פג'ה
.jpg) | |
| הכפר פג'ה והאזור סביבו, שנות ה-40 של המאה ה-20 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת יפו |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | שנות השלושים או הארבעים של המאה ה-19 |
| שטח | 4,919[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 15 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | השכונות קריית אלון, קריית דוד אלעזר, הדר גנים-עמישב, קריית חזני וקריית ספיר בפתח תקווה |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,570[2] (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   פג'ה | |
|
| |
פג'ה (בערבית: فجّة) היה כפר ערבי בגבול השרון הדרומי ושפלת יהודה, כ-15 קילומטרים מצפון ללוד וכשני קילומטרים ממזרח לפתח תקווה, בגובה של כ-40 מטר מעל פני הים. על פי סקר הכפרים שבוצע בשנת 1945 מנה הכפר 1,570 תושבים, מתוכם 1,200 ערבים ו-370 יהודים,[2] ולאורך כל תקופת המנדט הבריטי גדלה אוכלוסיית פג'ה ב-630%.[3] במהלך מלחמת העצמאות בחודשים מאי ויוני 1948 תושבי הכפר ברחו או גורשו ממנו, ובתיו נהרסו. כיום נמצאות אדמות הכפר בחלקה המזרחי של פתח תקווה; שם הכפר השתמר[דרוש מקור] ככינוי לכלל השכונות בעיר המצויות ממזרח לכביש 40 (דרך ירושלים), בין צומת גנים לצומת סירקין.
היסטוריה
מקור השם "פג'ה" הוא בשיבוש המילה היוונית "פגאי", שמשמעותה "מעיינות". שם זה מופיע במקורות חיצוניים מהתקופה ההלניסטית, כמו גם במקורות יהודיים.[4] בתקופת המשנה התקיים במקום יישוב יהודי הנושא שם דומה לזה היווני, "פוגה". הכפר הוקם בשנות השלושים או הארבעים של המאה ה-19 בידי מהגרים ממצרים, וכן התיישבו בו חלק מהערבים שעזבו את אומלבס לאחר רכישת אדמותיה להקמת פתח תקווה.[5] ככל הנראה, הוקם הכפר באתר שבו היה קיים בתקופת השלטון העות'מאני[דרושה הבהרה] כפר הנושא שם זהה. הכפר היה בנוי על אתר ארכאולוגי ובו שאריות עמודים, מסדי בניינים ובאר. תושבי פג'ה היו מוסלמים, וכלכלתם התבססה על חקלאות.
בתחילת המאה ה-20 נרכשו חלקים שונים משטחי הכפר על ידי יהודים, לצורך הקמת עין גנים, כפר אברהם ושכונת העובדים בילינסון, שלימים סופחו כולם לעיר פתח תקווה. בשני היישובים התגוררו בשנת 1945 כ-370 איש, ושטחם עמד על כ-1,600 דונם (כ-30% מסך שטחי הכפר).
עם תום מלחמת העולם הראשונה ובמיוחד מאז מאורעות תרפ"א אירעו באזור תקריות אלימות רבות, על רקע המתיחות שבין היהודים לערבים ועל רקע פלילי. בתקופת המרד הערבי הגדול נורו יריות מהכפר לכיוון פתח תקווה.[6]
ב-30 בנובמבר 1947, הותקפו בירי שני אוטובוסים של "אגד" כשני קילומטרים מדרום לפג'ה בידי כנופיה בראשות סייף א-דין אבו כישכ, ושבעה בני אדם נהרגו. האירוע התרחש יום לאחר החלטת החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, ולכן רואים את האירוע כיריית הפתיחה של מלחמת העצמאות.
ב-17 בפברואר 1948 תקף האצ"ל את פג'ה, ובעקבות זאת נמלטו חלק מהתושבים ליישוב הסמוך אל-מזירעה.[7] מוכתר הכפר, עבדאללה אל-חאג, סיפק לשירות המודיעיני של ה"הגנה" ידיעות על פעילות הלוחמים בכפר, וכן ביקש לערוך שלום בין הכפר לבין היישובים היהודיים השכנים, למרות עמדת "צבא ההצלה" (שכוחותיו תפסו לאחר מכן את המוכתר ועינוהו).[דרוש מקור] בחודש אפריל של אותה שנה תושבים נוספים עזבו את הכפר וב-9 במאי, בישיבה של אנשי מודיעין, הוחלט לדרוש מן ההגנה לגרש את עשרות התושבים שנותרו שם. ב-15 במאי הביאו אנשי "ההגנה" לפינוי אחרוני התושבים, וביוני הרסו אנשי הקרן הקיימת לישראל את בתי הכפר.[8]
ערב הקמת המדינה שימש הכפר בסיס להתקפות על פתח תקווה.[8] במאי 1947 נרצחו שני יהודים בפתח תקווה ועקבות הרוצחים הובילו לפג'ה.[9] ב-21 במאי פרצה יחידה בפיקודו של שלמה מילר (מפקד מחלקת הטיס של הפלמ"ח לשעבר) לבית קפה בפג'ה במסווה של שודדים כדי לזהות את הרוצחים בעזרת אנשי הש"י (שירות המודיעין של "ההגנה"), אולם יושבי בית הקפה השיבו באש ומפקד הכח נהרג.[10] חבלנים של הפלמ"ח פוצצו את מבנה בית הקפה כשכבר היה ריק מיושביו. יגאל אלון דיווח שגם שלושה ערבים מאנשי הכנופיות נהרגו בפעולה.[11]
לאחר הקמת מדינת ישראל נבנו על אדמות הכפר שכונות של העיר פתח תקווה שבהן שוכנו עולים חדשים (השכונות קריית אלון, קריית דוד אלעזר, "עמישב", קריית חזני וקריית ספיר). מהכפר לא נותר כיום שריד, מלבד קבר שייח' (מקאם) בשכונת קריית אלון ומבנה ששימש כמסעדה בתקופת הכפר וכיום משמש כמרכז תרבות שכונתי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מתוכם 1,580 דונם בבעלות יהודית
- ^ 2.0 2.1 נתוני סקר הכפרים 1945 המנדטורי. היהודים הם תושבי היישובים שהוקמו על קרקעות שנרכשו מתושבי הכפר.
- ^ משה ברוור, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל" (מרחבים 2, קובץ מרחבים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 1975, 72-81)
- ^ "מעשה ברופא (אחד) בפיגא, שהיה הולך למדינת הים והייתה לו שומרת יבם, ולו אח קטן. משום ר' אלעזר בן צדוק אמרו: תחלוץ, שמא יארע בו דבר ונמצאת זקוקה לבם" (תוספתא יבמות פ"ו, ה"ז) כמו כן, האזכור על "מי פיגה" שהם "מי ביצים" - ויש שהסבירו זאת כ"מי ביצות".
- ^ רועי מרום, מלבס: הכפר ותושביו לפני הקמת פתח-תקוה, קתדרה 176, 2020, עמ' 59
- ^ אש בסביבות פתח-תקוה, דבר, 27 באוגוסט 1936
כדורים עפו מעל כפר סירקין, דבר, 11 באוגוסט 1936
מפעולת הכנופיות אמש, דבר, 16 בספטמבר 1936 - ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה : דביר, תשס"ד 2004, עמ' 145
- ^ 8.0 8.1 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 166–168, עמ' 190
- ^ ההשתוללות בפתח-תקוה נמשכת, דבר, 21 במאי 1947
- ^ הסתערות על מאורת השודדים בסביבת פ"ת, דבר, 22 במאי 1947
- ^ אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך שני, עמוד 10
39636681פג'ה