מושבה
מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.
ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".[1]
תולדות
פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם לכן קמה התיישבות דומה בגיא אוני (ראש פינה) על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת. בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה, אנשי "חיבת ציון", המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). בשנים שלאחר מכן חידשו העולים חובבי ציון את המושבה פתח-תקוה (שנעזבה בינתיים) והקימו מושבות נוספות כמו חדרה, נס ציונה, גדרה ורחובות.
מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן.
מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה מבחינה כלכלית. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר ניסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועוינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן.
תמיכת הברון
המושבות ניצלו מהתמוטטות כלכלית בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. רוטשילד, שכונה "הנדיב הידוע", לקח תחת חסותו את רוב מושבות חובבי ציון. הוא השקיע בהן כספים רבים בפיתוח תשתיות ושירותי הציבור, בחקלאות מתקדמת ובתעשייה (במיוחד ביקבים). רוטשילד גם רכש אדמות נוספות והקים מושבות חדשות ברחבי הארץ, בהן מזכרת בתיה (עקרון), באר טוביה (קוסטינה) ומטולה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, ואף התבססו וגדלו היטב, אולם נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מושבות אלו נודעו כ-"מושבות הברון".
מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש אך כל פעולותיה בארץ - כולל ההתיישבות באזור הגליל התחתון והקמת המושבות הנוספות בשנת 1901 - כפר תבור (מסחה), יבניאל (ימה), אילניה (סג'רה), מנחמיה (מלחמיה) - מומנו ונוהלו על ידי הברון רוטשילד.
מושבות נוספות הוקמו בארץ בתקופות העלייה השנייה (בעיקר בגליל), השלישית (למשל בנימינה), הרביעית (רמת גן, הרצליה ואחרות), החמישית (נתניה, נהריה) וכן הלאה.
מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושירותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.
המושבות העבריות, בשנים 1881-1914[2]
| ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
המושבה | ארגון יוזם או מיישב | שנת הקמה | תושבים 1914 | דונמים שטח 1914 | מידע על קרקעות | |
בית גן | יק"א | 1903 | 100 | 4,549 | רכישות במשך התקופה | |
בני יהודה | בני צפת | 1898 | 50 | 3,200 | ניסיון התיישבות מ-1886 | |
בת שלמה | פקידות הברון | 1889 | 1,150 | 30,668 | ~ | |
גבעת עדה | יק"א | 1903-1904 | 70 | 5,000 | ~ | |
גדרה | ביל"ו וחובבי ציון | 1884 | 200 | 5,632 | ~ | |
הר-טוב | חובבי ציון בבולגריה | 1895 | 75 | 4,670 | (כולל חוות גולדברג) | |
זכרון יעקב | חובבי ציון ברומניה | 1882 | 871 | 7,194 | בחסות הברון מ-1883 | |
חדרה | חובבי ציון ברוסיה | 1891 | 450 | 31,355 | ~ | |
יבנאל | יק"א | 1901 | 300 | 24,422 | רכישות | |
יסוד המעלה | חובבי ציון בפולין | 1883 | 225 | 12,228 | בחסות הברון ב-1887 | |
כפר סבא | בני פתח תקוה ופועלים | 1913 | 50 | 7,231 | נרכשו ב-1892 | |
כפר תבור | יק"א | 1901 | 200 | 16,023 | רכישות | |
כנרת | יק"א | 1908 | 35 | 5,572 | רכישות | |
מוצא | לשכת 'בני ברית' בירושלים | 1892 | 40 | 1,100 | ~ | |
מצפה | יק"א | 1908 | 50 | 3,240 | רכישות | |
מנחמיה | יק"א | 1901 | 200 | 9,477 | רכישות | |
משמר הירדן | בני צפת ופועלים | 1890 | 125 | 7,596 | בחסות יק"א ב-1897 | |
מחניים | חובבי ציון בפולין | 1898 | (67, עד 1902) | 5,857 | נעזבה ב-1902, הקרקעות עובדו על ידי אנשי ראש פינה | |
מטולה | פקידות הברון | 1896 | 325 | 16,907 | ~ | |
נס ציונה | ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים | 1887-1888 | 200 | 2,793 | חוות לרר, יוזמות הלפרין, מ-1887 הצטרפות פועלים | |
סג'רה | יק"א | 1903 | 200 | 17,717 | (כולל קרקעות החווה שהוקמה ב-1899) | |
עין זיתים | חובבי ציון ברוסיה | 1891 | 25 | 6,016 | בחסות הברון ויק"א עד 1904 | |
עקרון | פקידות הברון | 1883 | 350 | 12,723 | ~ | |
עתלית | יק"א | 1903 | 50 | 6,800 | ~ | |
פתח תקוה | בני ירושלים | 1878 | 2,500 | 23,837 | ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון | |
קסטינה | חובבי ציון ופועלים | 1896 | 150 | 5,622 | לראשונה ב-1888 וננטשה | |
ראש פינה (גיא אוני) | חובבי ציון ברומניה | 1882 | 650 | 20,102 | בחסות הברון ב-1883 | |
ראשון לציון | חובבי ציון ברוסיה ופועלים | 1882 | 850 | 11,402 | בחסות הברון מ-1883 | |
רחובות | חובבי ציון מפולין ופועלים | 1890 | 800 | 14,913 | ~ | |
שפייה (מאיר שפייה) | פקידות הברון | 1890-1891 | 128 | 8,518 | ~ |
במדינת ישראל
מדינת ישראל לא הכירה במושבה כ"צורת יישוב מוכרת", ולכן רוב המושבות הוכרזו לאחר קום המדינה כרשויות מקומיות - במעמד של מועצה מקומית או עירייה. אי ההכרה במושבות כצורת יישוב, גרמה להסבתן לרשות מקומית - יצרה מציאות של עשרות כפרים המנוהלים על ידי "מועצה-מקומית". צורת מינהל זו נועדה עבור עיירות: (כנרת, מנחמיה). רק מושבות מעטות, קטנות, הוכרו ככפרים: (מצפה, אילניה, יקנעם). אך כיוון ש"מושבה" איננה "צורת יישוב מוכרת", הם נקראו מעתה מושבים, צורת היישוב הדומה ביותר למושבה.
עם השנים, רוב המושבות הקטנות התפתחו או התרחבו לכדי ערים (כמו נתניה וחדרה), או צורפו ליישובים סמוכים גדולים יותר (כמו גבעת עדה, כפר אהרון, פרדס חנה-כרכור ובית-גן).
ראו גם
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב |
לקריאה נוספת
מחקרים
- רן אהרנסון, הבארון והמושבות: ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בראשיתה 1890-1882, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990.
- מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981.
- יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף הארץ, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
- יפה ברלוביץ, יוסף לנג (עורכים), לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- חיים גבתי, מאה שנות התיישבות, א-ב, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
- Ran Aaronsohn, Rothschild and modern Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield, Lanham-Boulder-New York, 2000, 330 pp.
- Yossi Ben-Artzi, Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1997, 334 pp.[3]
- מאמרים
- רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מ' אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א', ירושלים: יד בן-צבי, עמ' 84-25.
- דן גלעדי, הבארון, הפקידות והמושבות הראשונות בארץ-ישראל – הערכה מחדש, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 68-59
- יהושע קניאל, הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, אוקטובר 1978, עמ' 53-26
- אשר סולל, ספרי האחוזה הפנימיים של המושבות בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 83-74
- יעקב שביט, תקנות המושבות הראשונות: מתקנות 'הקהל' לנסיון באוטופיה מעשית, קתדרה 72, יוני 1994, עמ' 62-50
- יאיר זלטנרייך, מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א, קתדרה 120, יוני 2006, עמ' 134-107
ספרות יפה והדרכה
- רן אהרנסון, לכו ונלכה: סיורים במושבות הראשונות, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 2004.
- זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1996.
- שולמית לפיד, גיא אוני, כתר ספרים, 1982; ובעקבותיו הסרט בבימוי דן וולמן, גיא אוני.
קישורים חיצוניים
- מוזאון המושבה בכפר תבור, באתר המוזיאון
הערות שוליים
- ^ רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, עמ' 83.
- ^ הנתונים הם אומדן שאינו מלא או מופרז, על פי המחקרים: רן אהרונסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 84-25. יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף הארץ, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 1988, עמ' 47-15.
- ^ ביקורת: יוסי כץ, על מקומה של המושבה כדגם להתיישבות, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 187-185