ישיבת חברון כנסת ישראל

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברון כנסת-ישראל


Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg

ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
תלמידים כ-1300
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים

ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.

במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.

היסטוריה

ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין

סלובודקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)

ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".

הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.

הישיבה בחברון

בשנת תרפ"ד הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.

כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.

הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:

כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.

לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2].

הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל[3].

תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.

בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.

ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פאלי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה[11].

באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.

הטבח בחברון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח

במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.

המעבר לשכונת גאולה

בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.

בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.

בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פאלי[16] (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ג מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.

כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.

המעבר לשכונת גבעת מרדכי

הישיבה בגבעת מרדכי

בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[17] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת ה'תשע"ב לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]

במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:

  • בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
  • בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
  • בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבות חברון, נחלת דוד ובריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
  • בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.

לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[18]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). בשנת תשע"ד נתמנו הרב נחום בר חיים והרב אהרון רלב"ג למוסרי חבורות לוועד השלישי. ראש הקיבוץ היה רבי נחמן טוקר (נפטר תשע"ז), חתנו של הרב משה חברוני.

המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי.

עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.

בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבני קטנה הישן.

השיפוצים בישיבה

בשנת תשע"ז חנכה הישיבה בחג השבועות את חדר האוכל והמטבח החדשים בהם השקועו 30 מיליון שקלים חדר האוכל נבנה בפאר רב והוא מוסב לאולם חתונות בימי בין הזמנים החדר אכל מונה 2000 מקומות ברויח ויכול לאכלס 3000 איש בצפיפות. לאחר שיפוץ החדר אוכל עברו מנייני המעריב בישיבה להיכל הכולל לאחר שהרב חברוני נמנע מלפתוח אותו.

באותו שנה חנכה הישיבה גם חדרי רמי"ם מפוארים ומשופצים לנוחותם של צוות הישיבה וכן חדר המיועד לחבורות קטנות.

בתשע"ט קיבלה הישיבה סכום כסף גדול לבניית גינה חדשה לישיבה.

מפרט כללי

צוות הישיבה

צוות הישיבה מונה שלושה ראשי ישיבה הרב דוד כהן, הרב שלמה כ"ץ והרב משה מרדכי פרבשטין. שלושת ראשי הישיבה מתבטים בכך שהם מוסרים שיעור כללי בבית המדרש לכלל בחורי הישיבה. ראשי הישיבה הרב דוד כהן והרב שלמה כץ מוסרים שיעור יומי לבני וועד שני.

משגיח הישיבה הרב חיים יצחק קפלן שמכהן גם כראש ישיבת פחד יצחק.

הרמי"ם הרב יוסף חברוני, הרב איתן יפה'ן והרב אברהם לויסון מכהנים כרמי"ם בוועד א', הרמי"ם הרב לויסון והרב יפה'ן מכהנים ברוטציה כרמי"ם, והרב יוסף חברוני מכהן כל השנה כר"מ וועד א'.

המשיבים הרב אהרון רלב"ג, הרב נחום בר חיים והרב צ'צ'יק מכהנים כמשיבים בסדר א' ומוסרים חבורות בכל סוגיא לבני הוועד השלישי. בסדר ב' נמנים המשיבים הרב אהרון זלזניק, הרב פרבר והרב מילר ובסדר ג' נמנים הרב אהרון זלזניק, הרב קצנלבוגן והרב פוס. אלו הם המשיבים הוותיקים יותר בישיבה. לפני שנתיים מונו הרב בן מנחם והרב טבק וכן הרב הרטמן, חתנו של הרב חברוני.

צוות הישיבה התרחב רבות בשנים האחרונות זאת גם לאחר מסקנה אליה הגיעו ראשי הישיבה שהבחורים זקוקים ליותר יחס לימודי

מאפייני הישיבה

ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:

גדלות האדם

גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוקים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.

כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.

עצמאות בהנהגות

סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי

כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.

מסורת

חלק מווי הישיבה הישיבה ומאפיינה הבולט הוא ההקפדה על המסורת או לפי העגה החברוניאית מסוירס' המסורת בישיבה מתערבת בחיי הישיבה באין ספור דברים החל מכך שבחדר האוכל מונח הפלפל השחור על יד הסוכר זכר למה שהיה וכן ההקפדה על כל תו בשיר מכלכל חיים שמתפזם בחדר האוכל רק בחגי ישראל וההקפדה שלא יהיה עוד שום שיר וכן הרבה ממנהגי הגבאי שחובה עליו ללמוד ספר הדרכה קודם שמתמנה.

בדיחה שמסתובבת ברחבי הישיבה שיש מסורת שבישיבה יהיה שיפצים בכל עת.

הבדלים בשיטת הלימוד

בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:

  • עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
  • צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.

מנהגים וניגונים

בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.

הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.

נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, נוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון, והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[19]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.

המהומות בישיבה

חלק ממאפייניה הבולטים של הישיבה הוא העמידה על העיקרון עליו עמד כבר הסבא "עצמאות בהנהגות" דבר שהמהווה את ההבדל העיקרי בין הישיבה לשאר הישיבות הגדולות. לאחר שנים רבות בהן נשמר העניין שצוות הישיבה לא התערב בהחלטות הבחורים כגון בנושא כניסה לשיעורים, שמירת הסדרים, רשיונות לבחורים ועוד. בשנים האחרונות ניכר שינוי בהתנהלות הצוות ביחס לבחורים והדבר גרם לחיכוכים במהלך השנים. בשנת ה'תשע"ח, בסוף זמן קיץ, החליטו רבני הישיבה, ללא התייעצות עם הבחורים, לאסור לקיים תפילת מעריב בשטח הישיבה לאחר השעה 12:30, זאת לאחר שבמשך שנים רבות התנהלו המנינים עד לשעה 1:30 בלילה, בעקבות כך ובעקבות מקרה נוסף בו הורחק בחור מהישיבה, החליטו הבחורים לצאת בהפגנה, כדבריהם, להגנת מסורת הסבא, במשך ארבעה ימים לא התקיים בישיבה סדר א', בעקבות המגעים שהתפוצצו פעם אחר פעם. במהלך ההפגנות הורחקו מהישיבה 8 בחורים מהוועד שארגן את ההפגנה, כמו כן בני ועד א' שהשתתפו בהפגנה נאלצו לעבור קבלה מחדש לישיבה. ההפגנה אמנם לא הצליחה למלאות את כל דרישותיהם של הבחורים, אבל מנייני תפילת מעריב המשיכו כסדרם מני אז.

מאורעות בישיבה

סידור בית המדרש

הנוהג בישיבה בכל שנה לפני ר"ה ויום הכיפורים עקב ריבוי האנשים המגיעים לשפוך את שיחם בישיבה לקיים "סידור בית המדרש" זמן מסוים קודם היום הקודש ובו עובדים בני הוועד הראשון בניצוחם של בני הוועד הרביעי להכין את בית המדרש לקליטת מאות המתפללים הנוספים. אחד המנהגים המשונים בישיבה הוא האופן בו מכריז האחראי בצעקה רמה בבית המדרש על תחילת הסידור.

הפורים רב

הפורים רב בישיבה עבר מהמורות רבות במשך שנים התקיים הפורים רב בישיבה ללא התערבות בשום צורה מצד הרבנים ולפני 9 שנים החליטו רבני הישיבה להפסיק את המנהג. כמובן שבחורי הישיבה הפגינו על החלטה זו אבל במשך שנתיים לא התקיים פורים רב. לפני כ4 שנים הגיעו הבחורים והצוות בישיבה להסכמה על קיום פורים רב שונה בו שני בחורים ישירו גרעמען שיצטרך לעבור קודם לכן את אישור הצוות שאין שום לעג על ראשי הישיבה. בפורים רב מגיעים גם ראשי הישיבה והמשגיח הרב קפלן מוסר שיחה בזמן זה

שמחת בית השואבה

שמחת בית השואבה בישיבה מתחילה באופן קבוע מהשעה 12 בלילה ועד השעה 4 בשמחת בית השואבה שרים כל שנה שיר חדש אחד כחלק מהדבקות במסורת. גם המעגל בסוף הריקודים של האלטערעס הוא חלק מהדביקות במסורת הישיבה.

אוצר הספרים

לישיבה אוצר ספרים גדול מאוד, כאשר חלק מהספרים הם ספרים עתיקים עוד מימי הישיבה בחברון. כחלק מה'אוצר' ישנן 4 עמדות אוצר החכמה לנוחותם של הבחורים.

בוגרים בולטים

הרשימה מסודרת לפי אל"ף בי"ת של שמות המשפחה.

לקריאה נוספת

  • הרב דב כץ, תנועת המוסר, כרך ג'
  • שבעים שנות תורה ומוסר: מסלבודקא לחברון וירושלים, בעריכת ישראל גליס, 1994
  • כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, בעריכת ישראל גליס, 2009
  • שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה - ביוגרפיה של הרב שמחה זיסל ברוידא
  • שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר - ביוגרפיה של הרב מאיר חדש
  • רבי הירש - ביוגרפיה של המשגיח רבי צבי הירש פלאי
  • שמעון יוסף מלר, הכהן הגדול מאחיו - תולדות חייו של הרב אהרן כהן
  • שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל - הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 55
  2. וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116
  3. שם, עמוד 57
  4. שם, עמוד 166
  5. שם, עמוד 63
  6. שם, עמוד 81
  7. שם, עמוד 59-60
  8. שם, עמוד 61
  9. שם, עמוד 56
  10. שם, עמוד 72
  11. שם, עמוד 196
  12. שם, עמוד 111
  13. שם, עמוד 118
  14. שם, עמוד 110
  15. שם, עמוד 114
  16. על אף שרבים מאייתים את שמו פלאי, שהכתיב הנכון הוא פאלי, ככתוב על המצבה בהר הזיתים. ניתנת לצפייה באתר הר הזיתים
  17. מפה ומשם, חרות, 31 בינואר 1962
  18. ישראל גליס (עורך אחראי), כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, ירושלים תשס"ט. עמ' 120.
  19. קול חוצב, תולדות הרב שלום שבדרון.