חמון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חמון
𐤇𐤌𐤍
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
שמות נוספים אום אל־עמד, אום אל־עואמיד
היסטוריה
תרבויות כנען, ממלכת ישראל, פיניקים, ביזנטים
תקופות נאוליתית, ישראלית, פרסית, הלניסטית, ביזנטית
מיקום
מדינה לבנוןלבנון לבנון

חמון (בפיניקית: 𐤇𐤌𐤍) הייתה עיר ישראלית־פיניקית עתיקה בנחלת שבט אשר, מצפון לראש הנקרה/א־נאקורה. האתר הארכאולוגי של העיר ידוע כיום בשם הערבי אום אל־עואמיד או אום אל־עמד (בערבית: ام العمد, מילולית "אם העמודים"[1]) על־שם שרידי העמודים במקום. השם הקדום השתמר בקרבת האתר בשם נחל שנקרא בערבית ואדי חמול,[2] בשם הכפר חמול ובחורבת מצודה בשם חרבה קצר חמול.[3]

תיאור

אום אל־עמד (חמון) על מפה משנת 1880

היישוב חמון נמצא על גבעה נמוכה במישור סלעי החולש על הים, בשטח של יותר מ־18 הקטאר על קרקע משופעת ליד ואדי חמול.[4] חפצי אמנות רבים מהאתר מוחזקים ומוצגים במוזיאון הלאומי של ביירות ובמוזיאון הלובר. האתר מכיל שני מקדשים, מקדש מלך־עשתרת והמקדש המזרחי עם חדר הכס.[5] נמצאו 23 מצבות המתארות אנשים זקופים ב"תנוחת הערצה" (אנ'), כולן מתוארכות בין 100 ל־400 לפנה"ס.[6] הוא התגלה על ידי האירופאים בשנות ה־70 של המאה ה־18,[7] ונחפר ב־1861.[4] האתר תופס מקום חשוב בחקר פיניקיה;[8] למשל, מבנה מקדשים בחמון השווה לטרמינולוגיה המופיעה בלוחיות פירגי,[9] או למבנה אתרי הקודש הפיניקיים ב־Tas-Silġ במלטה.[10]

ב־1881, מפת הקרן לחקר ארץ ישראל תיארה את האתר כ"שרידים נרחבים", וציינה "שרידי אמות מים אמות מים".[11]

היסטוריה

טרום־היסטוריה

ערך מורחב – התקופה הנאוליתית בארץ ישראל

באתר התגלו שני להבי מגל צור משוננים במיוחד מהתקופה הנאוליתית המוקדמת, דבר המצביע על עיבוד שדות באזור באותה תקופה.[12]

התקופה המקראית

עמוד ראשי
 ראו גם – נחלת שבט אשר

בתיאור נחלות השבטים בספר יהושע נזכרת בנחלת שבט אשר העיר חמון: ”מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם [...] וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה” (יהושע, י"ט, כ"ח); הזיהוי עם אתר אום אל־עמד מתיישב עם סדר היישובים הגאוגרפי ועם שם המקום הערבי "חמול" הנפוץ באזור.[3] העיר נשארה בידי שבט אשר, ולא נזכרת בין הערים הכנעניות ששבט אשר לא הוריש בשופטים, א', ל"א.[13] אגדות עתיקות מספרות על מייסד קרתחדשת בשם Asoros (צורה של השם "אשר"), ואכן בכתובת בעלשלם מהעיר מזוהה אל עם אלילות בשם "אסר";[14] אחת האלילויות הראשיות של קרתחדשת הייתה בעל חמון, שכנראה מוצאו מהעיר חמון ועל־שמה הוא נקרא.[14] הדיו של המיתוס המסובך נשמעים בכתובות מהעיר, והוא נושא אופי אקלקטיסטי עברי־כנעני.[13]

החפירות הארכאולוגיות באתר לא חדרו את השכבות ההלניסטיות והפרסיות המאוחרות לשכבות הקדומות ביותר, אולם בכל זאת נמצאו באתר כלי חרס מיובאים מקפריסין מתקופת הברזל, המתוארכים לפי מקורות השוואתיים למאה ה־8 לפנה"ס.[12][15]

התקופה הפרסית

חלק מהשרידים הנחפרים המוקדמים ביותר מהאתר מתוארכים לתקופה הפרסית,[15] ביניהם יסודות מקדש מלך־עשתרת.[12]

התקופה ההלניסטית

ערך מורחב – התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

עיקר חשיבותו הארכאולוגית של האתר הוא בתקופה ההלניסטית.[15] מתקופה זאת נמצאו שרידים אדריכליים רבים, וכן כתובות פיניקיות ויווניות. רוב תקופת הפעילות של מקדשי האתר הייתה בתקופה ההלניסטית.[16]

מקדש מלך־עשתרת

בקצה הדרום־מערבי של האתר נמצא מקדש, מוקף בסדרת מבנים שהפרידוהו משאר האתר; תבנית כזאת אופיינית למקדשים שמיים.[17] גם החלוקה הפנימית של האולם המרכזי איננה מתאימה למקדש בסגנון יווני.[18] בין המבנים המקיפים נמצא היכל היפוסטיל גדול מצפון, מגורים ומחסנים מדרום ואכסדרה במזרח. הכניסה למתחם הייתה דרך שער בדרום־מזרח.[17] המכלול כולו כיסה שטח של 56 מטרים (צפון–דרום) על 61 מטרים (מזרח–מערב).[17] פסל אריה או ספינקס מהסביבה הקרובה מעיד שזוג כאלה נמצא מצדי גרם המדרגות המזרחי.[17]

המקדש המזרחי

חורבות המקדש המזרחי

המקדש המזרחי נמצא 160 מטרים מערבה ממקדש מלך־עשתרת, וכמותו הוא כולל סדרת מבנים ואכסדרות, בנויים מסביב לחצר מלבנית שגודלה 22 מטרים (צפון–דרום) על 35 מטרים (מזרח–מערב). מכלול המבנים כולם מתפרש על שטח מלבני בגודל 35 מטרים (צפון–דרום) על 60 מטרים (מזרח–מערב).

שער המקדש המזרחי ומשקוף הכניסה שלו

משקוף הכניסה המזרחית למכלול שנמצא הוא באורך 4.40 מטר; הוא מעוטר במיוחד, ומציג גלגל שמש מכונף (אנ') עם אוראיי (אנ') (מין נחשי קוברה),[19] ובכל פינה דמות לבושת טוניקה ארוכה ומצנפת מחודדת, אוחזת במטה המחובר בקצהו לראש איִיל שעל ראשו כוכב מלא בתוך סהר, בדומה לקרני האלילה־הפרה חתחור.[20] גם משקוף הכניסה למבנה המקדש עצמו היה מעוטר בגלגל שמש מכונף עם אוראיי.

חדר הכס

בפינה הצפון־מערבית של מכלול המבנים, מחובר למבנה המקדש עצמו, נמצא חלל אותו פרשו החופרים כחדר כס (Chapelle בצרפתית, Chapel באנגלית).[21] הוא התגלה בצורת ר' (או L), אך במקור היה כנראה מלבני.[21] הכניסה אליו הייתה דרך דלת מונומנטלית ברוחב 1.10 מטר בקצה הצפוני של הקיר המזרחי בחצר הפנימית של מכלול המבנים, אותה תוחמים שני עמודים ומשקוף ברוחב 2.22 מטר, אף הוא מעוטר בגלגל שמש מכונף עם אוראיי, ומתחתיו סהר המקיף חלקית גלגל שמש קטן יותר (סמל בעל חמון[22]).[21][23] בפינה הצפון־מערבית של החדר, הנגדית לדלת, נמצאה במה בגובה 1.20 מטר, שהגישה אליה הייתה באמצעות חמש מדרגות בצדה הדרומי.[21] בין הבמה לקיר הצפוני של החדר נמצאו שברי כס עשתרת מאבן, ולפי ההשערה הכס הוצב על הבמה.[21] על יד הקיר הדרומי נמצא כן או במה קטנה, והחופרים שיערו שהוצב עליו מזבח, פסל, אובייקט פולחני או עוד כס; ייתכן שאת במה קטנה זאת עיטר משקוף.[21] מתוך שתים־עשרה צלמיות טרקוטה שנמצאו במקדש המזרחי, תשע נמצאו בחדר הכס, וייתכן שהן שימשו בפולחן עשתרת בחדר הכס.[21]

התקופה הביזנטית

עמוד ראשי
 ראו גם – התקופה הביזנטית בארץ ישראל

לא התגלו בחמון מבנים מהתקופה הרומית והיו שהציעו שניטּש לפני הכיבוש הרומאי ב־64 לפנה"ס; קיימות עדויות ליישוב מחודש בתקופה הביזנטית.[17][24]

בתקופה המודרנית

האתר הארכאולוגי ידוע זמן רב, ומטיילים ביקרו בו כבר במאה ה־18.[16] חמון תוארה לראשונה בעת המודרנית ב־1772 על ידי לואי־פרנסואה קסאס.[24] מלכיור דה ווגואה סייר בהריסות ב־1853; ארנסט רנן החל לחפור במקום ב־1861 במסגרת ה־Mission de Phénicie, אך נטש כשהבין שהאתר מהתקופה ההלניסטית.[16] לאחר מכן התבצעו חפירות צרפתיות נוספות ב־1921 וב־1943–1945.[16]

אסטאש דה לורי[25] חפר את האתר ב־1921, אך פרסם רק תצלומים של עבודתו.[26] מוריס דוננד (אנ') הוביל חפירות במקום בין השנים 1943–1945,[27] שפורסמו בעבודה מקיפה בשני כרכים.[28]

כיום מתקיים מסביב לאתר העתיק הכפר חמול, המשמר את השם הקדום.[3]

ממצאים בולטים

כתובות חמון

ערכים מורחבים – כתובות חמון, שעון השמש הפיניקי, כתובת בעלשמם, כתובת מצובה

בעיר חמון התגלו כתובות רבות, כתובות פיניקיות (ואחת יוונית) שהקימו אנשים על מצבות בהקשרים דתיים ומשפחתיים, וכתובות יווניות על ידיות כלי אגירה רודיים מיובאים. חלק מהכתובות הפיניקיות עוזרות ללמוד על ההיסטוריה של העיר ועל המיתוסים שלה, הקשורים בשאר העולם הפיניקי,[13] והידיות היווניות עוזרות ללמוד על סחר בעולם הפיניקי כולו עם יוון.[29]

כסי עשתרת

ערך מורחב – כס עשתרת

בחמון נמצאו שני כסי עשתרת.[30] כס עשתרת שהתגלה בחדר הכס שבמקדש המזרחי קשור בפולחן עשתרת ופולחנים פיניקיים אחרים.[21]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Clermont-Ganneau, C. S., "La stele phenicienne d'umm el-'Aouamid", Recueil d'archéologie orientale V, 1902, pp. 1–8
  • Conder, C. R.; Kitchener, H.H. (1881). The Survey of Western Palestine: Memoirs of the Topography, Orography, Hydrography, and Archaeology. Vol. 1. London: Committee of the Palestine Exploration Fund. pp. 181–184.
  • Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient.; Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Atlas. Librairie d'Amérique et d'Orient. www.bibliopolis.com, Oumm el-Amed. Une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr. Vol. I: Texte. Vol. II: Atlas complete set by DUNAND Maurice - DURU Raymond on Meretseger Books, Meretseger Books (באנגלית אמריקאית)
  • Guérin, V. (1880). Description Géographique Historique et Archéologique de la Palestine (בצרפתית). Vol. 3: Galilee, pt. 2. Paris: L'Imprimerie Nationale. p. 173.
  • Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 27–55 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  • Henrike Michelau, Hellenistische Stelen mit Kultakteuren aus Umm el-'Amed, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins 130, 2014, עמ' 77–95, Taf. 3–11

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חמון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Palmer, E. H. (1881). The Survey of Western Palestine: Arabic and English Name Lists Collected During the Survey by Lieutenants Conder and Kitchener, R. E. Transliterated and Explained by E. H. Palmer. Committee of the Palestine Exploration Fund. p. 50 ("the ruin with the columns").
  2. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 א. ש. הרטום, יהושע, בתוך: תורה נביאים כתובים: מפורשים פרוש חדש בצירוף מבואות בעריכת מ. ד. קאסוטו, מהדורה חדשה מתקנת, יבנה, 1989, עמ' 67 (פירוש ליהושע, י"ט, כ"ח)
  4. ^ 4.0 4.1 The Phoenician's Route, LAU-Louis Cardahi Foundation
  5. ^ Vella, 2000, p. 32
  6. ^ Henrike Michelau, Hellenistische Stelen mit Kultakteuren aus Umm el-'Amed, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins 130, 2014, עמ' 80
  7. ^ Machteld J. Mellink, Review of Oumm el-'Amed, une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr, Journal of Biblical Literature 84, 1965, עמ' 326–328 doi: 10.2307/3265046
  8. ^ Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 34–35 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  9. ^ Giovanni Colonna, "Tempio" e "santuario" nel lessico della lamine di Pyrgi, Scienze dell'Antichità 3–4, 1989–1990, עמ' 208–209 (ראו figs 7, 8)
  10. ^ Antonia Ciasca, Some Considerations Regarding the Sacrifical Precincts at Tas-Silġ, Journal of Mediterranean Studies 3, 1993, עמ' 226, ISSN 1016-3476; Antonia Ciasca, La Isoli Maltesi e il Mediterraneo Fenicio, Malta Archaeological Review 3, עמ' 21–25
  11. ^ PEF Survey of Palestine, Volume 1: Galilee, 1881, Kh. Umm el Amud, pp. 181–184
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 19.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 37
  14. ^ 14.0 14.1 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Machteld J. Mellink, Maurice Dunand, Raymond Duru, Oumm el-'Amed, une ville de l'epoque hellenistique aux echelles de Tyr, Journal of Biblical Literature 84, 1965, עמ' 326 doi: 10.2307/3265046
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 31 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 32 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  18. ^ Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 32–33 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  19. ^ להשוואה, ראו משקופים דומים (ללא הכנפיים הארוכות שנמצאו במשקוף המדובר) באתר מוזיאון הלובר: linteau de porte (AO 4909), linteau de porte (AO 4903), וכן תבליט דומה: relief (AO 4901)
  20. ^ Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 33 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 21.6 21.7 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :0
  22. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 36
  23. ^ להמחשה ראו relief (AO 4901) באתר מוזיאון הלובר
  24. ^ 24.0 24.1 Machteld J. Mellink, Maurice Dunand, Raymond Duru, Oumm el-'Amed, une ville de l'epoque hellenistique aux echelles de Tyr, Journal of Biblical Literature 84, 1965-09, עמ' 326 doi: 10.2307/3265046
  25. ^ בצרפתית Eustache de Lorey
  26. ^ Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 31 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  27. ^ Eric M. Meyers; American Schools of Oriental Research (1997). "Maurice Dunand". The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-511216-0.
  28. ^ Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient.; Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Atlas. Librairie d'Amérique et d'Orient.
  29. ^ Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). "Anses d'amphores estampillées". Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. pp. 221–225.
  30. ^ 30.0 30.1 trône ; objet votif (AO 4812), אתר מוזיאון הלובר
  31. ^ Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 49.
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34981687חמון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חמון&oldid=2545755"