אנרגיה ירוקה
אנרגיה ירוקה הוא כינוי כללי לסוגי אנרגיה אשר אינם מזהמים את הסביבה הטבעית. זאת בניגוד לתהליך הנפוץ ביותר של הפקת אנרגיה - בעזרת דלק מאובנים (כגון פחם, נפט וגז טבעי), אשר גורם לזיהום הסביבה ולפליטת פחמן דו-חמצני אשר תורם להגברת אפקט החממה.
הגדרה
קיימות מספר הגדרות למושג אנרגיה ירוקה הכוללים הגדרות אלטרנטיביות ל"אנרגיה מתחדשת":
- אנרגיה המופקת ממקורות שאינם מייצרים מזהמים באופן ישיר (אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח, אנרגיית מים)[1].
- אנרגיה המיוצרת ממקורות שנחשבים ידידותיים לסביבה (אנרגיה סולארית, הידראולית, ביומסה או אנרגיית רוח)[2].
- אנרגיה המופקת ממקורות המייצרים כמויות נמוכות של זיהום.
- אנרגיה שמופקת ומשתמשת באמצעים אשר השפעתם הסביבתית נמוכה[3].
מקורות האנרגיה הירוקה מזהמים במידה פחותה ונחשבים יחסית ידידותיים לסביבה, ולכן הם מוגדרים כ"טכנולוגיות נקיות".
המונח "אנרגיה חלופית" משמש לעיתים לתאר אנרגיה מתחדשת. המונח מתייחס לאנרגיה שאינה מזהמת ומקורה אינו מעולם הדלקים המאובנים.
מקורות אנרגיה ירוקה
אנרגיה ירוקה כוללת תהליכי אנרגיה טבעיים שניתן לרתום אותם לייצור אנרגיה עם מעט מאד זיהום:
- אנרגיה מתחדשת:
- דלק ביולוגי (ביודלק):
הגדרות אחרות מכלילות גם שריפת פסולת כאנרגיה ירוקה בעוד שהגדרות רחבות מאד כוללות גם אנרגיה גרעינית בהגדרת "אנרגיה ירוקה"[4], אך ארגונים סביביתיים רבים מציינים שהפסולת הגרעינית הנוצרת, כמו גם היותה של אנרגיה זו לא יעילה ולא חסכונית בפליטת פחמן דו-חמצני מוציאה אותה מתחומי ההגדרה[5].
אנרגיה ירוקה בישראל
בישראל נעשים מגוון שימושים בגורמי אנרגיה ירוקה. יחד עם זאת, מספר הפרויקטים עד כה בתחום זה במדינת ישראל נמוכים יחסית לנעשה במדינות אחרות והמדינה ממשיכה לשים את יהבה בדלקים מאובנים. בשנת 2008 החלה המדינה לתקן תקנות המעודדות שימוש באנרגיה סולרית ואף יצאה במכרז להקמת תחנות כוח כאלה בנגב.
אנרגיה סולרית
בישראל נעשה שימוש במספר טכנולוגיות שמייצרות אנרגיה סולרית:
- דוד שמש: מתקן חימום למים באמצעות אנרגיה סולרית. על־פי החוק הישראלי כל בית חדש שנבנה חייב להיות מצויד בקולטי שמש, ואכן כ־95% מבתי האב משתמשים בדוד שמש לחימום המים ובכך חוסכים כ־3-4 אחוז מתצרוכת החשמל.
- מגדל השמש שנבנה במכון ויצמן למדע נועד לאסוף קרינת שמש משטח גדול, וזאת בעזרת מספר רב של הליוסטטים המרכזים את אור השמש אל קולט שנמצא בראש מגדל. הקולט מחמם אוויר דחוס המניע טורבינה[6].
- ארובת שרב הרעיון מבוסס על בניית ארובה גבוהה במקום חם, יבש, וקרוב לים, בצורת צינור אנכי, בגובה של כקילומטר וברוחב של כחמש מאות מטרים. מי ים נשאבים לראש המגדל ומרוססים על האוויר החם שמתקרר ונע מטה במהירות של עד כ-80 קמ"ש, ומניע טורבינות לייצור חשמל, כאשר הוא יוצא דרך פתחים מיוחדים שבבסיס המגדל.
אנרגיית רוח
בישראל הוקמו טורבינות רוח בגולן ברכס חזקה, ליד היישוב אלוני הבשן ובגלבוע ליד היישוב מעלה גלבוע. טורבינות אלה מספקות פחות מאחוז מצריכת החשמל בישראל. יש חילוקי דעות באשר לפוטנציאל של אנרגיה זו בישראל אך בכל מקרה לישראל אין פוטנציאל רוח גבוה יחסית למדינות אחרות.
אנרגיה הידרואלקטרית
אנרגיה הידואלקטרית היא אנרגיה חשמלית הפועלת בעזרת אנרגיית תנועה של מים שנופלים ממקום גבוה (בדרך כלל מסכר או ממפל גבוה) מאד שמסבבים גלגל שיניים גדול שיוצר תנועת סיבוב של הטורבינה ושל המגנט בתוך סליל נחושת שיוצר אנרגיה חשמלית. נכון להיום, אין כמעט תחנות הידרואלקטרית בישראל ובמזרח התיכון. בישראל הנהר החזק ביותר בישראל הוא נהר הירדן והוא לא מספיק חזק כדי להפעיל את תחנה כזו, ולכן זה לא יעיל ולא משתלם כספית לבנות תחנות הידרואלקטריות בישראל.
קישורים חיצוניים
- סיינטיפיק אמריקן ישראל, הדרך לאנרגיה בת קיימא עד 2030, באתר "הידען", 28 בינואר 2010
- נטע אחיטוב, אנרגיות שליליות: למה בישראל אין אנרגיות מתחדשות?, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2012
הערות שוליים
22665788אנרגיה ירוקה