אוהל (הלכה)
אוהל הוא מונח הלכתי המתייחס לכל דבר המשמש להאהיל או לסוכך מעל אדם או בעל חיים. לאוהל משמעות חשובה בהלכה, בעיקר בהלכות טומאה וטהרה, בהן מת המונח באוהל, מטמא את כל הנמצא תחת אותו אוהל. בדין זה עוסקת מסכת אהלות. בשבת ישנו איסור על יצירת אוהל משום מלאכת בונה, ויש לדבר חשיבות מעשית רבה בגלל חפצים נפוצים שהשימוש בהם נחשב ליצירת אוהל, כמו מטרייה.
תנאים להגדרת אוהל
אוהל שלא נעשה בידי אדם
לפי שיטת רבי יהודה[1], כל אוהל שלא נעשה בידי אדם במטרה להאהיל, אינו נחשב לאוהל, וזאת מגזירה שווה הנלמדת בין המקרא[2] ”אדם כי ימות באוהל” המהווה את המקור להלכות טומאה באוהל, למקרא[3] ”ויפרוש משה את האוהל על המשכן”, כשם שאוהל המשכן הוא אוהל שנעשה בידי אדם, כך גם אוהל המטמא הוא רק אוהל שנעשה בידי אדם.
למרות זאת, אם האוהל הוא חשוב ורחב כדי רוחב אגרוף יש לו דין אוהל גם אם לא נעשה בידי אדם. כאשר הביאו מים טהורים ממעיין השילוח לצורך הכנת מי חטאת והיו עושים זאת תוך נקיטת אמצעי זהירות מפליגים על מנת שלא ייטמאו המים[4], על ידי ילדים שנשמרו עוד מילדותם מלהיטמא בטומאת מת או קרי[5], היו מביאים שוורים מצריים רחבים, ועליהם היו מושיבים את הילדים בדרך למעיין, ומכיוון שהשור נחשב לאוהל, הוא חוצץ ומפסיק[6] בין הילד לקרקע, כך שגם אם בקרקע טמון מת, הילד לא ייטמאו ממנו שכן בטן השור מפסיקה ביניהם[7].
אוהל המפסיק
אוהל המפסיק בין האדם לאוהל שמעליו או שמתחתיו, הוא רק אוהל שמיועד להשתמש תחתיו ולא רק מעליו, אבל אוהל שמיועד בעיקר להשתמש מעליו ולא מתחתיו, כמו למשל מיטה אינה נחשבת לאוהל, אבל שוורים נחשבים לאוהל מכיוון שכאשר הרועים מעוניינים להסתתר מהשמש הקופחת על ראשם, הם מסתתרים מתחת לכריסם הרחב של השוורים[8].
אם למשל, האוהל העליון הוא אוהל קבוע וחשוב, אין האוהל מתחתיו חוצץ בין המונח מתחתיו לאוהל העליון, אם הוא אוהל עראי[9].
אוהל זרוק
התנאים נחלקו בשאלה האם אוהל המיטלטל נחשב לאוהל. דיון זה הנידון בדיני טומאת ארץ העמים, נוגע לאדם הנכנס לחוץ לארץ במטוס או כלי נייד אחר, כך שהוא לא נוגע בעפר חוץ לארץ שגזרו עליו טומאה, והאוהל מפסיק בינו לבין אויר ארץ העמים (חוץ לארץ). לפי רבי יוסי בנו של רבי יהודה האוהל חוצץ בינו לבין ארץ העמים, ולפי רבי יהודה הנשיא אוהל כזה שמיטלטל ממקום למקום, אינו נחשב לאוהל המפסיק[10].
דיני אוהל בהלכות טומאה
ערך מורחב – טומאת אוהל
אוהל שתחתיו נמצא מת, מטמא את כל אשר באותו אוהל משותף עם המת. כאשר מת מונח באוהל, כל שנמצא באוהל הוא טמא. הדבר אמור לא דווקא כאשר המת עצמו נמצא באוהל, אלא גם כאשר כזית בשר מהמת, או אבר שיש עליו בשר באופן רגיל, נמצא באוהל, או מטמא את כל שנמצא באוהל. דין זה תקף גם אם איברי המת הם ללא בשר, אך הם בכמות חשובה של רובע או שהם בכמות של רוב העצמות במספרם, או לחלופין רוב גוף האדם בגודלם[11].
דיני אוהל בהלכות שבת
בניית אוהל קבע בשבת, נחשבת לתולדה של מלאכת בונה. אחת הדוגמאות לכך, היא פריסת מחצלת או סדינים לאוהל, ולמרות שאין זה בנין ממש, הרי זה תולדת אוהל, והסותרו חייב משום סותר, אם מדובר באוהל שעשוי בצורה קבועה כדי שיתקיים[12]. ואפילו אם עושה את הגג בלבד או רק את המחיצות בגובה של יותר מטפח, וכן אם הוסיף עליהם כל שהוא. חכמים הוסיפו וגזרו אף לעשות אוהל עראי, גזירה שמא יבואו לעשות אוהל קבע.
גם בניית מחיצה היא תולדה של אוהל, אם היא נעשית במטרה להתיר דבר כל שהוא, כמו להתיר איסור טלטול ברשות הרבים, ומחיצה זו נקראת "מחיצה המתרת". אך מחיצה שאין מטרתה כדי להתיר דבר כל שהוא, אלא רק לפרטיות או בשביל להסתיר אור המפריע לישון, אינה נחשבת לתולדה של אוהל, ומותר לעשותה בשבת לכתחילה.
קישורים חיצוניים
- נטיית אוהל וסתירתו בשבת - באתר ויקיסוגיה
- הרב מרדכי אליהו, דיני אוהל בשבת, באתר ישיבה
- טומאת אוהל, דוד גרבר ובועז צבאן, המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ' עמוד ב' - תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"א עמוד א'
- ^ במדבר יט יד.
- ^ שמות מ יט.
- ^ ראו בערך מי חטאת.
- ^ מסכת פרה, פרק ג משנה ב ורע"ב שם
- ^ כמבואר להלן
- ^ מסכת סוכה, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"א עמוד א'.
- ^ שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ח' עמוד ב'.
- ^ מסכת אהלות פרק ב' משנה א'.
- ^ סימן שט"ו.
25602685אוהל (הלכה)