אחיה השילוני
אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי[1] היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל. הוא גר בעיר שילה ונקרא על שמה. הוא מילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה בכך שתמך בירבעם מלך ישראל בתחילת מלכותו. לפי מסורת חז"ל היה לו חלק בהעברת התורה שבעל פה. לפי המדרש הוא היה בן שבט לוי,[2][3] והוא נהרג על ידי המלך אביה.[4]
נבואותיו
בתנ"ך מובאות שתי נבואות שנאמרו על ידי אחיה השילוני.
הנבואה הראשונה[5] נמסרה לאחר שירבעם בן נבט מחה ברבים נגד המלך שלמה על כך שסתם פתחים בחומות ירושלים כדי לבנות בית לבת פרעה וכך הקשה את המעבר של עולי הרגל לתוך העיר או מכיוון שהעביד את העם בבנית המילוא וארמון בת פרעה שעמד עליו, דבר שלא נתפס כמשימה לאומית כמו בניית המקדש.[6] ירבעם שימש אז כגובה המסים מאת שבטי בני יוסף. אחיה מצא אותו מחוץ לירושלים בדרכו לגבות מס, וגילה לו בנבואה שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים. אחיה לקח את השמלה החדשה בה היה לבוש[7], קרע אותה לשנים עשר חלקים, לציון שנים עשר השבטים, ונתן לירבעם עשרה חלקים. הוא הבטיח לו שאם ילך ירבעם בדרכי ה' מלכותו תיכון לעד.[8] ירבעם לא מימש את האפשרות הזאת. הוא ביטל את העלייה לרגל לירושלים, ויסד חג חדש אותו חגגו בעלייה לרגל אל שני עגלי הזהב שהקים בדן ובבית אל. המדרש מוסיף שמזימתו של שלמה להוציא את ירבעם להורג, שבשלה ברח ירבעם למצרים,[9] הייתה בעקבות שמיעתו של שלמה על נבואתו של אחיה.[10]
הנבואה השנייה[11] נמסרה כאשר חלה בנו הבכור של ירבעם. ירבעם שלח את אשתו לאחיה כדי לשאול אותו מה יעלה בגורל בנו. אשת ירבעם התחפשה כדי שאחיה לא יזהה אותה, אך אחיה קיבל נבואה שהיא עומדת לבוא אליו, ומיד בהיכנסה ניבא לה כי המלכות לא תהיה עוד ביד שושלת ירבעם וכל זָכָר במשפחתו ייכחד, מה שאכן קרה כאשר מרד בעשא בנדב בן ירבעם והרג את כל צאצאי המלוכה.
חוליה חשובה בשלשלת הקבלה
אחיה השילוני היה ראש הקבלה בדורו, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו לאליהו הנביא[12], או ליהוא בן חנני[13].
לדברי הרמב"ם, אף שאחיה השילוני היה מיוצאי מצרים[3], קטן היה בימי משה וקיבל מדוד המלך. הראב"ד מערער על קביעתו של הרמב"ם שאחיה השילוני קיבל מדוד, לדעת הראב"ד דבר זה לא ייתכן כיוון שאחיה השילוני היה מבוגר מדוד במאות שנים, ואיך ייתכן לומר שהוא "קיבל" מדוד. ה"כסף משנה" מתרץ, שלא משנה הוותק, אלא כיוון שהיה דוד ובית דינו "ראשי החכמים" שבדור, ואחיה השילוני ישב בבית דינו של דוד, אפשר לתאר אותו כ"ראש המקבלים" מדוד, וכ"ראש הקבלה" ומוסר התורה שבעל-פה לדור הבא. בעבודת המלך ביאר עוד, שלפי הרמב"ם נמסר הקבלה מדור לדור רק על ידי בית דין. ולכן, אף שאחיה השילוני היה גדול מדוד ואף קיבל את התורה מנביאים וזקנים שקדמו לדוד, לא היה נחשב בסדר הקבלה עד שקיבל מדוד ובית דינו.
אישיותו
על פי אגדות המדרש, אחיה צדיק כה גדול שזכותו כה גדולה עד כדי כך שיחד עם רבי שמעון בר יוחאי שניהם יכולים לזכות את ישראל ולמלטם מצרות עד דורו של משיח למרות עוונותיהם של ישראל.[14] כפי שאכן קרה. אחיה מתואר בגמרא[15] יחד עם ירבעם כאנשים "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, וכל טעמי תורה מגולין לפניהם כשדה", כך ששניהם יכלו לחדש חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. על אחיה נאמר[16] כי "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע".
עם זאת, לא נמלט אחיה מאחריות חלקית על העגלים שהקים ירבעם.[3] הגמרא מספרת[15] כי אחיה שוכנע על ידי אחד מיועצי ירבעם לחתום לירבעם על אישור שישראל יעשו ככל אשר יורה אותם ירבעם, גם אם הדבר יהיה כרוך בעבודה זרה. בתחילה אחיה סירב לחתום, אך הוא שוכנע כי אין סיכוי ממשי שירבעם ינצל את האישור כדי להדיח את ישראל לעבוד עבודה זרה בפועל, אלא רק לנסות את נאמנותו למלך. הגמרא מוסיפה שהשפעת חתימת אחיה הגיעה עד ימי יהוא, שעל אף שביער את העבודה הזרה מהארץ, עדיין "לא סר מעל חטאות ירבעם"[17] משום שראה את חותמו של אחיה וחשב כי יש היתר לעבודה זרה זו. על הפסוק המתאר את עוורונו של אחיה לעת זקנתו,[18] אומר המדרש[19] כי הדבר בא עליו כעונש על שהעמיד תלמיד רשע כירבעם.
בספר הזוהר מתואר אחיה השילוני כראש ישיבה במתיבתא דרקיעא, על ידי חזקיהו מלך יהודה ורבי שמעון בר יוחאי[20].
בתורת החסידות ובסיפורי חסידים, מוזכר אחיה השילוני פעמים רבות כמי שהיה רבו של הבעל שם טוב בדרך של מגיד[21]. לפי המסורת החב"דית המספרת על התקופה שלפני התגלות הבעל שם טוב,[22] בין השנים ה'תפ"ד עד ה'תצ"ד לימד אחיה השילוני את הבעל שם טוב את כל חמישה חומשי תורה עם פירוש של תורת הקבלה וסודות התורה, וכשסיים ללמדו בשנת תצ"ד, דרש מהבעל שם טוב להתגלות.
ספרו
אחיה השילוני כתב, כנראה, את נבואותיו על ספר,[23] אך ספר זה אבד במשך השנים ואינו קיים עוד. בימי הביניים היו קיימות עדויות אצל בני קוצ'ין על קיומו של ספר בשם זה אצלם.[24]
בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה עמוד א' נאמר: ”אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר "בצר אל יורה"”. הציטוט ”בצר אל יורה“ אינו מופיע בכל התנ"ך ואף לא בספר בן סירא[25]. על־פי עדות מאוחרת, בפאס נמצא "ספר אחיה השילוני" שבו מופיע הציטוט,[26][24] אך ככל הנראה, מדובר בזיוף.[27]
לקריאה נוספת
- בן-ציון דינור, במפנה הדורות, עמ' 154.
- גדליה נגאל, מורו ורבו של רבי ישראל בעל שם טוב, סיני עא, עמ' קנא–קס.
- הנ"ל, דמות הבעש"ט והגותו, סיני קכ, עמ' קנ–קס.
- יונתן מאיר, 'אחיה השילוני כמורו הרוחני של הבעל שם טוב', משלב ל (תשנ"ז), עמ' 33–49.
קישורים חיצוניים
- אחיה השילוני, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
הערות שוליים
- ^ בכמה מקומות מכונה 'אחיהו' ספר מלכים א', פרק י"ד
- ^ מדרש הגדול, במדבר כו, סג; דברי הימים א', פרק כ"ו פסוק כ' (ע"פ דברי רש"י במסכת בבא בתרא שם).
- ^ 3.0 3.1 3.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב'
- ^ מדרש אגדה (בובר) במדבר ל, טו
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'
- ^ ברות רבה, פרשה ז', פסקה י"ב מובא מחלוקת בין רב ולוי אם היתה שמלתו של אחיה או של ירבעם, ואמר רב שמואל שמסתבר כדעה ששל אחיה שכן דרך צדיקים להיות קורעים במחלוקת של בית דוד.
- ^ לדעת הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ט') מלכות ירבעם נועדה מלכתחילה להיות זמנית וסופה לחזור לבית דוד, כפי שנאמר בסוף הנבואה "אך לא כל הימים" (וכן פירשו רש"י ורד"ק ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ל"ט), אולם דעת הראב"ד שאילו היה ירבעם נוהג כשורה לא היתה המלכות פוסקת מזרעו, אלא היתה משנית בחשיבותה למלכות דוד
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק מ'.
- ^ תרגום שיר השירים, ח, יב
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוקים ה'-ט"ז
- ^ סדר תנאים ואמוראים; פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'; הקדמת משנה תורה להרמב"ם; ספר יוחסין מאמר ראשון; רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה.
- ^ רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ה, תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק תשיעי.
- ^ 15.0 15.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ' עמוד א'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"א
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ד'
- ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י'
- ^ ספר הזוהר, חלק א', דף ד:.
- ^ תולדות יעקב יוסף (רבי יעקב יוסף מפולנאה), פרשת בלק. "אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע"ה והיה מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד ע"ה והיה רבו של אליהו ורבו של מורי זלה"ה.."
- ^ מוזכר בקצרה בספר לוח היום יום ביום י"ח באלול, ובכתב העת התמים שיצא לפני מלחמת העולם השנייה, בחלק א' מופיע אחד ממכתבי 'הגניזה החרסונית' (השנויה במחלוקת), שלפי תוכנו הוא מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל ה'תולדות'), מיום ג' מקץ תקי"ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו. הבעש"ט כותב שם: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"ט
- ^ 24.0 24.1 מאיר-בר אילן, ספרים מקוצ'ין, פעמים 52 (קיץ תשנ"ב), עמ' 81–82.
- ^ לפעמים מצוטטים פסוקים בגמרא ומקורם בבן סירא.
- ^ עדותו של ר׳ שמואל הלוי אבן יולי, בתוך: משה בירדוגו, ראש משבי״ר, ליוורנו ת״ר, דף לו ע״א.
- ^ משה הלל, מגילות קוצ׳ין, ירושלים תשע״ח, עמ׳ 32-33, הערה 15.
| ספר מלכים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אירועים |
| ||||||||||
| דמויות בולטות |
| ||||||||||
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
35467716אחיה השילוני