שאפור הראשון
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
שאפּוּר הראשון (בפרסית: شاپور یکم; ידוע גם בשם שָׁבּוּר הראשון) (מלך בשנים 241–270) היה מלך פרס מהשושלת הסאסאנית, לאחר מותו של ארדשיר. שאפור הראשון ניהל מדיניות מתונה בנושאי דת והעניק חופש פולחן לדתות השונות בממלכתו. הוא גם עמד בקשרים עם חכמי ישראל, והיה ידידו של האמורא שמואל. בתלמוד הוא נקרא "שבור-מלכא". (צ"ל שַׁבּוּר)
השם ומופעיו
מקור השם הוא באיראנית עתיקה xšayaθiya.puθra* ומובנו "בן המלך". השם מופיע במספר צורות בשפות שונות, ביניהן: šhypwhr (פרתית), š’bwhr (פרסית אמצעית מניכאית), šapowh (ארמית), š’p(‘)wr (סוגדית), šbwhr (סורית).[1]
תולדות חייו
אביו של שאפור היה ארדשיר, שהקים את השושלת הסאסנית; ואמו, מירוד, הייתה ככל הנראה ממוצא פרתי. עובדה זו לא הפריעה לאב ולבן לפשוט על האימפריה הפרתית. ארדשיר, שראה בשאפור את המוכשר בבניו, מינה אותו כיורשו עוד בחייו והוא מופיע ככזה בכתובות בנקש-י רג'ב ובפירוזאבאד. באוסף החוקים של מני נכתב שב-240 ארדשיר כבר מלך יחד עם בנו. באגרת שכתב גורדיאנוס השלישי לסנאט משנת 242 קיימת התייחסות ל"מלכים הפרסיים" (ברבים). גם המטבעות מן התקופה מעידים על כך ששאפור מלך תקופה מסוימת - לפני תחילת כהונתו הרשמית ולאחריה - יחד עם אביו.
בימיו של שאפור הראשון הגיעו היחסים עם האימפריה הרומית לשפל חדש והוא יצא נגדה למלחמה. במשך אותה מלחמה נחל הצבא הרומי כמה תבוסות, ובהן המפלה הצבאית החמורה בקרב אדסה שנסתיימה בשביו של הקיסר ולריאנוס. במהלך מלחמה זו נבזזה סוריה ונכבש חלק מאסיה הקטנה מידי הרומאים. המקור העיקרי למלחמה זו הוא כתובת חקוקה הידועה בשם "כעבה-י זרתושת" שנתגלתה בשנת 1936 בבית אבנים סמוך לפרספוליס. הכתובת, וליתר דיוק התעודה, נכתבה בכמה שפות: פהלווית, פרתית, ויוונית.[2] התעודה מספרת על שלושה מסעות מלחמה של שאפור הראשון נגד הרומאים:
- מסע מלחמה ראשון שנתקיים בראשית מלכותו של שאפור הראשון בשנים 244-242 לספירה, בין גורדיאנוס השלישי לצבאו של שאפור הראשון. מסע המלחמה הסתיים בניצחונו של שאפור.
- מסע מלחמה שני שבו ניצח שאפור הראשון את הרומאים ואף כבש ערים חשובות בסוריה.
- מסע מלחמה שלישי ואחרון של שאפור הראשון. באותה מלחמה שבה שאפור את הקיסר ולריאנוס, וכבש את סוריה ורוב אסיה הקטנה. ניסיונות כיבוש נוספים נבלמו על ידי צבאות תדמור.
בתלמוד (מועד קטן כו א) מסופר ששבור מלכא הרג 12,000 יהודים שמרדו בו. התלמוד טוען כי הם גרמו זאת לעצמם ומביא את הצהרתו של שבור מלכא בפני שמואל שמעולם לא הרג יהודי בחינם.
| לפניו: ארדשיר |
אחריו: הורמיזד הראשון |
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "שבור מלכא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1109, באתר היברובוקס
- "שבור מלכא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 45, באתר HebrewBooks
לקריאה נוספת
- Jacob Neusner, A History of the Jews in Babylonia: From Shapur I to Shapur II, BRILL, 1968, מסת"ב 9004021442.
- Shai Secunda, The Iranian Talmud: Reading the Bavli in Its Sasanian Context, University of Pennsylvania Press, 2014, מסת"ב 0812245709.
הערות שוליים
- ^ Shapur Shahbazi, “ŠĀPUR I: History,” Encyclopædia Iranica, online edition.
- ^ Gerd Gropp, "KAʿBA-YE ZARDOŠT," Encyclopædia Iranica, online edition.
