מאה שערים
ערך זה עוסק בשכונה בירושלים. אם התכוונתם לשכונה בתל אביב או ספר בשם זה, ראו | מאה שערים | |
|---|---|
| מידע | |
| עיר | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1874 |
| על שם | משום שמייסדיה מנו מאה חברים |
מאה שערים היא שכונה חרדית ותיקה במרכז ירושלים, בקרבת מרכז העיר והעיר העתיקה. זו אחת השכונות היהודיות הראשונות, שנבנו מחוץ לחומות ירושלים העתיקה.
תוכן עניינים
ייסוד השכונה
מייסדי השכונה
מאה שערים הייתה השכונה החמישית שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, והייתה אז הגדולה והמרוחקת ביותר. הוקמה בידי אנשי היישוב הישן היוצאים מהעיר העתיקה. קדמו לה משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה ובית דוד.
השכונה נוסדה על ידי "חברת בוני ירושלים". קבוצת המייסדים כללה את בן-ציון ליאון, יוסף ריבלין ויואל משה סלומון שהיה ממקימי שכונות נחלת שבעה ובית דוד. בראש הקבוצה עמדו הרב שלמה זלמן בהר"ן והרב שמואל הומינר, שבנה בה את הבית הראשון והיה הראשון שהעז לעבור לגור שם גם בלילה. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת ממספר שכונות שנבנו אז על ידי התאגדות תושבים שביקשו להקים בתי מגורים בתנאים חברתיים וכלכליים נוחים. מאה חברי האגודה היו רחוקים מלהיות בעלי אמצעים – ברובם התפרנסו מכספי החלוקה, ולכן, ככל הנראה, רכשו לעצמם מגרש מרוחק יחסית מדרך המלך של אותה תקופה – רחוב יפו, שבסביבתו הקרובה היו מחירי הקרקעות גבוהים יותר. הקרקע נרכשה בשלושה שלבים מערביי הכפר ליפתא, סה"כ כ-32 דונם.
מייסדי השכונה בחרו לה שם מפסוק מפרשת תולדות, שהייתה פרשת השבוע בזמן ייסוד החבורה: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (בראשית, כו, יב), וכן משום שמייסדיה מנו מאה חברים.[1] השם נבחר גם כיוון ש"מאה שערים" שווה בגימטריה ל-666. מספר זה מסמל, על פי הגר"א, שמקימי השכונה היו צאצאי תלמידיו, את משיח בן יוסף וקיבוץ גלויות.[2]
הקמת השכונה והתפתחותה
מתכנן השכונה היה האדריכל והארכאולוג הגרמני תושב ירושלים קונרד שיק. באייר ה'תרל"ד הונחה אבן הפינה לשכונה ובראש חודש כסלו ה'תרל"ה הושלמה בנייתם של עשרת הבתים הראשונים בשכונה. בה'תרמ"א חגגו את חנוכת השכונה כולה, ובמהלכה הוגרלו בתי השכונה בין חברי הקבוצה.
בשנת ה'תר"ן כללה השכונה 200 בתים וכ-800 תושבים, ושלוש שנים לאחר מכן עלה מניין הבתים ל-300 ומספר התושבים לכ-1,500, כתוצאה משיעור הילודה הגבוה וגלי העלייה ממזרח אירופה. הגידול המהיר באוכלוסייה פגע בסטנדרטים התברואתיים והיא הפכה למקום מגורים צפוף ומוזנח. לכך תרמה גם העובדה שלאחר מלחמת העצמאות וחלוקת ירושלים הייתה השכונה לשכונת ספר הסמוכה לגבול הירדני.
ניהול השכונה הופקד בידי ועד אשר מנה 7 חברים ואכף את התקנון הנוקשה של השכונה. בצד הקפדתו היתרה על ניקיון השכונה וקביעת תקנות באשר לניקוז מים באמצעות מרזבים אל בורות המים, דאג הוועד גם לשמר את אופייה האדוק בתקנות מסוג "אסור להשכיר דירה למי שאינו מוחזק לישראל כשר". כדי למנוע חשש שברבות הימים ישתנה אופי האוכלוסייה, נקבע מראש כי התקנות הן לדורות ואין לשנותן.
כרבני השכונה כיהנו, בין השאר, הרב שאול חיים הלוי הורוויץ שייסד את ישיבת מאה שערים יחד עם הרב זרח ברוורמן וכיהן כרב השכונה וראש הישיבה בשנים (ה'תרמ"ה-ה'תרס"ה), וכן בן אחותו הרב יוסף גרשון הורוויץ שכיהן בתפקידים אלו כ-46 שנים (ה'תרס"ה-ה'תשי"א).
בשנים האחרונות מתרבות החנויות בשכונה ורחוב מאה שערים הפך לשדרת מסחר[3]. ישנם המנסים להיאבק בתופעה ולמנוע מכירת דירות לבתי עסק.
מבנה השכונה
בתי השכונה נבנו במקור כחומה רציפה, מטעמי ביטחון, וקירותיהם החיצוניים מקיפים חצר פנימית גדולה. כמו בעיר העתיקה באותם ימים, השערים נסגרו עם רדת הלילה ונפתחו שוב עם בוקר. בחצר מוקמו בורות המים המרכזיים של השכונה. עם גידול אוכלוסיית השכונה נבנו בתים נוספים בתוך אותה חצר, כך שאיבדה במידה רבה את אופייה המקורי.
כחלק מגידולה של השכונה נבנו סביבה "שכונות לוויין", ובהן בתי ורשה, בתי אונגרין, בתי נייטין, בית ישראל. סביב השכונה נבנו שכונות, קריות ושיכונים חרדיים נוספים. הכיכר המרכזית באזור היא כיכר השבת, המחברת את מאה שערים עם שכונת גאולה הסמוכה. השכונה סובלת מהזנחה, צפיפות ולכלוך, המעיבים על איכות החיים בה. לאחרונה מסתמנת מגמה של שיפוץ והרחבה של בתים בשכונה תחת פיקוח עיריית ירושלים והמועצה לשימור אתרים.
אוכלוסיית השכונה
השכונה מורכבת כיום מרוב מוחלט של חרדים המשתייכים לזרמים שונים, בעיקר חסידים וליטאים, וכוללת עשרות ישיבות, בתי כנסת וכוללים. נכון ל-2016, מתגוררים בה כ-9,400 בני אדם.[4]
לצד נוכחות של חסידויות הקשורות לאגודת ישראל, כגון חסידות קרלין וחסידות סלונים, מהווה השכונה גם מעוז של הקהילות המשתייכות לעדה החרדית: תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק, סאטמר ועוד, וכן נטורי קרתא. קבוצות אלה מוכרות בהתנגדותם החריפה למדינת ישראל ולציונות. הן בחרו בדרך חיים של הסתגרות והתבדלות, כמעין "גטו" מרצון. אנשי העדה החרדית מארגנים לעיתים הפגנות נגד "השלטון הציוני" על רקע נושאים כמו חפירות קברים עתיקים על ידי ארכאולוגים, גיוס בני ישיבות לצה"ל ואי שמירת השבת בעיר.
מאבק על טוהר השכונה
אופייה המיוחד של השכונה מושך קבוצות תיירים הבאים להתרשם ממנה או לקנות ספרי קודש, תשמישי קדושה ויודאיקה בחנויות ברחובה הראשי. ביקורים אלה גורמים לעיתים לחיכוכים בין המבקרים לבין חלק מהתושבים, המתנגדים בעיקר לכניסת נשים בלבוש בלתי צנוע. בשבתות וחגים סגורה השכונה לכניסת כלי רכב. חברת אגד אינה נכנסת לשכונה עקב הפגנות של מיעוט קיצוני הטוען שהחברה מחללת שבת.[5]
לקריאה נוספת
- יוסף יואל ריבלין, מאה שערים, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער - המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ז.
- גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), מאה שערים וסביבתה, אריאל, 163-164, תשס"ד, עמ' 121–135.
קישורים חיצוניים
ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.
*חדשות ממאה שערים "meah shearim news"
- בנימין קלוגר, מאה שערים שלי, באתר אוצר החכמה
- בנימין קלוגר, מאה שערים ושכונותיה, באתר אוצר החכמה
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר", עמ' 154–157, 220-219.
- זאב וילנאי, נחלת שבעה ומאה שערים, דבר, 22 באפריל 1959
- ברוך גיאן, ברוך הבא: סתם יום שישי במאה שערים, בבלוג "עונג שבת", 2 בדצמבר 2012
- זיכרונות מאה שערים
- כרמית ספיר-ויץ, מאה שערים: מטר מכאן, ועולם אחר, באתר ynet, 4 בינואר 2007
הערות שוליים
- ↑ אזיען, עברי אנכי, 24 בנובמבר 1876.
- ↑ 'ליקוטי הגר"א' וכן 'באר יצחק', ובביאור הגר"א על "תיקוני זוהר חדש" דף ה'. המקורות מובאים בספר 'מוסד היסוד' בהערות שוליים בעמוד 204-205
- ↑ יצויין כי רחוב מאה שערים אינו בתוך השכונה, וגובל עם צדו החיצוני
- ↑ שכונת מאה שערים, האתר הרשמי של עיריית ירושלים
- ↑ באוקטובר 2011 פסק בג"ץ כי בשכונה לא תתאפשר עוד הקמת גדרות, מתיחת בדי יוטה או הצבת סדרנים פרטיים, כדי לאכוף הפרדה בין גברים לנשים, וכי ימונה איש קשר בין המשטרה לתושבים, שירכז תלונות שיופנו בעניין.
| שכונות חרדיות בירושלים | ||
|---|---|---|
| תחילת היציאה מהחומות, לפני 1890 | בית ישראל • בתי ויטנברג • מאה שערים | 
|
| בנייה בתקופה הטורקית, מ-1890 | בתי אונגרין • בתי הורנשטיין • בתי ורשה • בתי נייטין • בתי ברוידא • בתי ראנד • זיכרון משה (התחרדה) • חצר שטרויס • שכונת אחווה (התחרדה) • גבעת שאול (התחרדה) • כרם אברהם (התחרדה) • שערי חסד • רוחמה | |
| בנייה במנדט הבריטי | בתי מונקאטש • גאולה • מחניים • סנהדריה • שיכון פאג"י • תל ארזה (התחרדה) • מקור ברוך (התחרדה) | |
| בנייה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים | בית וגן (התחרדה) • קריית אונסדורף • קריית מטרסדורף • קריית צאנז • קריית שומרי אמונים • שיכון חב"ד • שמואל הנביא (התחרדה) • כרם • רוממה (התחרדה) | |
| בנייה ישראלית אחרי מלחמת ששת הימים | גבעת משה • הר נוף • סנהדריה המורחבת • נוה יעקב מזרח • עזרת תורה • קריית בעלז • רמת אשכול (התחרדה) • רמות פולין • רמת שלמה • רמות אלון (התחרדה) | |
| היציאה מן החומות | ||
|---|---|---|
|
| שכונת מאה שערים | ||
|---|---|---|
| אישים | שלמה זלמן בהר"ן • יוסף ריבלין • קונרד שיק • שמואל הומינר • שאול חיים הלוי הורוביץ • יוסף גרשון הורביץ • זרח ראובן ברוורמן • יצחק יעקב וכטפויגל • ישראל טויסיג |  |
| מוסדות ואתרים | בית מדרש תורה ויראה • שטיבלך מאה שערים • בית הכנסת אהל שרה • הישיבה הגדולה ותלמוד תורה מאה שערים • שוק מאה שערים • בית בערגער | |
| שכונות לוויין | בתי אונגרין • בתי נייטין • בתי ורשה | |
| ערכים נוספים | ועד מאה שערים • נטורי קרתא | |
