רבי שמעון ברבי
רבי שמעון ברבי או בר רבי (כלומר, בנו של רבי) היה חכם בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים, בנו הצעיר של רבי יהודה הנשיא. חי במאה ה-3
ובצוואתו (מסכת כתובות ק"ג ע"ב), מינה רבי יהודה הנשיא את רבן גמליאל בנו לנשיא, את רבי שמעון בנו לחכם (אחראי על ההוראה בסנהדרין), ורבי חנינא בר חמא "ישב בראש", כלומר יהיה אב בית הדין – אחראי על השיפוט בסנהדרין.
תולדותיו
היה מתלמידי אביו רבי יהודה הנשיא שקרבו משאר תלמידיו, שכן תלמידי אביו המבוגרים ממנו כרבי חייא, רבי ישמעאל ברבי יוסי ובר קפרא למדו מקרא מפיו[1], וכן ניתנה לו זכות המילה האחרונה בקביעת הספר הנלמד[2]. הערכתו של אביו כלפיו באה לידי ביטוי בכך שכינה אותו "נר ישראל"[3]. לפני פטירתו קרא לו רבי ומסר לו "סדרי חכמה"[4]. אביו שיבחו והקפיד מאד על פגיעה כבודו[5].
לר' שמעון חשיבות רבה בהעברת המשנה מאביו לדורות הבאים. יעקב נחום אפשטיין מסיק כי העריכה הסופית של המשנה הייתה בימיו, ועל פי הנוסח שלו[6]. בתלמוד מתואר שרבי שנה לר' שמעון את המשנה בצעירותו, ועל פי משנה זו תיקן ר' שמעון את רבי בזקנותו[7]. יש שטענו, כי אותה משנה ששנה רבי בצעירותו השתמרה בידי ר' שמעון, ומשום שר' שמעון שימש כחכם בישיבת רבן גמליאל ברבי (ראה לעיל) משנה זו הפכה לגרסה הארצישראלית של המשנה, כפי שמשתקף מן התלמוד הירושלמי, ואילו המשנה המאוחרת היא המשנה שהביא עמו רב לבבל, והיא המקור לנוסח הבבלי של המשנה, כפי שמשתקף מן התלמוד הבבלי[8].
בשני התלמודים מתוארת חתונתו. לפי הירושלמי היה זה עוד בימי חייו של רבי מאיר (רבו של רבי)[9]. ייתכן שהתארס עם בתו של ר' חייא, אך היא נפטרה סמוך לנישואיהם[10]. כשנולדה לו בת, אביו ניחמו, אך בר קפרא אמר לו שאלו תנחומי הבל[11]. כפי הנראה, עסק בשותפות עם ר' חייא במסחר משי[12]. מתואר כעשיר[13].
על אף שהיה החכם בבניו של רבי, לא התמנה לנשיא הסנהדרין לאחר פטירת רבי, מפני שלא היה הבכור, אך התמנה ל"חכם", כלומר לראש הישיבה תחת נשיאות אחיו הבכור רבן גמליאל ברבי[14].
לפי כמה פירושים מובא ספק בתלמוד אם כיהן כנשיא[15].
כשרב כהנא עלה מבבל לארץ ישראל, מצא את ר' שמעון שונה בשמו של ר' ישמעאל ברבי יוסי, ויש שהוכיחו מכאן שהאריך עוד עשרות שנים לאחר פטירת רבי עד לימי נשיאותו של רבי יהודה נשיאה[16].
רבי חייא משבחו על כך שהצליח לבטל אבני מרקוליס מאיסור עבודה זרה, על ידי תחבולה. "ואית לאימיה בר" כלומר: אשרי אמו שזכתה לבן כזה[17].
תורתו
ר' שמעון ברבי מוזכר במשנת רבי פעם אחת (משנה, מסכת מכות, פרק ג', משנה ט"ו):
"הרי הוא אומר 'רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות"
אף על פי כן, מצוטט בגמרא בלשון "איתמר" המאפיינת דברי אמוראים. הלכה אחת ממנו מובאת בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ד עמוד א': "הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום לכהונה". החכם היחיד שמוסר טעם הלכה משמו בתלמוד הוא רבי אחא בר חנינא (תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ב', הלכה ב').
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "ר' שמעון בר רבי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1210-1212, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד א'. בגמרא מובאות שתי גרסאות האם היה זה בר קפרא או ר' שמואל ברבי יוסי, שנראה שהכוונה לר' ישמעאל ברבי יוסי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד א'. רש"י מסביר: "שאתה מאיר עיני חכמים".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ד עמוד ב'; ותלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ה עמוד ב'.
- ^ 'מבואות לספרות התנאים' ח"ב עמ' 227, ירושלים ה'תשכ"ג.
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ד : "מתני ליה רבי לר' שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. אמר לו: רבי, שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב, ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף?" ובתלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ד', הלכה א' מתואר שר' שמעון אכן שנה "הכסף קונה את הזהב", ואביו העיר לו על כך: "אמר ליה אבוי (אביו): 'חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף', אמר ליה: לינא (אין אני) חוזר בי דעד דהוה חילך עלך אתניתני (שכשעוד היה כוחך בך שנית לי) הכסף קונה את הזהב". מקרה נוסף מתואר בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ב עמוד ב': "מתני ליה רבי לר' שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. אמר ליה: רבי, שנית לנו בילדותך עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל" (וכן בתלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד', הלכה ד').
- ^ דוד רוזנטל, משנה עבודה זרה - מהדורה ביקורתית, ירושלים ה'תשמ"א, עמ' 177-179.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק ה', הלכה ב'. היימן הסיק מתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ח' עמוד א' ומתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"א עמוד א' שלפי הבבלי הייתה החתונה בימי נשיאות רבי.
- ^ המקרה מסופר בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב' מבלי לציין באיזה מבניו של רבי מדובר. הרב אהרן היימאן שיער שמדובר בו, שכן ממספר מקורות (למשל תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד א') עולה שהיה בקשרים טובים עם רבי חייא, ואף היה שותף עמו בעסקים (ראה להלן).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ כך עולה מבראשית רבה, פרשה ע"ז, פסקה ב': "רבי חייא רבה ורבי שמעון בר רבי נסבין ויהבון בפרגמטיא בהדין מטכסא עלון להדא צור ועבדון עבידיתהון מן דנפקי מן פילי אמרי נלך ונתפוס אומנות אבותינו נחזור ונחמי אי אנשינן כלום חזרון ואשכחן מחיילא דמטקסין" (תרגום: רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן רבי נשאו ונתנו במסחר באריגי משי. עלו לעיר צור ועסקו בעבודתם כשיצאו משערי העיר אמרו: נלך ונתפוס אומנות אבותינו, נחזור ונראה אם שכחנו משהו. חזרו ומצאו חבילה של אריגי משי).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ט"ו עמוד א' וראו שם בתוספות ד"ה או דקאמר משמיה דנשיא (לפי דעת רבי אברהם זכות - יוחסין השלם, תרל"ו, עמ' 21, מאמר א'. אולם ראו שם בפירוש גרש ירחים של רבי אריה לייב צינץ שמסביר את הספק אחרת).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט עמוד א'. רב כהנא שימש את רב מספר שנים, ורב ירד לבבל (לפי התפיסה המסורתית) סמוך לפטירת רבי (היימן הסיק שרב כהנא עלה ארצה לפחות 30 שנה לאחר פטירת רבי).
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד', הלכה א', ובפירוש פני משה כתב: "ויש לאמו בן חשוב וגדול בתורה כזה ועל דרך אשרי הוריו".
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] רבי שמעון ברבי25297418