החברה לקניית אדמת יריחו

החברה לקניית אדמת יריחו הייתה מיזם משנת תרל"ב (1872) לקניית אדמות כיכר הירדן ליד יריחו מידי השלטונות העות'מאנים לצורך הקמת יישוב יהודי. בין יוזמי קבוצת הרכישה בארץ ישראל היו הרב מאיר אוירבאך, יואל משה סלומון, יהושע ילין, ישעיה אורנשטיין והרב בנימין סלנט. בחו"ל היו רבי חיים אלעזר וקס, יודא ליב קוזמיראק, משה מונטיפיורי, רבי נתן אדלר רבה של לונדון.

בשנת 1872 העמידה הממשלה העות'ומאנית למכירה פומבית שני שלישים מאדמת יריחו. הרקע לכך היה שהשלטון המרכזי החליט להטיל מס על הקרקעות. כאשר בקשו לגבות את המס מהאריסים אשר עיבדו את האדמות, הם הודיעו שהיות שהם נהנים רק משליש היבול, הם מוכנים לשלם רק שליש מהמס על האדמות. לפי כך הממשלה החליטה כי שני שלישים של השטח, השייך לבעלי האדמה, יועמד למכירה, וזאת היות שבעלי הקרקעות לא היו מוכנים לשלם את המס שנדרש מהם.

לרב וואקס מקאליש הייתה תוכנית רבת מעוף להתנחלות המונית של יהודי הגולה בארץ ישראל ולצורך כך ארגן חברת מניות. הצעה לקנות את אדמות יריחו נראתה מבטיחה ביותר. וקס השקיע מרץ רב ברכישת אדמות יריחו. חשוב לציין שאיסוף הכסף והעברתו לארץ היה כרוך באיסור מצד השלטון הצאר, שהיה ביחסי מלחמה עם הטורקים, הרב ווקס שילם שוחד לפקידים הרוסיים לשכנעם שאין מטרת הכסף לבצר את השלטון הטורקי.

וקס גייס את חותן בנו, ר' יהודה לייב קושמיראק מעשירי פולין, לקנות את שטחי יריחו, קושמירק השיב בחיוב והקציב לכך מאה אלף רובל. משה מונטיפיורי ביקש לעזור לקושמרק בקניית הקרקעות

השטח שעמד למכירה עמד להירכש על ידי אחד משני אישים: האחד, האפנדי מוסה פאשא אל חוסייני מנכבדי ירושלים, והשני, עשיר ארמני תושב מצרים. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה והחליטה כי היא תרכוש את השטח. הקבוצה הגיעה לידי הסדר כספי עם שני הרוכשים הפוטנציאליים. ואכן, השלטונות בירושלים אישרו את העסקה והשטח עמד להרשם על שם קבוצת היהודים מירושלים.

בתרל"ה נסעו בחשאיות הרב ח. א. וואקס עם ליב קוזמיראק לארץ ישראל לסיים המקח, קושמירק היה בגיל מבוגר מאד, ופתאום חלה, הרופאים המליצו לו שיחזור מיד לפולין.

ההסכם נשלח לאישור לשלטון המרכזי בקושטא. הסולטאן הטורקי בקש לדעת מהי הנתינות של קוני השטח ביריחו. ראשי הקבוצה, כמו ברכישות אחרות שנעשו בארץ ישראל הציעו לחברי הקבוצה כי האדמה תירשם על שם נתינים עות'מאניים, אך המשקיעים האירופאיים חששו לכספם וסירבו לכך שהקרקע תרשם על שם באי-כחם. כאשר הוברר לסולטאן כי רוכשי השטח הם זרים אירופאיים, הציע עבור השטח סכום העולה על זה שהוצעה על ידי הקבוצה מירושלים, ואדמת יריחו הייתה לאחוזת הסולטאן.

כבר בחרו שם למקום "פתח תקווה". מקור השם היה לקוח מספר הושע: ”וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"” (ב', יז).

מייסדי המקום רצו לבא בכך את הרצון להסיר מהעיר את שם הקודם, אשר נקבע בספר יהושע במעשה עכן: ”וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה” (ז', כה-כו). ועמק זה, לפי דברי הנביא, יהיה לפתח תקווה.

יהושע ילין, שהיה מיוזמי הרכישה, אמר בסיום העסקה שלא יצאה לפועל: "בשברון לב ובדאבון נפש: ”מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ” (ישעיהו מ"ט, יז) ו”וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא” (יהושע ו', א)".

ומספר יוסף ריבלין:

באלה הימים נוסדה פה חברה חדשה מאנשים נכבדים וקנו את אדמת יריחו עיר התמרים, למען עבוד אותה ולהוציא לחמם ממנה. ראשי החברה הזאת המה: הרב הגאון הגדול וכו' מהו' מאיר אוירבאך נ"י [=נרו יאיר], והרב הגביר מוהר"מ יפה, והגביר הסוחר הנכבד מוהר"ר [=מורנו ורבנו הרב רבי] בן ציון ליאן והרב המופלג הסוחר החרוץ מוהר"ר בנימין בייניש סאלאנט [בנו של שמואל סלנט] הי"ו [=השם ישמרהו ויחיהו]. האדמה הזאת היא אדמת הממשלה, והפחה מושל העיר הוא מכר אותה. וזכרה אלוק להשר הישר באדם יעקאב פאסקאל וויצע קונזול [=סגן הקונסול] האוסטרי אשר הוא היה בעזרתנו גם בדבר הזה. פעמים רבות הלך בעצמו ובכבודו אל פחת העיר וידבר על לבו אדות המכירה הזאת, גם הורהו איך יעשה להפק גם רצון אילי הארץ (איפינדיס) כי יסכימו גם המה על המכירה, והננו מצפים בכל יום כי יבא קיום על המכירה מהממשלה הרוממה בקושטא.

— יוסף ריבלין, 'חברה להתנחלות על אדמת יריחו', הלבנון, ירושלים, ח' בסיוון ה'תרל"ו

כישלון הניסיון לרכוש את אדמות כיכר הירדן הביאו להקמתה של "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ, בשנת תרל"ו (1875), ומאוחר יותר להקמת המושבה פתח תקווה באזור אומלבס.

לקריאה נוספת

• אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, כרך א':
  • י"ח: יהושע ילין, משא ומתן על קניית אדמת יריחו, 1872
  • י"ט: פנחס גראייבסקי, על קניית אדמת יריחו שר יואל משה סולומון, 1872.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23643779החברה לקניית אדמת יריחו