ברכת הלבנה

ברכת הלבנה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי	מסכת סנהדרין, דף מ"ב עמוד א'
תלמוד ירושלמי	מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
משנה תורה	ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה ט"ז
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן תכ"ו
מקורות נוספים	מסכת סופרים, פרק כ', הלכות א' וב'

ברכת הלבנה
	בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. ; אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. ; חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. ; שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. ; פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. ; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ: ; בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:
	נוסח הברכה העיקרי

סדר קידוש לבנה על קיר "השטיבלך" בשכונת שערי חסד בירושלים

ברכת הלבנה (בנוסח אשכנז: קידוש לבנה)^[2] היא ברכה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי, אל מול פני הלבנה ההולכת וגדלה בתקופה זו של החודש^[3]. נוהגים להוסיף אחרי הברכה פרקי תהילים וקטעי תפילות שונים. הברכה נאמרת בסמוך למולד ועד אמצע החודש.

זמן אמירת ברכת הלבנה

תחילת הזמן

ישנם שלוש דעות מאיזה יום בחודש ניתן לברך את ברכת הלבנה:

לדעת הרמב"ם^[4], המאירי^[5], הסמ"ג ורבי חיים ויטאל^[6], ניתן ורצוי לברך על הלבנה מיד בתחילת החודש ברגע שרואים אותה לראשונה.
האשכנזים הלא-חסידים, וקהילות מרוקו וגאורגיה, נוהגים כדעת הפוסקים שניתן לברך רק לאחר שלושה ימים מהמולד של החודש.
על פי הקבלה^[7] ראוי לברך רק לאחר שעברו שבעה ימים שלמים מהמולד, וכן נוהגים, על פי רוב, החסידים ורוב מהספרדים^[8]^[9].

המולד האחרון היה ביום ראשון, שעות - 10, חלקים - 897; 1 בדצמבר 2024 בשעה 4:28:53.

במקומות רבים נהגו לכתחילה לברך את הלבנה דווקא במוצאי שבת,^[10] כיוון שבשעה זו "האדם מבושם ובגדיו נאים",^[11] אך זאת רק אם מוצאי שבת חל לפני י' בחודש,^[12] וכן רק בזמנים ובמקומות שאין עננים.

בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור,^[13] כאשר האדם שרוי בשמחה לאחר מחילת חטאיו, אולם יש הנוהגים לאומרו לפני יום כיפור כדי להרבות בזכויות.^[14] בחודש אב נוהגים שלא לומר אותה עד לאחר תשעה באב, משום שהאבלות לפני הצום אינה מתאימה לאמירת הברכה.^[15]

סוף הזמן

בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"א עמוד ב' הובאו שתי דעות עד מתי מברכים: לדעה אחת עד הרבע הראשון של החודש ולדעה השנייה עד שהירח מלא. להלכה נפסק כדעה השנייה אבל נחלקו הפוסקים איך לחשב את הזמן: לדעת הרמ"א סופרים 14 ימים 18 שעות ו-22 דקות מרגע המולד ולדעת השולחן ערוך סופרים 15 יממות (360 שעות) מרגע המולד^[16].

משמעות הברכה

לפי נוסח הברכה בתלמוד, ובמיוחד לאור מיקומה במסכת ברכות בתלמוד הירושלמי בין ברכות על תופעות טבע שונות (רעם, ברק וכו'), יש שהסיקו כי ברכת הלבנה היא אחת מברכות הראייה שיש לברך על ראיית תופעות טבע, ולפי זה לא מוטל על האדם לראות את הלבנה כדי לברך אלא שאם ראה מברך^[17]. אמנם יש שחלקו וסברו כי יש מצווה בדבר ומוטל על האדם לפעול כדי לראות את הלבנה ולברכה^[18], ואכן כך המנהג הרווח.

בתלמוד ובקבלה מופיע שהתחדשותה של הלבנה מסמלת את העם היהודי; כשם שהלבנה מתחדשת ודועכת מדי חודש וחודש, כך גם עובר העם היהודי במהלך ההיסטוריה תקופות שפל וגאות. מחזוריות זאת עתידה להמשך עד לגאולה העתידה שבה יזכה עם ישראל למעמדו הראוי, בדומה ללבנה שנבראה שווה לשמש בעוצמת אורה, אך הפכה לאחר מכן למשנית בחשיבותה לשמש,^[19] ועתידה לחזור למעמדה הראשון.^[20]

יש שכתבו שטעם ברכה זו, כשאר ברכות הראיה, הוא להראות כי אלקים הוא מקור כל הכוחות בעולם ושלילת ייחוס של כוח עצמאי לתופעות טבע שהייתה מגמה שרווחה בעולם האלילי^[21].

נאמר בתלמוד:”כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה” (מסכת סנהדרין, דף מ"ב עמוד א'), ומובאת ברייתא של רבי ישמעאל:”אלמלי זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דיים”. בביאור הלכה מסביר שהברכה היא על התבוננות בלבנה ושאר צבא השמים השומרים את תפקידם, שמתוך כך רואים את גדולתו של הקב"ה^[22].

במכילתא דרבי ישמעאל נאמר: ”החודש הזה לכם ולא מנה בו אדם הראשון, נמצינו למדים שישראל מונים ללבנה והגויים לחמה, לא דיים לישראל אלא אחת לשלשים יום מגביהים את עיניהם לאביהם שבשמים” (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה א).

תפילות הנוספות לברכה

בתלמוד (הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי) מופיעה ברכת לבנה לבדה ללא תוספות כלשהן – כברכה על הראייה, כמו ברכה על הרעם או על הברק; אך כבר מזמן מוקדם מאוד נוספו תוספות שונות לברכה עצמה. כך למשל, במסכת סופרים, פרק יט, הלכה י' נכתב:

"וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וּבְכֵלִים נָאִים, וְתוֹלֶה עֵינָיו כְּנֶגְדָּהּ וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ: "אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים... בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים". וְאוֹמֵר ג' פְּעָמִים: "סִימָן טוֹב, סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ, בָּרוּךְ קוֹנֵךְ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ." וְרוֹקֵד ג' רְקִידוֹת כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר ג' פְּעָמִים: "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי נוֹגֵעַ בָּךְ, כָּךְ אִם יִרְקְדוּ אַחֵרִים כְּנֶגְדִּי לְהַזִּיקֵנִי - לֹא יִגְּעוּ בִי. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" וּלְמַפְרֵעַ: "אָמֵן אָמֵן, סֶלָה, הַלְלוּיָהּ." וְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ ג' פְּעָמִים: "שָׁלוֹם", וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ בְּלֵב טוֹב."

על פי הכתוב במסכת סופרים, ברכת הלבנה איננה ברכה העומדת לבדה, אלא טקס שהברכה עומדת במרכזו. כך עם השנים נוספו לנוסח ברכת הלבנה אמירת מזמורי תהילים ואמירת דוד מלך ישראל חי וקיים.^[23] ברוב הקהילות נהוג להוסיף גם פסוק מהמקרא ”תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן”^[24] בצורה רגילה ובצורה פלינדרומית ”כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול”, אופן האמירה של הפסוק בצורה זו ייחודי לברכת הלבנה מכל שאר התפילות ביהדות. נוהגים גם להוסיף את מאמרו של רבי ישמעאל שאמירת הברכה היא כמו הקבלת פני השכינה ואת מאמרו של אביי שעקב כך יש לומר את הברכה בעמידה. לפי מנהג בני עדות המזרח לאחר אמירת קטע זה מהגמרא אומרים קדיש דרבנן.

במנהג אשכנז המזרחי, מוסיפים גם תפילת עלינו לשבח וקדיש יתום (כאשר יש מניין). נהוג להסביר את אמירת תפילת עלינו לשבח כדי שלא ייראה הדבר כאילו מתפללים לירח, ועל כן מוסיפים תפילה זו שבה מודגש עניין העבודה לה' לבדו. עם זאת, בשאר העדות אומרים רק קדיש, ללא עלינו לשבח. מנהג חסידי סלונים לאמרה כחלק מתפילת ערבית לפני עלינו לשבח, וכן שהקדיש בסופה לא יהיה קדיש יתום.^[25] במנהג אשכנז המערבי, לא אומרים לא עלינו ולא קדיש.^[26]

דיני אמירת הברכה

את ברכת הלבנה יש לומר בעמידה,^[27] רבי משה פנשטיין סבור כי לדעת הרמב"ם רק המברך על החודש "בזמנו" (כלומר מיד בתחילת החודש) צריך לברך מעומד^[28].

לכתחילה יש לומר את ברכת הלבנה במנין או לפחות שלושה, אך בדיעבד ניתן לברכה גם ביחידות.

מנהגים

שירה וריקוד לאחר הברכה

נוהגים לרקוד בשמחה לאחר ברכת הלבנה. מנהג רווח אצל קהילות האשכנזים הוא לרקוד במעגל בשירת המילים "טובים מאורות" (מתוך הפיוט "קל אדון" הנאמר מידי שחרית של שבת בברכת "יוצר אור")^[29]. הסיבה לשמחה זו מבוארת ברמ"א^[30]: ”עושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין”, על פי דבריו^[31], שבכל חודש האישה מתחדשת וחוזרת לבעלה ואז הוא שמח עמה כבנישואיה, כך שמחים עם הלבנה שמתחדשת בכל חודש מחדש. רבי אשר מלוניל ביאר שהשמחה היא על מצוה הראשונה שציוה לנו הקדוש ברוך הוא הנחשבת כקבלת פני השכינה^[32].

ואיני יכול לנגוע בך

הפניות אל הלבנה ("ברוך יוצרך...", "כשם שאני רוקד כנגדך...") שבנוסח ברכת הלבנה כמו שהוא מופיע במסכת סופרים, אינן מופיעות כלל בסידור של רס"ג, לא בנוסח הרמב"ם בספר משנה תורה (הלכות ברכות פרק י, הלכה יט) ואף לא בסידורי יהדות תימן העתיקים. הרב יוסף קאפח, בפירושו למשנה תורה, מסביר זאת בכך שרס"ג והרמב"ם הסתייגו מהפנייה הישירה אל הלבנה, משום שנראית קצת כמו עבודה זרה.

בעקבות משימות אפולו היו שעוררו על אמירת המשפט "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו אויבי לנגוע בי לרעה", הנהוג להאמר מדי חודש בברכת הלבנה, תוך דילוג וקפיצה סמלית של המתפללים לעבר הירח כדי להביע את חוסר היכולת לגעת בה. יש שלא ראו בכך כל קושי ופירשו שכוונת המשפט היא שאין ביכולת האדם להגיע אל הירח באמצעות ה"ריקוד" והקפיצה כנגדו, אך לא שאין באפשרות האדם כלל להגיע אל הירח.^[33] רבנים אחדים הוסיפו וציינו שמדובר בלשון ציורית-פיוטית שבאה לעורר ולרגש את המתפלל על ידי הבעת הרעיון של מורכבותו וגודלו של היקום, שאין בכוח האדם עצמו להגיע אליו ללא המערכות המורכבות שבתחנות החלל.^[34]^[35] אולם הגר"א העדיף לשנות את נוסח הברכה ל"ואיני נוגע בך", כפי שנאמר בנוסח המקורי במסכת סופרים^[36].

אותיות של קידוש לבנה

בהרבה בתי כנסת נהוג לרשום את סדר "קידוש לבנה" על שלט התלוי מחוץ לבית הכנסת באותיות גדולות. על כן, הביטוי אותיות קידוש לבנה מציין אותיות גדולות במיוחד. אותיות אלה ניתן לקרוא בקלות גם בחוץ כאשר התאורה מועטה. זאת בניגוד לאותיות טל ומטר, שהן אותיות קטנות במיוחד. (ראו עוד בערך גופן).

סגולות בברכת הלבנה

בקרב רבים אמירת הברכה הזאת נחשבת כ: "ביטוח חיים", על פי דבריו של הבאר היטב^[37] שמי שמברך ברכת הלבנה, מובטח לו שלא ימות באותו החודש. ולכן יש המדקדקים לומר את הברכה מייד כשמתאפשר מבחינה הילכתית אף שלא במניין או במוצאי שבת.

וכן יש רבים הנוהגים לומר "שלא יהיה לנו כאבי שיניים" כסגולה^[38]