רבי יהודה הנשיא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבינו הקדוש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "רבי יהודה נשיאה".
רבי יהודה הנשיא
מקום קבורה בית שערים
מקום פעילות טבריה, ציפורי, בית שערים
תקופת הפעילות דור חמישי לתנאים
רבותיו רבן שמעון בן גמליאל, רבי שמעון, רבי יהודה, רבי מאיר, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוסי
תלמידיו רבן גמליאל ברבי, רבי חייא, רבי ינאי, רבי אושעיא, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רבי חנינא בר חמא, לוי, בר קפרא, רב
בני דורו רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי שמעון
צאצאים רבן גמליאל ברבי, רבי שמעון בן רבי
נשיא הסנהדרין ה־שלשה עשר

רבי יהודה הנשיא (ידוע גם בכינוי המקוצר "רבי" או "רבנו הקדוש") היה תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נצר למשפחת הלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים. בחז"ל נאמר כי רבי יהודה הנשיא נולד בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא, בין השנים ג'תתצ"ה ל-ג'תתצ"ז. מנערותו למד מפי רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוסי וכן מפי אביו, רבן שמעון בן גמליאל. נפטר בסביבות שנת ג'תתקע"ט[1].

קורות חייו

תאריך לידתו

בתלמוד הבבלי[2] נאמר: "כשמת רבי עקיבא נולד רבי; כשמת רבי נולד רב יהודה; כשמת רב יהודה נולד רבא; כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו". על פי דברים אלו מקובל לקבוע שרבי נולד בזמנן של גזרות השמד או בסמוך להן, בסביבות שנת ג'תתצ"ה[3]. קביעה זאת מסתמכת גם על מדרש המובא בתוספות[4]: "כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה". אולם הרב אהרן היימן והרב יצחק אייזיק הלוי הקדימו את לידתו של רבי לפחות לשנת תל"ד לשטרות (ג'תתפ"ב) מאחר שהם מקדימים את מותו של רבי לסביבות שנת ג'תתקנ"ג וידוע שרבי הגיע לגיל שיבה. כמו כן, רבי יצחק אייזיק הלוי מביא ראייה להקדמת לידתו של רבי מהתוספתא בסוכה[5] המספר שרבי נתלווה לרבי אלעזר בר רבי צדוק בלכתו להקביל את פניו של רבי יוחנן בן נורי[6]. בהתאם לתיארוך זה קובע הרב היימן שהגרסה הנכונה לאימרה בבבלי היא "עד שלא מת רבי עקיבא, נולד רבי"[7]. מנגד, ההיסטוריון צבי גרץ איחר את לידתו של רבי לשנת ג'תתק"י לערך, על סמך הטענה שאביו רבן שמעון בן גמליאל היה ילד בימי מרד בר כוכבא[8].

ייחוסו

על פי מספר מקורות בתלמוד הבבלי, רבי היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל[9].

במסכת הוריות מסופר על מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי מאיר ובסופו כתוב[10]: ”מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה: אחרים אומרים, אילו היה תמורה לא היה קרב. אמר לו: מי הם הללו, שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים? אמר ליה: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך”. התייחסותו של רבי בדבריו לבנו ל"כבוד בית אביך" מתפרשת שרבן שמעון בן גמליאל היה אביו של רבי.

מסורות מימי הגאונים ממשיכות קו זה ומציינות את רבי כבנו בכורו של רבן שמעון בן גמליאל וכמי שלמד אצל חכמי הדור של אביו, בהם רבי יהודה, רבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע. בכך היה רבי ממשיך שושלת הנשיאים של בית הלל. על כך שרבי היה נצר להלל הזקן מעידים שמות צאצאיו, הכוללים שוב ושוב את השמות גמליאל ושמעון, ואף את השם הלל, שמות מובהקים של שושלת הלל הזקן.

על פי המדרש, רבי יהודה הנשיא היה צאצא של בית דוד (דרך בנו של דוד, שפטיה בן אביטל) מצד הנשים, אך מצד אביו היה משבט בנימין[11].

פטירתו

הדעה הרווחת היא שרבי נפטר בשנת ג'תתק"פ[1] או אף מעט לאחר מכן. דעה זאת נסמכת על כך שאיגרת רב שרירא גאון קובעת את ירידתו של רב לבבל בשנת תק"ל לשטרות (ג'תתקע"ט) ובהתאם לדברי הבבלי בסנהדרין שרבי, נתן לרב הסמכה כאשר ירד לבבל. אולם רבי יצחק אייזיק הלוי לא קיבל הוכחה זאת וטען שההסמכה נתנה שנים רבות קודם לכן כשרב ירד לבבל באופן זמני[12]. לשיטתו, קביעת פטירתו של רבי ל-ג'תתקע"ט אינה אפשרית מכיון שמוסכם על הכל שתחילת ימי האמוראים היא בסביבות שנת ג'תתקפ"ו ולא ניתן להלום תקופה כה קצרה בין פטירת רבי לתחילת תקופת האמוראים. בהתאם לכך קובעים רבי יצחק אייזיק הלוי והרב היימן את פטירת רבי לסביבות שנת ג'תתקנ"ד[13]. ההיסטוריון צבי גרץ העריך שרבי נפטר בסביבות שנת ג'תתק"ע[8], הגם שבמקום אחר הוא כותב שרבי נפטר ב-ג'תתקע"ט.

בניו

סמכותו

בספרות חז"ל מופיע לא פעם הביטוי "לעלות למלכות" בהקשר של רבי יהודה. הוא זכה כנראה להכרה רומית בנשיאותו כבר בראשית כהונתו, ומאז תיפקד כנשיא בעל סמכות רחבה. רבי יהודה הוכיח את כשירותו בתפקיד הנשיאות מבחינת כשרונותיו הציבוריים, עמד בקשרי ידידות עם שרי רומי ונשא ונתן עמהם כדי להגן על ענייני עמו. בהתאם לכך ניתן להבין את הוראותיו בדבר הכרה בסמכויות השלטון הרומאי, כגון התקנה שלא לרמות את המוכסים. כמו כן העביר רבי יהודה את מרכז השליטה הפוליטית שלו ואת הסנהדרין לעיר ציפורי, שהייתה ידועה בתמיכתה בשלטון הרומי. ישנה השערה לפיה התגורר בבית דיוניסוס בעיר[15].

רבי יהודה כמעט לא נאלץ לבוא במחלוקת עם הסנהדרין, כמו אביו וסבו, כיוון ששלט גם בבית המדרש וגם בסנהדרין. בשונה מקודמיו, הוא ניהל מעין בית דין פרטי אשר עסק בענייני מועד, אך יש להניח שגלש אף לתחומים אחרים. היה כאן משום כרסום בסמכויות הסנהדרין וחכמיה מחד וביטוי לעוצמת סמכויותיו של הנשיא מאידך. המדרש מספר על ה"קצוצי", קבוצת עבדי הנשיא, שהיו חובטים בכל מי שסירב לכוף עצמו לדיני הנשיא ולהוראותיו.

בכתובת שהתגלתה בבית הכנסת שבעיר סטובי אשר במקדוניה בולט נוסח של איום בקנס בן רבע מיליון דינרים למי שימרה את הוראת הנשיא. על אף התמונה המוגזמת העולה מכתובת זו, שהרי הסיכוי למימוש האיום היה קלוש ביותר, ניתן ללמוד ממנה היטב על מעמדו המחוזק של הנשיא כלפי הקהילות שבתפוצות. איום זה גם משקף את הרצון של ההנהגה המקומית להגיע להסכמת הקהילה בכך שאין למרות את פי הנשיא בקרב יהודי הקהילה.

רבי יהודה המשיך את מה שהנהיג סבו רבן גמליאל, ושיגר שליחים מטעמו לקהילות היהודיות בארץ ובתפוצות, שבסמכותם אף להדיח מנהיגים יהודים מקומיים. הנשיא פעל כאן, אולי על יסוד פרה-רוגטיבה רומית, כראש העם היהודי בעולם. שליחי הנשיא עסקו בין היתר גם בגביית כספי מס הכלילא והאפוסטולי (שליחות) מהקהילות השונות. הרומאים כינו מס זה בשם "זהב הכתר", ובפי מקורות חז"ל: "מגבת חכמים". רבי יהודה פסק לא פעם בענייני גביית מיסים בסנהדרין, אך אין לדעת האם הייתה לו סמכות בנושא גביית המיסים לשלטונות הרומיים.

נודעה במקורות סמכותו של הנשיא לבטל נידוי שהוטל על ידי חכמים, ולא רק בתחומי הארץ אלא אף מחוצה לו. סמכות זו, בהיעדר שלטון ריבוני של הנשיא על יהודי הפרובינקיה, הייתה באותם ימים בעלת משמעות סמכותית רחבה. כמו כן, קביעת המולד (קידוש החודש) והעיבור (עיבור השנה) הייתה מאז ומעולם הסמכות הבלעדית של הנשיא, ובעת שכיהן כנשיא קבע רבי יהודה את הסיסמה: "דוד מלך ישראל חי וקיים", כסימן לכך שטקס קידוש החודש בוצע.

רבי יהודה זכה שהציבור היה מתפלל לשלומו בחייו, ואחרי מותו התאבלו עליו שנה תמימה ושרפו קטורת כמנהג באבל מלכים. בימיו הנהיגו את הדרישה לשאול בשלום הנשיא על ידי ראשי המשפחות, שנאספו לפניו מדי יום ביומו. בין אלה אנו מוצאים "בולבטים" יהודים (ממלאי תפקידים בכירים במועצת העירייה), וזאת בעקבות האדיקט של קרקלה הנזכר לעיל. נוהג זה מזכיר את המנהג הרומי של ה"הצדעה", ושמו "סאלוטטיו".

עושרו

רבי יהודה נודע בעושרו והיו בו כמאמר הגמרא ”תורה וגדולה במקום אחד”. הוא תמך בבתי המדרש ובתלמידי חכמים, והיה ידוע בנדבנותו. פעם אחת, בשנת בצורת בימי מלכותו של מרקוס אורליוס, פתח רבי את אוצרות תבואתו לכל הנצרכים, לבד מ"עמי הארץ". רבי יונתן בן עמרם, היה נזהר שלא ליהנות מהתורה ולכן הציג את עצמו כעם הארץ, וכשרבי דחה אותו אמר לפניו: "פרנסי ככלב וכעורב". רבי פִרנסו, אך אחר כך הצטער שפִרנס עם הארץ, מפני שסבר שכל הרעות הבאות לעולם הם מפני עמי הארץ. לאחר מכן, כשגילה רבי שהיה זה רבי יונתן בן עמרם, פתח את אוצרותיו בפני כולם[16].

עושרו בא לו, בין השאר, מנישואיו עם משפחת בן אלעשה האמידה, אך בעיקר מעצם הירושה הנשיאותית. בית הלל נודע בעושרו וצבר במשך דורות רכוש קרקעי, וכבר בימי רבן גמליאל החזיקו מטעי זיתים וכרמי גפנים רבים באזור לוד, מקום שנקשר עם עושרו הקרקעי של רבי דרך התיבה התלמודית "עשרים וארבע קריות". בימי רבי נוספו על נכסי בית הנשיאות שטחים בעמק יזרעאל ובגולן וכנראה אף בעמק הירדן, שם גידלו את האפרסמון הידוע והיקר, ממנו הפיקו בשמים ומרקחות רפואה. המסורת מספרת על האפרסמון של בית רבי שהועמד בדרגה אחת עם האפרסמון של בית הקיסרות הרומית: "אין מברכין בורא עצי בשמים, אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר"[17].

לתוצרת הזיתים, היינות והבשמים של בית רבי נוספו גם מינים משובחים לתעשייה וליצוא כגון פשתן לאריגה ודגים, מהם הכינו את האוקסיגרון – רוטב דגים ידוע, וספינותיו של רבי הוליכו את תוצרת ביתו לייצוא אל מעבר לים[דרוש מקור]. ברשותו היו גם עדרים רבים של פרדות, שמופיעות בשם "מולאות", ובגמרא מתואר כי ה"אהוריירה" (מפקח האורוות) של בית רבי עשיר יותר מהמלך הפרסי שבור, שנודע ברבים בעוצמתו הכלכלית.

בתלמוד מסופר גם על רבי יהודה שהיה מחליף מתנות עם ארטבן, המלך הפרסי. מהלך כזה היה מסכן מאד את מעמדו של רבי בשל העוינות הדו-צדדית ששררה בין הרומאים לבין הפרסים, כך שייתכן שהוא הילך כאן על חבל דק מאוד.

רבי והשלטון

אנטונינוס ורבי

בספרות חז"ל יש עדויות רבות המספרות על מערכת יחסים קרובה ועמוקה ששררה בין רבי יהודה הנשיא ובין אנטונינוס הקיסר הרומי. בשונה ממערכות יחסים בין חכמים יהודים לנכבדים רומאיים המתוארות בתלמוד וכוללות בעיקר שיחות ופולמוסים תאולוגים, מערכת היחסים בין רבי יהודה לאנטונינוס מתחילה עם לידתם וכוללת חברות אישית, התייעצויות וקשרים עסקיים.

הקשר בין שני האישים מתחיל עוד בינקותם, בזמן גזירות השמד הצילו הוריו של אנטונינוס את רבי יהודה[18] ועד מותו של אנטונינוס, עת ספד רבי יהודה לאנטונינוס במילים "נתפרדה החבילה"[19]. לפי רש"י, הכוונה היא שרבי ואנטונינוס היו מחוברים וקשורים בנפשם, שרבי מתוך צערו אמר כי הוא חש שנתפרדה חבילה שהיה חלק ממנה. הגמרא מפרשת את הכתוב בבראשית, כ"ה, כ"ג על רבקה, שברחמה "שני גוים", בצורה הבאה: ”שני גיים בבטנך – שני גאים, אנטונינוס ורבי”, או במקום אחר: "ויאמר ה' לה: שני גיים (קרי: גויים) בבטנך. אל תקרי גויים אלא גאים. אמר רב יהודה, אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי".

אנטונינוס ורבי היו חברים בלב ובנפש, התלמוד מספר על אירוח של רבי יהודה את אנטונינוס בביתו לסעודת שבת[20], בין ביתו של הקיסר לביתו של רבי הייתה חפורה מנהרה, בכל פעם שביקש להגיע לביתו של רבי ולבקרו היה הולך עם שני עבדים, אחד היה ממית בכניסה למנהרה ואת השני היה ממית בכניסה לביתו של רבי[19]. בשל חשאיות הקשר, ביקש הקיסר מרבי שכאשר הוא מגיע לביתו לא יהיה בבית אף אחד מלבד רבי. רבי עמד בהבטחה זו, מלבד פעם אחת בה שהה בביתו רבי חנינא בר חמא. במסכת עבודה זרה, מתוארת מערכת היחסים בין שני המנהיגים. אנטונינוס התייעץ עם רבי במספר מקרים המתוארים שם[21]:

  • כאשר ביקר לבקש משריו למנות את בנו, אסוירוס, ליורש בחייו.
  • אנטונינוס ביקש להפוך את טבריה לעיר ללא מסים. כנראה משום שהייתה עיר חכמים.
  • מקרה בו הבת שלו, בשם גירא, זנתה.
  • שריו של אנטונינוס הפריעו לו, ורבי הציע לו להרגם אחד אחד, ולא בבת אחת כדי שלא לעורר סערה.

כל תשובותיו של רבי ניתנו לאנטונינוס בצורת רמזים, כך למשל עצתו לטיפול בשרי רומי, הייתה כאשר הזמין את אנטונינוס מדי יום לגינת הירק שלו ובכל יום היה עוקר ירק אחד, כך הבין הקיסר כי עליו להרוג שר אחר שר ולא את כולם ביחד[22].

אהבתו של אנטונינוס לרבי הייתה כה רבה, שהוא היה מאכילו, משקה אותו, שולח לו שקי זהב המוסווים כשקי חיטים וביקש ממנו אף לשמש בפועל כהדום לרגליו כאשר הוא עולה למיטתו. לבקשה זו סירב רבי, שלא רצה לזלזל במלכות עד לרמה כזו, לסירוב זה הגיב הקיסר בבקשה: ”מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא”. הקיסר היה טרוד בסוגיית העולם הבא, לשאלתו, ענה לו רבי כי הוא יזכה לו[22].

במקום אחר מסופר כי אותו אנטונינוס העניק לרבי שטחי אריסויות קרקעיות רבות, "תרין אלפין דשנין" במינוח התלמודי, היינו אלפיים יחידות קרקעיות דשנות ופוריות. במקורות אחרים מסופר שרבי יהודה היה רשאי לגדל את האפרסמון (עץ שהפיק שמן ארומטי שנחשב לבושם מעולה ויקר), זכות שהייתה שמורה בדרך כלל רק לקיסר. המדרש מספר גם על מנורת זהב ששלח אנטונינוס לרבי והיא מעוטרת בהקדשה יפה.

הסיפורים הקושרים יחד את אנטונינוס ורבי מעידים על מערכת יחסים תקינה ועל תקשורת חיובית בין הנשיאות לשלטון הרומי, מה שהשפיע לטובה על מעמד הנשיאות בפרט ועל החברה היהודית בכלל.

יש שכתבו כי הקשר בין השניים התקיים רק בתקופה בה שהה אנטונינוס בארץ ישראל, אז התגורר בעיר רומי הסמוכה לציפורי[23]. אחרים אף קבעו לפי זה כי אנטונינוס לא שימש כלל כקיסר רומא, אלא כשליט הרומאי בארץ ישראל, והוא התגורר בקביעות בעיר רומי[24].

זיהוי אנטונינוס

החוקרים חלוקים ביניהם באשר לזיהויו של "אנטונינוס" מכיון שכל הקיסרים בימי חייו של רבי נשאו את השם אנטונינוס. אך כיון שרבי יהודה חי בין השנים 120-190 לספירה יש דיעות כי מדובר באנטונינוס פיוס[25], שאכן חי באותן שנים וכן שמו זהה לדמות "אנטונינוס" מהגמרא, מאשר ספטימיוס סוורוס או קרקלה שלכאורה חיו בשנים מאוחרות יותר. יש הגורסים כי מדובר במרקוס אורליוס הקיסר, אשר ביקר באזור פעמיים, ואולי אף נפגש עם ההנהגה היהודית[26]. מרקוס אורליוס נודע באופיו הפילוסופי, הסובלני, ההגותי, מה שמתאים לזיקה לאנטונינוס של הגמרא אולם גם יש ידיעות[27] על הבעת דעות שליליות ביותר מצידו כלפי היהודים. חוקרים אחרים נוטים ליחס את השם אנטונינוס לאנטונינוס פיוס, ספטימיוס סוורוס, שנודעו ביחסם ההוגן ליהודים. קשה לפסוק בין ההנחות והזיהויים.

המרד בקיסר

בשעה שהתחוללה המלחמה בין ספטימיוס סוורוס (בו תמך הלגיון השישי, ה"ברזלי" שבעמק יזרעאל) לבין פסקניוס ניגר (Pescennius Niger)[28] המורד בקיסר (בו תמך הלגיון העשירי פרטנסיס שליד ירושלים) נחלק הציבור היהודי בפרובינקיה לשני מחנות: לתומכי סוורוס ולתומכי ניגר. מקורות חז"ל די סתומים ומעורפלים באשר למידע אודות מלחמה זו, ובעיקר בשאלת תמיכתו של הציבור היהודי. האם היה בית הנשיאות מעורב באופן זה או אחר במרד, אין לדעת. מסורת חז"לית מעידה על 24 קריות של רבי שנפגעו באזור לוד, וכתוצאה מכך נעקר המרכז מיהודה ועבר לגליל. במסורות אחרות מסופר כי "נטרפה השעה". כך או כך ברור שהאירועים חלפו לא בלי השפעה על הציבור היהודי בפרובינקיה. בסופו של דבר פרסם סוורוס, לאחר ניצחונותיו על המורד ניגר, מחילה כללית לבני פלשתינה אשר תמכו בו, במורד.

חתימת המשנה

ערך מורחב – עריכת המשנה

המפעל המרכזי והחשוב ביותר של רבי יהודה הנשיא והסנהדרין בא בדמות עריכת התורה שבע"פ – המשנה – וחתימתה כקודקס אחד, שלם וסופי. היה זה מפעל שהחל לאחר חורבן הבית השני, וריכז בתוכו תחומי עניין שונים. נוצר צורך, הן בשל ריבוי המחלוקות, הן בשל נחיצות השעה (לעיתים ימי חירום וזעם) והן בשל החשש שנושאים חשובים וההידיינות עליהם יאבדו, לרכז את החומר, לסדרו, לערכו ולחותמו. המשנה היא אוסף מסודר של הדיונים שנערכו בסנהדרין בתחומי עניין שונים והפסיקה הסופית בהם, אם כי לעיתים נותרו ויכוחים בסיכום "פתוח", בלתי מוכרע. המשנה הנה שיקוף מערכת החשיבה של חברי הסנהדרין לדורותיהם, כאשר המפתח העיקרי להתנסחות ההלכות הוא הניסיון לגשר בין הוראות קדומות, חלקן תנ"כיות, לבין נסיבות השעה המשתנות. היינו, שאלות אקטואליות..

קודקס המשנה מחולק לנושאי-אב, כשכל אחד נקרא "סדר". ששה סדרי המשנה הם: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים, סדר נזיקין, סדר קדשים וסדר טהרות. הראשון דן במצוות התלויות בארץ, השני בשבתות חגים וצומות, השלישי בענייני משפחה נישואים גירושים, הרביעי בענייני משפט וענייני הסנהדרין, החמישי בהלכות בית המקדש והקרבנות, והשישי בענייני טומאה וטהרה. כל סדר מתחלק לנושאי-משנה, ל"מסכתות", בלשון המשנה, כמו מסכת ברכות בסדר זרעים, מסכת שבת בסדר מועד, או מסכת בבא קמא בסדר נזיקין. כל מסכת מתחלקת לפרקים וכל פרק למשניות.

מפעל חתימת המשנה מציין פרק חשוב במיסוד עבודת הנשיא והסנהדרין.

תקנות מפורסמות

למעט עניינים שהובאו לעיל, כגון הוראה לתלמידים, הייתה ידועה תקופתו של רבי כפורייה מאוד בתחום החקיקה, ומספר התקנות שהסנהדרין הוציא באותה תקופה הינה חסר תקדים בכל מובן והקשר.

ראשית, בהמשך למדיניות קודמיו של השלמה פרגמטית עם השלטון הרומי, בִקשה הסנהדרין לעקור כל נטייה ואף כל מחשבה להתעמתות עם הרומאים. בהקשר זה נלחמו החכמים נגד כל נטייה ואפילו חלום לצפות לבניין בית המקדש ואף לגאולה בידי אדם, ולו רק כדי לא לעורר בקרב הציבור מחשבות של התמרדות כנגד השלטון הרומי. בעניין הגאולה התבטא רבי חייא, ואמר: "גאולתם של ישראל תחילה קמעא-קמעא"[29], רבי יונתן בן אלעזר קילל את כל "מחשבי הקיצין". רבי יוסי בן חנינא אף הגדיל כשהביא מפי הקב"ה הוראה מפורשת שאין למרוד באומות העולם.

שנית, רבי דאג לסיים סופית את החקיקה בנושא ה"סיקריקון", כלומר נכסי מורדים שנפלו לידי השלטון הרומי ושהו אצל בעלי זרוע. רבי יהודה כינס מושב מיוחד של הסנהדרין ופסק כי אם שהה הנכס אצל הסיקריקון שנים-עשר חודש "כל הקודם ליקח, יקח, ונותן לבעלים רביע" (גיטין ה' ו'). כלומר ניתנת קדימות לבעלים לתבוע את הנכס עד שנה מיום התפיסה, ומאז יכול לעשות זאת כל אחד, ובתנאי שיפצה את הבעלים החוקי ברבע ממחיר הנכס. החלטה זו יש עימה הכרה בחוקיות מעשי השלטונות, ובכללה הענישה שלאחר המרד, ובעקיפין – ביקורת כנגד המרדנות בשלטון הרומי.

שלישית, ניסו להשכיח מהעם את האסונות[דרושה הבהרה].

רביעית, כדי להתקין את מערכת היחסים בין הקהילה היהודית ללא-היהודית בערים המעורבות, פסקה הסנהדרין כי "עיר שיש בה ישראל וגויים, הפרנסין גובין מן ישראל ומן הגויים מפני דרכי שלום, מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. מספידין וקוברין מֵתי גוים מפני דרכי שלום ומנחמין אבלי גוים מפני דרכי שלום."[30]

שעת פטירתו

בשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: "רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה! יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי". יצאה בת קול ואמרה: יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם (ישעיהו, נ"ז, ב')

בגמרא מובא[31] שבשעת פטירת רבי לא העז איש לבשר בשורה זו לכלל העם, עד שקם בר קפרא והכריז על מותו בכך שאמר: "אראלים ומצוקים אחזו בארון, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש".

עוד מובא, שבשעת פטירתו התבקשו בניו של רבי לסור לבית אביהם בהוראתו כדי שיוכל להורות להם ציון דרך לכל הנוגע לעתיד ילדיו בחייהם הרוחניים, וכך ציווה לבניו בדרך רמז:

הזהרו בכבוד אמכם. נר יהא דלוק במקומו. שולחן יהא ערוך במקומו. מטה תהא מוצעת במקומה. יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.

  • הזהרו בכבוד אמכם: רבי מבקש כי יכבדו את האמא החורגת גם לאחר מותו. (בתלמוד ירושלמי מובא שרבי ביקש מפורשות "לא תזוז אלמנתי מביתי").
  • נר (שלי) יהא דלוק במקומו: רבי מבקש על דרך הרמז, שימשיכו תלמידיו ללמוד דברי תורה ויהיו מתפרנסים מרכושו.
  • מיטה תהא מוצעת במקומה: רבי מבקש שלא ישנו את מצעי מיטתו, וכמובא בגמרא שבכל ליל שבת ישן רבי במיטתו.
  • יוסף חפני ושמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: רבי מודיע שסיבת מות תנאים אלו לפניו הוא כדי שיתלוו אליו לשמשו בעולם הבא.

במדרש רבה פרשת ויחי מובאת גרסה אחרת של הצוואה לבניו: "רבינו, כשהיה נפטר מן העולם, צוה שלשה דברים. אמר להם: אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי, ואל תספדוני בעיירות שבארץ ישראל ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל עמי בחיי יטפל בי במותי בחייו."

צוואתו של רבי

מערת יהודה הנשיא בבית שערים
קברו המשוער של רבי יהודה הנשיא בבית שערים

לפני פטירתו פרסם רבי יהודה גם את צוואת ירושת מקומו. על פיה אמור שמעון בנו להתמנות לחכם, ורבן גמליאל בנו - יהיה לנשיא וחנינא בר חמא יהיה אב בית הדין.

עוד מובא בגמרא, כי ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בשכנציב שהם ליצנים וגוררים את תושביהם אחר ליצנות, ואל תשב על מטת ארמית. לציווי זה שלוש פרשנויות: לא ללכת לישון ללא קריאת שמע (כגוי), לא להתחתן עם גיורת, ויש אומרים כפשוטו - לא לשבת על מיטת גויה, וכמעשה רב פפא (שגויה הטמינה לו תחת המיטה תינוק מת כדי להעליל עליו)[32].

במשפט שנוסף למשנה לאחר פטירתו של רבי נאמר: "משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא"[33], ואת סגולותיו מסכם רבי שמעון בן יהודה: "הנוי והכוח והחוכמה והעושר והשיבה והכבוד והתפארת ובנים לצדיקים"[34].

משנתו

רבי יהודה הנשיא היה רגיל לעורר את תלמידיו אודות החטא החמור של לשון הרע. כך למשל מסופר כי רבי יהודה הנשיא ערך סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין את הרכים ומניחין את הקשים, אמר להן רבי יהודה: "בני דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררין את הרכים ומניחין את הקשים, כך יהא לשונכם רך אילו על אילו"[35]. במקום אחר מסופר כי רבי יהודה הנשיא ראה גט מקושר שלא נכתב כראוי. רבי שמעון בן רבי אמר לרבי שלא הוא כתב את הגט אלא יהודה החייט, אך רבי יהודה הנשיא אמר לרבי שמעון שבכך הוא עובר על איסור לשון הרע. אך גם בפעם אחרת, שרבי שמעון ברבי סיפר בשבחו של יהודה החייט, אשר רבי יהודה הנשיא למד בספר תהילים שנכתב על ידו ורבי שמעון ברבי סיפר שיהודה החייט כתב זאת, אמר לו רבי יהודה הנשיא "כלך מלשון הרע", ובגמרא הוסבר בשם רב ספרא כי ”לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו”[36].

מקום קבורתו

בדברי חז"ל משמע שקבר רבי יהודה הנשיא נמצא בבית שערים ("בית שריי" או "בית שריין" בהיגוי הארמי) אשר בעמק יזרעאל, מקום שאליו העביר את המרכז הנשיאותי ואת מושב הסנהדרין. מאז שנקבר רבי במקום הפך זה להיות אתר קבורה מרכזי לדמויות ידועות, הן מהפרובינקיה יהודה והן מהתפוצה, בעיקר מבבל. עם זאת, מסורות המובאות בדברי עולי רגל קדומים מציינות את קברו בציפורי, שם נפטר.

קבר רבי יהודה הנשיא בציפורי
פנים הקבר של רבי יהודה הנשיא בציפורי

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהודה הנשיא
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רבי יהודה הנשיא

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בלוח עתים לבינה הובאו 4 שיטות: ג'תתקנ"ד, ג'תתקע"ג, תתקע"ט, תתק"פ
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד ב'.
  3. ^ פרופ' אהרון אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : זמנו של רבי יהודה הנשיא, מרכז זלמן שזר
  4. ^ תוספות, מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב', ד"ה אמר ליה
  5. ^ תוספתא סוכה, פרק ב'
  6. ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ד', עמוד רכו, באתר היברובוקס.
  7. ^ רבי אהרן היימן, תולדות תנאים ואמוראים, חלק ב', ערך "רבי יהודה הנשיא", עמוד 576, באתר היברובוקס
  8. ^ 8.0 8.1 שמואל מנדילזון, בית תלמוד - שנה רביעית, עמוד 12, באתר היברובוקס.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ב עמוד ב'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג עמוד ב'.
  11. ^ מסכת סנהדרין פרק עשירי, מדרש רבה נח פרשה ל"ג.
  12. ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ה', עמוד קז, באתר היברובוקס
  13. ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ד', עמוד 454, באתר היברובוקס
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד ב'
  15. ^ זאב וייס, בין פגניזם ליהדות: לזיהוים של תושבי בית דיוניסוס בציפורי הרומית, קתדרה 99 (תשסא) 7-26
  16. ^ מסכת בבא בתרא, דף ח' עמוד א'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד א'.
  18. ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
  19. ^ 19.0 19.1 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב'
  20. ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
  21. ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
  22. ^ 22.0 22.1 בבלי, עבודה זרה, דף י.
  23. ^ רבי יוסף חיים מבגדאד, בן יהוידע, מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב'.
  24. ^ ישראל רובין, הרהורי תורה, ניו יורק תשע"ט, עמ' תקלו.
  25. ^ רבי דוד גאנז, צמח דוד חלק ב תתקטו
  26. ^ יעקב בן שלמה זלוטניק, זיהוי אנטונינוס ידיד רבי, בתוך: סיני כ"א עמ' קל"ו ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  27. ^ אצל אמיאנוס מארקלינוס (Res Gestae, XXII, 5:4-5): "מרקוס, כאשר עבר דרך פלשתינה בדרכו למצרים, ולעיתים קרובות היה נגעל מהיהודים המצחינים והמרדניים, נאמר עליו שזעק בצער: 'הו מרקומנים, הו קואדים (אנ'), הו שומרונים, סוף סוף מצאתי עם בלתי ניתן לשליטה יותר מכם'"; מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXLI. Ammianus Marcellinus, p. 606
  28. ^ קיסר רומאי בשנים 193–194 לספירה
  29. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ב'.
  30. ^ תוס' גיטין ה' ד
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד א'
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח' עמוד ב', מסכת פסחים, דף ק"י עמוד ב'.
  33. ^ סוף מסכת סוטה
  34. ^ תוס' סנהד' יא, ח
  35. ^ ויקרא רבה פרשה ל"ג
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ד עמוד ב'.
  37. ^ ביקורת: דוד לוין, ‏דמות תלמודית והשתקפותה, קתדרה 106, דצמבר 2002, עמ' 185-177


הנשיאים משושלת הלל הזקן
הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל דיבנה • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי
תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקן • שמאי הזקן • בני בתירה • מנחם • עקביא בן מהללאל • חנניה בן חזקיה • רבי אלעזר בן חרסום • בן בג בג • בן הא הא • חנן בן אבישלום
דור ראשון רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • רבן יוחנן בן זכאי • יונתן בן עוזיאל • בבא בן בוטא • רבי חנינא בן דוסא • רבי חנינא סגן הכהנים • אבא שאול בן בטנית • אדמון • רבי דוסא בן הרכינס • רבי יהודה בן בתירא • רבי יהושע בן בתירא • רבי שמעון בן בתירא • רבי יוחנן בן בתירא • רבי אליעזר בן יעקב • נחום המדי • שמעון אחי עזריה • עזריה (אבי רבי אלעזר בן עזריה) • רבי זכריה בן הקצב • רבי אלעזר בן חנניה • רבי אלעזר בן פרטא • רבי שמעון איש המצפה
דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) רבן גמליאל דיבנה • רבי יהושע בן חנניה • רבי אליעזר בן הורקנוס • רבי אלעזר בן ערך • רבי נחוניה בן הקנה • נחום איש גמזו • אבא חלקיה • רבי צדוק • רבי שמעון בן נתנאל • נחמיה העמסוני • שמעון הפקולי • אבא יוסי חליקופרי איש טבעון • רבי זכריה בן אבקולס • רבי יוסי בן משולם
דור שלישי רבי עקיבא • רבי טרפון • רבי יהודה בן בבא • רבי ישמעאל • רבי אלעזר בן עזריה • רבי יוסי הגלילי • רבי חנינא בן תרדיון • רבי יוחנן בן ברוקה • בן זומא • בן עזאי • שמעון בן ננס • אונקלוס • רבי חנינא בן אנטיגנוס • רבי חוצפית המתורגמן • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יוחנן בן נורי • רבי אלעזר חסמא • אלישע בן אבויה • רבי אלעאי • רבי אלעזר המודעי • רבי חלפתא • חנניה בן אחי רבי יהושע • אבטולמוס • רבי יוסי בן קיסמא • רבי ישבב הסופר • עקילס הגר • רבי יוחנן בן תורתא • רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא • רבי מתיא בן חרש • חנן המצרי • שמעון התימני • רב המנונא סבא (תנא) • רבי חנינא איש אונו • רבי חנינא בן גמליאל • רבי יוחנן (תנא) • רבי יהודה גלוסטרא • רבי יהושע בן כפוסאי • רבי יהושע בן הורקנוס • יוחאי • רבי יהודה הנחתום • רבי הורקנוס • רבי אלעזר בן מתיא • רבי יוחנן בן מתיא • רבי יהושע בן מתיא
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה • רבי יוסי • רבי יונתן • רבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר בן שמוע • רבי נחמיה • רבי נתן • רבי יהושע בן קרחה • אבא שאול • רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי • רבי יוחנן הסנדלר • רבי פינחס בן יאיר • רבי שמעון שזורי • רבי חידקא • אבא יוסף הבנאי • אונקלוס • רבי אחא (תנא) • רבי אליעזר בן יעקב (השני) • רבי חזקיה (תנא) • חנן המצרי • רבי חנניא בן עקביא • רבי רחומאי • רבי נהוראי • רבי יוחנן בן יהושע • יהודה בן שמוע
דור חמישי רבי יהודה הנשיא • רב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודה • רבי ישמעאל ברבי יוסי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רבי שמעון בן אלעזר • רבי שמעון בן יהודה • רבי אלעזר הקפר • סומכוס • איסי בן יהודה • רבי שמעון בן מנסיא • ידוע הבבלי • רבי שמעון בן חלפתא • רבי זוטרא • רבי יוסי בן זמרה • רבי אבא • רבי יצחק (זוהר) • רבי יהודה (זוהר) • רבי מנחם בר סימאי • יהודה בן גרים • רבי יהושע בן פתר ראש • רבי יהודה הגוזר • רבי מנחם ברבי יוסי • רבי יוסי הארוך • רבי יעקב בר אחא • רבי יוסי דפקיעין • רבי יהושע בן זירוז • זיותאי
דור המעבר בר קפרא • לוי בר סיסי • רבי בנאה • פלימו • רבי חייא • רב (אמורא ותנא) • רבי יהושע בן לוי • רבי יונתן בן עמרם • רבי חנינא בר חמא • רבי רומנוס • רבי יוסי בן פזי • רבי יוסי בן נהוראי
שושלת המסירה: תלמידים ורבותיהם בתקופת המשנה והתלמוד


הלל הזקן
 
 
 
שמאי הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבן יוחנן בן זכאירבן שמעון בן הלל
 
 
 
 
 
 
רבן גמליאל הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יהושערבי יוסי הכהןרבי אליעזר הגדולרבי שמעון בן נתנאלרבי אלעזר בן ערךרבי חנינא בן דוסארבן שמעון בן גמליאל הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי עקיבא
 
רבי ישמעאל[א]רבי טרפוןרבי שמעון בן אלעזר[ב]רבי יוחנן בן נורי
 
 
רבן גמליאל דיבנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שמעון בן עזאי
 
רבי חנינא בן תרדיוןרבי יהודהרבי יוסירבי אלעזר בן שמוערבי מאיררשב"ירבי נחמיהרבי יוחנן הסנדלררבי שמעון בן גמליאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יהודה הנשיא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי אושעיארבי שמעון ברבירבן גמליאל ברבירבי ינאירבי חייאבר קפרארבי אפסלוירבי חנינא בר חמא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יוחנן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רב[ג]
 
 
 
 
 
 
 
 
שמואל[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר בר חנהרבי חייא בר אבאריש לקישרב דימירבי אביןרב אמירב אסירב הונא
 
רב יהודה בר יחזקאלרב חננאלרב נחמןרב כהנא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר רב הונארב יוסף
 
רבהרב חסדא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אביי
 
רבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רב פפארב אשי
 
רבינא
 
 
 
 
 
מר בר רב אשי
 
  1. ^ לדעת הרמב"ם, רבי ישמעאל נחשב לתלמידו של רבי עקיבא, והם יחד היו רבותיהם של הבאים אחריהם
  2. ^ על פי דברי הרמב"ם. מאידך, רוב המפרשים סוברים שהוא היה תלמיד של רבי מאיר. הריטב"א ביאר שיש שני רבי שמעון בן אלעזר. באבן האזל ביאר שכוונת הרמב"ם שהיה תלמיד רבי עקיבא
  3. ^ לדעת הראב"ד לא קיבל רב מרבי ינאי אלא רק מרבי
  4. ^ לדעת הראב"ד לא קיבל שמואל מרבי חנינא בר חמא אלא רק מרבי ומלוי


מקרא:  
  תנא או אמורא שהוא חלק משלשלת הקבלה, או ראש הישיבה המרכזי באותו דור
התרשים מבוסס על שיטת הרמב"ם (הקדמה למשנה תורה) עם השגות הראב"ד, והוספות על פי המאירי (הקדמה למסכת אבות)


שלשלת הקבלה
נביאים משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה
אנשי כנסת הגדולה עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק
תקופת הזוגות אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי
תנאים רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא
אמוראים רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא
הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

0רבי יהודה הנשיא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_יהודה_הנשיא&oldid=2550098"