אנשי אמונה אבדו

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ. בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵֹיהֶם: גִּבֹּורִים לַעֲמוֹד בַּפֶרֶץ. דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת: הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה. וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זָעַם: זוֹעַכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְעָם: טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יוֹדְעִים לַעֲתוֹר וּלְרַצּוֹת: כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם: מְרׁב עֲוׁנֵינוּ אֲבַדְנוּם. נְאֶסְפוּ מֶנוּ בַּחֲטָאֵינוּ: סָעוּ הֵמָּה לִִמְנוּחֹת. עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת: פַּסּוּ גּוֹדְרֵי גָדֵר. צֻֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים בַּפֶרֶץ אָיִן. רְאוּיִים לְרַצּוֹתְך אָפֵסוּ: שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת. תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ: שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבׁשֶת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרֶךָ אֵ-ל בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מאמירת הסליחות, בדרך כלל, בנעימת תחנון ושברון לב. יהודי ספרד נוהגים לומר פיוט זה בסליחות בימי שני וחמישי כל השנה, בחודש אלול בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים, ויהודי אשכנז בסליחות של יום חמישי בתעניות בה"ב. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע. הפיוט התחבר כנראה במאות הראשונות שלאחר חורבן הבית.

בקהילות יהודי ספרד הפיוט נאמר גם כחלק מסדר התחנון הנאמר בימי שני וחמישי ואז חותמים את הפיוט במלה 'צָרוֹתֵינוּ' במקום 'סְלִיחָתֵנוּ'.

פיוט זה הוא הראשון מתוך שלושה פיוטים קדומים (אנשי אמונה, תמהנו מרעות, אל תעש עמנו כלה), שלאחר כל אחד מהם נאמרות שלש עשרה מידות (אל מלך יושב על כיסא רחמים.).

מבנה הפיוט

האותיות הראשונות בכל תיבה בפיוט יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי.

בכל משפט יש תקבולת משלימה.

הפיוט אינו מחורז, אך ניכרות בו לעיתים חריזות מקומיות המקשטות את השיר.

הפיוט מבטא את תחושת היתמות של העדה, המבקשת להתנחם באנשי אמונה, צדיקי הדור, שזכותם תגן עליה. שמורות בזכרונה דמויות כאלה מן העבר, אך בהווה, הן אינן בנמצא. הקהילה המתפללת פונה אל ה' מתוך תחושה של בושה, נטישה, חולשה גדולה ואשמה על כך שבעוונותיה נעלמו מתוכה אנשי הרוח והאמונה.

קישורים חיצוניים

אנשי אמונה אבדו, באתר ויקיטקסט

• הפיוט אנשי אמונה אבדו, באתר הפיוט והתפילה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23283111אנשי אמונה אבדו