בן אדם מה לך נרדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם קְרָא[1] בְּתַחֲנוּנִים
שְׁפֹךְ שִׂיחָה[2] דְּרֹשׁ סְלִיחָה; מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר; בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה; לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים
וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע; בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים
אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי; יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים

לְךָ ה' הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים[3]

עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר; לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים
יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ; לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים
כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם; מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים
וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר; לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים
הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ; כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים[4]

לְךָ ה' הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מאמירת הסליחות. יהודי ספרד נוהגים לומר פיוט זה בסליחות בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע.

הפיוט, המושר בקטע ההתחלה של הסליחות, מקביל בין ההתעוררות הפיזית להתעוררות הרוחנית. המשורר קורא לאדם לקום ולהתעורר, לא רק מהשינה הפיזית, הממשית, אלא בעיקר מן התרדמה הרוחנית.

מבנה הפיוט

המשפט הראשון בפיוט פותח במילה בֶּן אָדָם ומסיים בכינוי ה'. בכך מעצים המשורר את הפער שבין האדם, ובין ה' - אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

במהלך הפיוט מתאר המשורר את המעשים שיש לעשות על מנת לזכות ברחמי ה': להיטהר, להתרחק מפשעים ולהתוודות על חטאים.

הפזמון החוזר (רפרן) בפיוט הוא תחילת המשפט מספר דניאל, פרק ט', פסוק ז':

לְךָ ה' הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

השיר מסתיים במשפט האופטימי, שעליו חוזר הקהל לאחר החזן:

הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ; כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט בן אדם מה לך נרדם, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים