כפר אברהם
 | |
| אחד משרידיו האחרונים של הכפר ברחוב אורבך | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | פתח תקווה |
| תאריך ייסוד | מרץ 1932 |
| שכונות נוספות בפתח תקווה | |
כפר אברהם היה מושב עובדים מיסודו של הפועל המזרחי בארץ ישראל, נוסד בשנת תרצ"ב מרץ 1932[1]. המושב צורף לפתח תקווה בשנת 1952[2] וכיום הוא מהווה שכונה בצפונה של העיר.
מיקום ותיחום גאוגרפי
גבולות הכפר:
- במזרח- דרך ירושלים (כביש 40).
- בצפון- רחוב הרב הרצוג - החל מצומת גנים במזרחו ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
- במערב- מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
- בדרום- רחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
נהוג לראות שכונות נוספות כחלק משכונת כפר אברהם המודרנית אם כי הן לא היוו חלק מהכפר ההיסטורי, אלא השלמת המרקם האורבני עם חיבורו של המושב לתוך העיר ועם התפתחות העיר צפונה:
- קריית הרב סלומון - צפונה לרחוב הרצוג.
- חן הצפון - צפונה לקריית הרב סלומון.
- תקומה - דרומה לרחוב ריינס.
- שיכון הפועל המזרחי ותיקים / תורה ומלאכה / תורה ועבודה
- חצרות גנים צפון מזרח לקריית הרב סלומון
מפה
- 1 צומת הרחובות שטמפפר (הרחוב השמאלי) הרצוג (הרחוב הימני) והירקונים (המשכו של רחוב שטמפפר).
- 2 רחוב ריינס. בית הכנסת על שם הרמב"ם. מול בית הכנסת נמצאים כמה מבנים שהם זכר לכפר הישן, אחד מהם מופיע בתמונה הראשונה.
- 3 רחוב רמח"ל. המקום בו עמדה פעם רפת המושב. כיום מקומו של בית הכנסת "עלומים".
- 4 ישיבת תורה ומלאכה. כיום הישיבה הטכנולוגית כפר אברהם.
- 5 שטח ההתיישבות של קבוצת רודגס שעליו הוקם לאחר מכן "מוסד עלייה". כיום בית ספר המשתייך לרשת אמי"ת.
- 6 צומת גנים: צומת הרחובות הרצוג וירושלים (הרחוב האנכי).
- 7 האדמות שהוענקו למתיישבים לצד דרך ראש העין, עליהם מתנהל המשפט.
- השטחים הצהובים: מרכז ההתיישבות במושב.
- השטחים האדומים: שטחים שיושבו במהלך השנים הבאות.
- השטחים הכתומים: שטחי השכונות הסמוכות שנחשבות כחלק מהשכונה.
מקור השם
הגרסה העממית והנפוצה למדי גורסת שמקור השם בטעות. המושב נקרא על שם הרב ד"ר יעקב אריה אדולף סלבנדי והמייסדים חשבו שהשם אדולף הוא כינוי לאברהם. לימים המתיישבים הבינו את הטעות אך השם נשאר. גרסה עממית נוספת היא שהכפר נקרא על שמו של אברהם אבינו.[דרוש מקור]
היסטוריה
בשנת 1913 רכש פאול נתן לכבודו של הרב ד"ר יעקב אריה סלבנדי כשמונה מאות דונם אדמה בקרבת הכפר הערבי פג'ה, מערבי שנודע בשם אבו כישכ. סלבנדי ביקש להקים במקום מוסד לילדים יתומים והמקום כונה על שמו "אדמות סלבנדי". את תוכניותיו של סלבנדי קטעה מלחמת העולם הראשונה והוא הספיק להקים במקום רק בניין ובאר מים אחת, ככל הנראה בדרום-מזרח צומת הרחובות ריינס, שטמפפר, הרצוג של היום.
לאחר מלחמת העולם הראשונה מינה סלבנדי את פרופ' פיק, מראשי תנועת המזרחי בגרמניה אפוטרופוס על האדמות והלה אפשר לקבוצת רודגס להתיישב על חלק מהאדמות עד מעברם לנקודת יישוב הקבע שלהם.
בשנת 1932 הוחכרו חלק מהאדמות ל-25 מתיישבים דתיים שהקימו במקום מושב עובדים דתי שנקרא בתחילה "מושב סלבנדי"[3]. המתיישבים היו חלוצים דתיים ששהו אז בפתח תקווה ובמושבות סמוכות והשתייכו לקבוצות שח"ל, הרב ריינס, וחת"ם סופר של הפועל המזרחי. בנוסף היו בהם מספר חברים מקבוצת רודגס, שלוש משפחות שהגיעו ממחנה ישראל ושתי משפחות שהגיעו מכפר חיטים שננטש. על פי חוזי החכירה שנחתמו עם חברת "סלבנדי מושב עובדים" קיבל כל מתיישב בזכות העוברת בירושה, 3 דונמים בכפר למגורים, רפת, לול וגידולי ירקות ועוד כ-13 דונם לצורך עיבוד חקלאי (גידולי שדה או מטעים) מחוץ למושב בצידי הדרך שמובילה לראש העין.
למתיישבים הראשונים הוקמו מספר צריפים גדולים ומקלחת ציבורית (היכן שעומד היום בית כנסת עלומים). בהדרגה הובאו ליישוב פרות והוקמה רפת מרכזית. המים לעיבוד חקלאי סופקו בידי חברת הירקון. לאחר זמן לא רב הוקמו צריפים לכל משפחה. בשנת 1941 הועברו האדמות מידי חברת סלנבדי לידי הקרן קיימת לישראל ללא תמורה. בשנת תש"ב בנתה הסוכנות היהודית לכל משפחה מבנה קשיח שכלל שני חדרים ומטבח ולאחר זמן כל משפחה הוסיפה מבנה שירותים. הוקמה מחלבה בה ריכזו את החלב שנמכר לתנובה. תקופה מסוימת החזיקו אנשי כפר אברהם חנות למכירת חלב בתל אביב. הוקם צריף במרכז המושב ששימש לבית כנסת ובו גם התקיימו אסיפות החברים ונבנה מבנה בית ספר בקצהו הצפון מערבי של השכונה אשר כיום משמש כגן ילדים. בסמוך לגן הילדים הוקם מפעל "נקניק הכפר" שהיה מפעל לנקניקים שבמשך שנים ארוכות משך אליו קונים אדוקים מכל הסביבה וייצר נקניקים על פי מתכונים שהובאו במיוחד מגרמניה על ידי הנס יעקב. לתפקיד רב המושב נבחר הרב דוד סלומון ששימש גם כרב של עין גנים וכראש חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי.
הבניינים והשטח של קבוצת רודגס הועברו לידי הסתדרות נשי המזרחי באמריקה שהקימה עליהם מוסד חלוצי-דתי-חקלאי לקליטת בני נוער מחוץ לישראל, שנקרא מוסד עלייה, שהפך בהמשך לחלק מרשת אמי"ת.
יצחק בן עמי כתב בזכרונותיו על כפר אברהם של אותם הימים:
- "תושבי כפר אברהם היו שייכים לקבוצת רודגס שקיבלו את הכשרתם בגרמניה ומשם נשלחו לקיבוצים ולמושבים של התנועה [של הפועל המזרחי] [...] חיינו שם חיים צנועים שהיו קשים מאוד לאבי ולאימי, אבל בשבילי אלו היו ימי הילדות הקצרים והיפים בחיי. המשפחות האשכנזיות מגרמניה היו מאוד טובים אלינו. בכפר היו הרבה מוסדות חינוך [...] כל הנערים לבשו תלבושת אחידה, חולצה כחולה ומכנסיים אפורים. היו לנו חיים נפלאים בחיק הטבע - הטיולים, גידול ירקות, עבודה בלול, גידול עזים, טיפול רפואי וכו'."
במלחמת העצמאות סבל המושב מהפגזות קשות של הצבא העיראקי בשל קרבתו לשומרון. בני המושב השתמשו במבנה האבן של בית הכנסת שנקרא על שמו של הרמב"ם כמקלט. במהלך המלחמה פגעה בבית הכנסת פצצת מרגמה פגיעה ישירה אך לא היו נפגעים בנפש.
הכפר כיום
החל בשנות השישים התחילה העיר הסמוכה, פתח תקווה, "לנגוס" בכפר. הדבר הצריך את חיסול המערכת החקלאית. במהלך השנים הבאות נהרסו מרבית בתי הכפר המקוריים. מבנה בית הכנסת הורחב ושופץ, מבנה בית הספר נהרס ועל חורבות הרפת נבנה בית הכנסת עלומים שהקימו צעירי המושב ומשתייך לזרם ישראל הצעיר.
עד מהרה הפך הכפר לחלק מהעיר שהלכה וסגרה עליו. בשנות השבעים הפך הכפר לחלק רשמי מהעיר, מה שהאיץ עוד יותר את הפיתוח מסביבו ואת בניית השכונות הסמוכות. בכפר נשארה "מועצת הכפר" שמתפקדת כגוף תת-מוניציפלי ונבחרת אחת לכמה שנים. מהצביון המקורי של המושב נותרה בעיקר האוכלוסייה הדתית והחוק שמחייב בנייה כפרית נמוכה.
בשנת 1988 צולם בכפר הסרט הקיץ של אביה על פי ספרה הידוע של גילה אלמגור. הסרט הוא אחד התיעודים היחידים למראה אותנטי של בתיהם של המתיישבים המקוריים. במהלך שנות התשעים נהרסו סופית רוב הבתים ונותרו רק בתים אחדים. את הבתים הצנועים, הפרדסים והשדות החליפה בנייה צפופה יותר של וילות ובתים פרטיים.
בטבת תשס"ט נחנך באולם שליד בית כנסת הרמב"ם קיר זיכרון למייסדים. על הקיר מופיעות תמונות של המייסדים ומתקופות של הכפר וכן רשום תיאור מקוצר של תולדות המקום והמוסדות שפעלו בו.
משפט הירושה
בשנת 1981 נרשמו הקרקעות במרשם המקרקעין על שם הקרן הקיימת לישראל ובית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שחוזה החכירה של המתיישבים נותר בתוקף ולא ניתן לשנותו אלא בהסכמת המתיישבים[4]. על פי הסכמה עם עיריית פתח תקווה הייתה כוונה לשנות את ייעוד הקרקעות החקלאיות לבנייה ולפצות את המתיישבים על פי החלטה 727 של מינהל מקרקעי ישראל. אולם בעקבות בג"ץ הקרקעות נדרשו המתיישבים למסור לידי המדינה את הקרקעות על פי החלטה 969, שקבעה שעל בעלי קרקע חקלאית שייעודה שונה להשיבה למנהל ללא שהושגה הסכמה על פיצוי[5]. יורשי המתיישבים פנו לבג"ץ בדרישה לקבל פיצוי בעת שינוי ייעוד הקרקע אולם בג"ץ דחה את עתירתם והפנה אותם לבית המשפט המחוזי לבירור טענותיהם על זכויות באדמות[6].
קישורים חיצוניים
- כפר אברהם, אתר תנועת העבודה הישראלית
כנוס עולי מבצע עזרא ונחמיה בכפר אברהם, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 2:58)
כפר אברהם (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956
- ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004(הקישור אינו פעיל, 29 בנובמבר 2021)
- ^ מודעה על אספה כללית - מושב סלבנדי, דבר, 4 באוקטובר 1935
- ^ ה"פ (תל אביב-יפו) 152/94
- ^ שמואל דקלו, בעלי קרקע בשכונת כפר אברהם בפתח-תקוה עתרו לבג"ץ נגד סילוקם ללא פיצוי, באתר גלובס, 5 באפריל 2005
- ^ בג"ץ 3209/05 צבי גולדרייך ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, ניתן ב־י"ב בטבת התשס"ז
36073610כפר אברהם