שדה (חקלאות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שדה למרגלות הרי נפתלי, חלק מעמק החולה
קציר בשדה חקלאי
שדה חקלאי

שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאים, המופרדים בדרך-כלל לשני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין.

מִקְשָה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.

בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים[1]. תהליך איסוף היבול מהשדות מכונה קציר. את התבואה מאחסנים באסם.

המילה 'שדה' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[2].

השדה ביהדות

על פי ההלכה בעלי השדות בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים. כלומר, עליהם להשאיר חלק מהיבול לעניים, לאלמנות, ליתומים ולגרים.

המתנות לעניים כוללות:

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ רבי דוד קמחי, ספר השרשים, ערך שדה; גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית".
ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.