פתח תקווה

פתח תקווה

סמל העיר פתח תקווה
"עובד אדמתו ישבע לחם" "קצב של עיר, לב של מושבה"
קובץ:Petachtikvacolleage.png אתרים בפתח תקווה: בכיוון השעון: כיכר ע"ש דונלד טראמפ אנדרטת שער הברון גשר המיתרים אצטדיון המושבה בניין ישיבת לומז'ה פארק אזורים פסל "פרידה" אורי דושי פארק יד לבנים
מדינה
מחוז	המרכז
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	רמי גרינברג
גובה ממוצע	‎31 מטר
תאריך ייסוד	1878
סוג יישוב	עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	267,064 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	4
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.8% בשנה
- צפיפות אוכלוסייה	7,449 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	19
תחום שיפוט	35,850 דונם
- דירוג ארצי	57
מפת מיקום מפה דינמית (למפת גוש דן מוגדלת)   פתח תקווה (למפת גוש דן רגילה)   פתח תקווה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום פתח תקווה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום פתח תקווה 32°05′06″N 34°53′10″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	7 מתוך 10
- דירוג ארצי	81
מדד ג'יני לשנת 2019	0.4261
- דירוג ארצי	79
לאום ודת   יהודים: 91.1%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 8.9% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 7.7% גילאי 5 - 9 8.7% גילאי 10 - 14 8.3% גילאי 15 - 19 7.2% גילאי 20 - 29 11.1% גילאי 30 - 44 18.3% גילאי 45 - 59 17.5% גילאי 60 - 64 4.2% גילאי 65 ומעלה 16.9% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך סה"כ בתי ספר 124 –  יסודיים 74 –  על-יסודיים 76 תלמידים 50,632  –  יסודי 29,003  –  על-יסודי 21,629 מספר כיתות 2,045 ממוצע תלמידים לכיתה 26.5 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.petah-tikva.muni.il

מיצג "אני אוהב את פתח תקווה"

פתח תקווה (בניקוד: פֶּתַח תִּקְוָה), המכונה "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת", היא עיר במחוז המרכז בישראל והעיר החמישית באוכלוסייתה עם 251,196 תושבים (ע"פ נתוני משרד הפנים מאי 2021). נוסדה כמושבה ב-1878, והוכרזה כעיר בשנת 1937. גובלת בהוד השרון ורמת השרון מצפון, בתל אביב, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בכמה קיבוצים מהמועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים, רינתיה, מזור, בארות יצחק) ובמושבי המועצה האזורית דרום השרון (מגשימים וכפר מעש) מדרום.

מקור השם

מקור השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע:

„וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”

— ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז

בשנת 1872 התכוונו אנשי החברה לקניית אדמת יריחו להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. חלק מאנשי הקבוצה המשיכו לחפש קרקעות לרכישה, וכך הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח תקווה".

גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: ”וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר” (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י').

באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.

תולדות העיר

בול הבאר הראשונה של פתח־תקווה

ייסוד פתח־תקווה – תרל"ח (1878)

אדמת פתח־תקווה נקנתה בכ"ט בתמוז ה'תרל"ח, 30 ביולי 1878 והמייסדים עלו לקרקע אחרי סוכות ה'תרל"ט, כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" הקדימה אותה והוקמה עוד מספר שבועות לפני הקמת פתח תקווה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" (ראש פינה) הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר, קיבלה פתח־תקווה את הכינוי "אם המושבות".

מייסדי המושבה

הרב עקיבא יוסף שלזינגר שעלה לארץ מהונגריה התקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי "היישוב הישן", אולם לאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב ודרש לצאת לעבודה ולחקלאות. יחד עם תלמידיו באי בית מדרשו, ביניהם ר' יואל משה סלומון, הקים את החברה וההסתדרות "חברת מחזירי עטרה ליושנה" (כונתה בספרו גם בשם "כולל העברים"), אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. יחד עם דוד גוטמן ויהושע שטמפפר ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם ניסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה. יחד עם הרב יואל משה סלומון רכש את האדמות שעליהן נבנתה פתח־תקווה, פיצלו אותן למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. למייסדים הצטרפו אלעזר ראב שהיה שותף לגוטמן בהקמת אגודת "גאולת הארץ" בתרל"ו (יחד עם יוסף טריוויש ואברהם הורוביץ) ובנו יהודה ראב. הרב שלזינגר שימש גם כרבם הראשון של המייסדים במקום.

שלט הנצחה אודות ייסוד העיר בכיכר המייסדים

כיכר על שם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ברחוב חיים עוזר גרודזנסקי

אומלבס

ערך מורחב – אומלבס

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי־מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט – 3 בנובמבר 1878 – יצאו לפתח־תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

ר' יהושע העשיל יואל בסן, איש אשכולות, היה מן הקונים הראשונים של האדמות ולמהנדס המושבה. הוא גם ניסח את שטר ההתקשרות. חיים אמזלג, סגן הקונסול של בריטניה ביפו, היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח־תקווה. מידת המעורבות שלו איננה ברורה:

• אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח־תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר־כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
• המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשכנזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב־30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים טורקיים (כ־3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר־מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים טורקיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג".

הבאר הראשונה

לאחר שנתגלה כי מקור המים בו השתמשו הפלחים הערבים מזוהם מפגרי בקר אשר הושלכו למימי הירקון, החליטו שלושת המייסדים כי המשימה הראשונה שלהם תהיה לחפור באר מים חדשה. יהודה ראב נשכר לחפור באר, ובעומק 24 מטרים נתגלו מים. עם בניית הבאר תושבי הכפרים הערבים מסביב החלו להשתמש בה לצד החלוצים. הערבים כינו את הבאר "ביר –שוע" וייעצו שהמים הראשונים יינתנו לנשים כסגולה לפריון.

החריש הראשון

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח־תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה ואמרו : "אל יהוד אשטר מן אל אלמאן" – כלומר – היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים התבטאו "אל ברכה ענד אל יהוד" – דהיינו הברכה שרויה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון לא זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ היא, שלעיתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיעים הגשמים הנוספים. אבל כך לא קרה באותה שנה בפתח־תקווה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמה להם".

חג הפסח הראשון

בתום השנה הראשונה הסתבר כי היבול עלה יפה. המתיישבים החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה ופאה. את התרומות ומעשרות הפרישו כדין והעמיסו אותם על 30 גמלים והעלו אותם לירושלים. טוביה סלומון (בנו של רבי יואל משה סלומון) מספר כי "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים". וקהל של המונים באו לראות כיצד יהודים מביאים את יבול אדמתם ומעשרותיהם לירושלים לראשונה מאז חורבן הבית השני. באחד הבתים בשכונת מאה שערים התקיימה סעודת מצווה. וכל הספקות בקשר לטבל ודמאי התבטלו שכן נתקיימו הפעם כל המצוות התלויות בארץ.

בפסח ה'תרל"ט, (7 באפריל 1879), חגגו מייסדי פתח־תקווה את ליל הסדר בביתו של דוד גוטמן, כאשר הבית התרוקן מכל התבואה שנאספה בחורף. כך מביא אברהם יערי בספרו "זכרונות ארץ ישראל" דברים מפי טוביה סלומון:

חגגו בבית שנתרוקן מכל התבואות ששמו בו בתחילת חודשי החורף. אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכיסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובין עם כל בני משפחת אשתו, שהוא גדלם וחנכם, ויתר חבריו ובני משפחותיהם, האבות והבנים, הקטנים והגדולים, עוטרים לו מסביב, ודמות לו כראש-שבט מוקף המון יוצאי חלציו, שדאגת כולם עליו. פניו האציליים מביעים קורת-רוח מרובה על שקיים סוף סוף את נדרו אשר נדר לה', להיות האחד מהראשונים ביישוב החקלאי בארץ הקודש. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:

הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה', שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם.

התיישבות הירקונים

משה סמילנסקי מספר כי בשנת תר"ם, שנה לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח־תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" – והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים.

בתחילת ימיה של פתח־תקווה, השלטון הטורקי לא אישר הקמת בתים, וכל הבתים שהוקמו בשלהי המאה ה־19 הוקמו על סמך אישורים שניתנו להקמת רפתות.

המושבה ננטשה ב-1880 עקב מגפת המלריה.

חידוש היישוב

הקמת המושבה יהוד

עיבוד הנחלאות בפתח תקווה התחדש בפרוס תרמ"ג (1883). המתיישבים הראשונים בשילוב חדשים, 'חברת ביאליסטוק', שינסו מותניהם במאמץ מחודש לתקוע יתד באדמת פתח תקווה והפעם, כלקח מפרק ההתיישבות הראשון, העדיפו לקבוע את יישובם במקום בעל אקלים נוח יותר שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח תקווה יסדו את המושבה יהוד, דרומה מהמיקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודייה – היום יהוד ומדי יום נדדו לעיבוד הנחלאות בפתח תקווה ובערב שבו ליהודית. שם התיישב הרב מרדכי גימפל יפה שהיה מגדולי הרבנים בזמנו. בין מחדשי היישוב נעדר אלעזר ראב, שכבר היה זקן מדי מכדי להשתתף בעבודה חקלאית, אך במקומו הגיע בנו השני משה שמואל, שהצטרף לאחיו יהודה ולשאר מחדשי היישוב.

בשנת תרמ"ו (1885/1886) חזרו רוב המתיישבים לפתח תקווה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות הטורקיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה. בשנת 1886 נפתח מלון רבינוביץ.

הבתים הראשונים

בתרמ"ז (1887) בנה הרב אריה ליב פרומקין את הבית הראשון במושבה מאבני כורכר. את המרפסות בנה מעץ ואת החצר הקיף בחומה. בעקבותיו בנה זרח ברנט בניין אבן, ודוד גוטמן בנה בניין איתן. שאר הבניינים – של יהושע שטמפפר ויואל משה סלומון – נבנו בשיטה הבגדדית, היינו: שלד מעץ ממולא טיט ופירורי אבן מבחוץ מצופה לוחות עץ, ובפנים טיח, חימר וקש. הגגות מרעפי מרסיי. הרפתות נבנו מלבני טיט עם קש. סיבת הבנייה מחומרי גלם אלה היא מחסור במחצבות אבן בסביבה הקרובה ועלות גבוהה של הובלה ממחצבות רחוקות. אנשי פתח־תקווה, שרובם היו אנשי עמל, בחרו להסתפק בבניינים ארעיים שאינם עולים הרבה ובניינם אינו נמשך זמן רב.

בית אברהם שפירא (זקן השומרים) עם פסלו בחזית הבית

שומרי המושבה בראשיתה

ערכים מורחבים – השומרים הראשונים של פתח תקווה, ההתקפה על פתח תקווה (1886)

זרח ברנט, ממייסדי פתח־תקווה מספר על ההתנפלות הראשונה המאורגנת על מושבה יהודית, שהייתה ב-1 במרץ 1886. תושבי המושבה לא היו מוכנים שערביי היישובים השכנים יבואו למושבה ועוד מעט "יהיו בתיה לבז ובניה להרג ולמשיסה". המושבה החליטה כי היא זקוקה לשומרים נאמנים. בתולדות פתח־תקווה רשומים שישה שומרים, כאשר האחרון שבהם היה אברהם שפירא. הם הביאו ביטחון למושבה ונתנו דוגמה לשאר המושבות כיצד להגן על עצמן, בתיהן ושדותיהן.

תכנון המושבה

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שתי שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

אשר לחלוקת המגרשים, פה הייתה מקובלת שיטתו של המודד חיים משה סלור. הוא חילק את הקרקע לעשרה חלקים שווים, כמספר שבטי ישראל (בלי אפרים ומנשה). כל חלק כזה חילק שוב לעשר חלקות ובסה"כ – 100 חלקות. כל המגרשים היו בעלי חזית שווה. כך נתקבלו חזיתות צרות ברוחב 5–15 מ' ומיגרש מלבני ארוך. בתוך המגרש פנימה צופפו כל המבנים הדרושים למשק החקלאי: דיור, רפת, מזווה, מחסן לכלי עבודה ולול. סלור, שמעולם לא למד הנדסה או תכנון, תכנן כך את המושבה החקלאית הראשונה בארץ־ישראל.

רחובה הראשון של פתח-תקוה היה רחוב חובבי-ציון והשני רחוב פינסקר. במפת המושבה מ-1892 מסומנים הרחובות: רוטשילד, נחלת צבי, מונטיפיורי, ברון הירש, גוטמן ושטמפפר.

שיקום המושבה נעשה בכספי חובבי ציון שחולקו בין המתיישבים על ידי נציג חובבי ציון היפואי אברהם מויאל ולכן שני רחובותיה הראשונים של המושבה נקראו "חובבי ציון" ו"פינסקר" (על שם מנהיג חובבי ציון פינסקר, הוא שהחליט על התמיכה הכספית למתפנים מיהוד ולכן זכה ברחוב על שמו). סביב מרכז היישוב נבנו בתי מרבית המייסדים.

עד שנת 1934 היו בפתח-תקוה 11 רחובות. שמות הרחובות אושרו. ב-1935 נוספו ארבעה רחובות נוספים. וב-1937 עם הפיכת פתח-תקוה לעיר, אושרו עוד 14 רחובות. ב-1948 היו בעיר 47 רחובות.

אנדרטת שער הברון בפתח־תקווה

הברון רוטשילד

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח־תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

לאות הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המערבית לפתח־תקווה.

הגעת הפועלים לפתח־תקווה

המושבה פתח־תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה – פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש, שעבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם.

בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח־תקווה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ־ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.

בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח־תקווה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).

בתרע"א (1911) התקיימה בפתח־תקווה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר־חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר־כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח־תקווה.

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה", מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים. חברת השקיה נוספת הקים עקיבא ליברכט.

בית חלבנה ניידיץ שהוקם בתחילת המאה ה-20 ושופץ בשנת 1994

מלחמת העולם הראשונה

שנים אלה היו קשות לפתח־תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח־תקווה

פרעות תרפ"א

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב־5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל־עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין. בוועד הביטחון היה גם עקיבא ליברכט.

בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח־תקווה ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח־תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת ליד בניין העירייה. אנדרטה נוספת לזכרם ממוקמת בגן הסמוך לבית "יד לבנים".

מועצה מקומית

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח־תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב־1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח־תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.

בשנת 1922 נפתחה תחנת הרכבת הראשונה בפתח־תקווה.

בשנת 1934 ביקשה הסוכנות היהודית שפתח־תקווה תהיה לעיר, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות נציגי חקלאי פתח־תקווה מהגוש האזרחי, ובראשם משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, אשר חששו שההפיכה לעיר תסכן את פתח־תקווה ואת כלל המושבות. מנגד, חמשת נציגי הפועלים, שלמה יצחק שטמפפר ונציג החרדים מונק תמכו בהחלטה, אך הם נותרו במיעוט. בסופו של דבר, קיבלה פתח־תקווה מעמד של עיר ב־1937, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. ראש העירייה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.

לפתח־תקווה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח־תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח־תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

אחרי המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב־17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף ויץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

בית משפט השלום בפתח־תקווה

לאחר קום המדינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: פסקה.

גן העצמאות (יד לבנים) בתכנון האדריכלים ליפא יהלום ודן צור

אחרי קום המדינה התפתחה העיר בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (קריית מטלון, כפר אברהם ושטחי קיבוץ גבעת השלושה לאחר שעבר למיקום חדש), ובניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו מעברת עמישב וקרית אלון). כמו כן סופחו אליה אזורי התעשייה קריית אריה וסגולה ורמת סיב. אוכלוסיית העיר הוכפלה מ-23,000 תושבים ב-1951 ל-50,000 ב-1956. בשנות ה-60 של המאה ה-20 העיר הפכה לעיר תעשייה, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שהיו בתחום העיר, ונעקרו כולם במשך השנים, למעט רצועת הפרדסים סביב בית העלמין ירקון ששרדה ועל פי התכנון תהפוך לפארק מטרופוליני לאורך הירקון.

בשנת 1962 אוחדה השכונה המושבה כפר גנים עם העיר

ב־1971 נורו על העיר רקטות קטיושה מאזור דיר בלוט, וגרמו להרג ארבע אזרחיות.

הפארק הגדול העירוני המביט אל שכונת המגדלים החדשה "נווה גן"

בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בשבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח־תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב ברוך שמעון סלומון, נגד פתיחת בשבת, במשך כשנתיים.

במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 התיישבו בעיר קרוב ל־40,000 עולים חדשים ממדינות ברית המועצות

בין השנים 1995 ל-2008 גדלה אוכלוסיית העיר מ-151,000 תושבים ל-194,000 תושבים, תוספת של כ-3,300 תושבים בכל שנה בממוצע, בעקבות הקמת שכונת אם המושבות בצפון העיר, הרחבת שכונת הדר גנים-עמישב במזרח העיר והקמת כפר גנים ב' וכפר גנים ג' בדרום העיר שיצרו רצף בנוי בין פתח תקווה לקריית אונו. הגידול באוכלוסיית העיר נמשך גם בעשור השני של המאה ה-21 ובסוף 2017 הייתה אוכלוסיית העיר כ-240,000 נפש. על פי תוכנית המתאר של פתח תקווה יאפשרו עתודות הקרקע את גידול האוכלוסייה עד 300,000 תושבים.

מיזמים עתידיים

בפברואר 2017 אישר מינהל התכנון במשרד הפנים את תוכנית השלד המראה את חזון המשרד בשטח מחנה סירקין המתפנה לבניית 12,000 יחידות דיור בשטח המחנה. באפריל 2017 הגישה עיריית פתח תקווה עתירה נגד התוכנית, על רקע מחסור בפתרונות תחבורתיים לשכונה החדשה וחששות מעומסי תנועה שהיא עלולה ליצור עם תוספות יחידות הדיור בהיקף המתוכנן. העתירה נדחתה בבג"ץ בטענת "שלב מקדמי" מאחר שהתוכנית עדיין בשלבי תכנון. במרץ 2019 אישרה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור את התוכנית. האישור הסופי לתוכנית התקבל לאחר עתירת מטה מאבק סירקין והסכם פשרה שנחתם עם מטה המאבק. לאחר עתירת "מטה המאבק לבינוי שפוי" בסירקין לבית המשפט המחוזי, הושג הסכם פשרה מול העותרים שכלל הורדת שלב א' ל-2700 דירות מתוך 20000 שתוכננו, הכנסת נציג התושבים כמשקיף בצוות ההיגוי של התוכנית, עם תום בניית 2700 הדירות תוכן תוכנית תחבורתית כוללת חדשה שתיבחן את מצב התשתיות באזור, ומתן אפשרות למטה המאבק לעתור נגד התוכנית אם מצב התשתיות התחבורתיות באזור לא ישביע את רצונם.

ב-9 בספטמבר 2021 יצאה התוכנית לדרך ופורסם מכרז מינהל מקרקעי ישראל ליזמים וקבלנים לבניית 2499 יחידות דיור על שטח מחנה סירקין המתפנה.

במאי 2020 אושר פרויקט ויתניה, פארק עסקים חדש בצפון מערב העיר. שטח הפרויקט המתוכנן כ-80,000 מ"ר. באותו החודש גם אושרה תוכנית להתחדשות עירונית בשכונת רמת ורבר, על פי התכנון יתווספו לשכונה כ-3,600 יחידות דיור חדשות ושטחי מסחר, יוקמו מגדלים בגובה 28 קומות פארק יד לבנים הנמצא בשכונה ישופץ.

אוכלוסייה

אנדרטה לזכר חללי פתח־תקווה בגן יד לבנים, יולי 2007

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בפתח תקווה 267,064 תושבים (מקום 4 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 77.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 12,482 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך

החווה לחינוך חקלאי בפתח־תקווה, לשעבר בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן

בעיר פתח־תקווה לומדים קרוב ל־40,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל־8,000 בגני הילדים, למעלה מ־17,000 בחינוך היסודי וכ־14,500 בחינוך העל־יסודי. בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח־תקווה ליחידה מצטיינת ארצית. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים.

בית הספר הראשון היא בית הספר יק"א פיק"א והוא הוקם בשנת 1885.

בעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.

בעיר פועלים שני מוסדות אקדמיים:

"מכללת העיר פתח־תקווה", מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה בו לומדים למעלה מ־2,000 סטודנטים בתוכניות לימוד שונות.

"האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל" (UIBE). שנפתחה בשנת 2021 במבנה של בית הספר לשעבר "מעלה הזיתים" בשכונת קריית מטלון.

בבית הספר התיכון שבכפר הנוער אמי"ת, פועל בית ספר למקצועות הרכב בו לומדים תלמידים מכתות י"ב–י"ד.

בעיר פועל מסלול מחוננים.

בפתח־תקווה פועלים מספר שבטים של תנועת הצופים: שבט "ראשונים", הקיים כבר כ־60 שנה, שבט "המושבה" באם המושבות ושבט "ברק" אשר הוקם ב־2013. בעיר פועלים גם מספר קנים הנוער העובד והלומד: בשכונות אם המושבות, בכפר גנים ג', בנווה דקלים ובנוסף, סניף במרכז העיר. כמו כן ישנם סניפים של תנועות הנוער הדתיות בני עקיבא (8 סניפים ברחבי העיר), עזרא (7 סניפים ברחבי העיר) ואריאל הפזורים בשכונות העיר.

בפברואר 2020 הונחה אבן הפינה לפרויקט "תיכון משה ארנס" שנבנה בכפר גנים ג'. על פי התכנון יבנה התיכון ב-3 שלבים, בשלב הראשון יוקם מבנה חטיבת הביניים, לאחר מכן יוקם מבנה התיכון ובשלב האחרון יבנו אודיטוריום וספרייה. בנוסף לכך מתוכנן מבנה שיכלול חדרים לכ-48 כיתות, מעבדות, מרחבי למידה מחוץ לכיתות ואף אמפי ומגרשי ספורט מוצללים.

מועצת הנוער העירונית

בעיר פועלת מועצת נוער שתפקידה לייצג ולהשמיע את קולם של בני הנוער המתגוררים בשטחה של העיר אל מול מקבלי ההחלטות בעירייה, במשרד החינוך, ובמועצות השונות. מועצת הנוער העירונית מתחלקת לוועדות ותפקידים ובהם מתקבלים ההחלטות ומובאים לשולחן ההצבעות במליאת המועצה.

תרבות

מתוך תערוכה במוזיאון לתולדות פתח־תקווה, בקריית המוזיאונים

היכל התרבות העירוני מארח הצגות וטקסים רבים ונחשב לאטרקטיבי בגלל הפונקציונליות, הנוחות והאדריכלות המעניינת.

ברחוב ארלוזורוב מצוי הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "פארק יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח־תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים – הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני וגן החי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב־יפו.

ברחוב מונטיפיורי 3 שוכן בית סְוָוטִיצקי, מבנה היסטורי, ובו "בית שיח נשים – בית נשים ומשפחה", השייך למוזיאון לתולדות פתח־תקווה ומנציח את פעילותן של נשות העיר. בעיר קיימת רשת ספריות עירוניות.

כמו כן קיימים גם הקונסרבטוריון העירוני ואנסמבל לירקה בניהולה המוזיקלי של נילי הרפז.

בין השנים 1993- 1994 צילומי הסדרה קופיקו התקיימו בחלקם בפתח תקווה ובעיקר באזור רמת ורבר ורחוב קפלן. כמו כן, באותם השנים ערוץ הילדים ערך צילומים למגוון תוכניות בעיר בינהם: "שש באביב" בפארק יד לבנים בעיר , "המחסן של כאילו" ו"גינת ההפתעות".

באוגוסט 2019 החלו עבודות ההקמה של אולם הספורט "רוזמרין" שנבנה בכפר גנים ג', על פי התכנון יכלול האולם כ-1,200 מקומות ישיבה, חדרי מחול וחדרי התעמלות, כמו כן האולם יוכל לארח משחקי כדוריד בינלאומיים.

בתי חולים ושירותי בריאות

מגדל האשפוז ע"ש גור שאשא וחדר המיון של בית החולים בילינסון

מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

בעיר פתח־תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח־תקווה והאזור.

• שני בתי חולים המהווים יחדיו את "המרכז הרפואי רבין".
  • קמפוס בית חולים בילינסון – נוסד ב 1936 וממוקם במערב העיר, על צומת הרחובות ז'בוטינסקי וקפלן. במסגרת בית החולים פועל מרכז דוידוף, מרכז ייעודי, הראשון מסוגו בישראל למניעה, לטיפול ולמחקר מחלות הסרטן ומכון רפאל רקנאטי לגנטיקה, שהוא מכון הגנטיקה הגדול בארץ.
  • בית חולים גולדה השרון – נוסד ב־1942 וממוקם בשכונת כפר גנים בעיר.
• המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים – בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בסמוך לבית החולים בילינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון, אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
• בית החולים גהה – בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
• בית רבקה – בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
• המרכז הרפואי רמת מרפא – בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח־תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.
• בית חולים נווה רעיה – בית חולים סיעודי גריאטרי, לבית החולים מתקבלים חולים על בסיס פרטי או בקוד משרד הבריאות.

כלכלה

אזורי תעשייה

אזור התעשייה של פתח־תקווה הוא אזור התעשייה הגדול בארץ, ושטחו הכולל הוא כ־10,000 דונם (יותר משטחן הכולל של בת ים או בני ברק, למשל). אזור התעשייה של העיר נחלק ל־3 אזורים נפרדים:

• סגולה – בצפון־מזרח העיר. שטחו כ־3,000 דונם והוא מאכלס כ־900 עסקים. באזור תעשייה זה מספר רב של אולמות וגני אירועים, שני פאואר סנטרים, ומפעלי תעשייה כבדה רבים. מצפון לאזור התעשייה ישנה תחנת רכבת שנקראת על שמו.
• קריית אריה – במערב העיר, מצפון לציר ז'בוטינסקי. זהו אזור התעשייה הגדול ביותר בפתח־תקווה; שטחו כ־5,000 דונם. אזור התעשייה קריית אריה הוקם בשנות השלושים של המאה הקודמת ונקרא ע"ש אריה שנקר שהיה אחד מחלוצי התעשייה במדינת ישראל. האזור מתאפיין בתעשייה כבדה ובמפעלי מתכות, ולצדם חברות היי־טק רבות. כמו כן שוכן בו גם מתחם ההיי־טק "פארק אזורים". באזור תעשייה זה נמצאות חברות מובילות כגון אינטל, ביטוח ישיר, טבע, מגדל, גילת רשתות לווין, גילת, Septier, IBM, ואורקל ישראל. בקרית אריה נמצאים גם מכללת מגמות, הקניון הגדול, בית משפט השלום פתח־תקווה ובעבר שכן שם גם בית המשפט המחוזי מרכז. ליד אזור התעשייה נמצאת תחנת הרכבת פתח־תקווה קריית אריה.
• קריית מטלון – (הידוע גם בשם רמת סיב) במערב העיר, מדרום לציר ז'בוטינסקי. שטחו כ־2,000 דונם, והוא מאכלס כ־800 חברות ועסקים. אזור תעשייה זה מתאפיין גם הוא בחברות מובילות רבות דוגמת בזק בינלאומי, שטראוס גרופ, AIG, G4S וECI באזור תעשייה זה שוכנים גם בית פורשה ישראל ומתחם הקניות והבילוי "y סנטר".

סה"כ השטח הבנוי באזורי התעשייה עומד על כ־2,000,000 מ"ר.

בעבר שכנו בעיר מפעלי תעשייה כבדה ובתי אריזה רבים שיועדו לשיווק תפוזים. החל מראשית המאה ה־21, העיר פתח־תקווה מושכת אליה עובדים רבים מכל רחבי גוש דן והשומרון, עקב ריבוי אזורי התעשייה בה.

כיכר הצ'לו בפתח־תקווה. הפסל הוא ישראל פרימו

מרכזי קניות

בפתח־תקווה מספר מרכזי קניות גדולים המשרתים את תושבי העיר והסביבה:

• הקניון הגדול (ידוע גם כ"קניון אבנת") – נמצא על ציר ז'בוטינסקי מול בית החולים בילינסון. הקניון הוקם בשנת 1999, ועל פי הנהלת הקניון בכל יום מבקרים בו כ־25,000 מבקרים.
• קניון סירקין – הוקם בשנת 1997 בסמוך לצומת סירקין. בתחילת דרכו היה מאוד פופולרי בקרב תושבי העיר, אולם לאחר הקמת הקניון הגדול חלה נסיגה בהצלחתו. בתקופה האחרונה נהנה הקניון מפריחה מחודשת, וזאת לאחר שהתחלפה ההנהלה. הקניון נמצא בשכונות עין גנים ומחנה יהודה ובאזור של שכונת שעריה.
• פאואר סנטר ירקונים – נמצא מדרום למחלף ירקון מול תחנת הרכבת סגולה ובו מספר חנויות מובילות בתחומן. ב-1 בינואר 2019 פאוור סנטר ירקונים נסגר בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי על כך שנבנה בקרקע חקלאית באופן לא חוקי.
• פאואר סנטר סגולה – שוכן מדרום לצומת סגולה ולפאואר סנטר ירקונים, וכמו הנ"ל, מרכז מספר חנויות גדולות בתחומי הלבשה, מזון, מוצרי חשמל ועוד.
• y סנטר (לשעבר יכין סנטר) – מכרז קניות ומסעדות הנמצא בחלקו המזרחי של אזור התעשייה קריית מטלון ובו שוכנות מספר חנויות בתחומי הלבשה, מזון, ריהוט וילדים. במתחם ובסביבו פזורים בתי קפה וברים רבים ומסעדות.
• קניון גנים – קניון פתוח שנמצא בכפר גנים ג'. בנייתו החלה בשנת 2008 עם אכלוס השכונה.
• מרכז רום – נפתח עם גדילת האוכלוסייה בשכונת אם המושבות החדשה.
• מטלון סנטר – נמצא ברחוב המגשימים בקריית מטלון.
• קניון הדר גנים – קניון קטן בשכונת הדר גנים, נמצא ברחוב מנחם בגין.
• קניון אם המושבות – קניון המרכזי באם המושבות הישנה.
• מרכז אורון - נמצא ברחוב רוטשילד פינת גד מכנס.
• עמי בוטיק סנטר - נמצא בפינת הרחובות יעל רום ומשה סנה בסמוך לרחוב רפאל איתן בשכונת אם המושבות החדשה.
• מרכז ספיר - נמצא בסמוך למרכז עמי בוטיק סנטר בשכונת אם המושבות החדשה.
• קניון ישרס גנים - קניון בשלבי הקמה מתקדמים, נמצא בסמוך לקניון גנים ולכיכר גורן.
• מרכז קרסו - ברחוב הרב ישעיהו משורר 11.

שוק פתח־תקווה

השוק בפתח־תקווה מתמחה בעיקר במזון, פירות, וירקות, בנוסף לאלו ישנן מספר חנויות נוספות לממכר ושיווק בגדים נעליים ועוד. בקרבת השוק ובתוכו פועלות גם מסעדות, מאפיות וחנויות פלאפל. בזכות אלו, יש המחשיבים את השוק לאחד הטובים בארץ.

סביבה

תבליטי מייסדי פתח־תקווה בכיכר המייסדים

פארק אזורים באזור התעשייה קריית אריה

כיכר קובלנץ

לפי מפת הקרן לחקר ארץ ישראל, בשנת 1880 היו ברוב שטחה של פתח תקווה שרידים של יער עתיק.

בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה־21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם הם על פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית. כיום שטחה הבנוי של פתח תקווה על שלושת אזורי התעשייה שבה עומד על 20,000 דונם. והשטח הבנוי למגורים עומד על 15,000 דונם.

ב־1942 הוקם בעיר גן הנשיא. בעשור השני של המאה ה־21 השיקה עיריית פתח־תקווה קמפיין לשינוי תדמיתה של העיר ל"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים.

לכבוד מלאת 130 שנים למושבה, שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר – כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב־1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב־1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".

בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. על־פי המדדים המקובלים, הזיהום בשכונות המגורים הוא על־פי־רוב ברמת בינוני־טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הוא אחד מהגבוהים בארץ.

במאי 2019 החלו העבודות להקמת הפארק הדרומי של שכונת נווה גן וזאת בנוסף לפארק אחר שהוקם בצפון השכונה (על שטחו של אצטדיון האורווה) מספר שנים קודם לכן. חרף העובדה שהעבודות החלו רק באמצע 2019 הדיבורים והתכנונים על הקמת הפארק החלו להתפרסם מספר שנים קודם לכן.

צפון העיר

צפון פתח־תקווה מאופיינת על ידי שטחים ירוקים ובניהם שדות חקלאיים, פרדסים ואזורי הטבע של נחל הירקון. כמו כן, שטחים ירוקים אלה מכסים כשליש משטח פתח־תקווה ומהווים מקור כלכלה, עיסוק ופנאי, שכן כיום הם נדירים בעיר לעומת פעם.

באזורי הטבע של נחל הירקון הנמצאים בקצה של גבול העיר נמצא נחל הירקון עובר בכל צפון העיר ומהווה מקור לצמחים ובעלי חיים שונים כמו: תנים, דרבניים, קיפודים, אנפתיים, נמיות, חרקים ועוד רבים אחרים. אזורי הטבע זוכים לשקט מצד בני האדם (מלבד מטיילים), שכן הם מוקפים בשדות חקלאיים ענקיים. כמו כן, מטיילים רבים מטיילים באזורים אלה ברגל, בג'יפים או בטרקטורונים. שביל ישראל עובר באזורים אלה בצמוד לנחל. בסמיכות לאם המושבות בדרך הפונה לירקון נמצאות "בריכות חורף אם המושבות" שהן בריכות חורף שמתמלאות במים בין נובמבר לדצמבר ומתייבשות במאי.

מים ותשתיות

המים המסופקים לתושבי פתח־תקווה מגיעים משני מקורות מים עיקריים:

• שאיבה עצמית מחמש בארות הנמצאות מסביב לעיר. השאיבה היא מאקוויפר ההר, אקוויפר תת־קרקעי טבעי המצוי ממערב להרי שומרון. טיב המים באקוויפר החוף טוב ומתאים לשימוש כמי שתייה.
• קניית מים מחברת מקורות. מקורות מספקת את מי השתייה לתושבי פתח־תקווה ממעיינות ראש העין או מהמוביל הארצי, לפי החלטתה ובהתאם לעונות השנה. איכות המים בפתח־תקווה טובה ועומדת בכל תקני האיכות שנקבעו בתקנות איכות מי השתייה.

תשתיות הביוב והחשמל המצוינות של העיר מציבות אותה כאחת הערים המודרניות והמפותחות ביותר בישראל.

בשנת 2018 נפתח אגם אקולוגי למבקרים. האגם נמצא בפארק הגדול מול קניון אבנת.

דת

"בית הכנסת הגדול "בית יעקב"

ישיבת לומז'ה, הישיבה הראשונה בעיר, כיום

רובם המוחלט של תושבי העיר פתח תקווה הם יהודים, ומתוכם כ־40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ־300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו־9 מקוואות טהרה. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי. גם בעבר נודעה פתח תקווה כמושבה עם אחוז נכבד של דתיים, הקפדה על קיום מצוות וקיום מוסדות דת, בניגוד למושבות אחרות.

מייסדי העיר פתח תקווה היו בני היישוב הישן בירושלים, והנהיגו בה את מנהגי ירושלים, חלקם משתמרים עד היום. זמן כניסת השבת הוא על פי מנהג ירושלים ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, בשונה משאר ערי הארץ המאחרים מעט. גם מנהגי הקבורה של החברה קדישא הם על פי מנהג ירושלים.

בתי כנסת

בין המוסדות הדתיים החשובים בעיר הוא בית הכנסת "בית יעקב" המכונה בית הכנסת הגדול, בית הכנסת נחנך בתרנ"ח (1898) שנקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ועדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. את בית הכנסת תכנן דניאל הכהן ליפשיץ. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות. על קיר הכניסה קבוע שעון שמש מהיחידים הנמצאים בישראל. בשנות ה־20 של המאה ה־20 נבנו מגוון של בתי כנסת נוספים. בית הכנסת השני שנבנה היה בית הכנסת "נחלת ישראל" או "קריצמן" בו התפללו בנוסח ספרד. בעיר היה עוד בית כנסת בנוסח ספרד, בית התפילה "קהל חסידים כנסת ישראל", וביחד היו בהם 400 מקומות ישיבה. בית הכנסת השני בגודלו ויופיו, היה בית הכנסת "שונה הלכות" שהוקם בסביבות שנת 1926. כן התקיימו בתי כנסת לצד ישיבת לומז'ה, ולצד בית ספר נצח ישראל. נוסף אליהם היו בעיר שלושה בתי כנסת ספרדיים שהכילו יחד כ־300 מקומות ישיבה. במהלך שנות השלושים התרכזו עולי פולין סביב בית הכנסת "זכר חיים". בימי העלייה החמישית נוסדה אגודת מקור חיים בפתח־תקווה שקיימה תפילות באולם מכבי האש עד שחנכה בשבועות 1940 את בית הכנסת שלה, בו מתפללים עד היום כמנהג יהודי גרמניה. עד שנת 1940 נוספו עוד בתי כנסת, בהם "חפץ חיים" ברחוב ביאליק, בית הכנסת "תפארה" של הרב יחיאל הלר, ובית הכנסת "שבת אחים". בשנות ה־60 נוסד בית הכנסת דגל ראובן ע"ש הרב ראובן כץ, ברחוב רוטשילד. כיום משמש הוא בימות החול למדרשה לבעלי תשובה ולשיעורי תורה ברבים בהנהגת הרב עזריאל פפויפר, ובשבתות למניין אברכים. בשנת 2005 הוקם בית הכנסת אבי עזרי ברחוב ארלוזורוב, והוא השטיבלאך הפעיל ביותר כיום בימות החול, בשבתות ובחגים משמש בית הכנסת את הקהילה החרדית שהתפתחה במרכז העיר, מתפללים בו כמאה וחמישים מתפללים. ב־2010 הוקם בית הכנסת חברון, רבים מהמתפללים בו הם יוצאי ישיבת חברון גם נוסח התפילה והמנהגים הם בדיוק כמסורת ישיבת האם, אחת לשנה מגיע הרב דוד כהן לערוך טיש במקום.

ישיבות

הישיבה הראשונה בעיר, ישיבת לומז'ה נוסדה בתרפ"ו (1925). החל משנות השבעים היא משמשת ככולל לאברכים בלבד, נכון לשנת 2016 לומדים בה מעל מאה אברכים והיא הכולל הגדול בעיר.

בפתח־תקווה גם נוסד הכולל הראשון מחוץ לחומות ירושלים: בית מדרש לתורת ארץ ישראל הפעיל עד היום.

כיום פעילות בעיר ישיבות נוספות רבות, בהן ישיבת אור ישראל הליטאית, ישיבת נחלת דוד ישיבת פאר משה לצעירים והישיבת הגדולה "נחלת אשר" בראשותו של הרב משה פינטו, ישיבת נתיב התורה בראשותו של הרב משה רונס, רשת החינוך התורנית לאומית דרכי נועם, רשת החינוך של ישיבת למרחב, כולל רצון יהודה ועוד. בעיר פועלת גם רשת מוסדות החינוך של חסידות חב"ד הכוללת גנים, בית ספר לבנות, בית ספר לבנים, מדרשת ערב ועוד.

חצרות חסידיות

בעיר ישנם גם בתי מדרש לחסידויות שונות, ביניהן חב"ד, גור, צאנז, ויז'ניץ וראדזין. האדמו"ר השני מברגסז, הרב אברהם אלטר פולק, שכונה גם "האדמו"ר מפתח תקווה" הקים בשנות ה־70 של המאה ה־20 את חצרו בעיר וגר בה עד סמוך לפטירתו ב-2006, אז עבר לאלעד. בית מדרשו מתנהל כיום בהנהגת בנו האדמו"ר רבי אהרן פולק, ופעיל כל שעות היממה, מתקיימים בו מניינים לרוב ושיעורי תורה ברבים. הרב יוסף לייפר, מאדמו"רי נדבורנא, הקים בעיר את חצרו, במשך שנים היה נקרא על שמה "האדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה", בתש"ן עבר הרב לייפר לבני ברק. חסידות מישקולץ, שהוקמה בעיר על ידי הרב שלום ברגר בסביבות שנות ה־90 של המאה ה־20, עורכת מדי שנה אירוע שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים. חסידות בישטינא בית הכנסת של החסידות נמצא בשכונת עמישב בהנהגתו של הרב ישכר בער לייפער, האירוע המרכזי של החסידות הוא בי"ט כסליו.

רבני העיר

רבנים אשכנזיים

• בשנת תרמ"ד (1884) מונה הרב אהרון אורלנסקי לרבה של פתח תקווה. אורלנסקי היה מקבוצת בני ביאליסטוק (אשר כונו "הביאליסטוקאים") שהצטרפה למושבה שנה קודם לכן. הרב אהרון אורלנסקי כיהן כרב העיר במשך 27 שנים, עד פטירתו בשנת תרע"א (1911).
• לאחר פטירתו נבחר הרב ישראל אבא ציטרון שהיה חתנו של הרב יוסף רוזין (הרוגצ'ובר). הרב ציטרון, שעיברת את שמו לקיטרוני, כיהן כרב העיר במשך 17 שנה, עד פטירתו בגיל 47 בשנת ה'תרפ"ז (1927).

לאחר פטירתו הוזמן על ידי תושבי פתח תקווה הרב יחזקאל אברמסקי מברית המועצות לכהן כרבה הראשי. הרב אברמסקי נענה להזמנה, אולם נאסרה יציאתו מברית המועצות על ידי השלטונות, שאף שלחו אותו בהמשך לסיביר.

• ב־1932, לאחר שהתייאשו פרנסי פתח־תקווה מלחכות לרב אברמסקי, נבחר הרב ראובן כץ והוא כיהן כרב העיר במשך 31 שנים עד פטירתו בגיל 84 בשנת תשכ"ד (1963).
• בשנת תשל"ט (1979) נבחר הרב ברוך שמעון סלומון לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה, הוא כיהן כרב העיר עד פטירתו ביום י"ז באדר תשס"ט, 13 במרץ 2009.
• בין פטירתו של הרב סלומון ועד לבחירתו של הרב מיכה הלוי בשנת 2012 נוצר וואקום בהנהגת העיר לאחר שהרב סלומון היה מקובל על כל שכבות הציבור ועל כל הזרמים, בעקבות כך החלו מספר אנשים למלא באופן לא רשמי את תפקידו, כשהבולט ביניהם היה הרב ישראל משה אלפר שאף התבקש להמשיך את המסורת של דרשת שבת הגדול ושבת חזון בבית הכנסת הגדול שבעיר.
• בפברואר 2012 נבחר הרב מיכה הלוי לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה.

רבנים ספרדיים

בשנת תרצ"ט נבחר הרב עובדיה הדאיה לכהן כרב הספרדי הראשון של פתח תקווה, כהונתו נמשכה עד שנת תשי"א. אחריו כיהן הרב עמרם אבורביע בין השנים תשי"א–תשכ"ז ולאחריו כיהן הרב משה מלכה, עד פטירתו בשנת תשנ"ז.

בפברואר 2012 נבחר הרב בנימין אטיאס לכהונת הרב הראשי הספרדי של פתח תקווה.

תחבורה

מסלול תחבורה ציבורית ברחוב ז'בוטינסקי

אולם הנוסעים בתחנת הרכבת פתח־תקווה קריית אריה

גשר המיתרים בתכנונו של סנטיאגו קלטרווה, מעל ציר ז'בוטינסקי

שלט מידע אלקטרוני של מערכת המידע הנסיונית אודות התחבורה הציבורית

פסל הפרידה לשלום ביציאה מפתח־תקווה לכיוון כביש 5

העיר פתח תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה–ירושלים) עוברים בעיר.

כבישים

מחלף תקווה, יולי 2023

• מערב העיר:
  • כביש 4 (כביש גהה):
    • מחלף גהה
    • צומת קריית אריה (כיוון צפון בלבד)
  • דרך יצחק רבין (כביש 4622)
• צפון העיר:
  • כביש 5 (כביש חוצה שומרון):
    • מחלף תקווה
    • מחלף ירקון
  • דרך אם המושבות – מחברת שכונת אם המושבות דרך אזור התעשייה קריית אריה לאזור התעשייה הצפוני של בני ברק, קניון איילון (רמת גן) ולרמת החייל (תל אביב). קיים תכנון עתידי להמשיך את דרך אם המושבות כך שתגיע עד לצומת סגולה.
  • כביש 491 (כביש בתכנון) – איילון מזרח
• צפון־מערב העיר:
  • כביש 481 (ציר ז'בוטינסקי), שמפריד בין אזורי התעשייה קריית אריה וקריית מטלון, ועובר בבני ברק, רמת גן ומסתיים בתל אביב.
    • מחלף גהה (בפתח תקווה)
• דרום העיר:
  • כביש 471 (כביש מכבית):
    • מחלף נחשונים
    • מחלף פתח תקווה דרום (לשעבר מחלף שערייה)
    • מחלף גת רימון
    • מחלף
• במזרח העיר:
  • כביש 6 (כביש חוצה ישראל / דרך יצחק רבין):
    • מחלף נחשונים
  • כביש 40:
    • מחלף ירקון
    • צומת סגולה
    • צומת גנים
    • צומת סירקין

בנוסף, החל מאזור השוק ועד לצומת גהה, חוצה את פתח תקווה ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481). ציר תחבורה זה הוא אחד הצירים הראשיים בגוש דן והוא מחבר את פתח תקווה, דרך בני ברק ורמת גן, אל תל אביב־יפו.

רמזור ראשון הופעל בפתח תקווה בשנת 1957, בצומת הרחובות בר כוכבא ושטמפפר במרכז העיר. עד שנת 1972 רומזר צומת אחד נוסף.

תחבורה ציבורית

מערך התחבורה הציבורית בפתח תקווה מורכב מאוטובוסים, רכבת, מוניות שירות וגם רכבת קלה. מבחינת תחבורה ציבורית העיר נמצאת במקום טוב ביחס לערים אחרות בישראל, אבל במקום ירוד אל מול ערים תאומות מחוץ לישראל.

אוטובוסים

התחנה המרכזית של פתח תקווה, שנמצאת בחלקו הצפוני של מרכז העיר, ישנה ומוזנחת. בנוסף אליה, ישנם 4 מרכזי תחבורה ציבורית גדולים אליהם מגיעים רוב האוטובוסים: מסוף בית רבקה, מסוף בית החולים שניידר (רחוב קפלן) ומסוף החרש (קריית אריה) משמשים תחנה סופית לחלק נכבד מהקווים העירוניים, ומסוף יותם ויואב בצמוד לבית החולים בילינסון (רחוב ז'בוטינסקי) מהווה נקודת מעבר לרוב הקווים הבין-עירוניים.

על האוטובוסים הפנימיים בעיר וכן על הקווים לשומרון אחראית חברת האוטובוסים אפיקים, שמפעילה מספר קווים בעיר החל מאוגוסט 2016 .על הקווים הבין־עירוניים הרבים לבני ברק, לרמת גן, לתל אביב, אחראית חברת דן. את רוב הקווים היוצאים מפתח תקווה או עוברים בה, מחוץ לגוש דן מפעילה אגד, אך ישנם גם קווים של חברות קווים, אפיקים וסופרבוס. העיר מקושרת במספר קווי אוטובוס עם ראש העין, שוהם, אריאל, אלעד והשומרון ממזרח ועם רמת גן, בני ברק, בת ים, חולון, קריית אונו, אור יהודה ותל אביב ממערב. כמו כן יש קווי אוטובוס ליהוד, גני תקווה, רמלה, לוד, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, ירושלים ומודיעין–מכבים–רעות מדרום, וקווים לכפר סבא, הוד השרון, רעננה, הרצליה, רמת השרון, נתניה, חדרה, חיפה, עפולה, טבריה, נוף הגליל וקריית שמונה מצפון. בחודשי הקיץ אגד מפעילה קו ישיר מרעננה שעובר דרך פ"ת (צומת סירקין) אל אילת.

פתח תקווה היא העיר הראשונה בישראל בה הוצבו שלטים אלקטרוניים עם מידע בזמן אמת על האוטובוסים שעומדים להגיע לתחנה.

רכבת

תחנת הרכבת הישנה של פתח תקווה ברחוב פינסקר, פעלה בין השנים 1922 עד שנת 2000 (בעיקר כתחנת משא).

באפריל 1957 הוחל בהקמת שלוחת רכבת ממסילת הירקון למפעל "עץ הזית" בקריית אריה, במימון חלקי של המפעל והיא נחנכה בפברואר 1958. המסילה הייתה בשימוש עד שנות ה-90 של המאה ה-20.

ב-2000 נפתחה תחנת סגולה וב-2008 תחנת קריית אריה. בתחנות עוברות רכבות בקו הפרברי של רכבת ישראל באר שבע מרכז–רעננה מערב (דרך ראש העין, כפר סבא, הוד השרון, בני ברק, תל אביב, חולון, בת ים, ראשון לציון). הרכבות עוברות בתדירות יחסית גבוהה (עד שלוש פעמים בשעה לכל כיוון בשעות השיא). תחנת הרכבת סגולה ממוקמת בקצה העיר, במרכז ירקונים. מיקום התחנה מעורר ביקורת: אל התחנה וממנה יוצא קו אוטובוס אחד בלבד בתדירות נמוכה, ואינה במרחק הליכה מאתרים מרכזיים בעיר. תחנת הרכבת קריית אריה נמצאת בחלקו הצפון מערבי של אזור התעשייה קריית אריה, ומיקומה נחשב טוב יותר, בשל קרבתה לאזור התעשייה ולשכונת מגורים ("אם המושבות הוותיקה"). ובשל כך שממנה יוצאים קווי אוטובוס לכל רחבי העיר.

רכבת קלה

בפתח תקווה עובר הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") מעל לקרקע. הקו מתחיל בתחנה המרכזית ברחוב אורלוב וימשיך בנתיב מיוחד לכל אורך רחוב ז'בוטינסקי, דרך הערים בני ברק, רמת גן, תל אביב ויפו עד לבת ים. כמו כן באזור התעשייה קריית אריה עתיד לקום הדפו של הקו.

בנוסף לקו האדום, מתוכננים לעבור בעיר שני קווי מטרו M2 ו-M3.

שכונות

מבנים וגן מרכזי בשכונת אם המושבות

אנדרטת אסון המסוקים בשכונת הדר גנים

נתוני האוכלוסייה מעודכנים לשנת 2018.

• כפר גנים – השכונה הגדולה בפתח־תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
  • כפר גנים א' ("הישנה") – החלק הוותיק ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום־מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון, בשכונה גרים 9,315 תושבים.
  • כפר גנים ב' – חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון, בשכונה גרים 7,483 תושבים.
  • כפר גנים ג' ("החדשה"/"העיר הירוקה") – החלק החדש והגדול ביותר בשכונה. מתפרסת מרחוב העצמאות דרום־מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה. החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים", בשכונה גרים 19,617 תושבים.
  • בת גנים – שכונה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. בשכונה גרים 1,172 תושבים.
• כפר אברהם – מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח־תקווה בשנת 1952. כיום מתגוררים בו 1,518 תושבים. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שבשם זה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
  • במזרח – דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים-תל אביב.
  • בצפון – רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו – החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
  • במערב – מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
  • בדרום – הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל – הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
    • חן הצפון – צפונה לכפר אברהם, משקיפה על צומת סגולה.
• עין גנים- מושב עובדים שאוחד עם פתח־תקווה בשנות הארבעים, בה גרים 9,836 תושבים.
• רמת ורבר - שכונה במערב העיר, מצפון לכפר גנים ומדרום לרחוב ז'בוטינסקי. בתחומי השכונה נמצאים פארק יד לבנים, קריית המוזיאונים וגן החי העירוני. בשכונה גרים 9,761 תושבים.
• עמישב־הדר גנים – שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח־תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
  • עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה־50 של המאה ה־20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה־70 נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב. בשכונה 5,109 תושבים.
  • הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה־90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה, ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת ב־3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג־גן" – מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים. בסוף שנות ה־90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעיתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים. בשכונה מתגוררים 25,916 תושבים.
• שעריה – בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
• אחדות
• מחנה־יהודה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי, בשנת 1937 צורפה השכונה לעיר פתח־תקווה. השכונה מצויה מדרום למרכז העיר ובסמוך אליו. מדרום לשכונה נמצאות השכונות שעריה ואחדות וממזרחה עין־גנים.
• בילינסון– שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה, צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
• קריית־אלון – שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
• יוספטל – ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
• נווה גן – שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות. השכונה נחשבת כאחת השכונות הטובות בעיר, ובה נמצא הבניין הגבוה בעיר. בשכונה גרים 17,092 תושבים.
• נווה עוז – במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום־מערב העיר פתח־תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית, בשכונה גרים 6,302 תושבים.
• קריית מטלון - שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קריית משה בדרום ושכונה בשם גן־שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אלו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. במזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם "רמת סיב". בשכונה 2,481 תושבים.
• אזור תעשייה קריית אריה – אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
• אזור תעשייה סגולה – בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
• אם המושבות הוותיקה - היא שכונה בצפון מערב פתח־תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה־90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קריית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח־תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני־גבוה, בשכונה גרים 8,500 תושבים.
• אם המושבות החדשה – כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9–23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים. בשכונה גרים כ-19,000 תושבים.
• שיפר / נווה דקלים- היא שכונה בצפון מערב העיר, שוכנת בין רחוב שטמפפר, אזור תעשייה ירקון (סגולה) ורחוב המכבים.

שלטון מקומי

ערך מורחב – עיריית פתח תקווה

עיריית פתח תקווה היא גוף השלטון המקומי במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר פתח תקווה. ככל רשות מקומית עוסקת עיריית פתח תקווה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרות שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

בניין עיריית פתח תקווה

כיכר על שם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ברחוב חיים עוזר

בתרבות הישראלית

העיר פתח תקווה מוצגת בתרבות הישראלית, בעיקר לצורכי הומור, כעיר גרועה במיוחד. היא מתוארת כעיר מכוערת, משעממת ומיושנת, ונחשבת לעיר המושמצת ביותר בישראל. תדמית זו ככל הנראה התגבשה בשנות ה-80 וה-90. השיר "פתח תקווה" של להקת אינפקציה, שמכיל את השורה "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה", נחשב לדוגמה בולטת של הסטריאוטיפים האלו. הבדיחות על פתח תקווה נפוצות גם באינטרנט, ובין השאר קיימת קבוצת פייסבוק שקוראת לביטול העיר בטענה שאינה רלוונטית, ובנוסף קיימת תאוריית קונספירציה פארודית שטוענת שפתח תקווה בכלל אינה קיימת, בדומה לקונספירציית בילפלד. רוב הסטריאוטיפים על פתח תקווה הם על העיר עצמה ולא על תושביה.

קיימות טענות שבדיחות אלו כבר לא מייצגות כראוי את פתח תקווה המודרנית, שעברה התחדשות ופיתוח עירוני מוגברים מאז שנות התשעים. הפוליטיקאית זהבה גלאון, תושבת העיר, טוענת ש"פתח תקווה שודרגה, הבדיחות עדיין קיימות, אבל הן כבר פחות רלוונטיות". עיריית פתח תקווה עצמה הביעה התנגדות לחלק מהבדיחות על העיר, בטענה שהן לא מיצגות את המציאות בעיר. למשל, כשהקומיקאי נדב אבקסיס העלה סרטון הומוריסטי שבו הוא הציע לריאד מנסור, השגריר הפלסטיני באו"ם, לקבל את פתח תקווה תמורת שלום מכיוון שאף אחד בישראל לא רוצה אותה, ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן הגיב שהוא נפגע מהאמירות הללו ושאין להן הצדקה. אבקסיס הגיב בהומור, ואמר שתושבי פתח תקווה יכולים להיות רגועים, מכיוון שלפיו, המצב בעירו רמת גן הרבה יותר גרוע.

שירה על העיר

העיר פתח תקווה הוזכרה ביצירות מוזיקליות שונות, בהן:

• הבלדה על יואל משה סלומון - יורם טהרלב
• בפתח תקווה הייתי - רן אלירן
• האלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה" - רביד פלוטניק
• פתח תקווה - אינפקציה

ערים תאומות

פתח־תקווה היא עיר תאומה של הערים הבאות:

ערים תאומות עם קשר פעיל

• קובלנץ, גרמניה
• בקאו, רומניה
• לאס קונדס, צ'ילה
• אודנסה, דנמרק
• טרונדהיים, נורווגיה
• שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
• צ'רניהיב, אוקראינה

ערים תאומות עם קשר לא פעיל

• נורשפין, שוודיה
• לאוואל, קנדה
• ג'יאנשוי, הרפובליקה העממית של סין

לקריאה נוספת

• רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004
• מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח־תקווה לעיר", אריאל, 1994.
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א:
  • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּמלבֶּס, עד 1878 – פרק כ"ה, עמ' 243
  • טוביה סלומון, ייסוד פתח־תקווה, 1878–1880 – פרק כ"ו, עמ' 245
  • זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח־תקווה מספר, 1871–1882 – פרק כ"ז, עמ' 271
  • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 – פרק כ"ח, עמ' 285
  • זקני פתח־תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח־תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 – פרק כ"ט, עמ' 294
  • מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח־תקווה, 1882–1886 – פרק ל', עמ' 297
  • יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח־תקווה, 1885 – פרק ל"א, עמ' 305
  • דב חביב לובמן, מהחיים בפתח־תקווה בשנים הראשונות, 1885–1886 – פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך", עמ' 308
  • זרח ברנט, התנפלות על פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ג, עמ' 317
  • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ד, עמ' 319
  • יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח־תקווה. 1884 ואילך – פרק ל"ה: "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים, עמ' 322
  • כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח־תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921, עמ' 1163–1170.
• משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב – כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר – תל אביב, 1939
• חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע – פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח־תקוה, מאמצע שנות ה־20 של המאה ה־20 עד מלחמת העצמאות.
• יוסף לנג, לפתח־תקווה, הוצאת הארכיון לתולדות פתח־תקווה, עיריית פתח־תקווה – לשכת הדובר, איתי בחור הוצאה לאור, 2013
• יעקב יערי־פולסקין, ראשיתה האגדית של אם המושבות, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 57–67
• שמחה גרשון בורר, התקוה על הגבול, מכון זיכרון מרדכי, מודיעין עילית, התשע"ו.
• Roy Marom, "A Short History of Mulabbis (Petah Tikva)," Palestine Exploration Quarterly 52, no. 2 (2019), pp. 134-145

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פתח תקווה

• פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

• פתח־תקווה אם המושבות(הקישור אינו פעיל) – אתר המוקדש להיסטוריה של העיר
• הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני, אתר הארכיון בו פרטים ונידע על חומרים הקיימים בארכיון
• חגיגות שבעים שנה לפתח־תקווה, יומני כרמל, דצמבר 1948
• מחנה נופש לילדים, יוזמת הוועדה העירונית לקייטנות ציבוריות בפ"ת. יומני כרמל, אוקטובר 1949
• פחונים במקום אוהלים במעברת פתח תקווה, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יובל השבעים וחמש של פתח־תקווה, יומני כרמל נובמבר 1953
• חג האביב בפתח־תקווה, יומני כרמל 1952
• מרדכי אליאב, ‏חבלי-בראשית של פתח-תקוה, קתדרה 9, אוקטובר 1978, עמ' 25-3
• רמי יזרעאל, ‏לביקורת ההיסטוריוגראפיה של שנותיה הראשונות של פתח-תקוה, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978
• שמואל אביצור, ‏תרומתה של פתה-תקוה לקידומה החקלאי והתעשייתי של הארץ בשלבים הראשונים לקיומה, קתדרה 10, ינואר 1979
• זאב צחור, ‏המפגש בין האיכרים לפועלי העלייה השנייה בפתח-תקוה, קתדרה 10, ינואר 1979
• שאול כ"ץ, ‏'הלם הראשון' – אידאולוגיה, התיישבות וחקלאות בפתח-תקוה, בעשור השנים הראשונות לקיומה, קתדרה 23, אפריל 1982
• אהוד בן עזר, קיצור תולדות פתח־תקווה, באתר "חדשות בן עזר", 9 ביוני 2008
• יפה ברלוביץ, כמספר המייסדים כן מספר ההיסטוריות של פתח תקוה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2008
• מיכאל יעקובסון, אם המושבות החדשה, פתח תקווה: לצפיפות יש מחיר, באתר Xnet‏, 5 בפברואר 2012
• ישראל בנטל, ‏פתח-תקוה - בין שורשים רעיוניים לנסיבות הזמן, קתדרה
• מיכאל יעקובסון, מתחת לכיעור מסתתר גם יופי: אוצרות אדריכליים בפתח תקווה, באתר Xnet‏, 5 ביוני 2020
• עידית אלנתן‏, סיור בעיר הכי מושמצת בישראל, באתר וואלה!‏, 27 באפריל 2023
• מפת גושים של פתח תקווה, עין גנים... מחנה יהודה, 1934, עם רשימת שמות הגושים בעברית, ערבית ואנגלית - אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• פתח תקווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פתח תקווה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה

מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון

הערים הגדולות של ישראל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
ירושלים תל אביב-יפו
	1	ירושלים	ירושלים	1,003,755	11	רמת גן	תל אביב	177,462	חיפה ראשון לציון
	2	תל אביב-יפו	תל אביב	483,319	12	בית שמש	ירושלים	169,983
	3	חיפה	חיפה	298,006	13	אשקלון	הדרום	162,616
	4	ראשון לציון	המרכז	265,265	14	רחובות	המרכז	153,653
	5	פתח תקווה	המרכז	258,143	15	בת ים	תל אביב	129,817
	6	נתניה	המרכז	242,343	16	הרצליה	המרכז	109,826
	7	אשדוד	הדרום	227,943	17	חדרה	חיפה	105,077
	8	בני ברק	תל אביב	224,890	18	מודיעין-מכבים-רעות	המרכז	103,657
	9	באר שבע	הדרום	216,273	19	כפר סבא	המרכז	101,387
	10	חולון	תל אביב	197,270	20	לוד	המרכז	88,127

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36866611פתח תקווה