עתלית העתיקה
אזור היישוב עתלית היה מיושב תקופה ארוכה ביישובים משמעותיים, מהתקופה הטרום־היסטורית, דרך תקופת הברזל עד התקופה הצלבנית.
טרום־היסטוריה
ערך מורחב – הכפר הנאוליתי בעתלית-ים
הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר באזור עתלית נמצא באתר המכונה "הכפר הנאוליתי בעתלית־ים" הנמצא מתחת לפני הים, כארבע מאות מטרים מהחוף. האתר מתוארך לסוף התקופה הנאוליתית הקדם־קרמית ג'. באתר נמצאו מבנים, בארות, מבנים פולחניים, שרידים אורגניים של בני אדם וחיות וממצאים חומריים מאבן. האתר ניטש ככל הנראה בשל שקיעתו מתחת לים, שקיעה שסיבתה איננה ידועה בוודאות.
התקופה הפיניקית
היישוב הפיניקי בתקופת הברזל בעתלית קבור מתחת לשרידי המצודה הצלבנית במקום, אך שרידי נמלו מתפרשים כ־800 מטרים צפונה. על אף הכיסוי הצלבני, בזכות העובדה שלא היתה בנייה הלניסטית או רומאית במקום, הוא מספק מידע נרחב על עקרונות הבנייה הפיניקית בתקופת הברזל.[1] הנמל, מבטא מסורת אופיינית לנמלים פיניקיים: בחירת המיקום שלו, במפרץ הפונה צפונה (להגנה מרוחות צפוניות) ובקרבת איונים, ורציפיו הבנויים אבני גזית,[2] משותפים גם לנמלים אחרים כמו בצידון, צור ועכו.[3]
בחלקו הצפוני של חצי האי, מתחת לפני הים, נמצאו שרידי יישוב מתקופת הברזל. שרידים אלה מזוהים כמושבה פיניקית אשר הוקמה במקום ככל הנראה בסביבות המאה ה־8 לפנה"ס. בחפירות נמצאו שרידיהם של שובר גלים בנוי באורך של כמאה ושלושים מטרים, וכן מספר מזחים ורציפי עגינה לאניות, גם הם בנויים גזית, אשר הארוך שבהם מגיע לאורך של מאה מטרים. סמוך לנמל התגלו שרידיהם של שלושה מגדלים. במקום נמצאו מספר עוגני אבן מ"הטיפוס הפיניקי". ניתוח כלל הממצאים העלה כי מדובר ביישוב מתקופת הברזל, אשר נוסד לכל המאוחר בתקופת שלטון הפרסים בארץ ישראל (המאה ה־6 לפנה"ס).[4] בין אבני המזח הקדום התגלו כפיסי עץ, ככל הנראה מיובאים, שגילם תוארך לסוף המאה ה־9 או תחילת המאה ה־8 לפנה"ס.[5] המושבה הפיניקית בעתלית הוקמה ככל הנראה למטרות סחר מול ממלכת ישראל.[דרוש מקור]
כמה מאות מטרים מדרום למבצר, על קיר חצוב בצידו המזרחי של קיר הכורכר, התגלתה כתובת פיניקית בת שתי אותיות, ”עת”.[6] על־פי זיהוי זה מניחים החוקרים כי מדובר בתחילתה של כתובת שחציבתה לא נשלמה, וכי האותיות הן האותיות הראשונות של המילה "עתלית". החוקרים מניחים כי כתובת זאת באה לסמן את גבולה המזרחי של העיר עתלית הפיניקית.
בתקופה ההלניסטית
עד התקופה ההלניסטית השתמר היישוב במקום (על אף ש"נדד" צפונה), והשרידים המאוחרים ביותר שנמצאו בו מתוארכים לאותה תקופה. בין הממצאים המרשימים שנמצאו מהתקופה המאוחרת בולט אייל ניגוח ימי,[7] אשר הוצב בחרטומה של אנית מלחמה יוונית ומתוארך למאה ה־2 לפנה"ס. אייל הניגוח המעוטר עשוי ברונזה יצוקה ומשקלו 465 ק"ג, והוא נמצא במפרץ הצפוני של היישוב העתיק, כמאה ושלושים מטרים מהחוף.
עם סופה של התקופה ההלניסטית חרבה עתלית הקדומה, ותושבי המקום עקרו לעיר קרתה הסמוכה (מזוהה עם תל מגדים).
התקופה הצלבנית
- ערכים מורחבים – מבצר עתלית, מבצר דטרוא
בתקופה הצלבנית התיישבו הצלבנים בעתלית ובנו בה שני מבצרים, מבצר עתלית ומבצר דטרוא.
העת החדשה
- ערכים מורחבים – עתלית, חוות אהרנסון, מחנה המעצר בעתלית, פריצת מחנה עתלית
יישוב ערבי בעתלית התקיים על חורבות מבצר עתלית שעל חצי האי. ראשית המושבה עתלית הייתה במעבר עובדי אדמה עברים ב־1901 מזכרון יעקב ובת שלמה לאדמותיה, שנרכשו ב־1899, כדי שלא תיחשבנה מחלול.
כשני קילומטרים מזרחית לעתלית פעלה חוות אהרנסון, ששימשה בעיקר כתחנה לניסויים חקלאיים, אך גם להפעלת רשת הריגול ניל"י.
תחנת הרכבת עתלית הוקמה על ידי הבריטים בשנות ה־20 בסמוך למושבה עתלית, מפעל המלח ומחנות הצבא הבריטי.
בין השנים 1935–1930, נערכו באזור מבצר עתלית חפירות במימון מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי ובראשותו של הארכאולוג הבריטי ס. נ. ג'ונס. בחפירות נחשפו שרידיו של יישוב שהתקיים במקום למן תקופת הברונזה התיכונה ועד לתום התקופה ההלניסטית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Arad Haggi, Michal Artzy, The Harbor of Atlit in Northern Canaanite/Phoenician Context, Near Eastern Archaeology 70, 2007, עמ' 75–84
- Aviva Buchennino, ‘Atlit Harbor: Final Report, חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל 122, 2010
- Arad Haggai, Atlit Harbor, חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל 117, 2005
הערות שוליים
- ^ Arad Haggi, Michal Artzy, The Harbor of Atlit in Northern Canaanite/Phoenician Context, Near Eastern Archaeology 70, 2007, עמ' 75
- ^ ערד חגי, מיכל ארצי, על מקור שיטת הבנייה באבני גזית בים, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 181
- ^ Arad Haggi, Michal Artzy, The Harbor of Atlit in Northern Canaanite/Phoenician Context, Near Eastern Archaeology 70, 2007, עמ' 82–83
- ^ כך לפי חפירות משנות השישים של המאה ה־20 בהן נערכו על־ידי האגודה למחקר תת־ימי בישראל חקירה ומיפוי של האתר, החפירות נמשכו גם בשנות השבעים, הפעם על ידי "המרכז ללימודי ים" של אוניברסיטת חיפה בראשותם של פרופסור אבנר רבן וד"ר אלישע לינדר.[דרוש מקור]
- ^ ערד חגי, הנמלים הפיניקים בחוף הצפוני של ארץ ישראל - דוגמא מנמל עתלית, באתר רשות העתיקות
- ^ Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale., p. 569
- ^ איל ניגוח מהתקופה ההלניסטית בעתלית, באתר www.antiquities.org.il
35185191עתלית העתיקה