מושב
מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושב מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל.
רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי), אך מבחינה קניינית – האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים במעמד בר רשות ולמטרת חקלאיות בלבד.
צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשלושה סוגים, בהתאם לסוג השותפות:
- מושב שיתופי
- מושב עובדים
- מושב עולים
מושב עובדים
מושב עובדים הוא מסגרת שיתופית להתיישבות, בה מהווה המשפחה יחידה כלכלית אוטונומית, הן בתחום הייצור והן בתחום הצריכה. במושב עובדים כל חבר עובד במשק משלו. המסגרת השיתופית באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורכי רישום, ובערבות הדדית. כמו בכל צורת התיישבות, גם כאן נשמר ההיבט הציבורי של הקהילה.
רוב המושבים בארץ הם מושבי עובדים. מושב העובדים הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921, בידי אנשי העלייה השנייה, שחיפשו להקים מסגרת חיים שיתופית המאפשרת יותר עצמאות לתא המשפחתי ולחבר מאשר בקיבוץ, הגרעין המייסד הגיע ברובו מדגניה א' וכנרת. צורתו המפורסמת של המושב נהלל, שתוכנן בידי ריכרד קאופמן, ממחישה את האופי המייחד את מושב העובדים מבין צורות ההתיישבות הכפריות האחרות: הוא בנוי בצורה מעגלית, וליד כל בית, מבין 75 הנחלות המצויות בו, משתרעת חלקה חקלאית צמודה. במבט מלמעלה מתקבלת כעין צורת 'שמש', כאשר במרכז מצויים מבני הציבור, מסביבם הבתים, ובשטח הרחב העוטף אותם – החלקות החקלאיות.
רעיון מושב העובדים היה תצריף של מספר צורות התיישבות שקדמו לו.[1] בין היתר: הקבוצה - כצורת ישוב שיתופית; המושבה – כצורת התיישבות כפרית אינדיבידואלית; הקואופרציה לפי תוכנית פרנץ אופנהיימר (שנוסתה ללא הצלחה במרחביה) – הודות למרכיב הקואופרטיבי המסוים שהיה בה ולאי-שוויון שנוצר במהלך הזמן בהתאם לכושר עבודה ויוזמה; מושב פועלים (כמו זה של עין גנים ועוד יותר נחלת יהודה שהוקם ביוזמת ברל כצנלסון) – ובו משקי עזר לפועלים במושבות; והקולקטיב החקלאי בחוות סג'רה.
רעיון מושב העובדים נהגה, בין היתר[1] על ידי האגרונום ומנהל חוות בן שמן וחולדה יצחק וילקנסקי. הוא ערך ניסויים רבים בחקלאות וכלכלה חקלאית ופיתח רעיונות שהתאימו להתיישבות משפחתית. הוא שלל לחלוטין התיישבות שיתופית (קבוצה) והטיף לפועלים שעבדו תחתיו בחוות בן שמן וחולדה, לעבור מ"כיבוש העבודה" ל"כיבוש הקרקע" אך ורק בדרך של התיישבות משפחתית. גם לא"ד גורדון הייתה השפעה על הפועלים בכיוון זה. את הרעיונות סיכם וילקנסקי במאמרים שפורסמו בעיתון הפועל הצעיר. בשנת 1914 פרסם ברל כצנלסון תוכנית שנקראה "לייסוד מושבי פועלים". על אף שמה, תואמים הרעיונות המתוארים בה כמעט לגמרי את עקרונות מושב העובדים. בשנת 1912 הגיעה לכנרת קבוצת האיכר הצעיר, בהנהגת אליעזר יפה. לאחר שמצאה שצורת הקבוצה הקולקטיבית אינה מתאימה לה, ניסח יפה ב-1915 את "החוברת ליסוד מושבי עובדים", אותה פרסם רק ב-1919. בחוברת זו נוסחו לראשונה באופן מעשי עקרונות מושב העובדים, כפי שלוקטו מכלל מקורות ההשפעה. עקרונות היסוד כפי שנוסחו בחוברת, ואשר לפיהם הוקמה נהלל (מושב העובדים הראשון) הם:
- קרקע לאומית: מקימי המושב ראו לנגד עיניהם כיצד האדמות אצל הערבים חולקו בכל דור מחדש, בין בני המשפחה, וכך הלכו וקטנו החלקות עד שהיה קשה כלכלית להתקיים מהן; לכן הוחלט שהקרקע במושב תהיה שייכת למוסדות הלאומיים, ניתן יהיה להחכירה למעבד הקרקע בלבד והיא תעבור מדור לדור מבלי אפשרות לחלקה שוב.
- עבודה עצמית: על מנת למנוע מצב שבו נוצר מעמד של פועלים, כנגד מעמד של מעסיקים - נקבע כי במושב אסור להעסיק עובדים חיצוניים במשק החקלאי. מאוחר יותר כאשר הוקמה מעברה בסמוך לנהלל ונוצר צורך למצוא מקומות תעסוקה עבור תושביה שונה סעיף זה.
- משק חקלאי מעורב: נקבע כי בכל משק יהיה מגוון של ענפים חקלאיים וזאת על מנת למנוע תלות בענף אחד ועונתיות.
- עזרה הדדית: חברי המושב יתגייסו כדי למנוע מהפרט להיכשל.
- אחריות וערבות הדדית: מטרתו של סעיף זה לאפשר לגייס אנשים וכספים למפעלים ציבוריים (קניית כלים חקלאיים גדולים לשימוש הכלל לדוגמה).
- קנייה ומכירה משותפת: נקבע כי החקלאים יקנו וימכרו את מוצריהם במשותף.
ועדת ניר, שנבחרה בוועידה החקלאית השלישית של הסתדרות הפועלים החקלאיים הגישה לאישור המועצה החקלאית שהתקיימה בגן שמואל ב 3–5 במרץ 1927 (תרפ"ז), את חוקת משקי העובדים,[2] בפרק א – העיקרים היסודיים של המושב נקבעו הכללים הבאים:
- שלילת קניין פרטי של המתיישב בקרקע ושייכותה ללאום.
- עבודה עצמית.
- חברות המושב בחברת-העובדים.
- עזרה ואחריות הדדית במלוא היקפה.
- מקח וממכר משותף ומאוחד באמצעות מוסדות חברת-העובדים.
- סדור זכויות הקניין לפי חוקי חברת-העובדים.
- הנהלה עצמית של המושב בכל ענייניו, בשיתופם ובשוויון זכויותיהם של כל חבריו וחברותיו.
- חרות היחיד בענייני מדיניות, דת ומפלגה.
- בחירה עצמית של החברים.
- יישוב כל הסכסוכים בתחומי חברת-העובדים.
בפרק ב – המושב כיחידה קואופרטיבית. נקבעו הקשרים ההדדיים בין המושב לבין ניר שיתופי וכפיפות המושב ל"ניר". פרק ט' – תקנות נוספות ושינויי תקנות מחייב אישור "ניר" לכל שינוי בתקנות.
בשנים האחרונות הופשרו אדמותיהם של מושבים רבים, ונפתחו גם לשימושים אחרים, שאינם חקלאיים. כך אנו מוצאים כיום בעלי משקים מושבים שמשתמשים ומשכירים את שטחיהם למחסנים ואף למבני מסחר.
מושב שיתופי
ערך מורחב – מושב שיתופי
מושב שיתופי הוא מעין דרך ביניים בין הקיבוץ ההיסטורי לבין מושב העובדים. גם כאן, כמו במושב העובדים, מהווה המשפחה יחידה כלכלית אוטונומית, אולם בתחום הצריכה בלבד.
כיום, אין למעשה הבדל בין המושב השיתופי ההיסטורי לבין הקיבוץ השיתופי. החברים במושב השיתופי מאוגדים באגודה. בדומה לקיבוץ אדמות המושב, הכלים החקלאיים, הבתים והתוצרת החקלאית הם רכוש האגודה. כמו כן העבודה מתבצעת על פי סידור מרכזי ולכל משפחה ניתן "תקציב" לקיום ביתה על פי גודלה וצרכיה. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי ובדומה למושב העובדים, אין במושב השיתופי חדר אוכל משותף ולינה משותפת. לכל משפחה ישנה חלקת אדמה לשימושה הפרטי, עליה בנוי בית המגורים, וחשבון בנק פרטי, בו היא מנהלת את ענייניה כרצונה.
מושבי עולים
- ערך מורחב – מושב עולים
מושבי עולים הם מושבי עובדים[3] שהוקמו ביוזמת המדינה, בעיקר בשנים הראשונות לקיומה, ומטרתם הייתה יישוב עולים ביישובים חקלאיים. למושבי העולים מאפיינים שונים במקצת ממושבי העובדים הרגילים, משום שלא הוקמו על ידי קבוצות המאורגנות אידאולוגית – כי אם על ידי עולים שהופנו אליהם מטעם המדינה.
אזכורים בתרבות
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מושב |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מושבים |
- מיכל אורן, התפתחות רעיון מושב העובדים - R.Kark (ed.), The Land That Became, Studies in Historical Geography, 1989.
- רינה אידן, מנהלל לכפר-יהושע: התפתחות רעיון מושב העובדים ויישומו בשנות ה-20 בעמק יזרעאל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: מרדכי נאור
- מושב עובדים, באתר תנועת העבודה הישראלית
- מושב עולים, באתר תנועת העבודה הישראלית
- (עורך), עמק יזרעאל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג - 1993
- ישי גבע, ראשיתו של מושב העובדים, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 480-462
- מרגלית שילה, ניצני רעיון המושב – 'האכר הצעיר', הקבוצה האמריקנית בעלייה השנייה, קתדרה 25, ספטמבר 1982, עמ' 98-79
- אורי שפר, מושב-עובדים בנחלת-יהודה (תרע"ג - 1913), קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 106-85 (חסר: עמ' 98–99)
- יוסי בן-ארצי, חידוש בכל מחיר?, קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 184-183
- אורי שפר, האם ביטול בכל מחיר?, קתדרה 60, יוני 1991, עמ' 194-193
- רינה אידן, תכנון מושבי גוש תל מונד – יצירת דגם חדש של מושבי עובדים, קתדרה 78, דצמבר 1995, עמ' 121-107
הערות שוליים
26791563מושב