפיסות מקדימות שונות (לדוגמא, מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם דיברה תורה כלשון בני אדם או שמוכרח שיש השלכה לכל לשון יתרה שבתורה). יש שביאר במֵמד רוחני יותר, שהדבר נעוץ בחילוק שורש הנשמות של בעלי המחלוקת[3].
קביעת ברי פלוגתא
ציון תנאים או אמוראים כ"ברי פלוגתא" הוא מהישנותם יחד במחלוקות שוב ושוב לאורך המשנה או הגמרא. הבחנה נוספת לציון "ברי פלוגתא" היא במקום שבצמוד לשיטתם נוסף הביטוי "דאמרי תרוויהו". מה שאומר שבשונה מדעתם במקומות אחרים, כאן אינם "ברי פלוגתא"[4].
ברי פלוגתא ידועים במשנה ובגמרא
בתקופת התנאים
ברוב המקומות במשנה ובברייתא, המחלוקת היא בקבוצות הבאות (מחולק לפי שכיחות, בסדר יורד)[5]:
- רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי יוסי ורבי אלעזר[6] - בין שנים או יותר מתוכם
- רבי עקיבא, רבי אליעזר ורבי יהושע - בין שנים מהם או שלשתם
- רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה - בין שנים או יותר
- בית שמאי ובית הלל, ותלמידיהם בית הלל ובית שמאי
- רבן גמליאל / רבן שמעון בן גמליאל / רבי יהודה הנשיא - עם כל אחד או יותר מהמנויים לעיל
בתקופת האמוראים
- רב ושמואל
- רבי יוחנן וריש לקיש (כתלמיד חבר)
- רבה ורב יוסף
- רב הונא ורב חסדא
- רבין ורב דימי (לגבי מסורות מארץ ישראל)
- אביי ורבא. התלמוד קובע כי נוקטים להלכה תמיד כרבא חוץ מיע"ל קג"ם.
- רב אחא ורבינא. התלמוד[8] קובע כי בכל מקום שנמצא מחלוקת ביניהם ולא מפורט מי המחמיר ומי המקיל, אזי רב אחא הוא המחמיר ורבינא הוא המקיל, חוץ מאומצא ביעי ומזרקי שם רב אחא הוא המקיל ורבינא הוא המחמיר, והלכה תמיד כמקיל.
בתקופת הראשונים והאחרונים
בשונה מתקופת חז"ל, בה היווצרות ברי פלוגתא נבעה ממסורות פרשניות שונות, בתקופת הראשונים הסיבה ל"ברי פלוגתא" הייתה בעיקר מחמת מֵתוֹדָה שונה בלימוד והבנת הש"ס, שבמקרים רבים אף המשיכה מספר דורות באותן אסכולות ("בתי מדרש")[9]. כמו כן יש להבחין בין מחלוקת על הלכה או סוגיה ספציפית לבין מחלוקת מרכזית ושיטתית (כגון המחלוקת שבין רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך, אותו הוא כתב כפי הכרעת גדולי ספרד וכמסורת הפסיקה שלהם, לבין הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך, בו הוא נוטה אחר גדולי אשכנז וכמסורת הפסיקה שלהם).
בתקופת הראשונים
- רש"י ותוספות
- רמב"ם והראב"ד[10]
- הרי"ף ורבי זרחיה הלוי (בעל המאור) והראב"ד[11]
- רבי זרחיה הלוי והרמב"ן[12]
בתקופת האחרונים
- רבי יוסף קארו ורמ"א[13]
- רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) ורבי שבתי כהן (הש"ך)[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בר פלוגתא |
| ערך מילוני בוויקימילון: בר פלגתא |
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ז עמוד ב'. במדרש שכל טוב, בשלח, טז, מופיע גם כן ביטוי זה.
- ^ למשל, רש"י, מסכת עירובין, דף מ"ו עמוד ב', ד"ה מאן פליג; מסכת סוטה, דף י"ט עמוד א', ד"ה לר' יאשיה דדריה; מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א', ד"ה רבה; מסכת חולין, דף מ"ג עמוד ב', ד"ה רבא; מסכת חולין, דף ע"ז עמוד א', ד"ה רבא; מסכת תמורה, דף ל"ג עמוד א', ד"ה ואמר רחמנא; תוספות, עירובין, צט, א, ד"ה הוא סבר; רשב"א, קידושין, יג, ב, ד"ה ולענין; רא"ש, סנהדרין, פרק ט', סימן ב'; ר"ן, נדרים, עג, ב, ד"ה וחכמים; ועוד.
- ^ ספר התניא, אגרת הקודש, פרק י"ג, לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
- ^ רבי ישועה בן יוסף הלוי מתלמסאן, הליכות עולם, שער ב', אות כ"ד. אך הבחנה זו אינה מוחלטת, ראה: רבי אהרן מגיד, בית אהרן, ניו יורק תשל"ה, חלק י' עמ' רצו-רצט שציין לכמה מקומות בתלמוד שהשתמשו בביטוי "אמרי תרווייהו" לגבי אמוראים שלא נחלקו מעולם, או שנחלקו רק פעם אחת או במקומות מועטים, וראה עוד מר קשישא, עמ' רכט, ערך תרווייהו, ירושלים תשנ"ג.
- ^ רמב"ם, הקדמה לסדר זרעים
- ^ רבי אלעזר בשכיחות נמוכה מהאחרים בקבוצה זו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ט"ו עמוד א', ישנו מקום נוסף בו נחלקו, אך אין זו מחלוקת שלהם אלא של רבותיהם, ומקום נוסף בו הודה הלל לשמאי והסכים לדבריו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ד עמוד ב'
- ^ כך לדוגמא מסביר הרב יהושע כהן בכרם יהושע[דרושה הבהרה] את כל מחלוקות רש"י ותוספות בהבנה שונה במהות הגמרא[דרושה הבהרה].
- ^ הראב"ד השיג על היד החזקה
- ^ בעל המאור השיג על הלכות הרי"ף בספרים "המאור הגדול" ו"המאור הקטן", הראב"ד בחיבורו "כתוב שם" משיג הרבה (לעיתים בחריפות) על בעל המאור, ומעט על הרי"ף.
- ^ הרמב"ן משיב על השגות בעל המאור על הרי"ף, בחיבורו "מלחמות השם".
- ^ הרמ"א השיג על הבית יוסף בחיבורו דרכי משה, ועל השולחן ערוך בהגהות השולחן ערוך
- ^ בספרו נקודות הכסף משיג על הט"ז, הט"ז משיב על דבריו ב"דף אחרון", והש"ך מגיב על כך ב"קונטרס אחרון".
35314176בר פלוגתא