ארווד
מבט מהחלל על ארוואד | |
מדינה | סוריה |
---|---|
מחוז | מחוז טרטוס |
נפה | נפת טרטוס |
תאריך ייסוד | תחילת האלף השני לפנה"ס |
שטח | 0.2 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיירה | 4,400 (2004) |
אזור זמן | UTC +2 |
אַרְוָואד (בערבית: أرواد; בתעתיק מדויק: ארואד) היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון. העיירה ממלאת את כל שטח האי, שהוא האי היחיד בסוריה. אורכו של האי הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארוואד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.
כיום ארוואד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. שמותיה הרבים מעידים על ההיסטוריה העשירה שלה - ביוונית היא הייתה ידועה כ"אראדו" (Άραδο) וכ"אראדוס" (Άραδος); בטורקית כארוואד (Arvad), וכ-ארפד (Arpad) ובערבית שמה הוא ארואד (أرواد). בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה" (Αντιόχεια της Πιερίας). קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים אשר מקשרים אותה לעיר פיניקית במקום; ונמצאו בה מקדש לאליל דגון.
היסטוריה
האי יושב לראשונה בתחילת האלף השני לפנה"ס על ידי הפיניקים.
העיר מוזכרת במכתבי אל-עמרנה כעיר בעלת צי אוניות גדול. מלך גבל מתלונן בפני פרעה, על הסכנה הצפויה לעיר מספינות אנשי ארוואד. במכתב של מלך צור מתלונן המלך על אנשי צידון וארוואד שרצו לכבוש את עירו בספינותיהם.
בשנת 1100 לפנה"ס לערך, נכבשה העיר על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון. לאחר כיבושה הפליג ממנה לצומור. בתעודות אשוריות מוזכרת העיר גם בשם "ארמד". בימיו של אשורנצירפל השני שמלך במאה ה-9 לפנה"ס, הוטל על העיר מס, הוא מציין שהיא שוכנת בלב ים. בשנת 853 לפנה"ס השתתף מַתִנֻ-בַעַל מלך ארוואד בקרב קרקר עם כח של 200 רגלים במלחמה נגד שלמנאסר השלישי. בשנת 737 לפנה"ס, מלך ארוואד אחר שגם שמו היה מַתִנֻ-בַעַל, הפך לנתין של המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי. גם בתקופתו של סנחריב העיר שלמה מס לאשור. על פי הכתובות האשוריות היא הייתה מוגדרת כעיר פניקית, שמה ברשימות נכתב אַרֻאַדִ, אַרֻדַ ועוד.
בתקופת נבוכדנצר מלך בבל העיר מוזכרת כמעלת מס לבבל, שמה ברשימות אַרְִמַד. ההיסטוריון הרודוטוס מציין שאחד מראשי הצי של חשיארש היה מארדוס (היא ארוואד). בתקופה ההלניסטית, מוזכרת העיר בכתובים כעיר נמל משגשגת. סטראבו מציין בכתביו שהעיר הייתה בנויה על אי, מוקפת חומה עבה, בתיה היו בעלי מספר קומות. הוא מספר שמקורות המים שלה היו בורות באי, או שנהגו להביא מים מהיבשה. שטחה החקלאי של האי היה ביבשה מצומור ועד נהר ארנת, משם קבלה את אספקת הדגן, שמן ויין. בתקופה הרומאית חלה נסיגה בחשיבותה של העיר והיא חרבה בתקופה הביזנטית.
במאה ה-13, העיר שמשה כראש גשר לצלבנים. זה היה המקום האחרון שהם החזיקו לפני תבוסתם הסופית במאבק עם המוסלמים על השליטה בארץ ישראל. האי נכבש בשנת 1302 על ידי הממלוכים.
אזכורים בתנ"ך
העיר מוזכרת בספר בראשית, י, יח בפרק המספר אל תולדות בני נח, בתיאור השושלת של כנען נכתב ” וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי”. תיאור זהה מופיע בדברי הימים א א, טז.
העיר מוזכרת בספר יחזקאל כאשר יחזקאל נושא קינה על העיר צור ומספר כי ארוואד הייתה בין הערים שקיימו קשרים עם צור:
יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד, הָיוּ שָׁטִים לָךְ
בני ארוד אף היו חלק מאנשי המשמר של צור:
בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ, עַל-חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, וְגַמָּדִים, בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ; שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל-חוֹמוֹתַיִךְ, סָבִיב--הֵמָּה, כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.
לקריאה נוספת
- "ארוואד", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א' עמ' 531–532
קישורים חיצוניים
28160076ארווד