יריחו

יריחו

יריחו במבט מהר קרנטל
יריחו במבט מהר קרנטל
טריטוריה
נפה	נפת יריחו
ראש העיר	מחמד ג'לאיטה
תאריך ייסוד	האלף השני
גובה	250- מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	23,220 (ה'תשע"ו)
קואורדינטות	31°51′20″N 35°27′44″E

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 - ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, תחילת היישוב באמצע האלף השני.

מקור השם ושמות נוספים

שם העיר מוזכר כבר בתנ"ך, ומופיע בשתי צורות כתיב: בכל התורה ובמקומות נוספים מופיעה הצורה יְרֵחוֹ. בכל ספר יהושע ובמקומות אחרים צורת הכתיב היא יְרִיחוֹ.

רש"י מביא בשם ספר יוסיפון ששם העיר יריחו היא מהמילה ריח, וזאת עקב עצי בשמים מיוחדים לריח שניטעו באזור. ישנם חוקרים המשערים, כי העיר יריחו קרויה על שם פולחן אל הירח שהיה נהוג בה.

העיר נקראת גם "עיר התמרים" - וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר.

בספר יוסיפון מביא שהיתה נקראת גם "עיר הירח" כי מולד הלבנה נראה שם לפני כל הערים האחרות, וגם העדים שהיו באים משם לא נמצאת טעות ושגגה בפיהם.

היסטוריה

העיר יריחו מוקפת מבוך של שבע חומות, איור מתוך תנ"ך פרחי, נוצר במאה השניה לאלף השישי בפרובנס על ידי רבי אלישע בן אברהם קרשקש

אמת המים הרומאית

ארמון הישאם, מבנה מתקופת בית אומיה

יריחו העתיקה

יריחו היא נווה מדבר גדול באזור צחיח שכמעט ולא יורדים בו גשמים. העיר שימשה מקום יישוב לאורך השנים בזכות המעיינות הסמוכים לה. העיר שואבת את מימיה משני מקורות: ממעיין אלישע (עין א-סולטאן) וממעיין נערן, הנמצא במרחק של כ-3 ק"מ מצפון מערב למעיין אלישע.

ראשוני המתיישבים בתל יריחו היו ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית המאוחרת באלף הראשון, שבנו שם בתים עגולים. בתקופה העוקבת - התקופה הנאוליתית הקדם קרמית א' (תחילת האלף השני), יריחו הייתה הכפר הגדול והחשוב ביותר שהתגלה עד כה בארץ ישראל. לפי הממצאים היה ביריחו יישוב מוקף חומה שתכליתה שנויה במחלוקת. חומה זו ככל הנראה שימשה להגנה מפני הסחף, ולא להגנה ביטחונית. היישוב התפרש ככל הנראה על שטח של 40 דונם, שבו נבנו בתים מעוגלים בקוטר של עד חמישה מטרים. החומה הייתה בגובה של ארבעה מטרים ולאורכה היה מבנה מגדל, אשר יש המשערים כי הוא מגדל שמירה, אך מבנהו בתוך החומה בניגוד למגדל שמירה סטדנרדטי, בגובה של 8.5 מטרים. מגדל זה ככל הנראה היה מבנה פולחני, כפולחן של הקרנטל. מסביב לחומה היה חפיר - תעלה גדולה, נועדה לספק אדמות לחקלאות ומים נוחים לשאיבה. החומה והמגדל נמצאים רק בתחילת יריחו, ובנאולית הקדם קרמי ב' אין זכר לחומה ולמגדל.

היישוב הנאוליתי ביריחו התקיים כמאתיים שנה, כשבמהלך כמאה שנים יריחו לא הייתה קיימת, ולאחר הפער היישובי נבנו בניינים רבים וחומות נוספות.

בתקופת הברונזה הקדומה הייתה ליריחו חשיבות כלכלית וצבאית. יתרונה הגדול היה בהיותה שוכנת על מעברות הירדן - סוחרים שעברו דרך מעברות הירדן נכנסו גם ליריחו. גם מבחינה צבאית היה בכך יתרון, מפני שהאויב היה חייב לעבור דרך מעברות הירדן כדי להגיע ליריחו וגם כדי לעבור לערים אחרות.

יריחו במקרא

ערך מורחב – כיבוש יריחו

מסופר בספר יהושע כי יריחו הייתה העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. כיבוש העיר היה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה. יהושע בן נון הטיל קללה על מי שיבנה את יריחו מחדש: ”אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ” (יהושע, ו', כ"ו). בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד מסופר על חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי (מבית אל), שבתקופת אחאב מלך ישראל, בנה את יריחו מחדש, והתקיימה בו קללת יהושע. בהמשך (מלכים ב', ב', ה') מצוין שיריחו הייתה משכנם של בני הנביאים. מכאן ניתן להסיק שמשנבנתה יריחו מחדש - לא היה איסור להתיישב בה.

במאות השביעית והשמינית לאלף השישי נערכו בתל יריחו מספר חפירות ארכאולוגיות, שבין השאר נועדו להשוות את הסיפור המקראי עם הממצאים הארכאולוגים. החוקרים השונים נחלקו בדעותיהם לגבי תיארוך השכבות באתר. בדרך כלל, מקובלת עמדתה של קתלין קניון, אשר חפרה ביריחו בין השנים ה'תשי"ב ל-ה'תשי"ח, ולפי דעתה שרידי היישוב מהתקופות בהן היה עשוי להתרחש כיבוש העיר בתקופת יהושע, נסתחפו לחלוטין במשך הזמן, והממצאים ששרדו הם מתקופות קדומות יותר.

עם המשך החפירות באתר, נתגלו עוד ממצאים ביריחו מתקופת הברונזה המאוחרת, תקופה התואמת לדעת רבים לזמן יציאת מצרים וכיבוש הארץ על ידי יהושע. האריכאולוג גרסטנג שחפר כבר בשנות השלושים של המאה העשרים, מצא שרידי חומה העשויה מלבני בוץ, שנבנה על גבי החומה הקיקלופית מתקופת הברונזה התיכונה. שרידים אלו תוארכו על ידו לתקופת הברונזה המאוחרת. היו כאלו שחלקו על תיארוך זה. אבל בחפירות האחרונות שבוצעו ביריחו על ידי הארכיאולוג לורנצו ניגרו, ופורסמו על ידו בשנת 2019, נקבע גם כן כי שרידי חומות אלו הם מתקופת הברונזה המאוחרת.

ניסיונות התיישבות בתקופה העות'מאנית

דיר אל-קרנטל, מנזר יווני-אורתודוקסי מהמאה השביעית לאלף השישי

בשנת ה'תרל"ב הממשלה הטורקית העמידה למכירה פומבית, לכל מי שירבה במחיר, שני-שליש מאדמת יריחו. הסיבה לכך הייתה שהשלטון המרכזי החליט להטיל מס על הקרקעות. כאשר בקשו לגבות את המס מהאריסים, אשר עיבדו את האדמות, הם הודיעו שהיות והם נהנים רק משליש היבול, הם מוכנים לשלם רק שליש מהמס על האדמות. לפי כך הממשלה החליטה כי שני-שליש של השטח, השייך לבעלי האדמה, יועמד למכירה. הסיבה לכך הייתה כי בעלי הקרקעות לא היו מוכנים לשלם את המס הנדרש מהם.

השטח שעמד למכירה עמד להירכש על ידי אחד משני אישים : האחד, האפנדי מוסה פאשא אל חוסיני מנכבדי ירושלים והשני, עשיר ארמני תושב מצרים. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה בשם החברה לקניית אדמת יריחו, והחליטה כי היא תרכוש את השטח. הקבוצה הגיעה לידי הסדר כספי עם שני הרוכשים הפוטנציאליים. ואכן, השלטונות בירושלים אישרו את העסקה והשטח עמד להרשם על שם קבוצת היהודים מירושלים. אלה כבר בחרו שם למקום "פתח תקווה". מקור השם היה לקוח מספר הושע:

"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"

— ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז

מייסדי המקום רצו לבטא בכך את הרצון להגשים את נבואה זו של הושע, אשר התנבא כי לעתיד לבא יוסר מהעיר שמה הקודם, אשר נקבע בספר יהושע במעשה עכן: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (פרק ז', פסוקים כ"ה-כ"ו). ועמק זה, כפי דברי הנביא. יהיה לפתח תקוה.

ההסכם נשלח לאישור לשלטון המרכזי בקושטא. הסולטאן הטורקי בקש לדעת מהי הנתינות של קוני השטח ביריחו. ראשי הקבוצה, כמו ברכישות אחרות שנעשו בארץ ישראל הציעו לחברי הקבוצה כי האדמה תרשם על שם נתינים עות'מאניים. אך המשקיעים האירופאיים חששו לכספם וסירבו לכך שהקרקע תרשם על שם באי-כחם. כאשר הוברר לסולטאן כי רוכשי השטח הם זרים אירופאיים, הוא הציע עבור השטח סכום העולה על זה שהוצע על ידי הקבוצה בירושלים ואדמת יריחו הייתה לאחוזת הסולטאן הטורקי.

יהושע ילין שהיה מיוזמי הרכישה אומר בסיום העסקה שלא יצאה לפועל: " בשברון לב ובדאבון נפש: " מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." (ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוק י"ז) ו"וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" (יהושע, ו', א'). בהמשך הקבוצה רכשה אדמות בשפלה ובנתה עליהם את המושבה פתח תקווה, השם שניתן למושבה שהייתה מתוכננת ביריחו.

ר' אברהם משה לונץ מציין בספרו " מורה דרך בארץ ישראל וסוריה " שיצא בירושלים בשנת ה'תרנ"א כי "הדרך מירושלים ליריחו, ים המלח והירדן נסללה כליל בשנת ה'תרנ"ה, נסעו בעת הסיור כמעט בכל יום ויום מרכבות רבות הלוך ושוב ליריחו והירדן וקלות המסע אשר הוסב על ידה יסבב בטח בריבוי התרים והנוסעים, והדבר הזה כנודע הוא אחד מהעמודים אשר פרנסת העיר נשענת עליהם".

העיתון הצבי דיווח בכ"ט בכסלו א'תתכ"ה לחורבן (ה'תרמ"ו), בכתבה תחת הכותרת: "מטע-קפה ביריחו", ובהמשך הכתבה: "ארבע משפחות - משה אברהם אורנשטיין, אברהם ליאון, יעקב גרין ושמואל ליאון - יצאו השבוע הזה להתיישב על אדמת הדר מלכנו הסולטאן אצל יריחו. וזה זמן אשר השיגו מכבוד המודיר הממונה על קרקעות הדר מלכותו להתיישב שם, אך בידיים ריקניות לא יכלו לעשות מאומה ועזר עוד לא מצאו, ובכל זאת לא נפל לבם ויוסיפו להשתדל בדבר והנה נמצאה אשה נדיבת לב אשר נתנה להם - בהלוואה או במתנה - חמישים נפוליון, ויקנו להם כלי עבודה היתר נצרכים, ויצאו שמה עם בני ביתם ויחלו את עבודתם, וכבוד המודיד הנכבד נוטה להם חסד ויתן להם זרע קהות לנסות שם ועוד הבטיח להם עד כמה שיוכל..

לאחר מלחמת העצמאות (ה'תש"ח-היום)

מתחם תיירות בלב יריחו, כסלו ה'תשע"ג

לאחר מלחמת העצמאות עברה יריחו לשליטת ירדן, ובסמוך אליה הוקמו שלושה מחנות פליטים (נועימה, עין א-סולטאן ועקבת ג'בר). במלחמת ששת הימים נכבשה העיר בידי צה"ל.

יריחו הייתה העיר הראשונה ביהודה ושומרון שהועברה לשליטת הרשות הפלסטינית בשנת ה'תשנ"ד, במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה", ההסכם הראשון מבין הסכמי אוסלו. מסביב לעיר נבנה כביש "עוקף יריחו", שהביא לכך שישראלים שביקרו בעבר בעיר בדרכם בכביש הבקעה חדלו כמעט לחלוטין מלעבור בה. מאז ועד תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת ה'תש"ס הייתה יריחו שקטה, כמעט ללא אירועים אלימים.

גם במהלך האינתיפאדה השנייה הייתה העיר שקטה באופן יחסי לשאר הערים ביהודה ושומרון, התייחדה בשליטה של שוטרי הרשות הפלסטינית, ולא הפכה למוקד טרור. עם זאת, עם תחילת האינתיפאדה, נשרף בה בית הכנסת העתיק והישיבה במקום, ומבנה הקזינו הפך לזירת ירי לעבר היישוב היהודי הסמוך ורד יריחו, ושבת מפעילות, לאחר שכניסת ישראלים לשטחי A נאסרה על ידי צה"ל.

ב-י"ד באדר ה'תשס"ו, פשטו כוחות צה"ל על בית הכלא בעיר, כחלק ממבצע הבאת ביכורים, במטרה להביא לדין בישראל את רוצחי ומתכנני רצח רחבעם זאבי, ביניהם אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, שהוחזקו בכלא ועמדו להשתחרר בעקבות עליית החמאס.

לפי מפקד אוכלוסין שערכה הרשות הפלסטינית ב-ה'תשס"ז, התגוררו בעיר 17,515 תושבים ובנפה כולה עוד כ-23,000 תושבים. בעיר קיים מיעוט של נוצרים. אזור יריחו הוא האזור הכי פחות מאוכלס ברשות הפלסטינית, ובניגוד בולט למחנה הפליטים הסמוך, יש בה גם שכונת פאר יוקרתית הכוללת בתים עם בריכות צמודות ואף מתחם מגורים מפואר בו גר בעבר יאסר ערפאת.

אתרים ארכאולוגיים

מגדל יריחו בתל א-סולטאן

ביריחו אתרים ארכאולוגיים מתקופות קדומות כמו תל א-סולטאן, בו כנראה הייתה העיר הקדומה מימי יהושע בן נון, ארמונות החורף מימי בית שני ומהתקופה הביזנטית בארץ ישראל - בתי הכנסת וארמון הישאם.

תל יריחו

ערך מורחב – תל יריחו

התל המרכזי ביריחו, ידוע גם בשם תל א-סולטאן, גובהו 21 מטר ושטחו 40 דונם. החופרים המרכזיים בתל היו צ'ארלס וורן, זלין וורטצינגר (ה'תרס"ז - ה'תרס"ט), ג'ון גרסטנג (ה'תר"ץ - ה'תרצ"ו) וקתלין קניון (ה'תשי"ב - ה'תשי"ח).

בחפירות בתל נמצאו שרידים מתקופות קדומות, שנבנו אחת על גבי רעותה. התקופה הקדומה ביותר מתוארכת בקירוב לאלף השני, לתקופה הנאוליתית, במה שנראה כמקדש של ציידים. כמה שכבות שמעליה אף הן מהתקופה הנאוליתית, ובהן ממצאים רבים כמו המגדל העגול שקוטרו 8.50 מ', והשתמר לגובה של 7.70 מ'. ליבתו של המגדל מולאה באבנים, וגרם מדרגות הוביל לראשו. התגלו גם גולגלות אדם מכוירות בטין (לצורך פולחן אבות כנראה) וכלים שונים.

שכבה נוספת בולטת היא מהתקופה הכנענית הקדומה (דור הפלגה) שבה נדדו מבחוץ תושבים חדשים לארץ, שמנהגיהם היו שונים מהמקובל שם. תקופה זו נחשבת לראשית התקופה העירונית. בתקופה זו הפסיקו לקבור את המתים מתחת לבתים ועברו לקוברם במערות קבורה. מהתקופה הכנענית התיכונה, שבה לראשונה מוצאים שם קברים נפרדים.

מעיין אלישע

תעלות ליד מעיין אלישע, כסלו ה'תשע"ג

מעיין אלישע, כסלו ה'תשע"ג

מעיין אלישע או "עין א-סולטאן" הוא מקור המים החשוב של העיר. הוא נובע לרגלי התל העתיק של העיר "תל א-סולטאן". מימיו ידועים באיכותם - תכולת הכלור נמוכה מ-30 מ"ג לליטר. נפח הזרימה השנתי הוא 5.4 מיליון מטרים מעוקבים. המעיין מצטיין בשפיעה יציבה כל ימות השנה .

בעבר קרה שמי המעיין לא היו ראויים לשתייה. כך היה בימי אלישע הנביא (מלכים ב', ב', י"ט-כ"ב) אשר ריפא אותם בדרך נס. אירועים דומים התרחשו גם בעת החדשה. בשנת ה'ש"ו המים היו מהולים באדמה אדומה ונראו כזרמי דם. החוקר הבריטי בלייק העריך שמצב זה נמשך מאות בשנים ואכן הייתה תקופה שלא היה יישוב ביריחו. היו שניסו למצוא הסבר לתופעה, כיצד המים פעם ראויים לשתייה ופעם מפסיקים להיות ראויים לשתייה. אורך תעלות המים היוצאות מהמעיין להשקיה מגיע ל-36 ק"מ.

תעודות כתף יריחו

ערך מורחב – תעודות כתף יריחו

ב-ה'תרמ"ו ו-ה'תרנ"ד, נערכו חפירות במערות "כתף יריחו", מול מנזר הקרנטל בוואדי אל-מפג'ר (מערת אביאור ומערת הסנדל). במהלכן נמצאו חלקים מ-19 תעודות כלכליות, שתים מן התקופה הפרסית והיתר מן המאות הראשונה והשנייה לספירת הנוצרים. מלבד זאת, נמצאה כמות גדולה של עצמות אדם, 29 מטבעות (המאוחרים מימי הדריאנוס), כלי חרס רבים, תכשיטים, כלי זכוכית, מסרקי עץ, ראשי חיצים, חלקי סנדלים מסומרים, וחומר אורגני הכולל פירות וגרעינים שונים.

עד גילויין של תעודות כתף יריחו, רווחה הדעה בעקבות תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, כי יריחו ננטשה אחרי מרד החורבן וכי התשתית של מפעלי המים באזור יריחו לא חודשה אחריו. דומה שעם גילויין של תעודות אלה, אשר תוארכו בחלקן לימי דומיטיאנוס, טריאנוס, ואדריאנוס, התקבלה הגישה במחקר כי נאת יריחו הייתה מיושבת עד לסוף מרד בר כוכבא.

מצב השתמרותן של רוב התעודות שהתגלו בכתף יריחו, אינו טוב. עם זאת, ניתן לראות שהנושאים בהם עסקו, מתאימים למידע הידוע לגבי אופיה החקלאי של יריחו וענפי הפרנסה שלה. נאת המדבר של יריחו נהנתה מכמויות מים גדולות שמקורם במעין אלישע, עין דוק, עין נועימה, עין אבו שושה, עין עוג'ה, עין פארה ועין פואר. אלה איפשרו גידולים חד שנתיים, כגון דגנים, קטניות, וירקות, וגידולים רב שנתיים כגון תמרים, גפנים, אפרסמון, ועצי פרי שונים. לפי תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, הוערך שטחה החקלאי של יריחו בכ-15,000 דונם

ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו

ערך מורחב – ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו

ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו הם מכלול של מבנים מתקופת בית שני אשר נחשפו במערב בקעת יריחו, סמוך לפתחו של נחל פרת ולדרך הרומית, היורדת מירושלים ליריחו. באתר בולטים שני תילים: הדרומי, תולול אבו אל-עלייק והצפוני, 400 מטר מהראשון, על שפת ואדי שק א-דאבי, הנשפך לנחל פרת.

המבנים תוארכו לתקופות החשמונאים והרומאית. בין השאר התגלו ארמונות החשמונאים מימי תקופת בית שני, ובהם ארמונו של אלכסנדר ינאי וארמון הורדוס. וכן, מבנים רבים כמו אמת מים, ברכות שחייה, בתי מרחץ, מקוואות, אמבטיות, גנים, רצפות פסיפס, קולומבריום לגידול יונים וגיתות ליין.

נוכחות הצבא הרומאי בסביבות יריחו

כתובת של הלגיון העשירי פרטנסיס שהתגלתה באזור יריחו

פסיפס עץ החיים בארמון הישאם

כתובת לטינית שנמצאה בסביבות יריחו ועכשיו נמצאת בפטריכאיה הארמנית, מתוארכת לתקופת הקיסרים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס (ג'תתקכ"א-ג'תתקכ"ט) הכתובת הייתה כתובת הקדשה למושל הפרובינקיה יוליוס קומדוס שפיאר מבנה, והוצבה כנראה על ידי יחידה של הלגיון העשירי פרטנסיס, ששכנה באזור יריחו.

[Imp(eratoribus) Marco] Anton(ino), [et Lucio V[ero Aug(ustis), [? leg(io) X Fret(ensis)] fecit, [sub Iulio Co]mmodo co(n)s(ulare)

(בזמן) הקיסרים מרקוס אנטוניוס האוגוסטוס ולוקיוס ורוס האוגוסטוס, בנה הלגיון העשירי פרטנסיס בנה, בהשגחתו של המושל הקונסולרי יוליוס קומודוס

— כתובת מסביבת יריחו המוקדשת למושל הפרובינקית מהלגיון העשירי פרטנסיס

.

בית הכנסת שלום על ישראל

ערך מורחב – בית הכנסת שלום על ישראל

בית כנסת זה התגלה בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנת ה'תרצ"ו. החוקרים זיהו את רצפת הפסיפס בגודל 10 על 13 מטר כבית כנסת עתיק, בזכות הציורים של ארון הקודש, מנורה, שופר, לולב, והכתובת "שלום על ישראל", שהיא המקור לשמו של בית הכנסת.

בשנת ה'תשמ"ו רשות הגנים הלאומיים רכשה את הבניין. באותה שנה נוסד מניין קבוע במקום, ובשנות ה-תש"ן המוקדמות, התחילו קבוצות לימוד ושיעורים. במהרה התפתחה ישיבה בבית הכנסת העתיק.

במסגרת הסכמי אוסלו (ה'תשנ"ג) נמסרה העיר יריחו לרשות הפלסטינית. בראש השנה תשס"א. בליל ה־י"ג בתשרי ה'תשס"א, פורעים ערבים נכנסו לבנין הישיבה והשחיתו סידורים וריהוט, ושרפו את הקומה השנייה. ספר התורה של בית הכנסת ניצל בזכות שמירתו בתוך כספת במחסן הנמצא ליד הפסיפס. כיום הספר נמצא במבואות יריחו. בשנת ה'תש"ע החלו תפילות מאורגנות במקום בליווי צה"ל ובתיאום הרשות הפלסטינית.

בית הכנסת העתיק בנערן

ערך מורחב – בית הכנסת בנערן

בית כנסת העתיק בנערן ממוקם כ-5 ק"מ צפונית ליריחו בגדה המזרחית של ואדי מכוך (נ"צ 1903.1447). האתר שוכן ליד חורשת עצים גדולה. באתר ישנו פסיפס גדול (מעט גדול יותר מהנמצא בבית הכנסת שלום על ישראל) הכולל גלגל המזלות ועוד וגם אבן שהיה כנראה בסיס לתיבה. האתר מתוארך למאה הרביעית לאלף החמישי. המקום נתגלה בפעם הראשונה בשנת ה'תרע"ח, במהלך מלחמת העולם הראשונה, במהלך הפגזה טורקית על האזור. בשנת ה'תרפ"א נחשף הפסיפס על ידי 2 אבות דומינקנים. האתר נשכח ונתגלה שוב על ידי יחידה של צה"ל שהתאמנה במקום בשנות ה-תש"ל. כיום האתר נטוש אך מגודר ונעול.

ארמון הישאם

ערך מורחב – ח'רבת אל-מפג'ר

ח'רבת אל-מפג'ר הוא אתר ארכאולוגי כ-5 קילומטרים צפונית ליריחו. המקום מכיל מספר מבנים מלכותיים מפוארים שהחלו להיבנות ב-ד'תק"ד על ידי אל ווליד יבן יזיד אך לא הושלמו בטרם נהרסו ברעש שביעית ב-ד'תק"ח. יוצא מן הכלל הוא בית המרחץ שבמקום שהיה בשימוש, ושרידיו מכילים פסיפסים ועבודות סטוקו מרהיבים, שרבים מהם הועברו למוזיאון רוקפלר בירושלים. האתר היה גן לאומי ישראלי, וכיום הוא בניהולה של הרשות הפלסטינית.

אתרים ארכאולוגיים נוספים

אתרים נוספים באזור הם:

• תל אל סמרת - 600 מטר מדרום לתל א-סולטאן, תל מלאכותי שהיה בסיסו של היפודרום בתקופה הרומית.
• תל חאסן, שבו נמצאו שורה של כנסיות מתקופות שונות.
• אמת מים ממזרח לעיר מצויה אמת מים רומאית המובילה מים ממעיינות.

ראו גם

• עקבת ג'בר
• דיר אל-קרנטל

לקריאה נוספת

• האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, ערך יריחו, עמ' 731-757 ,הוצאת כרטא.
• יריחו (מקורות היסטוריים ומאמרים מאת אהוד נצר ואחרים), הוצאת יד בן צבי, 1978.
• קתלין קניון, חשפנו את יריחו, בתרגום ג. אריוך, הוצאת דביר.
• אלי שילר (עורך) יריחו וסביבותיה, במסגרת "קרדום" דו-ירחון לידיעת הארץ, יולי 1983, הוצאת אריאל.
• אריה קליין, יריחו העברית ואתריה, הוצאת "מדרשת יריחו".
• זאב ארליך, יריחו היהודית לדורותיה, אדר ה'תשנ"ד.
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
  • י"ח, משא ומתן על קניית אדמת יריחו, יהושע ילין, 1872
  • י"ט, על קניית אדמת יריחו שר יואל משה סולומון, פנחס גראייבסקי, 1872
• חנן אשל ובועז זיסו, ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא ממערות כתף יריחו, בתוך: ח' אשל וד' עמית (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, תל אביב, תשנ"ט, עמ' 113-151
• יוסף פורת, חקלאות השלחין ביריחו ועין גדי בתקופת הבית השני (המאה השנייה לפני הספירה- המאה הראשונה לספירה, בתוך: א' אופנהיימר ואחרים (עורכים), אדם ואדמה בארץ ישראל הקדומה, ירושלים, תשמ"ו, עמ' 127-141

• Kathleen Kenyon, Excavations at Jericho, London : British School of Archaeology in Jerusalem, 1960-1983, V1-5

קישורים חיצוניים

• יריחו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• תרבות ומורשת יריחו
• אורלי גולדקלנג, רק לא לדבר בעברית: ביקור חד פעמי ביריחו, באתר nrg‏, 4 באפריל 2014
• רון פלד, יריחו: טיול בעיר העתיקה ביותר בעולם, באתר ynet‏, 10 בפברואר 2013
• דני רובינשטיין, העיר שקפאה על שמריה, באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2012
• שי זמיר, תמיר ומסתורי: התעלומה של בניית מגדל יריחו, באתר ynet, 15 בפברואר 2011
• עפרה גורי-רימון, אדמות בקעת יריחו – הרציפות במעמדן כאדמות מלך בתקופת בית שני, בתוך: מ' מור ואחרים (עורכים), לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה מוגשים לאוריאל רפפורט, ירושלים 2005, עמ' 577–595.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0