גמל

גמל
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	גמליים
סוג:	גמל
מינים
גמל חד-דבשתי גמל דו-דבשתי
שם מדעי
Camelus
תחום תפוצה

גמל (שם מדעי: Camelus) הוא סוג של בעל חיים מכפיל פרסה המותאם לחיים במדבריות.

נקבת הגמל נקראת נָאקָה (ה-א' אינה נהגית), ובעבר התקיימה גם הצורה "גמלה". גמל הצעיר נקרא בֶּכֶר ובנקבה בִּכְרָה. הגמל מכונה גם "ספינת המדבר".

מיון

כיום ישנם שני מינים בסוג, שניהם בויתו:

• גמל חד-דבשתי (Camelus dromedarius) – בעל דבשת אחת. זהו המין השכיח יותר.
• גמל דו-דבשתי (Camelus ferus) – בעל שתי דבשות, היה נפוץ במרכז אסיה, אך כיום נפוץ בשבי ומצוי בסכנת הכחדה חמורה בבר. כמה חוקרים רואים בגמל הדו-דבשתי המבוית מין עצמאי (Camelus bactrianus).

שני גמלים אלה יכולים להתרבות ביניהם, כשהצאצא הנדיר מכונה גמל כלאיים.

בעבר היו מינים נוספים בסוג זה:

• Camelus grattardi
• גמל קנובלוכי (Camelus knoblochi)
• גמל סורי (Camelus moreli)
• Camelus sivalensis
• Camelus thomasi

מבנה גוף הגמל

גמלים נאקות ובכר ביער חדרה, עמק חפר, אביב 2021

זוג גמלים ליד ים המלח

גמל בתבליט אשורי מנינוה. אוסף מוזיאון הוותיקן

גמלים בשיירת סוחרים; פסיפס מהתקופה הרומית באתר בוסרה, סוריה

גמלים דו-דבשתיים, אגן טארים, מערב סין

גוף הגמל מותאם לתנאי המדבר ברגליו הגבוהות ובפרווה המכסה אותו. הרגליים הגבוהות של הגמל מרחיקות אותו מן הקרקע הלוהטת בימי הקיץ החמים. לעיתים ישנו הבדל של 20°C בין טמפרטורת הקרקע לטמפרטורת האוויר בגובה של מטר מעל הקרקע. בין שערות פרוותו של הגמל כלוא אוויר המשמש כחומר מבודד, וכך הפרווה מקטינה את מעבר החום בין הסביבה החמה לגוף הגמל ובעצם מבודדת את גופו של הגמל מחום הסביבה. תכונות אלו עוזרות לגמל לשמור על גופו מפני התחממות יתר, וכך מקטינות את הצורך בהפרשת זיעה, מסיבה זו הן גם מביאות לחיסכון של מים בגופו של הגמל. בגוף הגמל ישנה דבשת בה הוא אוגר שומן, המהווה בידוד מפני החום ומפני הקור. מפני החום מכיוון שהוא שכבה עבה שמבודדת בין הגמל לאוויר ומפני הקור מכיוון שכמות הוורידים והעורקים קטנה שם והוא אינו מאבד חום דרך הדבשת.

תכונות

גובהו של הגמל כשני מטרים או יותר, ואורכו כשלושה מטרים מהפה עד לזנב. צווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את המדבר למרחקים גדולים ולמצוא מים. משקלו עד כ-650 ק"ג.

התאמה לתנאי המדבר

הגמל פעיל בדרך כלל בשעות הבוקר ולפנות ערב, כאשר האוויר קריר. בשעות החמות של היום הגמל רובץ בצל או נח בעמידה.

כאשר קיים מחסור במים בגוף הגמל, הוא מפריש שתן מרוכז, המכיל כמויות קטנות של מים, מה שמצמצם את פליטת המים מגופו (בדומה לאדם ובעלי חיים נוספים). הגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים בלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו. כאשר הוא מגיע למקור מים הוא שותה כמויות גדולות של מים, וכך משלים במהירות את המים החסרים בגופו ומגיע למאזן מים תקין.

לגמל ישנה התאמה מיוחדת לתנאי המדבר גם בדם: לתאי הדם האדומים יש צורה סגלגלה (בניגוד לשאר היונקים, שאצלם היא עגולה יותר). תכונה זו של תאי הדם מעניקה להם יכולת זרימה "חלקה" גם במצבי עקה ויובש של הגוף. תאי הדם האדומים של הגמל גם עמידים יותר מתאי הדם של שאר היונקים בכך שהם מסוגלים לשרוד בתנאי לחצים אוסמוטיים קיצוניים, ממצב של חוסר נוזלים בגוף ועד לרוויה גבוהה אחרי שתיית כמויות גדולות של מים.

לגמל יש ריסים ארוכים להגנה מפני סופות חול ורגליים ארוכות המגינות מהחול החם של המדבר. נוסף למבנה הגוף ולדרכי ההתנהגות גם התהליכים הפנימיים בגופו של הגמל מותאמים לחיים במדבר. לדוגמה, שינויים בטמפרטורת הגוף. טמפרטורת הגוף של הגמל היא בסביבות 39 מעלות צלזיוס, כמו של רוב היונקים, אך ייחודו של הגמל הוא בכך שטמפרטורת גופו יכולה לעלות ולרדת בכמה מעלות מבלי שייגרם נזק לגופו. לפעמים ביום חם, או בזמן פעילות גופנית מאומצת של הגמל, טמפרטורת גופו עולה עד 42 מעלות צלזיוס, ובלילה קר היא יורדת עד 36 מעלות.

בניגוד לגמל החד-דבשתי, הגמל הדו-דבשתי מותאם גם לחיים במקומות קרים, כמו מדבריות מרכז אסיה בעת החורף. הגמל הדו-דבשתי יכול לשרוד בטמפרטורות נמוכות ויכול לאכול קילוגרמים רבים של שלג.

רבייה

הנאקה ממליטה בֶּכֶר אחרי היריון של כשנה ויכולה להיכנס להיריון נוסף כעבור שנה מההמלטה הקודמת (כלומר טווח הזמן המינימלי בין שתי המלטות של אותה נאקה הוא שנתיים). רוב ההריונות הם של בכר אחד בלבד.

אורך חייו

הגמל יכול לחיות כ-40 שנים.

בדואי חורש בנגב

ביות

בדומה לסוסים, מקורם של הגמלים באמריקה הצפונית, והם התפשטו דרך ברינגיה אל יבשת אסיה. בני האדם בייתו אותם והפיצו אותם ברחבי העולם. לפני אלפי שנים, הגיעו הילידים ראשונים ליבשות אמריקה ויישבו אותה, בדומה לצמחים ובעלי חיים רבים אחרים בצפון אמריקה, הגמלים הפראיים המקוריים נכחדו כתוצאה מכך אם כי לא נמצאו ראיות ברורות לציד שלהם. רוב הגמלים שחיים כיום הם מבויתים.

קיימת מחלוקת מתי בני האדם בייתו לראשונה את הגמלים. גמלים בעלי דבשת אחת בויתו בסומליה או בדרום ערב באזור האלף השלישי לפני הספירה, וגמלים דו דבשתיים בויתו במרכז אסיה באזור 2,500 לפני הספירה.

הגמל בתנ"ך

הגמל מוזכר בתנ"ך כ-50 פעמים. הוא מוזכר לראשונה בעת ירידת אברהם למצרים, אז לקח פרעה את שרה לביתו, ולאברהם (אותו חשב לאחיה) נתן מתנות רבות, ביניהן גמלים.

הגמלים בתנ"ך לרוב שימשו כאמצעי תחבורה למסעות ארוכים, בהם נשאו סחורות או אנשים:

• מציאת אישה ליצחק: עבד אברהם לקח ”עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו” (בראשית, כ"ד, י'), והלך מארץ ישראל לארם נהריים, שם בחר ברבקה בזכות שהתנדבה לשאוב מים לכל הגמלים (הגמלים צורכים כמות רבה של מים, בייחוד לאחר מסעות, והנכונות להשקות את כולם העידה על מסירות וחריצות), והרכיב אותה ואת נערותיה על הגמלים אל הנגב.
• בריחת יעקב מלבן: ”וַיָּקָם יַעֲקֹב, וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים” (בראשית, ל"א, י"ז), והם יצאו מחרן לארץ ישראל.
• מסעם של הישמעאלים שקנו את יוסף, אשר ירדו מן הגלעד למצרים, ”וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט” (בראשית, ל"ז, כ"ה).
• כאשר דוד הומלך על ישראל בחברון, גמלים ובהמות אחרות הביאו לחוגגים הרבים מאכלים ומשקאות, אותם ”הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם, וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם, עַד יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי” (דברי הימים א', י"ב, מ'-מ"א).
• מסעה של מלכת שבא אל ירושלים, ”בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד: גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים, וְזָהָב רַב מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה” (מלכים א', י', ב'), ולאחר מכן חזרתה לשבא.
• שיבת ציון של העולים הראשונים, שבאו מבבל עם זרובבל בן שאלתיאל, ו”גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה” (עזרא, ב', ס"ז), נוסף על אלפי בהמות אחרות.

בנוסף, משוער כי בתקופת האבות נצרך גם חלב הנאקות, בהסתמך על הפסוק לפיו שלח יעקב ”גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים” (בראשית, ל"ב, ט"ז) כחלק ממנחה לעשו. עם זאת, התורה קבעה כי הגמל טמא ואסור באכילה, וחלבו אסור בשתייה.

בשל היותם שימושיים למסעות ארוכים, הגמלים מזוהים בתנ"ך עם עמים נוודים - מדין, עמלק, בני קדם וישמעאלים (כמו גם עם האבות, שאף הם נדדו רוב חייהם עם מקניהם). כך תואר מחנה מדין בימי המלכים זבח וצלמונע:

וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק, כָּאַרְבֶּה לָרֹב. וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

— ספר שופטים, פרק ז', פסוק י"ב

בצווארי גמליהם של זבח וצלמונע היו אף תכשיטים - שַּׂהֲרֹנִים או עֲנָקוֹת. כאשר נלחמו שניים וחצי השבטים ב"הַגְרִיאִים" והביסו אותם, שבו מהם לא פחות מ-50,000 גמלים. בעת מלחמת דוד בעמלק, אף ניצל העם העמלקי מכליה בזכות הגמלים:

וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם, וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר, אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ.

— ספר שמואל א', פרק ל', פסוק י"ז

דעת המחקר הארכאולוגי

אף שעצמות גמלים קדומות אכן נתגלו ושויכו למרחב המסופוטמי הקדום, נוטה כיום המחקר המודרני לסווגם כגמלים פראים ולא לגמלים המבויתים המוכרים לנו כיום. עוד מוסיף המחקר כי מאות שנים לאחר תקופת האבות, הביא עימו פרעה שישק בפלישתו לא"י את ראשוני הגמלים המבויתים כמו גם טכנולוגיות נוספות.

לקריאה נוספת

• מתיו טיג, מלכת המדבר – אלפי בדואים מתכנסים עם גמליהם באבו דאבי כדי להכתיר את הפרט היפה ביותר, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 135, אוגוסט 2009

קישורים חיצוניים

• מאמרי משה רענן, על גמלים בתלמוד בבלי, באתר פורטל הדף היומי
• יוגב כרמל, המשוגעים לדבר: למרוט גמלים, לסרוג כובעים ולהציל מורשת אבודה, באתר כלכליסט, 9 ביולי 2020

• גמל, באתר ITIS (באנגלית)
• גמל, באתר NCBI (באנגלית)
• גמל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• גמל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• גמל, באתר GBIF (באנגלית)
• גמל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביות הגמל
• גמל חד דבשתי(הקישור אינו פעיל, 19.11.2022), באתר גן החיות הלימודי חיפה
• גמל דבשתיים, באתר המרכז הזואולוגי תל אביב-רמת גן
• במילון גאוגרפיה (תשי"ט, תשכ"א, תשכ"ה, 1959) של האקדמיה ללשון העברית נקבע המונח גַּמֶּלֶת לשיירת גמלים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גמל37513625Q7375