סלמיס (קפריסין)
סלמיס (יוונית עתיקה Σαλαμίς; יוונית Σαλαμίνα - "סאלאמינה") הייתה עיר מדינה עתיקה לחופו של מפרץ מאוסה שבים התיכון, במזרחו של האי קפריסין. שרידי העיר שוכנים סמוך לשפך הנהר פדיאוס, כשבעה קילומטרים מצפון לעיר גזימאוסה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.
מיתולוגיה
לפי המיתולוגיה היוונית נוסדה סלמיס בידי טאוקרוס בנו של טלאמון, מלך האי סלמיס שבמפרץ הסרוני, ואחיו של איאס גיבור מלחמת טרויה. טאוקרוס הגיע לקפריסין לאחר המלחמה, הקים בה מקדש לזאוס ונשא לאישה את בתו של המלך קינירס. בהמשך הקים טאוקרוס עיר חדשה לה קרא על-שם האי ממנו הגיע, והיה למלכה הראשון.
היסטוריה
התקופה הקלאסית
הממצאים המוקדמים ביותר באתר, בדמות מעגן ונקרופוליס, הם מהמאה ה-11 לפנה"ס, וקבורת ילדים בכדים כנעניים מעידה על השפעה פיניקית. העיר החלה לגדול במאה ה-8 לפנה"ס בזכות הסחר המשגשג עם ערי הלבנט, במיוחד הפיניקיות, אסיה הקטנה ומצרים העתיקה. לקראת סוף המאה הייתה קפריסין לחלק מאזור ההשפעה האשורי, ומלכי ערי המדינה באי נאלצו להעלות לה מס. בתמורה זכו ערי האי בחופש חלקי לנהל את ענייניהם. החל במאה ה-6 לפנה"ס הלכה סלמיס והפכה לעיר החשובה בקפריסין, והייתה הראשונה שטבעה מטבעות משלה, החל בשנת 515 לפנה"ס. העיר לקחה חלק חשוב במרד האיוני נגד הפרסים, וקרב סלמיס הימי והיבשתי התחולל סמוך לה בשנת 497 לפנה"ס, והכריע את גורל המרד. חודשים ספורים לאחר הקרב השתלטו הפרסים על האי. אווגוראס הראשון, מלך סלמיס בין השנים 410-374 לפנה"ס, היה בן בריתן של אתונה העתיקה ושל מצרים. הוא הצליח להתנער משלטון פרס, השתלט על האי כולו ושעבד את צור וצידון, ואולי אף את דור שבארץ ישראל. בשנת 343 לפנה"ס, בימי בנו, אווגוראס השני, שב ארתחשסתא השלישי, מלך פרס, וכבש את קפריסין. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את האי, ועם מותו השתלט עליו תלמי הראשון. ניקוקראון מלך סלמיס, שימש כמלך בובה באי עד שסר חינו בשנת 311 לפנה"ס, ותלמי הראשון אילצו להתאבד יחד עם בני משפחתו. תלמי העביר את מוקד השלטון בקפריסין לפאפוס שבדרום-מזרחו של האי, וסלמיס ירדה מגדולתה. בשנת 306 לפנה"ס התחולל מול חופי העיר קרב ימי ובמהלכו הביס דמטריוס הראשון מלך מוקדון את תלמי, והשתלט על קפריסין.
התקופה הרומית והביזנטית
לפי מעשי השליחים הטיף פאולוס ה"קדוש" בעיר:
"והמה המשלחים על ידי רוח הקדש ירדו אל סלוקיא ומשם באו באניה אל קפרוס׃ ויבאו אל עיר סלמיס ויגידו את דבר האלקים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם יוחנן למשרת." (מעשי השליחים 13, 4-5)
לפי המסורת הנוצרית, ברנבא הקדוש אשר הביא את הנצרות לקפריסין ונחשב למייסד הכנסייה הקפריסאית, נסקל למוות בסלמיס בשנת 61. ברנבא היה חברו של פאולוס ה"קדוש" ובן האי, ומעל קברו שממערב לשרידי העיר, הוקמו במאה ה-5 כנסייה ומנזר הקרויים על-שמו. כנסייה זו נהרסה והמבנה הנוכחי במקום הוא מהמאה ה-18. בשנת 115 פרץ מרד התפוצות נגד הקיסר טראיאנוס. יהודי קפריסין התקוממו בראשותו של ארטמיון, וסלמיס חרבה. לפי דיו קסיוס 240,000 מתושבי האי היוונים מצאו את מותם במרד, ולאחריו נאסרה ישיבת יהודים בקפריסין[1]. בשנים 332 ו-342 חרבה העיר ברעידות אדמה, ובשנייה פגע בה גם גל צונאמי.
קונסטנטיוס השני בנה עיר חדשה וקטנה יותר על חורבות סלמיס המקורית, והעניק לה את השם "קונסטנטיה". העיר הפכה למושב בישוף בסוף המאה ה-4, והידוע שבנושאי תפקיד זה היה אפיפניוס מסלמיס שהתמנה בשנת 367 וכיהן במשרה עד מותו בשנת 402. במאה ה-6 שיפצו יוסטיניאנוס הראשון ואשתו תאודורה את העיר ובנו בה מספר בניני ציבור. במאה ה-7, בעקבות אסונות טבע וכיבוש האי בידי מועאויה הראשון בשנת 649 ננטשה העיר וחרבה. כפר הדייגים הסמוך, ארסינואה (לימים פמגוסטה/גזימאוסה), ירש את מקומה והפך לעיר נמל.
האתר
החפירות בסלמיס החלו בשנת 1952 ונמשכו עד פלישת טורקיה לקפריסין ב-1974. חלק מהממצאים שנחשפו באתר, שמורים במוזיאון שבמנזר ברנבא הקדוש, כ-2.5 קילומטרים דרומית-מערבית לשרידי העיר.
שרידי העיר
רוב הממצאים בסלמיס הם מהתקופה הרומית, אם כי שרידי מקדש זאוס שנחשפו באתר הם מסוף התקופה ההלניסטית (הקמת מקדש זה יוחסה במיתולוגיה למועד ייסודה של העיר במאה ה-11 לפנה"ס). המרכז העירוני של סלמיס בתקופה הרומית שכן בקצה הצפון-מזרחי של העיר, מקום בו נחשפו גימנסיון ותיאטרון ששוחזרו באופן מקיף, וכן אמפיתיאטרון, בית מרחץ ואצטדיון. הגימנסיון מלבני ובמרכזו ניצב פסלו של הקיסר אוגוסטוס. המוסד כלל בתי שימוש ובריכת שחייה קטנה. במקום ניצבים מספר פסלים, רובם חסרי ראש, וחלקם הועברו לכאן מהתיאטרון לאחר רעידת האדמה שהחריבה את העיר במאה ה-4. התיאטרון שפונה לכיוון צפון-מערב הוקם בימי אוגוסטוס והיו בו מקומות ל-15,000 צופים. ממצאים נוספים מהעת העתיקה כוללים שתי אגורות, האחת הלניסטית והשנייה רומית, ושרידי אמת מים שהובילה מים אל העיר מקיתראה (Κυθραία) שלמרגלות הרי קירניה.
מהתקופה הביזנטית נחשפו שרידי בזיליקה שהוקמה במאה ה-4 בידי אפיפניוס מסלמיס והיא חרבה במאה ה-7 בידי הערבים. בבזיליקה שהייתה הגדולה בקפריסין, התגלו שרידי בפטיסטריום ופסיפסים, ובחלקו הדרומי של האפסיס קבור הבישוף אפיפניוס.
הנקרופוליס
הנקרופוליס של העיר משתרע ממערב לה על-פני שטח נרחב. הקבורה במקום החלה לפחות במאה ה-11 לפנה"ס ונמשכה עד לתקופה הרומית. למרות שרוב הקברים נשדדו בחלק מהם התגלו ממצאים רבים המלמדים כי המתים נהגו להיקבר עם כל רכושם, לעיתים אפילו עם עבדיהם. הקבר הידוע ביותר באתר הוא "קבר 79" שנחשף בשנת 1966, ובו מנחות קבורה יקרות ערך, בין היתר ממצרים ומסוריה. בקבר זה נמצאו גם מרכבות ושרידי סוסים. כלי קדרות יווניים בעלי עיטורים גאומטריים שנמצאו בקברים שונים, מעידים על קשרי המסחר של סלמיס עם העולם האגאי. סמוך מדרום לנקרופוליס, מצידו הדרומי של נהר פדיאוס, שוכנים שרידיה של העיר אנקומי (Έγκωμη), עיר מתקופת הברונזה, ששימשה, אולי, כבירת ממלכת אלשיה הקדומה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
