פרד
 פרד
| ||
|---|---|---|
.jpg)
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | מפריטי פרסה | |
| משפחה: | סוסיים | |
| סוג: | סוס | |
| מין: | הכלאה של חמור עם סוסה או אתון עם סוס | |
| שם מדעי | ||
 Equus mulus
| ||
| תחום תפוצה | ||
| ||
פֶּרֶד (בנקבה: פִּרְדָּה[א]; שם מדעי: Equus mulus) הוא בן-כלאיים של זיווג חמור עם סוסה (פרד כזה נקרא באנגלית Mule) או של אתון עם סוס (Hinny). ההכלאה הנפוצה יותר היא הכלאת חמור וסוסה, היות שהפרד הנוצר מהכלאה זו חזק ויעיל יותר. הפרד עקר, אף כי לא ניכר הדבר באיברי גופו.
מאפייני המין
פרד מחמור וסוסה ידוע כחיה חזקה מאוד, בעלת כוח סבל רב. עמידות זו היא דוגמה לתופעה גנטית של און כלאיים. הפרד משמש את האדם לעבודה, להובלת משא בדרכים קשות ובהרים, ולפעמים גם לרכיבה. הפרד דומה בצורתו ובגודלו לאמו הסוסה, והוא ארוך אוזניים, בעל פרסות קטנות וצרות, קצר רעמה ומצויץ זנב (זנב קרח ליד הבסיס) כאביו החמור. גם בעמידותו ובחוסר בררנותו לאוכל דומה הוא לחמור. קולו של הפרד שונה מנעירת החמור ומצהלת הסוס, והוא משמיע קולות המשלבים נעירה וצהלה.
הפגם האחד של הפרד הוא עקשנותו. כאשר יסרב ללכת, לשאת משא, או לבצע פעולה אחרת כלשהי קשה מאוד להניעו לעשותה.[1].
הכלאת סוס ואתון
פרד בן סוס ואתון (Hinny) הוא קטן יותר ופחות שימושי לצורכי האדם, הכלאה כזו קשה יותר להשגה גם משום שהאתון לרוב תסרב להזדווג עם סוס. נראה שההבדל בגודל אינו גנטי אלא נובע מהתפתחות ברחם קטן יותר של האתון. פרדים אלו דומים יותר לסוס במראה הראש והזנב מצאצאי חמור וסוסה והאזניים קצרות יותר מאזני חמור (אך עדיין ארוכות מאזני סוס).
הפרד כבהמת עבודה
היוונים והרומים הרבו להשתמש בפרדות לנשיאת משא, גם במערב ארצות הברית היה להם תפקיד מרכזי כבהמת עבודה במאה ה-19. במאה ה-20 עיקר השימוש בפרדות היה לצרכים צבאיים, ודוגמה לכך היא גדוד נהגי הפרדות שהקימו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. אמצעי לוגיסטי זה מצא את ביטויו גם במלחמת העצמאות. היחידה שנקראה גדוד נהגי הפרדות (צה"ל) הוקמה בינואר 1948 ופורקה כשנה לאחר מכן. הפרדות הופעלו כפלוגת תובלה רכובה של חיל ההספקה אשר פעלה עד מבצע קדש.
פרדים פוריים
הפרד אינו יכול להתרבות עקב מספר הכרומוזומים האי-זוגי בגופו שלא מאפשרים תהליך מיוזה. לסוס 64 כרומוזומים, לחמור 62 ולפרד 63.
אף על פי שפרדים עקרים נרשמו כמה מקרים של פרדות שהמליטו.
מאז 1527 נרשמו מעל 98 מקרים של פרדות שהמליטו. נכון ל-2018 בכל המקרים פרט לאחד הפרדה הייתה צאצא של חמור וסוסה (Mule) ולא סוס ואתון.
ב-1873 פרדה אפריקנית הורבעה על ידי סוס והמליטה נקבה, מאוחר יותר הרתה אותה פרדה שוב לסוס ואחר כך לחמור ולסוס אחר. בסך הכול המליטה שתי נקבות ושני זכרים. הנקבות היו פוריות אך צאצאיהן מתו מעט לאחר ההמלטה. בדומה דווח על פרדה הודית שהמליטה סייח בריא.
ברוב המקרים של פרדות פוריות שנחקרו, האם מעבירה לצאצא את סט הכרומוזומים שמקורם באם (הסוסה) כלומר כאשר האב הוא סוס הצאצא הוא 100% סוס ואם הוא חמור הצאצא הוא פרד רגיל. במקרה אחד במרוקו המליטה פרדה צאצא שהיה 25% חמור ו75% סוס כלומר באופן נדיר במיוחד הפרדה העבירה תערובת גנים לצאצא.
המקרה המתועד הקדום ביותר של פרדה ממליטה דווח על ידי ההיסטוריון הרומי סווטוניוס (גאיוס סווטוניוס טרנקוילוס, המאה ה-2).
לפי סויטוניוס המלטה של פרדה הייתה אות נבואי לעלייתו לשלטון של הקיסר גלבה.
בשעה שטיפל (סבו של גלבה) בקרבן חטף נשר את הקרביים מידו ונשאם אל עץ אלון מלא בלוטים וניבאו לו שהדבר מבשר למשפחתו שלטון עליון. על כך אמר מתוך צחוק "כן, כאשר הפרדה תמליט", אחרי כן כשעורר גאלבה את ההפיכה (נגד נירון קיסר) שאב את ביטחונו בראש ובראשונה מהמלטתה של פרדה אחת. כאשר האחרים חרדו למראה האות שחשבוהו למבשר רעות קיבלו הוא לבדו כדבר משמח ביותר כי נזכר בקרבן סבו ובדבריו.
— חיי שנים-עשר הקיסרים בתרגומו של אלכסנדר שור
ביהדות
בספר בראשית, בהקשר לאחד מבני שעיר החורי נאמר: "...הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו"[2], מפרש התורה, רש"י הביא את דברי חז"ל כפירוש המילה: "ימם"- "פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא (ענה המוזכר בפסוק) היה ממזר והביא פסולין לעולם. ולמה נקרא שמם ימים? שאימתן מוטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה"[3], בכך מדגיש את עוצמת חיה זו ואת הנזק שאדם זה הביא לעולם.[4] בתקופת הברונזה, השימוש בפרדים לא היה מקובל במזרח התיכון עד לאמצע תקופת הברזל, וגם בתנ"ך אין הפרד נזכר בתורה ובנביאים ראשונים, עד ימי המלוכה.[5]
מבחינה הלכתית, פרד הוא בגדר כלאי בהמה, משום שנוצר מהרבעה של שני מינים שונים. ההלכה אוסרת הרבעה כזו, אך אינה אוסרת את השימוש בוולד שנולד כתוצאה מהרבעה כזו. רוב פוסקי ההלכה סוברים שגם על בני נח (גויים) אסרה התורה להרביע בהמות ממינים שונים זה בזה[ב], ויש פוסקים הסוברים שבני נח לא הוזהרו על כך[6].
הפרד מוזכר בעוד כמה מקומות בתנ"ך. מוזכר שאבשלום נתקע בענפי העץ כשהוא רכוב על הפרד. ייתכן שהוא מופיע גם בכינויים אחרים, כמו "בעיר" (ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק י"ז).
בתלמוד הבבלי[7] מתואר דיון שהתנהל בין רבי פנחס בן יאיר לבין רבי בעניין גידול פרדות. בפתח ביתו של רבי היו פרדות לבנות, ועל כך אמר רבי פנחס בן יאיר "מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו", כיוון שמכת הפרדות הללו חזקה והן עלולות להזיק לבני אדם. שמע זאת רבי ואמר שימכור אותן, ועל כך אמר לו רבי פנחס שיש בכך ולפני עור לא תתן מכשול. אמר רבי שיפקיר אותן, ורבי פנחס אמר שעל ידי כך ירבה הנזק. הציע רבי שיעקור את פרסות רגליהן כך שלא יוכלו להזיק, ועל כך אמר רבי פנחס שיש בזה משום צער בעלי חיים. הציע רבי שיהרוג אותן, ורבי פנחס אמר שיש בזה משום בל תשחית.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פרד |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרד |
- פרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ העורך המרכזי: ד"ר ש. קלעי, "תרבות אנציקלופדיה מצוירת בצבעים ב-20 כרך", הוצאת "מסדה" בע"מ, תשכ"ג, כרך א', ערך : משפחת הסוס, ערך משנה: הפרד, עמוד 31
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק כ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז' עמוד ב'
- ^ ראו: אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ז, עמ' 324.
- ^ ראו: אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ז, עמ' 138.
- ^ סיכום המחלוקת בפניני הלכה כשרות א - הצומח והחי פרק ג הלכה ו הערה 5.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז' עמוד ב'.
ביאורים
- ^ ברבים: פְּרָדִים, פְּרָדוֹת.
- ^ בתוך דעה זו יש אומרים שמצוה זו היא חלק משבע מצוות בני נח (גר"א) ויש אומרים שהיא אינה נמנית עם שבע המצוות, ועונש העובר עליה פחות חמור מגוי העובר על אחת משבע מצוות בני נח (ערוך השולחן).
38695609פרד