ישיבת מחוזא
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
| ישיבה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | לפני ד'י"ח – בערך ד'קכ"ג |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה |
רבה בר אבוה, רב נחמן, רב יוסף בר חמא, רבא רב יוסף בריה דרבא, |
| מיקום | |
ישיבת מחוזא הוקמה במחוזא במאה השלישית על חורבותיה של ישיבת נהרדעא, על ידי רבה בר אבוה ותלמידו רב נחמן, מיד עם תחילת התיישבות היהודים בעיר. כמו כן כיהן בה רב יוסף בר חמא, ולאחר פטירתו כיהן בה בנו רבא, והביא לפיתוחה ולפרסומה. ברוב ימיה הוגדרה הישיבה כ"סידרא", ולא כ"מתיבתא", כשרוב החכמים למדו במתיבתא הכוללת בסורא או בפומבדיתא, ורק ב-14 שנותיו האחרונות של רבא היתה מחוזא המתיבתא הכוללת. במהלך ד'רכ"ג התפזרה הישיבה בעקבות מלחמת הרומאים והסאסאנים, אולם היא שבה ונבנתה מחדש, והתבטלה סופית בשנת ד'רס"ב עם הריגת מר זוטרא, ראש הגולה
ייסוד הישיבה
רבה בר אבוה התגורר בנהרדעא, והיה מראשי ישיבת נהרדעא לאחר פטירת שמואל, יחד עם תלמידו רב נחמן. בתקופת כהונתו (בשנת 258 לספירה) פקדו את נהרדעא גדודי המורדים מתדמור בראשות פפא בר נצר שהותירו אחריהם חורבן והרס. בעקבות החורבן גלתה הישיבה בראשות רבה בר אבוה ותלמידו רב נחמן מנהרדעא לשכנציב, אחר כך לשילחי ולאחר מכן למחוזא, ובה הקים רבה בר אבוה את בית דינו וכיהן כרב העיר[1].
רב שרירא גאון מתאר באיגרתו כי כשבאו רבה בר אבוה ורב נחמן למחוזא - כבר כיהן בה רב יוסף בר חמא. אולם לא ברור באיזה תפקיד הוא כיהן, אם כחכם בישיבה, דיין, או רב העיר[2]. אך מאזכוריו בתלמוד משמע כי לאחר ביאת רבה בר אבוה ורב נחמן - היה רב יוסף מראשי הישיבה ורב לתלמידים במחוזא. לאחר פטירת קודמיו - מונה רבא - בנו של רב יוסף בר חמא, לראש הישיבה, במקביל לכהונתו של חברו אביי בראשות ישיבת פומבדיתא שהיתה אז המתיבתא הכוללת.
איחוד ישיבות פומבדיתא ומחוזא
לאחר פטירת אביי בשנת ד'צ"ח (338), מונה רבא לעמוד בראשות המתיבתא הכוללת בפומבדיתא, והוא החליט להעבירה לעירו מחוזא, המרוחקת מפומבדיתא כ-75 ק"מ, ולאחד את שתי הישיבות במחוזא.
ניתן לשער כי רבא לא רצה לעזוב את הישיבה שייסד אביו במחוזא, וכן שתמורות הזמן גרמו לו להעביר את ישיבת פומדיתא לעירו. מכיון שהשלטון הפרסי - סאסאני באזור הטיל מיסים רבים על יהודי פומבדיתא, וכן לא ראה בעין יפה את התנופה הרוחנית באזור.
רב שרירא גאון מרמז באיגרתו כי הסיבה שלא בא רבא לפומבדיתא אלא העביר את הישיבה אל מחוזא נעוצה בפתרון חלומו, כמסופר בתלמוד בבלי[3] כי ראה בחלומו את ביתו של אביי שנופל ואבק מכסה את האוויר, וכאשר סיפר זאת לפותר חלומות בשם "בר הדיא" - פתר לו כי אביי ימות "ויבואו בני ישיבתו לפני רבא" (ולא שרבא יבוא אליהם לכהן במקומם).
ואילו יעקב שמואל צורי טוען בספרו "רב אשי"[4] כי במקביל לכהונתו של רבא כיהן גם רב ביבי בר אביי כראש ישיבה בפומבדיתא במקום אביו. ניתן לשער שזו הסיבה שבעטיה מיאן רבא להגיע לכהן בפומבדיתא.
לדעת רבי יצחק אייזיק הלוי[5] לא הייתה מחוזא ישיבה בפני עצמה, כי אם המשך מישיבת נהרדעא. יתר על כן, כאשר נהרדעא נבנתה מחדש, עוד בימי רב נחמן, חזרה הישיבה ממחוזא לנהרדעא. אולם חוקרים רבים חלקו על הנחה זו, ולדעתם נשארה הישיבה במחוזא עד ימי רבא[דרוש מקור].
חכמי הישיבה
בתקופת רב נחמן
כאמור בראשות הישיבה במחוזא עמדו גדולי אמוראי בבל בשיא תקופת האמוראים: רבה בר אבוה ורב נחמן ורב יוסף בר חמא.
בשנים אלו נספחה הישיבה אחר המתיבתא הכוללת שהתקיימה בסורא או בפומבדיתא, ובני הישיבה, כולל ראשיה, היו הולכים למתיבתא הכוללת בירחי כלה, שם הציעו ופתרו את כל הספיקות במסכתא הקבועה שנשנתה בכל ישיבות בבל באותו זמן. תלמידי ישיבת מחוזא בשנים אלו היו בעיקר מקומיים, או תלמידיהם המובהקים של ראשי הישיבה.
בתקופת רבא
לאחר פטירת קודמיו מונה רבא לראש הישיבה, וגם הוא לא ביטל רגליו מבית המדרש, והלך בירחי כלה לפומבדיתא, בה כיהן אביי רעהו.
לאחר פטירת אביי מונה רבא לראש המתיבתא בפומבדיתא, ואז החליט שהמתיבתא הכוללת תעבור לישיבת מחוזא, ושם יתאספו תלמידי הישיבות בירחי דכלה.
ואכן רק בימי רבא מצאנו בתלמוד שלמדו בישיבת מחוזא אמוראים מפורסמים, כמו רב פפא, רב הונא בריה דרב יהושע, רב זירא (השני), רב נחמן בר יצחק, רב שימי מחוזנאה, רבינא הראשון, אמימר, מר זוטרא, רב זביד השני, רב הונא בריה דרב נתן, האחים רב הונא ומר זוטרא בני רב נחמן, רב נחמיה בריה דרב יוסף, רב חביבא מחזונאה, רב חנילאי מחוזנאה ורב חנין מחזונאה. כמו כן רב רחומי הראשון היה יושב בישיבה במשך כל השנה, והיה חוזר לביתו רק בערב יום הכפורים.
בין שוני הברייתות בישיבה היו: רב ספרא, רב עובדיה, רב שמעיה בר זעירא, רב שיזבי השני, ורב יאשיה.
רבא הקפיד על בני הישיבה שילמדו לאט לאט ויחזרו על תלמודם, ולא ילמדו הרבה בפעם אחת. ”אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה”[6]. אמנם תלמידו רב אדא בר אהבה הקפיד לחזור על תלמודו 24 פעמים קודם שבא ללמוד לפני רבא[7].
לאחר רבא
רבא עמד בראשות הישיבה כ-14 שנה, עד ד'קי"ב (352), ולאחר מכן התבטלה המתיבתא הכוללת באופן זמני, והחכמים התפצלו לכמה ישיבות: חלק ניכר חזר לפומבדיתא, שם כיהן רב נחמן בר יצחק; חלק אחר עזב עם רב פפא לעירו נרש שם ייסד ישיבתו; קיבוץ חשוב היה אז בנהרדעא הסמוכה למחוזא, שם כיהן אמימר; רב כהנא מפום נהרא ייסד ישיבתו בפום נהרא, ואילו הנותרים במחוזא למדו תחת רב יוסף בריה דרבא שמילא מקום אביו בראשות הישיבה. בתקופה זו איבדה ישיבת מחוזא מזוהרה ולא נחשבה כמתיבתא כוללת כמקודם.
לאחר תקופת רב יוסף בריה דרבא לא נמצא אזכור לפעילות ישיבה במקום, כי אם בדור מאוחר יותר עת כיהן כראש ישיבה במחוזא רב חנינא, סבו של מר זוטרא, ראש הגולה.
פרנסת בני הישיבה
אין בידינו מידע רב על בני הישיבה קודם כהונתו של רבא, אך בימיו ידוע לנו שבני מחוזא היו עשירים ומפונקים ולא עסקו במשך השנה במלאכה[8]. וכנראה שכרו אריסים או שכירים לעבד שדותיהם, וישבו במשך השנה בישיבתו של רבא. רק בחודשי ניסן ותשרי, ימי העבודה הקריטיים בשדות ובכרמים, מובא בתלמוד[9] כי רבא ביקש מתלמידיו להימנע מלהגיע לישיבה, כדי שלא יהיו טרודים במזונותיהם במשך כל השנה[10]. גם הנשים בעיר לא עסקו כלל במלאכה במשך כל השנה[11], ורבא לא ראה זאת בעין יפה[12].
אף על פי שלא עסקו במשך רוב השנה במלאכה, התפרנסו רובם ככולם מנכסיהם או ממעשי ידיהם, ולא ניזונו מקופה של צדקה. כך אנו מוצאים שרב יאשיה ורב עובדיה היו רוכלים[13], ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו סוחרי שומשום ונודעו כעשירים[14], וכן רבינא נטע כרם או פרדס ושכר פועל לעבדו במקומו[15]. ואף רבא עצמו נודע כאיש אמיד, בעל שדות שהחכיר לאריסים[16] ובעל עסקים נוספים[17].
אולם לא כל התלמידים התפרנסו מממעשי ידיהם, ומוצאים אנו חכמים כמו רב אדא בר מתנה שהיה מחוסר פרנסה בלמדו בישיבה[18]. רבא מצידו השתדל להקל מעל התלמידים את עול המיסים, והיה כועס על הגבאים שהטילו על תלמידיו ליתן למס המלך. והתיר להם לומר לשליח המלך שהם עובדי עבודה זרה הפטורים ממס - כדי ליפטר[19]. בד בד היה אוסף צדקה כדי לתת לעניים, ובעצמו כפה על רב נתן בר אמי, שהיה עשיר, לתת ארבע מאות זוז לצדקה. ואמר לבני עירו: בבקשה ממכם, לטובתכם כדאי שתמנו גבאי צדקה שיכפו את בני העיר לתת צדקה כדי שלא תסבלו במקום זה צער מהמלכות[20].
כמו כן הנהיג רבא יחד עם הריש גלותא בעיר, כי על אף תקנת עזרא הסופר שאין הרוכלים רשאים לקבוע מקומם בעיר ללא הסכמת בני המקום, הרי שתלמיד חכם רשאי לקבוע מקום למכור את מרכולתו[13]. וכך מסופר בתלמוד[13], כי רב דימי מנהרדעא הביא גרוגרות בספינה למכרן בשוק. הורה ריש גלותא לרבא, שיצא ויראה אם הוא תלמיד חכם, ואם אכן כך הדבר - שיכריז שלא ימכור בשוק איש מלבד רב דימי.
פסיקה ייחודית במחוזא
קיומה של הישיבה במחוזא בשילוב המאפיינים הייחודיים של תושביה ותלמידיה - הובילו לפסיקת פסקי הלכות ייחודיים לבני העיר מחוזא:
- בשל היות בני מחוזא מעונגים ובטלים ממלאכה - היו שמנים ורחבים, והיו בגדי האנשים רחבים ודומים לבגדי הנשים, ולפיכך אסר להם רבא לבדוק את הבגדים לאור הנר בשבת, שמא יטו את הנר[21].
- כמו כן אסר עליהם רבא לרפאות יד או רגל שנפצעו בשבת על ידי שרייה ביין, אף שכל אדם רשאי לנהוג כך משום שאין היין מרפא לגמרי, זאת כי לגודל פינוקם מתרפאים הם לגמרי אף ביין[22].
- רבינא קבל מנשי מחוזא שרשרות זהב וצמידים לצדקה, למרות האיסור לקבל מן הנשים סכום גדול לצדקה בלא הסכמת בעליהן, זאת משום שאצלן נחשבו אלה לדבר מועט, מפני שהיו עשירות ביותר[23]
- רבא תקן במחוזא שהנשים יטבלו מנדתן ביום, מכיון ששוערי העיר היו גוים, והשערים ננעלו בלילה, ולא יתנו להן לחזור לבתיהם, והמקוה היה מחוץ לחומה[24].
- סוחרי העיר מיעטו לשהות בעיר, ובשל כך שליח שהביא גט ממקום למקום במחוזא - הצריך רבא לומר בפני נכתב ובפני נחתם, מכיון שאינם מכירים את חתימות יד חבריהם בשל עסקיהם[25].
- רבים מתושבי מחוזא היו גרים, וכעסו כאשר דרש להם רב זירא (השני) כי מותרים הם לישא ממזרת, וכתגובה לכך דרש להם רבא כי הם גם מותרים בכהנת, וכי הם מיוחדים בכך מכלל ישראל שמותרים הם לישא גם ממזרים וגם כהנים[26]. כמו כן הכריז שם רבא על משפחות רבות בעיר שהם פסולות חיתון[26]. וכשהתיר אמימר לרב הונא בריה דרב נתן לישא בת מחוזא - כעס עליו רב אשי, משום שאינן בחזקת כשרות[27].
פיזור הישיבה
בשנת 363 פתח יוליוס קיסר במלחמה נגד הסאסאנים. היתה זו מלחמה חריפה ועקשנית, ובמהלכה נשרפה מחוזא וקטיספון, והישיבה התפזרה ויהודיה ברחו לערים יהודיות אחרות. אולם לאחר שיוליוס נהרג - חזרה העיר לידיהם של הסאסנים, ואלו בנו אותה מחדש.
לאחר רדיפות קשות של יהודי בבל בידי המלך הסאסאני קבאד הראשון, ששיאן היה בהוצאתו שלהורג של החכם רב יצחק, פתח מר זוטרא, ראש הגולה של הקהילה היהודית בבבל במרד כנגד השלטון הסאסאני, ולאחר שהביס את הצבא הפרסי בעזרת קומץ חיילים הקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים, כך שבמחוזא קמה האוטונומיה היהודית האחרונה עד לימינו. קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי תיארוך מרד זה[28].
לבסוף עלו צבאות פרס על האוטונומיה היהודית במחוזא וכבשוה בשנת ד'רס"ב - לפי סדר עולם זוטא, הסיבה האלוקית לתבוסה הייתה ההידרדרות הרוחנית שאחזה ביהודים - ומר זוטרא וסבו, ראש הישיבה רב חנינא, נתלו על גשר מחוזא.
קישורים חיצוניים
- פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, חלק ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- דב מרדכי יודלביץ, מחוזא - מחיי היהודים בזמן התלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז, באתר אוצר החכמה
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
- זאב דוב אלטר מאייער הלוי, מחוזא, פרשבורג תר"פ 1920, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף קט"ו עמוד ב', ומסכת עירובין דף כ"ו עמוד א'.
- ^ ראו דורות הראשונים פרק נה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א'.
- ^ עמוד 7
- ^ ספר דורות הראשונים, פרק מד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ח' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ט עמוד א' וברש"י שם "לבני מחוזא"; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב עמוד א', וברש"י שם בני מחוזא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה עמוד ב'.
- ^ ראו דיון נרחב בספרו של משה בר, אמוראי בבל - פרקים בחיי הכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן, 1974, עמ' 82-69.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ 13.0 13.1 13.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ט עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ה' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מ"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו' עמוד א'.
- ^ 26.0 26.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד ב'
- ^ Geoffrey Herman, A Prince Without a Kingdom: The Exilarch in the Sasanian Era, Mohr Siebeck, 2012, pp. 295-296.