שדה (חקלאות)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאים, המופרדים בדרך-כלל לשני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין.
מִקְשָה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.
בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים[1]. תהליך איסוף היבול מהשדות מכונה קציר. את התבואה מאחסנים באסם.
המילה 'שדה' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[2].
השדה ביהדות
על פי ההלכה בעלי השדות בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים. כלומר, עליהם להשאיר חלק מהיבול לעניים, לאלמנות, ליתומים ולגרים.
המתנות לעניים כוללות:
- לקט - השבולים הנופלות לארץ בזמן הקצירה (ויקרא, י"ט, ט').
- שכחה - עומר שנשכח בשדה (דברים, כ"ד, י"ט).
- פאה - התבואה בשולי השדה (ויקרא, י"ט, ט').
ראו גם
- חקלאות
- חווה חקלאית
- גידולי שדה (גד"ש)
- מטע
- חקלאות אורגנית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
- ^ רבי דוד קמחי, ספר השרשים, ערך שדה; גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית".