אימוץ

אב ובניו המאומצים

אימוץ הוא הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד לאנשים אחרים. הליך האימוץ מחייב את המאמץ לגדל את הילד המאומץ בפועל והוא מתאפשר אחרי שהאנשים להם נולד הילד, איבדו את הזכויות החוקיות עליו או נפטרו. אימוץ יכול להיעשות על ידי זוג שהילד מצטרף אל משפחתם, על ידי מבוגר שמקים משפחה חד הורית או על ידי בן זוג חדש של מי שכבר יש לו ילדים, לדוגמה, גבר שהתחתן עם אלמנה ומאמץ את ילדיה.

למרות העדר תהליך של הריון מצד בני הזוג המְאמְצים ביחס למאומץ - נהוג בעברית המודרנית (וכך ננהג גם כאן) לכנות את האדם המאמץ בשם "הורה" מאמץ, וזאת משום שבתום תהליך האימוץ - אין הבדל בין יחסו החוקי של ילד מאומץ כלפי האדם המאמץ אותו - לבין יחסו החוקי של ילד ביולוגי כלפי הורהו הביולוגי (אם לא ויתר על זכויותיו כלפי ילדו).

במדינות שונות חוקים שונים לאימוץ ולתהליכים שלאחר האימוץ. בחלק מהמדינות נהוג אימוץ "סגור", שבו נמנע כל מגע בין הילד המאומץ (שלעיתים אף אינו יודע שהוא מאומץ) לבין הוריו הביולוגיים (האנשים להם הוא נולד). במדינות אחרות יש דרגות שונות של "פתיחות", המאפשרת מידה מסוימת של קשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים.

בישראל מוסדר אימוץ ילדים בחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981.

סיבות לאימוץ

סיבות שכיחות למסירה לאימוץ

מרבית הילדים נמסרים לאימוץ משום שהוריהם הביולוגיים החליטו שאינם יכולים לדאוג לילד כראוי. במרבית מדינות העולם יש לרשויות החוק סמכות להפקיע ילדים מחזקת הוריהם ולמסרם לאימוץ במשפחה אחרת, או למשפחה אומנת, במקרים בהם ההורים הביולוגים אינם מסוגלים (לדעת הרשויות) לדאוג לילד כראוי. חלק קטן יחסית מהילדים המאומצים הם יתומים, שהוריהם נפטרו בטרם בגרו הילדים. ביהדות, אימוץ ילדים יתומים הוא מצווה, אם כי בשונה מהחוק בישראל ובמדינות אחרות בעולם, אימוץ על-פי ההלכה אינו מבטל את הזיקה המשפטית בין הילד לבין הוריו הביולוגיים. חלק אחר הוא ילדים שננטשו בידי הוריהם בבית-החולים לאחר לידתם, בדרך כלל משום שנולדו מחוץ לנישואין, או שנולדו בעלי מום. נטישת ילדים בבית החולים מהווה במרבית המדינות עבירה פלילית.

במקרים מסוימים ילדים אומצו על ידי משפחות לאחר שהופקעו מרשות הוריהם הביולוגיים בשל יחס פטרוני של השלטון לתרבות ההורים. האבוריגינים באוסטרליה סבלו בעבר ממדיניות כזו, כמו גם האינדיאנים בארצות הברית ובקנדה ועוד.

לעיתים קורה כי הורים, שמסרו את ילדיהם לאימוץ, חוזרים בהם. בחלק ממדינות העולם, חוקי האימוץ מאפשרים פרק-זמן מסוים בו יכולים ההורים הביולוגיים לשנות את דעתם ולקבל את ילדם בחזרה לחזקתם. בשנת 2004 הגיע מקרה כזה לכותרות בישראל, לאחר שאם ביולוגית ביקשה לקבל את בנה בחזרה, וההורים המאמצים התנגדו להחזירו, והתנהל מאבק משפטי בין הצדדים. למעשה, מאבקים מסוג זה אינם נדירים, אולם בדרך-כלל מוטל עליהם חיסיון משפטי מלא, מתוך שיקולי טובת הילד.

סיבות שכיחות לקבלת ילד מאומץ

מרבית ההורים המאמצים מעוניינים לאמץ תינוקות בני יומם, שהם בני הגזע של ההורים המאמצים וחסרי לקות. מדינות שונות מציגות מגבלות ודרישות שונות להורים כדי שיוכלו לאמץ תינוק חסר לקות. בשל הביקוש הרב לאימוץ תינוקות חסרי לקות על מי שמאמץ אותם יש להוכיח חוסן כלכלי ולעמוד בדרישות נוספות. חלק מהסיבה לדרישות אלו הן שעל הרשויות להוכיח שהן מספקות לילדים משפחה מוצלחת יותר מהמשפחות שמהן הן מפקיעות ילדים. מנגד, הביקוש הנמוך לאימוץ ילדים שעברו את גיל חמש ולילדים בעלי מום, הופכים את הרשויות לפחות בררניות עבור המשפחות המאמצות ילדים אלה. יתרה מזו, אמוץ ילד בעל לקות מקנה במדינות רבות קיצבה קבועה עבור המשפחה המאמצת והטיפולים הרפואיים של ילד שאומץ אחרי שאובחן כבעל לקות הם על חשבון המדינה.

ישנן מדינות שהחוק בהן אוסר את מסירתו לאימוץ של ילד להורים בני דת שונה מהוריו המקוריים, בין אם המאמצים הם אזרחי אותה מדינה ובין אם לא. דוגמה למדינה כזו היא הודו.

ההורים המאמצים הם בדרך-כלל זוגות נשואים חשוכי ילדים, מטעמי עקרות או מטעמים אחרים. עם זאת, יש הבוחרים באימוץ מסיבות אידאולוגיות, ובהם גם אנשים שלא מעוניינים להביא לעולם ילדים ביולוגיים ודוגלים בסוג של אלהורות. מאבקים משפטיים רבים נערכים במדינות שונות בעולם כדי לאפשר גם לזוגות תועבה המקיימים תא משפחתי לאמץ ילדים.

הביקוש הגבוה לאימוץ ילדים והתפתחות שוק שחור בתום מלחמת העולם השנייה

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הביקוש לילדים מאומצים בישראל ובעולם היה גדול מאד. הסיבות לכך היו מגוונות - נשים רבות לא יכלו ללדת בעיתן בזמן המלחמה. בעיות התזונה, התנאים הקשים של המלחמה ועבודה במפעלי תעשייה הגדילו את אחוזי העקרות. זוגות רבים במזרח אירופה, כולל יהודים איבדו את ילדיהם וניסו להקים משפחה חדשה בתום המלחמה. לאחר שהצליחו להתבסס מבחינה כלכלית פנו זוגות אלה לאימוץ ילדים, בעיקר בשנות ה-50. כמו כן בגלל פופולריות של האימוץ נעלמו עקבות חברתיות שמנעו את האימוץ גם בחברות שמרניות יותר. זמן מה לאחר המלחמה ביקוש זה לילדים קיבל מענה של יתומי מלחמה אבל זרם זה של ילדים פסק במהירות והביקוש היה גדול בהרבה מההיצע.

בשנת 1955 העריכה העיתונאית רות בונדי כי בארצות הברית יש מיליון זוגות הורים המחפשים תינוק לאימוץ, לעומת 53 אלף תינוקות הנמסרים לאימוץ בצורה חוקית בכל שנה. דבר זה יצר שוק שחור של מאות מתווכחים שונים כמו סוכנויות אימוץ עורכי דין ואחרים לשם אימוץ תינוקות. מחיר ילד נע בין 300 עד 2000 דולר. סוכניות האימוץ האלה לא מצאו מספר מספיק של תינוקות לאימוץ בתוך ארצות הברית ולכן הקימו רשת ענפה לשם הברחת ילדים מקנדה. ידוע כי זוגות יהודים מארצות הברית פנו אל מוסדות הסעד בישראל בתקווה כי בישראל יהיה קל יותר להשיג ילד.

בונדי העריכה כי מספר הזוגות המבקשים לאמץ ילדים בישראל גדול פי 5 עד פי 7 ממספר הילדים שנמסרים לאימוץ בצורה חוקית. במספר מקומות בישראל ביקשו לסגור את רשימת המבקשים בגלל עודף ביקוש. כללי האימוץ דרשו פרנסה קבועה, מקום מגורים, מצב בריאותי תקין של שני ההורים ו"רמה מוסרית והשכלתית נאותה". עם זאת הורים יכלו לחכות שנים בתור לפני שקיבלו ילד, ולא היה ביטחון שיקבלו ילד כלל בגלל עודף הביקוש. מי שהתעייפו מצפייה של שנים או שחששו כי תורם יגיע רק כשיהיו זקנים מידי, ניסו להשיג ילד בדרכים אחרות - כמו רופא מילד שנתקל באמהות לא נשואות או באמצעות מנהלת מוסד ילדים. אם ערוץ זה לא היה זמין היו הורים שפנו לשוק החופשי בניסיון לשלם למי שישיג להם ילד.

איחוד

לילדים מאומצים רבים, כמו גם להורים ביולוגיים שילדיהם נמסרו לאימוץ (ברצונם או בניגוד לרצונם), יש רצון טבעי לפגוש בבני משפחתם הביולוגית. בישראל, ילד מאומץ שהגיע לגיל 18 יכול לפתוח את תיק האימוץ הממשלתי, בו רשומים פרטי משפחתו הביולוגית, ואם גם הוריו הביולוגיים מעוניינים בכך, הוא יוכל לפגשם.

תיקי האימוץ נשמרים, בין השאר, כדי למנוע גילוי עריות שלא מדעת בין ילדים מאומצים לקרובי משפחתם הביולוגית.

אימוץ בישראל

ערך מורחב – חוק אימוץ ילדים

בישראל מוסדר אימוץ ילדים בחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 ומטופל על ידי השירות למען הילד. חוק עבודת נשים מקנה להורה מאמץ זכויות דומות ביסודן לאלה של הורה ביולוגי, כגון הזכות לחופשת אימוץ (המקבילה לחופשת לידה), והזכות לקיצור יום העבודה.

בישראל מיעוט יחסי של ילדים ותינוקות שנמסרים לאימוץ. כתוצאה מכך המבקשים לאמץ תינוקות נאלצים להמתין שנים ארוכות עד למימוש בקשתם. שרות האימוץ מגדיר שתי קבוצות של ילדים - תינוקות שהינם ילדים מגיל 0 עד שנתיים, וילדים מעל גיל 2, קבוצה זו נקראת "צרכים מיוחדים." ילד נחשב בעל "צרכים מיוחדים" כאשר הוא מעל גיל שנתיים וזקוק להורים קבועים. יכול להיות שבנוסף הילד מתמודד עם איחור בהתפתחותו, בעיה בריאותית או כל עניין אחר שזקוק לטיפול מעל הטיפול הרגיל שהורים מעניקים לילדיהם.

בשנת 2011 ערך מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל מחקר מלווה לתוכנית "מאימוץ ילדים לקהילת האימוץ". בעקבותיו פורסמו שני דוחות, הדוח הראשון מציג סקירת ספרות על אימוץ ילדים בסיכון ועל האפשרויות להרחבת האימוץ והשירותים התומכים באימוץ. בדוח גם מידע שעלה מראיונות עם קובעי מדיניות ואנשי מקצוע. הדוח השני מתאר מחקר איכותני על מקרי אימוץ הלכה למעשה משני מודלים של אימוץ, חדשים יחסית בארץ: אימוץ עם קשר ("אימוץ פתוח") ואימוץ על ידי משפחות אומנות. מטרתו של דוח זה היא לספק מידע שיסייע בהרחבת מענה האימוץ לילדים רבים יותר ובשיפור השירותים לתמיכה בקהילת האימוץ. בעקבות דוח זה פורסם מאמר העוסק באימוץ עם קשר.

משך ההמתנה לאימוץ ילד או תינוק: קשה מאד לקבוע כמה זמן מועמדים ימתינו עד סיום השלבים של אבחון ואישור עד שיקבלו הצעת ילד/ה לאמץ. הדבר תלוי ביכולות ונכונות של המועמדים לאמץ מול הנתונים והצרכים של התינוקות והילדים אשר זקוקים להורים מאמצים.

קריטריונים לאישור מועמדות לאימוץ:

• זוג נשוי – מגורים משותפים שנתיים לפחות.
• פונים יחידים - החוק קובע כי האימוץ הוא על ידי זוג נשוי. מאמצים יחידים מועמדים לקבלת קטינים אשר לא נמצא זוג נשוי אשר הביע רצונו לאמץ את הקטין.
• גיל – הפרש הגילים בין הילד ובין המבקש אינו עולה על 43 שנה לשני בני הזוג ואינו פחות מ-18 שנה.
• השכלה – 12 שנות לימוד לפחות.
• הכנסה – קבועה ובגובה שכר ממוצע במשק לפחות.
• תנאי מגורים – סבירים, בהם אפשרות להציע לילד חדר משלו.
• גיליון פלילי - ללא הרשעה בעבירה נגד קטינים ובעבירות בעניינים שבצניעות או עבירות אלימות. לגבי עבירות אחרות, כל עבירה נבדקת.
• בריאות – נפשית ופיזית.
• תפקוד משפחתי וזוגי – תקין
• תפקוד חברתי – תקין.
• פתיחות ויכולת להתמודדות עם משימות האימוץ.

סטטיסטיקות

בשנות ה-60 אומצו בישראל כמאתיים ילדים מדי שנה. כ-80% מהילדים נולדו מחוץ לנישואין לאמהות צעירות, כשליש עד גיל 17 וכ-40% בין גיל 18-25. מספר המבקשים לאמץ היה גבוה בהרבה ממספר הילדים שנמסרו לאימוץ.

אימוץ חו"ל

בשל המיעוט היחסי של תינוקות הנמסרים לאימוץ, נפוץ בישראל המנהג של אימוץ ילדים ממדינות אחרות. אימוץ מסוג זה מכונה אימוץ חו"ל. הילדים המאומצים הם בדרך-כלל יתומים או ילדים שנמסרו לאימוץ במדינות נחשלות יחסית, שם הביקוש לילדים מאומצים נמוך יותר. במקרים נדירים הילדים המאומצים נקנים תמורת כסף מהוריהם הביולוגיים; במקרים נדירים עוד יותר, הילדים נחטפו מהוריהם הביולוגיים ונמסרו לאימוץ (ללא ידיעת ההורים המאמצים, שהאמינו שמדובר בילד שנמסר לאימוץ באופן חוקי, כמו למשל בפרשת קרולין ברונה).

כאשר מאמצים ילד מחו"ל לא ניתן לקבלו לפני גיל 6 חודשים, עד גיל זה יש אפשרות לאם הביולוגית להתחרט, תקנה זו מעוגנת במידע על ילדים מאומצים באמנת האג.

הליכי אימוץ בין ארצי

על פי החוק, אימוץ בין ארצי מבוצע אך ורק באמצעות עמותה שנקראת עמותה מוכרת, שקיבלה הרשאה מיוחדת ועמדה בתנאים שנקבעו והיא מוכרת על ידי שר העבודה והרווחה ושר המשפטים לצורך טיפול בנושא (הרחבה על עמותת אימוץ מוכרת תנתן בהמשך). עבור עמותה מוכרת נקבעו בחוק תפקידים רבים ושונים. עמותה מוכרת מצויה בפיקוח של "הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי", גוף השייך למשרד העבודה והרווחה.

ההתקשרות של ההורה המאמץ עם עמותה מוכרת נעשית בחוזה. במסגרת החוזה נקבעות ההתחייבויות של כל אחד מהצדדים – ההורה מצד אחד, העמותה המוכרת מצד שני; כן נקבעים האופן, המועדים והתנאים להעברת התשלום לעמותה, לעיתים תוך הפקדת חלקו בנאמנות אצל עו"ד מטעם העמותה.

לאחר התקשרות זו מתחיל הליך פרוצדורלי הכולל מספר שלבים –

• בדיקת התאמתו של ההורה לאימוץ בין ארצי,
• יצירת הקשר עם המדינה הזרה,
• אימוץ הילד במדינה הזרה ועל-פי חוקיה,
• הבאת הילד לישראל,
• השלמת הליך האימוץ בישראל וגיור הילד.

גם לאחר החזרה לישראל, נמשך הקשר עם עמותת אימוץ לפחות שלוש שנים נוספות, תקופה שבה על העמותה לבצע בדיקות תקופתיות ומעקב, לשם דיווח על מצב הילד לרשויות האימוץ במדינה הזרה ובישראל. בשל הפרוצדורות הסבוכות בהליך אימוץ ילד בחו"ל וההקשרים המשפטיים הרבים של הליך אימוץ בין ארצי, מומלץ להורה המבקש לאמץ להיעזר בייעוץ וייצוג משפטי כבר בשלב הראשוני של לפני החתימה על הסכם עם עמותת אימוץ מוכרת.

במקרים רבים הליך אימוץ מלווה בחששות ובחוסר ודאות הנובע ממורכבות הליכי אימוץ בין ארצי, מריבוי הגורמים המעורבים בו (ההורה הביולוגי, רשויות החוק במדינה הזרה וכו'), וכמובן מהאלמנטים הנפשיים והפסיכולוגיים הנובעים מעצם טיבו של הנושא – בניית תא משפחתי. ליווי משפטי יקל על חוסר הוודאות, לפחות בכל המרכיבים המשפטיים והבירוקרטים. כפי שניתן להבין, גם כאשר נוצר קשר רגשי ונפשי עמוק בין הילד וההורה המאמץ כבר מהרגע הראשון של המפגש ביניהם - הרי עד לקבלת ה"חותמת הרשמית" והסופית, לעיתים על ההורה לעבור דרך מפותלת. הליווי המשפטי יכול להקל על ההורה לעבור דרך זו בבטחה עד לאימוץ סופי של הילד.

ראו גם

• שירות למען הילד
• הורות
• אלהורות
• אי פריון
• משפחת אומנה

לקריאה נוספת

• פועה פרי, משולש האימוץ: הסיפור האמיתי, הוצאת גוונים, 2012.

קישורים חיצוניים

חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, באתר ויקיטקסט

• שרותי אימוץ, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
• אימוץ, באתר כל זכות
• אברהם ס. אברהם, ‏אימוץ ילדים, באתר "דעת"
• אימוץ, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• שני ליטמן, אלפי ישראלים אימצו ילדים מרוסיה ומזרח אירופה. הם לא ידעו למה הם נכנסים, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24439757אימוץ